שופט בית משפט המחוזי מרכז, מיכאל קרשן, אישר לאסיר העולם שמואל אטיאס להתראיין לסדרת הטלוויזיה "ספק סביר" בכאן 11, ולספר על התיק בו הורשע, על חווית המאסר ועל הבקשה שהוא מכין למשפט חוזר באמצעות הסנגוריה הציבורית .
אטיאס הורשע ברצח שכנו עוזי לוי ביריות אקדח בשכונת רמת אליהו בראשון לציון לפני 11 שנים. הרקע לרצח, סכסוך קודם. ערעור שהגיש על הרשעתו נדחה בבית משפט העליון בשנת 2016, ואולם בסדרה הדוקומנטרית ששני פרקים ממנה כבר שודרו ב"כאן 11", ראיינה היוצרת והבמאית לימור פנחסוב את המדובב שהופעל בתא המעצר של אטיאס ובעשרות תיקים אחרים. המדובב שהתראיין בהסתרת זהות, חשף את הלחצים שהפעיל על אטיאס ואת הפרטים המוכמנים מחקירת הרצח שנמסרו לו בטרם ההפעלה ושאר אמצעים פסולים שבאמצעותם נגבתה לכאורה הודאת שווא.
כעת מבקשת הבמאית פנחסוב לשדר פרק נוסף ובו ראיון עם האסיר עצמו, שהורשע ויושב במאסר עולם. אטיאס הגיש עתירת אסיר לאחר ששב"ס סירב לאשר לו להצטלם לראיון משודר.
השופט קרשן קבע בהחלטה שנתן לפני מספר ימים כי החלטת שב"ס למנוע ממנו להתראיין ולזעוק את חפותו – היא "החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני". השופט מתאר בפסק הדין את שלל טיעוני הסרק שהעלו שירות בתי הסוהר והפרקליטות במסגרת ההליך.
בכתב התשובה הראשון של שב"ס נמסר כי בקשת האסיר נדחית משלושה טעמים: הראשון, "חשש להשפעה על הליכים משפטיים", השני "מידע מודיעיני המצביע על התנהגות שלילית בבית הסוהר" והשלישי, עמדת נפגעי העבירה – משפחת המנוח.
גם פרקליטות המדינה ביקשה להשיב לעתירה, והוסיפה כי קיים "חשש לחשיפת שיטות הפעלה או מידע סודי" על הפעלת מדובבים.
בדיון הראשון שנערך ב-30 בינואר נציגי המדינה חזרו בהם מטענת המידע המודיעיני, ונאלצו לחזור גם מטענת "ההשפעה על הליכים" מאחר שההרשעה חלוטה, ובקשה למשפט חוזר רשאי להגיש כל אסיר. בסיכום הדיון, אישר השופט לאסיר להצטלם לראיון, אך הורה שבטרם יינתן אישור לשידור יימסרו הצילומים לנציגי המדינה.
לאחר שצפו בראיון המיועד לשידור, בפרקליטות נסוגו גם מטענת "חשיפת שיטות הפעלה", אבל נימוק אחד לדעתם הצדיק למנוע את השידור, והוא בקשת משפחת המנוח.
בדיון שנערך בסוף אפריל, הוסיפה היועצת המשפטית של שב"ס, רותם כץ עקיבא, עוד השגה. היועצת המשפטית ביקשה לצנזר דברי ביקורת שהשמיע האסיר על שב"ס. לדבריה, הוא התלונן בראיון על תנאי המאסר, ו"תלונות" כאלה הן מחוץ למנדט שעוסק בטענת חפות. "נפגעי העבירה לא צריכים לשמוע כמה טוב לו, או לא טוב לו במאסר", הטיחה עקיבא.
עו"ד רעות קורוליק מהסנגוריה הציבורית הסבירה כי בראיון אטיאס סיפר לבמאית פנחסוב על המחיר שהוא משלם עקב הסירוב שלו להודות ברצח שמבחינתו לא ביצע. "מאחר שכל שיתוף פעולה עם שב"ס הוא עבורו 'הודאה באשמה', הוא יושב באגף סגור, לא יוצא לעבודה, לא יוצא לשיקום, לא משלם פיצויים, ובלבד לא לקחת אחריות על אירוע שהוא לא קשור אליו".
עו"ד קורוליק אמרה כי בפרסום הריאיון יש אינטרס ציבורי להיחשף להתנהלות פסולה וטענות קשות על התנהלות מדובב בחסות משטרת ישראל אשר מביאה לטענתו להפללת שווא.
