מושב פתיחת כנס משפחה של לשכת עורכי הדין שנערך באילת המחיש את הכאוס בתחום דיני המשפחה ואת היצירתיות הנדרשת מבתי המשפט (20-22 דצמבר 2018).
"אין לנו ודאות משפטית, אדם נכנס לבית משפט לענייני משפחה או לבית דין רבני, ואינו יודע כיצד ייצא", היטיב לתמצת את מצב בתי המשפט באופן כללי, הרב יאיר בן מנחם, דיין בית הדין האזורי בתל אביב, בפאנל שהנחה עו"ד יוסף מנדלסון.
היכן פוסקים יותר מזונות?
השאלה המרכזית בעולם הגירושין היא כמובן באיזו ערכאה לבחור – בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני. הבדלי הפסיקות בין בתי הדין לבין בתי המשפט גורם לכך שכל צד מבני הזוג בוחר לפי האינטרס שלו לאן לפנות, וכל הקודם זוכה. כיום גם בית הדין הרבני וגם בית המשפט לענייני משפחה, רשאים למעשה לקבוע את סמכויותיהם במרבית העניינים כמעט.
ביולי 2017 קבע בית משפט העליון כי הנטל למזונות ילדים מגיל שש חל על שני ההורים, בניגוד למצב אשר שרר במשך עשרות שנים עד אז, שהמזונות הוטלו על האב באופן כמעט מוחלט. בגצ המזונות הזה מכונה "הבע'מ".
הרב בן מנחם מבית הדין האזורי תל אביב התייחס לפסיקה האזרחית והפתיע כשאמר: "ניתן להחיל את דיני הצדקה גם בגילאים 0 עד 6, אם כי יש להבחין בין צרכים הכרחיים שהאב חייב במלואם, לבין צרכים ראויים, שעליהם יחולו דיני צדקה (חוגים, חופשות וכו')".
השופטת מירה דהן, סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אמרה שלא ניתן להעלות על הדעת להטיל על האב את מלוא החיוב במזונות כשהילדים חלק ניכר מהזמן אצלו, גם כשמדובר בילדים מתחת לגיל 6, וניסתה לעשות סדר בתחום בו אין נוסחה מחייבת למזונות. "במשמורת משותפת, ככל הנראה האב ישלם חצי מ-1,400 שקלים (הסכום המינימאלי בו חויב האב טרם הלכת הבע"מ)".
השופטת ורדה פלאוט מבית המשפט המחוזי הסכימה איתה שהלכת הבע"מ מחלחלת גם לגילאים 0-6, ואף טענה כי "בתי הדין נותנים עדיפות להורה שחזר בתשובה". הרב בן מנחם מחה על דבריה. "דרך החיים שלי אינה פקטור, ואין עדיפות להורה שחזר בתשובה", אמר. "לנגד עינינו רק טובת הילד".
הרב שלמה שטסמן, אב בית הדין האזורי תל אביב, ניסה להרגיע ואמר כי "הבע'מ דווקא צמצם את מירוץ הסמכויות. במשך שנים היתה ביקורת שבתי הדין פוסקים מזונות נמוכים מדי, עד שהגיע הבע'מ והביא לכך שבתי המשפט לענייני משפחה פוסקים מזונות נמוכים יותר מבתי הדין, מצב בו היום עורכי דין ממליצים לנשים להגיש תביעת מזונות בבית הדין הרבני".
עו"ד עידן קרוליין טענה שהפערים בין הערכאות אינם זניחים, והציגה נתונים לכך שבאותן נסיבות, בית הדין הרבני פסק פי שניים מזונות מאשר בית המשפט לענייני משפחה. "מרוץ הסמכויות הפך למרתון סמכויות", סיכמה.
כושר השתכרות: נכס או שיקול דעת?
החלק השני של המושב עסק בסוגיית כושר ההשתכרות של אחד ההורים, וגם כאן, התברר, לא ממש יש סדר.
השופטת דהן: "כושר השתכרות הוא לכאורה נכס, אולם אין תחשיב מדויק".
לפי עו"ד מנדלסון, בית הדין הרבני הגדול נאחז לכאורה בחוק יחסי ממון (סעיף 8(2) המאפשר לקבוע שאיזון הנכסים לא יהיה חצי בחצי, אלא לפי יחס אחר שיקבע לפי שיקול דעת), בסוגיות בהן יש לאמוד כושר השתכרות, אולם בפועל לא משתמש בו. המשמעות: בתי הדין הרבניים כמעט שאינם מחשיבים את כושר ההשתכרות.
