במסגרת החקירה הנגדית של יצחק אברג'ל בפרשה 512, הוא נשאל על ידי התובע, עו"ד ניסים מירום, על הטקטיקה בהתנהלות החברתית שלו מול עבריין מנתניה, שמאוחר יותר הפך לעד מדינה. עו"ד מירום טען כי עבריין זה היה איש כספים ובכיר בארגון של אברג'ל. מנגד, אברג'ל טען שהנתנייתי היה עבריין מוכר מנתניה, שהיה ידוע כאחד יודע לעשות כסף בעסקים אבל ידוע גם כמודיע משטרתי.
ואז נאמרו הדברים הבאים.
התובע: איזה ביזנס אתה מנהל?
אברג'ל: "ים פעמים ניהלתי ביזנסים".
התובע: ארגון.
אברג'ל (צוחק): "ניסים, שים, שים את הארגון הזה במחסן. אין לי ארגון ניסים, אי אפשר להקים בישראל ארגון פשיעה, יש פה יותר מדי יהודים, ובמקום שיש יהודים אי אפשר שיהיה ראש אחד".
התובע: ולכן חברת לחרירים.
(אברג'ל צוחק).
התובע: יש פה 5,000 שיחות…
אברג'ל: "זה שאני שמאלני, אתה אומר התחברת לחרירים, זה שאני שמאלני זה לא אומר… אבל אני לא מרצ. אני חבר שלהם".
התובע: חבר של החרירים.
אברג'ל: "חבר של כולם. כל מי שרוצה להיות חבר שלי אני חבר שלו".
התובע: יש פה 5,000 שיחות שמונחות בפני בית המשפט, אנחנו שמענו בערך 40 אלף שיחות.
אברג'ל: "ניסים, אתה מאמין לי? שנינו לא מאמינים אחד לשני, אז אל תשאל אם אני מאמין לך. שנינו לא מאמינים אחד לשני, אבל בוא אני אגיד לך: אני לא שמעתי 50 שיחות, פה שמעתי עכשיו איתך את הכי הרבה שיחות".
התובע: יש פה 5,000 שיחות… אין שיחה אחית ואני מתחייב, שמישהו צועד עליך. אתה צועק חופשי על אנשים. אין שיחה אחת שמישהו נותן לך הוראה, אתה מחלק הוראות לכולם. אין שיחה אחת שאתה מקבל פקודה ממישהו, ואתה נותן פקודות לכולם. איך זה? מאיפה האוטוריטה של יצחק אברג'ל במשך שנתיים בהן יש את ההאזנות האלה, לנהל את הדבר הזה?
אברג'ל: "אני לא נותן פקודות לאף אחד. מי שלא רוצה להיות בחברתי יכול ללכת".
התובע: יכול למות.
אברג'ל: "יכול ללכת. מי שרוצה להיות בחברתי, יכול".
