בג"צ הבגידה ומלחמת הסמכויות בין בתי דין רבניים לבתי משפט

הרב שלמה שטסמן, אב בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, ומהאינסטנציות הנחשבות בעולם המשפט הדתי, ניסה השבוע (10.12.18) להרגיע את הלהבות בנושא סוגיית "בג'ץ הבגידה" – הבאת שיקולי אשמה בבגידה, בעת האיזון הרכושי בין בני זוג שהתגרשו.

"פסק הדין לא קובע בשום צורה שאישה שבגדה, נוטלים את נכסיה", הבהיר. "לא תמיד בגידה היא הסיבה לפירוק המשפחה, אלא תוצאה של משפחה שכבר התפרקה. כל מקרה לגופו". הרב שטסמן אמר את הדברים בערב עיון שנערך במחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין, אותו הנחו עוה"ד רומי קנבל ושמוליק מורן, והשתתפו בו שופטים, רבנים, אנשי אקדמיה ועורכי דין.

בגדת, שילמת 

תזכורת: ב-18.11.18 דחה הרכב השופטים יצחק עמית, דוד מינץ ואלכס שטיין עתירה נגד פסק דין של בית הדין הרבני הגדול, שקבע כי אישה לא תהיה זכאית לחלק מדירת המגורים הרשומה על שם בעלה, בין היתר בשל בגידתה בו. פסיקת בג"ץ עוררה סערה ציבורית בכלל, ובתחום דיני המשפחה בפרט, שכן בגידה מעתה עלולה להוות ראייה להיעדר שיתוף, ולהילקח בחשבון בחלוקת הרכוש.

הצדדים היו נשואים כ- 30 שנה ולהם שלושה ילדים. מספר חודשים לפני שנישאו קיבל הבעל בירושה מגרש, עליו בנו השניים את ביתם לאחר שנישאו. בית הדין הרבני האזורי קבע כי יש להכיר בשיתוף ספציפי בבית המגורים, ועל כן האישה זכאית למחצית הזכויות בבית. הבעל ערער לבית הדין הרבני הגדול, שם נקבע כי לאישה לא מגיע כל חלק בבית. האישה עתרה לבג"ץ בטענה שבית הדין הרבני הגדול ייחס משקל לטענת הבגידה ויישם את הדין הדתי על הסוגיה, ובכך חרג מסמכותו. כאמור, עתירתה נדחתה.

בערב העיון טען הרב שטסמן כי "בשיטת המשפט ההלכתית יש מקום לקחת גם שיקולי אשם, וגם שיקולי צדק". למשל, פירט, גבר מבוגר שמתאהב באישה צעירה ורוצה להתגרש, בית הדין עשוי לקבוע שאין עילת גירושין, וכי אם הבעל כל כך רוצה להתחתן עם הצעירה, שיותיר לאשתו לא רק חצי דירה, אלא את הדירה כולה.

סוגיית השיתוף הספציפי, המשיך הרב, היא דוגמה מובהקת לצדק ולהגינות בדיני משפחה, שהרי החוק קובע מפורשות שנכסים מלפני הנישואין אינם ברי איזון. גם בפסיקה החילונית זה קיים, סיכם. "השופטת ברק ארז הכניסה בפסק דין שיקולי מוסר בנוגע לבעל שהיכה את אשתו, ולא איזנה בחלקים שווים את הזכויות הפנסיוניות", הדגים.

השופטת תמר סנונית פורר מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, לא קיבלה את הדוגמה (בעל שהורשע באלימות קשה וניסיון לרצח אשתו). "השפה של השופטת ברק ארז אינה שפה של אשם, אלא שפה חוזית. תחום דיני המשפחה עבר מהפכות גדולות, ויחד עם זאת העולם המשפטי עדיין זקוק לכללים וליציבות".

בניגוד לרב שטסמן, השופטת סנונית פורר סבורה כי "יש להבחין בין תחום חיי הרגש לבין התוצאות הממוניות", וכי אין לקחת בחשבון שיקולים של אי נאמנות. "אין עילה נזיקית בכל הקשור לבגידה", אמרה, "והליך משפטי אינו תרופה לכל מכאוב".

השופט יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, תמך בעמדתה. "אל תערבבו מין בשאינו מינו, אין קשר בין משהו כלכלי למשהו רגשי", אמר. "שיתוף ספציפי יכול להיות בעיניי בעילה חוזית בלבד, ואין לראות בבגידה כשוללת זכות קיימת. חוק יחסי ממון קובע נורמה, לפיה הרכוש לפני הנישואין שייך רק לאותו צד. יש פסיקות לפיהן ניתן לראות גם רכוש לפני הנישואין כמשותף, אך זאת בדרך של חוזה והתחקות אחר כוונת הצדדים"

פרופ' שחר ליפשיץ, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, טען כי יש שתי שגיאות בבג"ץ הבגידה. "השופט שטיין מדבר על מעין דיני ירושה במתנה, כלומר רק אומד דעתו של הבעל קובע, בעוד שיש לבחון הסכמה הדדית בהתבסס על עיקרון ההסתמכות. חוץ מזה, בבית הדין האזורי נעשתה בדיקה מדוקדקת של רצון הצדדים במקרה הספציפי, והדיינים שם הסיקו שהיה שיתוף, ללא כל ממצא לגבי שיקולי אשמה רלוונטיים. לעומת זאת, הדיין נהרי קובע ברבני הגדול ברירת מחדל: יש מחיר לבגידה".

