זה סיפור יוצא דופן: הנאשם היה מרצה מוכר במכללה ללימודי אמנות. המקום: מועדון לילה בתל אביב, השעה ארבע לפנות בוקר.
הנאשם, לקוח קבוע במועדון, הבחין במבלה אחר, א', שניגש לבחורה ומתחיל איתה לאחר גירושיו. הבחורה התעלמה והתקדמה לעבר נשים אחרות שישבו בבר. א' משך אותה בידה באגרסיביות.
הנאשם עמד בסמוך אליהם והחזיק בידו כוס בירה. הוא חשב ש-א' מטריד את הבחורה, והחליף עמו דברים. כעבור כמה רגעים, תקף הנאשם את א' ודחף אותו באזור החזה. בתגובה, א' הניף את רגלו לעבר הנאשם, בעט בידו ושבר את כוס הזכוכית שהחזיק הנאשם.
הנאשם הגיב פעם נוספת כאשר על ידו נותרו שברי הכוס, ושלח את ידו הימנית אל פלג גופו העליון של א' ואזור צווארו. א' החל לדמם מהצוואר אבל החזיר מכת אגרוף.
הנאשם, בינתיים, השליך מידו את שברי הזכוכית שנותרו מהכוס, ולקוחות נוספים הפרידו בינו לבין א', המתלונן.
א' סיים את הלילה בחדר ניתוח. הוא נפגע משברי הכוס של הנאשם אותה שבר בבעיטה. ל-א' נגרמו חתכים עמוקים בצוואר ומעל עצם הבריח. בגין חבלותיו עבר ניתוח לעצירת דימום.
הנאשם סיים את האירוע עם חתך קטן ביד ומכה ברגל.
לנאשם יוחסה עבירה חמורה בעקבות השתלשלות הדברים: פציעה כשהעבריין מזויין (בנשק קר). האיש שמעולם לא הסתבך בחייו, צלם ומרצה לאמנות, הודה כי היה תחת השפעת אלכוהול והגיב באגרסיביות, כמו גם המתלונן עצמו.
האשה שהוטרדה, לכאורה, לא התלוננה: התברר שהיא בת זוג של מנהל המשמרת במועדון, וגם א' היה חבר שלו, והאירוע נבע מ"טעות בפרשנות".
באמצעות הסנגור עו"ד אסף דוק ועו"ד נוי לביא ממשרדו, הודה המרצה בעבירה של תקיפה וגרימת חבלה ממשית, ונשלח לתסקיר מבחן. לאחר התסקיר, שהצביע על אורח חייו הנורמטיבי ועל חריגות המקרה, ביקש עו"ד דוק כי התיק יסתיים ללא הרשעה, על אף פציעתו הלא קלה של המתלונן.
התביעה עמדה מנגד על הטלת עונש של שבעה חודשי עבודות שירות, שמשמעותם כתם פלילי ועונש שנחשב כמאסר. התביעה טענה כי תופעת האלימות המתפשטת במרחב הציבורי, מחייבת ענישה מרתיעה.
בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב, תואר מסלול חייו של הנאשם, בוגר קורס מורי דרך שעבד כמדריך טיולים. בהמשך החל לעסוק בצילום כעצמאי, התפתח בתחום ועד הסתבכותו היה מרצה במכללה ידועה לאמנות. זוהי הסתבכותו היחידה בפלילים.
שירות המבחן ציין את התרשמותו החיובית מהנאשם, שהסביר כי דחף את המתלונן מאחר וחש מאוים לאחר שהשיח ביניהם הסלים. בשלב שהמתלונן א' בעט בכוס שהחזיק בידו, הוא נבהל והתגונן במכת אגרוף מבלי ששם לב לרסיסי הזכוכית שנותרו בידו, ופגעו בצווארו של א'. לטענת הנאשם, הוא סייע בטיפול ב-א' ולאחר מכן פגש אותו בתחנת המשטרה במסגרת העימות והשניים התנצלו אחד בפני השני, ובהזדמנות נוספת נפגשו שוב באירוע חברתי ולחצו ידיים.
שירות המבחן התרשם שהנאשם "אדם נורמטיבי וערכי… המחזיק בעמדות ברורות בכל הקשור לציות לחוק ומדובר באירוע חריג מאוד בחייו".
עו"ד דוק פירט בטיעונים לעונש את ההקשר המלא לאירוע – טעות של הנאשם אשר סבר כי המתלונן מטריד מינית אשה במועדון. לאחר הפציעה, הנאשם סייע לטפל ב-א' עד הגעת צוות רפואי. הסנגור ביקש לבטל את ההרשעה שניתנה על בסיס הודאתו של הנאשם, וזאת בשל עברו הנקי, לקיחת האחריות, החרטה ונתוני התסקיר.
עו"ד דוק הגיש מכתבים מאת מעסיקיו של הנאשם, ובהם מנהל המכללה שהתייחס לאישיותו ולנזק שגרמה הסתבכותו של המרצה בתגרה האלימה. הסנגור הגיש גם מכתב מאת המתלונן עצמו, א', שכתב כי הוא סולח וביקש לא להחמיר עם הנאשם. באמצעות מכתבי ההמלצה תיאר הסנגור את הנזק התעסוקתי שייגרם לנאשם כתוצאה מהרשעה בעקבות האירוע המצער.
השופטת נעה תבור קבלה את בקשת ההגנה וכתבה בפסק הדין: "הנאשם ביצע מעשה אלימות ברקע שתיית אלכוהול במועדון, כך שגם הנאשם וגם המתלונן פעלו בהשפעת אלכוהול. נתונים אלו הם נקודת פתיחה כמעט בלתי אפשרית לביטול הרשעה". לדברי השופטת, "המלחמה באלימות מחייבת אמירה ברורה וערכית. אלימות אינה אפשרות חוקית ומי שלוקח את החוק לידיו חייב לקחת בחשבון שבחירתו כרוכה בכתם פלילי. אותם דברים נכונים גם כאשר לכאורה יש סיבה והסבר לאלימות. גם כאשר אדם סבור שהתערבותו נדרשת כדי לעזור לאישה הנתונה להטרדה, עליו לבחור בהתערבות שאינה אלימה".
ואולם לאחר התלבטות לא קלה, ציינה השופטת, "החלטתי כי המקרה הוא אחד מאותם מקרים חריגים המאפשרים סיום ההליך ללא הרשעה", וזאת עקב היעדר פרופורציה בין נסיבות העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם.
"שברי הזכוכית נותרו בידו של הנאשם מבלי שתכנן זאת", כתבה השופטת. "הנאשם נהג באלימות, אבל עוצמת האלימות לא הייתה מתוכננת".
לתוצאת אי-ההרשעה תרמו גם חלקו של המתלונן בהסלמת האירוע, בקשתו לסלוח לנאשם, והמלצת שירות המבחן. משקל מכריע היה למכתבי המעסיקים שהציגה ההגנה, מהם עלה הנזק לפרנסתו של המרצה.
השופטת תבור סיכמה: "המניע בו האמין הנאשם בעת ביצוע האלימות היה כי לפניו אישה אשר מוטרדת מינית. הבחירה אינה חיובית אבל הרצון הבסיסי מקורו בערכים של עזרה לזולת". סוף דבר, הנאשם ישלם פיצוי של 3,600 שקל למתלונן, ויבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 400 שעות ללא הרשעה.
