אב חייב במזונות ילדיו אף אם יגרור הדבר צמצום בזמני השהיה שלו עם ילדיו, החובה הראשונית של האב היא דאגה ליכולת מחייה סבירה לילדים.
כך קבע בית הדין הרבני הגדול בחודש יוני השנה, פסיקה שהותרה לפרסום רק כעת (5 דצמבר), ומנוגדת לפסק דין בית משפט העליון אשר קבע אשתקד כי במזונות ילדים מגיל שש ואילך – המצויים במשמורת משותפת, וכשהכנסות ההורים שוות – יישאו בנטל שני הצדדים בצורה שווה, כלומר האם אינה זכאית למזונות אם הכנסותיה שוות לאלה של האב.
מדובר בערעור של רופא שיניים על החלטת בית הדין הרבני האזורי בה נקבע כי אין מקום לפטור אב ממזונות במצב בו משמורת הילדים משותפת, וההכנסה שווה. בית הדין האזורי בפסק דין ארוך ומנומק בירר את מקורות החיוב השונים עד שהגיע למסקנה כי חיוב האב במזונות ילדיו הוא עיקרון הלכתי, המחייב גם במקרה שחלוקת זמני השהייה והכנסות הצדדים שוויוניות.
מנגד טענה האם, כי מאז הגירושין, במשך שלוש שנים האב אינו נותן לה מנוחה ממאבקים משפטיים בלתי פוסקים בעניין זמני השהות והמשמורת, שתכליתם להגיע למשמורת משותפת וכך גם לביטול חיובו במזונות.
האם טענה כי למרות פסק דין הקובע שעל האב לשלם לה 3,800 שקלים לשני הילדים (כולל מדור), וכן את מחצית ההוצאות החריגות ("מחציות"), אין הוא משתתף בשום הוצאה חריגה, וכמעט אינו משלם מזונות. חובו בהוצאה לפועל, טענה, עומד על 60 אלף שקלים. לטענתה, היא לא מבקשת ממנו השתתפות במחציות כי היא מתחשבת בו ונושאת לבדה בעול החוגים, ביגוד, חינוך, משקפיים וכו'. בשל מצב זה אין היא שוכרת דירה אלא מתגוררת בבית אביה, עובדת קשה כדי לפרנס את המשפחה, הכנסותיה הן כ-11 אלף שקלים והיא נושאת בחובות מחיי הנישואין.
האב טען מנגד שהוא משתכר כ־10,000 שקלים בלבד. הוא שוכר דירה שבה סלון המשמש למגוריו וכחדר לילדים, מתמודד עם חובות מנישואיו, וקונה לילדים ביגוד. הילדים נמצאים איתו הרבה, הוסיף, ומכיוון שהאם עובדת יותר, הם נמצאים אצלו בצהריים יותר מאשר אצלה. עוד טען, כי הוא משלם חלקית את חוב המזונות.
הרכב בית הדין הרבני הגדול, הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז־אילוז, התרשם מזוג הורים שלכאורה טובת ילדיהם לנגד עיניהם, וכל רצונם הוא לשהות במחיצתם את הזמן המרבי, אולם בפועל המצב שונה, והילדים לא מקבלים את המסגרת הראויה להם: כשהם עם האב, הם גרים בדירה קטנה וצפופה, וכשהם עם האם, הם מתגוררים בבית עם סב זקן ועם האחים של האישה, בתנאים קשים.
הדיין אליעזר איגרא מפקפק בגישה המציגה את החזון המשמורת החדש אשר נקבע על ידי בית משפט העליון, לפיו אם מתגרשים, ברירת המחדל היא אחריות הורית משותפת לגידול הילדים.
לגישתו של הדיין איגרא, קשר בין הורים וילדים אינו נמדד לפי כמות השעות בהן הילדים נמצאים עם האם או עם האב, אף שמבנה המשפחה ה"קלאסי" בה האב הוא המפרנס העיקרי, לעיתים מתהפך באופן שהאם עובדת יותר מהאב. לכן אין לקבל את תיאוריית החלוקה השוויונית של זמני השהות בין ההורים כחזון הגאולה של המשפחה המתפרקת.
הרב איגרא מפרט את הסיבות לכך שהפתרון של משמורת משותפת אינו מתאים לחלק הגדול של האוכלוסייה, ומתייחס לפסיקת בית המשפט העליון מחודש יולי 2017 אשר שינתה למעשה את פני דיני מזונות הילדים בישראל. תזכורת: בפסק הדין נקבע כי הטלת חובה לתשלום מזונות ילדים על האב בלבד מהווה אפליה על רקע מגדרי, ולפיכך שני ההורים חייבים במזונות ילדיהם באופן שוויוני בהתאם ליחס הכנסותיהם ויחס זמני השהות עם הילדים.
הפסיקה של בית משפט העליון יוצרת מספר בעיות, לפי פסק הדין החדש של בית הדין הרבני הגדול:
1. עוני וקשיי קיום: פתרון המשמורת המשותפת יוצר עוני. גם כששני בני זוג חיים תחת קורת גג אחת, הם אינם מצליחים לגמור את החודש, וברור שגירושין יוצרים קשיים כלכליים. אב שנמנע כליל מלשלם את מחויבותו, פוגע קשות בילדים שהתרגלו לרמת חיים מסוימת.
2. הרחבת והעצמת המאבקים המשפטיים: לאחר שנוצרת מגמה שיפוטית של הורות משותפת המשפיעה על גובה המזונות, מתחילים מאבקים על כל לינה וארוחה, כדי לגרום להפחתת מזונות, וטובת הילדים נזנחת מפני השיקול הכלכלי.
3. ניכור הורי בשל המאבקים: החלק החמור יותר, לגישת הרב, הוא הניכור ההורי הנגרם מהמלחמות על המשמורת שאין גרוע מהן. המאבק מרעיל את האווירה, ההורים מתחילים להשחיר את ההורה האחר, והילדים עוברים טלטלות רגשיות. בנוסף, עלות המאבקים המשפטיים עולה פעמים רבות על התוצאה הכלכלית של הפחתת מזונות או הגדלתם, ולילד אין יציבות של בית קבע, מה שמשפיע על החברים ועל השגרה היומיומית, בפרט אם שני המקומות אינם סמוכים.
בתיק שבנידון השתכנע ההרכב כי טובת הילדים אינה מאפשרת פטור של האב ממזונות, למרות שהם שוהים אצלו זמן רב, ואולי אף שווה לזמן בו הם נמצאים עם אמם. החובה של האב היא לדאוג שלילדים יהיו תנאי מגורים ומחיה סבירים, מה שלא קורה במקרה זה. לכן דחה בית הדין את ערעורו של האב, ופסק שהוא חייב במזונות ילדיו, גם אם יגרור הדבר צמצום מסוים בזמני השהיה שלו איתם.
דרכו של המערער פתוחה להגיש עתירה לבג"צ נגד פסיקת בית הדין הרבני אלא שבג"צ אינו נוהג להתערב. למעשה, נפתחה דרך עוקפת לפסק דין השוויון בנטל מזונות של בית משפט העליון, ומי שישלמו את המחיר הם ילדים שכן בתוך שנה מתערער המעמד של המשמורת המשותפת כברירת מחדל בתחום המזונות..
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".