השופטת פלאוט: "אבל גם בנכס יש שיקול דעת. כיצד אקבע כמה אחוזים לתת לכישרון של רופא? אנחנו לא במתמטיקה".
הרב שטסמן: "הצדק הוא בסעיף שיקול הדעת, המאפשר מתן פיצוי כשיש פערי השתכרות".
שאלה נוספת שעלתה במושב היא האם אישה שבגדה והפסידה מזונותיה על פי הדין הדתי, תקבל מזונות אזרחיים. "אתם", פנה עו"ד מנדלסון לרבנים, "בתי הדין, האם תפסקו לאישה שהפסידה מזונותיה וחויבה בגט, מזונות אזרחיים?". הרב שטסמן: "אכן שאלה קשה. ייתכן וייפסקו לאישה מזונות, אך מבלי לקרוא להם בשמם. חלוקת הרכוש לעיתים לוקחת זמן רב, וקיימת אפשרות לפסוק תשלומים עיתיים עד חלוקת הרכוש".
עו"ד מנדלסון: מה יהיה אם אותה אישה גם בגדה, ולאור בגידתה נשללו מזונותיה?".
הרב שטסמן: "על פי הדין אין מזונות במקרה זה. אכן, יש הבדל ביננו לבין בתי המשפט לעניין זה".
הרב בן מנחם: "אתה מצפה מהבעל שנבגד ונפגע עמוקות מאשתו לשלם לה? אין תום לב במקרה כזה".
ושוב, שתי השופטות, פלאוט ודהן, הסכימו כי גם במקרה כזה, ככל שיש מצב בו הגבר אמיד והאישה ללא כלום, ייתכן שיפסקו לה תשלומים עתיים מבלי לקרוא לילד בשמו. "בפועל", סיכמה השופטת דהן, "אם אישה הפסידה מזונותיה על פי הדין הדתי, ניתן לפסוק לה תשלומים שיקוזזו כשיחולק הרכוש".
בגצ הבגידה
החלק השלישי של המושב עסק בסוגיית השיתוף הספציפי, שעלה לכותרות עם מה שמכונה, בגצ הבגידה של שופט בית משפט העלין יצחק עמית. לאור הסערה שעורר פסק הדין, ולא רק בתחום דיני המשפחה, טען עו"ד מנדלסון כי "לא יהיו יותר פסקי דין השוללים שיתוף ספציפי בגלל בגידה", ורמז שבית הדין כבר ימצא נימוק אחר לשלילת השיתוף הספציפי.
לקראת הסיום פנה עו"ד מנדלסון למשתתפי הפאנל בשלוש שאלות מתקילות: האם ניתן לטעון לשיתוף ספציפי הפוך, כלומר האם ניתן להגיש תביעה לפיה כוונת הצדדים, שנכס שנרכש במהלך הנישואים מוחרג ואינו של שניהם? האם לאור דברי השופט עמית ניתן להגיש תביעה לשיתוף ספציפי לא רק לגבי דירות, אלא גם לגבי נכס עסקי? האם ניתן להגיש תביעות נגד בני משפחה? למשל, בתי גרה עם בעלה בדירה שלי 20 שנה, החתן יכול לטעון שהיתה כוונה לתת את הדירה לבני הזוג?.
להפתעת הקהל באולם, שתי השופטת השיבו בחיוב לשלוש השאלות. כן, ניתן להגיש תביעות גם לשיתוף ספציפי הפוך, קרי כוונת הצדדים שנכס שנרכש במהלך הנישואים מוחרג מאיזון המשאבים; כן, ניתן לתבוע שיתוף ספציפי גם לגבי נכס עסקי. וכן, הורה שנתן לבתו ובן זוגה לגור בדירה שלו תקופה ארוכה, שלא יופתע אם החתן יטען שהיתה כוונה לתת את הנכס במתנה.
"מירוץ הסמכויות חי ובועט", סיכם עו"ד מנדלסון את המושב. המסקנה: התפיסה כי לאחד הצדדים עדיפה ערכאה זו או אחרת, אין להן מקום בעולם הגירושין. כל מקרה לגופו.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא היא עורכת דין לענייני משפחה, ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".