עו"ד יהודית מייזלס: "יש כאן הלכה חדשה: אי כוונת שיתוף במקרה בגידה. דיני המשפחה צועדים לאחור, ומרוץ הסמכויות הוחרף. הדיין נהרי אומר מפורשות שאין כוונת שיתוף במקרה של בגידה, ולכן הבג"ץ מחזיר אותנו לימי החוקרים הפרטיים".

עו"ד מייזלס מסכימה עם הרב שטסמן שיש להסדיר את נושא כוונת השיתוף הספציפי. "הבעיה הגדולה ביותר בבג'ץ הבגידה, שאותה אישה באותן נסיבות -אילו היתה מגישה את תביעתה בבית המשפט לענייני משפחה – התוצאה היתה הפוכה. לכן, ככל שלא יתקיים דיון נוסף והתוצאה לא תתהפך, יוחרף מרוץ הסמכויות ונחזור לתקופה בה הדין הולך אחר הדיין".

תורת הכאוס

המושב השני בערב העיון עסק בנושא מרוץ הסמכויות ואי הוודאות בתחום. פרופ' דפנה הקר מאוניברסיטת תל אביב: "בניגוד למה שהיה בעבר, הגענו למצב בו עורכי דין מפנים נשים דווקא לערכאה הדתית, בידיעה כי אלו מיטיבים עם אמהות לילדים קטנים".

פרופ' הקר סקרה את הכאוס בתחום. "במצב כרגע, לא ברור לנו מה תהיה התוצאה השיפוטית, לא בסוגיית המשמורת, לא במזונות ילדים ולא ברכוש. שופטים אקטיביסטים הפסיקו להמתין למחוקק, והחלו לחוקק 'דיני משמורת', על אף שפסק הדין של בית המשפט העליון מ-2014 שב והזכיר כי מחויבים לפסוק לפי חזקת הגיל הרך, ולמרות פסיקה של בית הדין הרבני בבאר שבע לפיו פרשנותו החדשה של בית המשפט העליון לדין האישי שגויה, וכי עד גיל 15 חייב האב לבדו במימון צורכי ילדיו, ללא קשר לסוגיית המשמורת.

"פסק הדין החדש של בית הדין הרבני הגדול חושף את הסכנה לעוני ילדים הטמונה במשמורת משותפת ואפס מזונות. הכנסת חייבת לחוקק חוקים חדשים וברורים, ושופטי משפחה ודיינים חייבים לציית לחוק ולפסיקת בית המשפט העליון".

באופן מפתיע, עו"ד הרב שמעון יעקובי, היועץ המשפטי לבתי הדין הרבניים,  הסכים איתה. "ההבדלים בין בתי המשפט לבין בתי הדין מינוריים. מרוץ הסמכויות, ככל שקיים, דעך", אמר, "אך הבג'ץ שבנידון עלול להאיץ את מרוץ הסמכויות. בעניין הרכוש, אין הבדלים גדולים בין הערכאות. בעניין אחזקת ילדים, ככל שיש קונפליקט זה אולי אם אחד ההורים דתי, ולעניין סוגיית מזונות, ידם של בתי המשפט קפוצה יותר מזו של בתי הדין".

עוד השתתפו ביום העיון: עו"ד רונן דליהו, יו"ר פורום משפחה ובתי דין רבניים, שאמר כי שיקולי אשם משחקים תפקיד משמעותי גם בפסיקה האזרחית, ובעיניו ייתכן שבית הדין טעה בנסיבות הספציפיות, אך עדיין בג"ץ בעילות הידועות לא היה אמור להתערב ולפסול את פסק הדין; עו"ד ד"ר יאיר שיבר, שהתייחס גם הוא להחרפת מרוץ הסמכויות. "היום חשוב לא רק מי מגיש קודם, אלא מי מבקש להכריע בסמכות", אמר. עו"ד יוסי מנדלסון הביא דוגמאות לפערים נוספים בין הערכאות, למשל שבתי הדין אינם נוהגים לפסוק מזונות משקמים לגברים.

הטאבו כבר לא טאבו 

בתוך כך, באותו יום דן בג"ץ בעתירה דומה, נגד החלטה של בית הדין הרבני הגדול, בניגוד לחוק, שביטל רישום מחצית דירה שכבר נרשמה על שם האישה בטאבו, וזאת עקב בגידה ובקונסטרוקציה של ביטול מתנה. העתירה התקבלה, והתיק הוחזר לבית הדין הרבני הגדול על מנת לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב, בנימוק שמדובר במקרה מיוחד.

האם בית הדין הרבני הגדול יבחן את הדברים מחדש ויורה על ביטול פסק הדין, כך שהאישה תישאר עם מחצית הדירה הרשומה על שמה ולא תיענש בגין התנהלות שאינה רלוונטית להכרעות בעניין רכוש? האם יתקבל דיון נוסף בבג"ץ הבגידה? ככל שפסק הדין יישאר על כנו, ניתן יהיה לומר שהלכת בבלי שונתה. מה שבטוח, מירוץ הסמכויות חי ובועט.

הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".