בית המשפט העליון קיבל ערעור של ערבה לחוב מזונות, והורה כי צו ההפטר חל גם על החוב שלה, הנובע מערבות שסיפקה לחייב שברח מהארץ. מדובר בגבר גרוש שלא עמד בתשלום מזונות לשתי בנותיו הקטינות, ונפתח נגדו תיק הוצאה לפועל.
לפני 12 שנה ביקש החייב לצאת מהארץ חרף צו עיכוב יציאה נגדו, ומשכך חתמה המערערת, יחד עם אישה נוספת, על ערבות שנועדה להבטיח את שובו לארץ. אלא שהאיש לא חזר, ולפיכך הוחל בהליכי גביית החוב מהערבה, והיא צורפה לתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו.
כשהצטברו החובות הגיעה האישה עצמה להליך של פשיטת רגל, אולם חוב המזונות לא נכלל בהליך ההפטר. לפיכך דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את בקשתה להחיל את צו ההפטר שניתן לה, גם על החוב שנבע מהערבות שנתנה לחוב המזונות של הגרוש.
 |
 |
 |
הערבה ערערה לעליון, שדן בשאלה האם החוב של המערערת בגין חוב המזונות עולה כדי חבות לפי פסק דין לחובתה. באמצעות בא כוחה, עוה"ד אלכסנדר אוברפלד, טענה המערערת שערבות לחוב מזונות איננה יכולה להישאר כחוב חרף הכרזתה כפושטת רגל, מאחר וחוק הערבות הוא חוק כללי בעוד שפקודת פשיטת הרגל היא הדין הספציפי הרלוונטי לעניין, ומשכך היא גוברת על חוק הערבות.
עוד נטען כי חוק ההוצאה לפועל חל על הליכי הוצאה לפועל בלבד, ולפיכך איננו רלוונטי לשאלת היקפו של הפטר שניתן במסגרת הליך פשיטת רגל, וכי כעת היא מתקשה לעמוד בתשלום החוב.
הנושה בתיק, גרושת הבחור שעזב את הארץ וסיבך את הערבה שלו, טענה באמצעות בא כוחה עו"ד יוסף גביזון כי החלטת בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם כללי הערבות, וכי הערבה היתה מודעת היטב להשלכות של אי חזרתו לארץ של החייב עליו היא ערבה. שתי הערבות, טענה הגרושה, לא שילמו ולו שקל לפירעון החוב, העומד כיום על 650 אלף שקלים.
הנאמן, עו"ד בר-רבי ערן, סמך אף הוא ידיו על החלטת המחוזי, וטען שקבלת הטענה לפיה חובו של ערב לחוב מזונות תיכנס לפשיטת הרגל שלו, תרוקן מתוכן את האפשרות לערוב לחוב מזונות של חייבים המבקשים לצאת מהארץ, שכן לא תותר יציאתם מחשש שהערבים ייקלעו להליך פשיטת רגל ויופטרו מתשלום החוב.
עו"ד אסף ברקוביץ', שייצג את כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר), דווקא חשב שיש לקבל את הערעור. לטענתו, הפקודה אכן אינה חלה בעניין, שכן חובה של הערבה אינו נובע מפסק דין שניתן לחובתה, כי אם מערבותה לחוב מזונות של מישהו אחר. עוד טען, שהמחוקק ראה להחריג חוב מזונות מתחולתו של צו ההפטר, בין היתר בשל הכשל המוסרי שדבק בהתנהלותו של חייב המזונות המקורי. כשל זה, כך נטען, איננו רלוונטי לערבה, שאיננה החייבת המקורית, ועל כן חובה דומה במהותו לכל חוב כספי אחר לגביו חל ההפטר.
בפסק דין (3.2) שהושג ברוב של השופטים יעל וילנר ואלכס שטיין מול השופט ניל הנדל, קיבל בית המשפט העליון את הערעור של הערבה, והגיע למסקנה שאין מקום למנוע מערב לחוב מזונות את החסד שבצו ההפטר במצב של פשיטת רגל. "בשונה מהחייב המקורי בתשלום המזונות, הערב אינו נושא באחריות אישית לפרנסת הנושים", נכתב. "אינטרס הנושים ייפגע באופן חלקי ממתן הפטר לערב מחוב המזונות, שכן הביטוח הלאומי יישא בתשלום החוב לבני המשפחה הזכאים…
"ברבות השנים נקלעה המערערת להסתבכות כלכלית ולפשיטת רגל, ובית המשפט המחוזי מצא כי היא ראויה להפטר (למעט כאמור ערבותה על חוב המזונות, ד"ל). משכך, אין הצדקה 'להענישה' כעת בגין התנהגותו הנפסדת של החייב. לפיכך, מן הראוי להחיל את צו ההפטר גם על חוב המזונות לו ערבה המערערת, ולאפשר לה להשתקם ולפתוח דף חדש בחייה".
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".