השופט קרשן כתב לפני ימים אחדים את פסק הדין הסופי בו דחה את ההתנגדויות של הפרקליטות ושב"ס, וציין כי לפי פקודת הנציבות "יש לשקול בחיוב אישור פרסום שתוכנו הוא טענת חפות של אסיר".
השופט הזכיר פסק דין מפורסם של בית משפט העליון בפרשת האסיר אבי גולן, שביקש לפרסם טור בעיתון לפני 30 שנה. בפרשה זו קבע העליון כי אין להגביל את חופש הביטוי של אסירים, אלא רק אם נשקפת סכנה "בוודאות קרובה" לביטחון בבית הסוהר. השופטת דליה דורנר שהיתה בין שופטי ההרכב כתבה: "סתימת פה של אסיר על-ידי סוהריו פוגעת בכבודו. ביסוד שלילת חופש הביטוי מאסיר עומדת ההנחה כי בהיותו פושע הוא חסר כבוד – אדם נחות… המשיב (שב"ס) עצמו אינו מדיר עצמו ממגע עם עיתונאים שהם חלק מיחסי הציבור של שב"ס, המבקש להראות את פניו במיטבם. בנסיבות אלה, מניעתו של אסיר מלהשמיע דברי ביקורת שבפיו היא בלתי הוגנת, ואף עשויה לפגוע בציבור". באותו מקרה, היה מדובר בפרסום בכתב.
גם כעת, השופט קרשן דחה את התנגדות יועמ"שית שב"ס. השופט ציטט את טענתה כי חלקים מן הריאיון המצולם "חרגו" מהמטרה שלשמה נערך והם עוסקים בתנאי מאסרו של העותר ומהווים ביקורת על שירות בתי הסוהר. לדברי השופט, כל זה אינו נימוק לפגיעה בחופש הביטוי של האסיר: "אינני סבור כי פרסום ביקורת על תנאי הכליאה או על שב"ס כארגון עלולה לפגוע בביטחון, במשמעת או בניהול בתי הסוהר".
לדברי השופט, נותר נימוק אחד כנגד הראיון, עמדת משפחת הנרצח והפגישה ברגשותיהן של האם ושל בת הזוג של המנוח. ואולם האסיר אטיאס התחייב ועמד בדיבורו לא להזכיר בראיון את המנוח, אלא לדבר על התנהלות המשטרה והמדובב.
השופט הביע תמיהה על בקשת הפרקליטות לבצע עוד דחייה ולזמן את משפחת המנוח לצפות בראיון, כאשר הפרקליטות יכלה לעשות זאת אחרי שקיבלה את הצילומים. "בנסיבות אלה", כתב השופט, "העתירה בשלה להכרעה, ואין עוד מקום להמתין להתייחסות נוספת של משפחת המנוח. צפיתי בריאיון המצולם במלואו. ניכר כי גב' פנחסוב עמדה בהבטחתה: הריאיון עוסק ברובו המוחלט בראיות עליהן סמך בית המשפט את הרשעת העותר, ובעיקר בפעולות הדיבוב שהביאו להודאתו ובשאלה מדוע הודה אם, לפי גרסתו, לא ביצע את הרצח.
"אין ספק כי לעותר ביקורת רבה על הרשעתו, על מערכת בתי המשפט, על המרכז לגביית קנסות ועל שירות בתי הסוהר. העותר חש כי הוא משלם מחירים כבדים במסגרת כליאתו על כך שלא נטל אחריות על המעשה בו הורשע. תכנים אלה אינם מצדיקים הגבלת חופש הביטוי של העותר, ודאי לא התכנים בהם מעביר העותר ביקורת על הרשות המבצעת ועל הרשות השופטת", כתב השופט קרשן.
לדבריו, "עמדת נפגעי העבירה מובנת לחלוטין… ברם, את עמדתם של נפגעי העבירה יש לאזן מול הפגיעה בחופש הביטוי של העותר ואף בזכות הציבור לדעת… באתי לכלל מסקנה כי בסרבם קטיגורית על שידור הריאיון לא שקלו המשיבים כהלכה את מכלול השיקולים , וביניהם העובדה כי העותר טוען לחפותו. דעתי היא כי המשיבים קיבלו החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, המצדיקה את התערבותו של בית המשפט".
לאחר מספר ימים בהם ניתן עיכוב ביצוע, הפרקליטות החליטה לא להגיש ערעור.
