השבוע רעדה אדמת לבנון. 2.7 של אמוניום חנקתי התפוצצו וגרמו לאסון לאומי באירוע אסוני שטרם פוענח.
למעלה מ-100 הרוגים, כ-4,000 פצועים, קריסה של בתי החולים ומערכות ההצלה, הגסיסה האיטית של ביירות נמשכת.
בדיוק כמו מעצמות העל, ארצות הברית צרפת ומדינות נוספות, גם מדינת ישראל והלב היהודי הגדול הפועם בתוכה, הביעה נכונות לסיוע הומניטרי ורפואי ללבנון הפצועה והחבולה.
בתחילה, כשהודיעו אודות הפיצוץ והשלכותיו הקולות בציבור הישראלי נחלקו לשניים: חמלה ושמחה לאיד. שלל פוסטים בפייסבוק המביעים תמיכה וחמלה בתושבים האומללים אל מול פוסטים החוגגים את מותם של אזרחים במקום בו זכרונות העם בישראל כאובים עדיין.
אין מחלוקת כי לבנון מזוהה בתודעה עם ארגון חיזבאללה שהשתלט עליה, ועם מלחמות לבנון מול ארגוני הטרור בהן איבדנו את טובי בנינו. אין עוררין כי מרבית האוכלוסייה בלבנון מזוהה עם ארגוני טרור ועוכרי ישראל. אבל גם אסור לשכוח את צבא דרום לבנון על אלפי חייליו משלל העדות שפעל בחסות צה"ל לשם שמירה על האינטרסים של ישראל עד לנסיגה ב-24 מאי 2000.
הנה כי כן, היחסים שלנו עם לבנון תמיד היו ויהיו רגישים ומרגשים.
יש האומרים כי משבר הומאני בסדר גודל כזה יכול להוות פתח לשלום, הושטת יד יכולה לשנות סדרי עולם (אני יודעת שזו מילה גדולה – שלום).
מאידך, הזכרונות של בנינו שנפלו ונאומיו האנטי ציוניים נוטפי השנאה של נסראללה אינם מאפשרים לחמול על עמו הלבנוני, גברים נשים וטף שאותם הוא מתיימר לייצג.
אני סבורה, כי הושטת יד לשלום ולעזרה לעם הלבנוני כן תביא לשינוי. ילדים, נשים, גברים וקשישים שנותרו ללא קורת גג ומזון, חוסר אונים לאומי וטרגדיות אישיות של בני אנוש. זה אסון שנוגע בליבו של כל אדם, ללא קשר ללאום, פוליטיקה ומלחמות עקובות מדם.
מכאן, ישירות לדגל לבנון שהתנוסס בתאורה על בניין עיריית תל אביב בהוראת ראש העירייה רון חולדאי. האם ידעתם שבשנת 2017 הואר בניין העירייה בדגל מצרים לאחר הפיגוע של דאעש? ולאחר מכן באותה שנה דגל ארצות הברית לאחר הטבח בלאס וגאס? הלב היהודי הוכיח לא אחת כי חמלה ונתינה וצדקה עומדות לנגד עיניו. בין אם בתרומות איברים בין יהודים לערבים ולהיפך, ובין אם בהושטת יד וסיוע הומניטרי ברעידות אדמה כמו זו שפקדה את טורקיה, וכן, גם בתמיכה מורלית באמצעות הארת בניין עירייה בדגל לאומי של מדינה ערבית עוינת.
שלל דגלים וסמלים משלל טרגדיות בשלל מדינות. רון חולדאי, על תושבי "מדינת תל אביב" שלו, אינם מתרגשים מתמיכה והבעת סולידריות בעמים ומצוקות וטרגדיות, גם אם השיח הציבורי הלא תל אביבי אינו תומך בכך, וגם אם מדובר בדגל מדינת אויב לכאורה. אני סבורה כי כוונת המשורר חולדאי הייתה טובה והיא פשוט מחווה יפה, אבל בימים בהם העם הישראלי הפצוע עוין ומפולג בקרבו המחווה הזו צורמת ומעוררת את סימני השאלה ואת ההתנגדות העזה.
ישנו קושי רגשי ומחלוקת ערכית להאיר בלב ליבה של החברה הישראלית דגל של מדינה, שטביעות האצבע של הטרור העולמי וארגון חיזבאללה חתומות על שמה. אבל, טובי בנינו נפלו כשחירפו נפשם בהגנה עלינו במלחמות עקובות מדם גם נגד מצרים וירדן, המקיימות עימנו יחסי שלום "קר" אך נטול קורבנות, אז אולי זו כן הזדמנות להושיט יד לשלום דומה עם מדינת הארזים בשאיפה לסייע להם לבנות את לבנון החדשה.
