הזיכוי המהדהד של רומן זדורוב לא היה בא אל העולם אלמלא החלטת המשנה לנשיאת בית משפט העליון, השופט חנן מלצר, על עריכת משפט חוזר אחרי שלוש הרשעות – פעמיים במחוזי ופעם אחת בעליון.
השופט מלצר קיבל את ההחלטה על בסיס חוות דעת חדשות שהגיש לו עו"ד ירום הלוי בנוגע לשלוש עקבות נעל זרות שנמצאו בתא בו בוצע הרצח, עם דגש על אחת מהן שכוסתה חלקית בדם של תאיר ראדה המנוחה.
לגבי העקבה הזו נקבע בחוות הדעת החדשות, כי היא איננה שייכת לזדורוב או למי שנכנסו לתא לאחר מציאה הגופה כחמש שעות לאחר הרצח, ולגבי הדם נקבע כי הוא נזל על העקבה מגופה או מבגדיה של המנוחה בסמוך מאוד לאחר הרצח, טרם קרישת הדם עקב המוות.
מבחינת ההגנה, העקבה הזו הוטבעה על ידי הרוצח/ת, וההמשך שלה נמצא בשתי טביעות נעל דומות נוספות, אחת על הניאגרה ושנייה על קורת קיר המעבר מתא מספר 2 אל תא מספר 3, שזהו נתיב היציאה של הרוצח/ת – זאת בניגוד גמור להודאות ולשחזור של זדורוב, שהדגים כיצד הוא יצא בקפיצה מעל הדלת.
התזה הזו הועלתה כבר בעבר על ידי ההגנה אולם נדחתה על ידי כל השופטים שהעדיפו לדבוק בעמדת הפרקליטות, כי העקבה על גבי מכסה האסלה הוטבעה על ידי "מחלץ אלמוני" שהגיע לזירה עם כוחות ההצלה לאחר גילוי הגופה.
החידוש במשפט החוזר היה חוות הדעת שקבעו, כי העקבה הוטבעה בסמוך לרצח, והראיה לכך – דם טרי שנזל מהגופה כיסה את חלקה.
זוהי למעשה ליבת המחלוקת במשפט החוזר.
ההגנה טענה כי לא ייתכן שמחלץ אלמוני הטביע את טביעת הנעל לאחר גילוי הגופה, שכן נזילת דם מגופה של תאיר אינה אפשראית לאחר פרק זמן של יותר מחמש שעות – ממועד המוות המשוער ב-13:00, ועד למועד מציאת הגופה ב-18:45 בתא השירותים.
מנגד הפרקליטות טענה, כי הפרמדיק שערך בדיקת אק"ג לגילוי סימני חיים יכול והביא לזליגת דם לח שנותר באחד מקפלי הבגדים או בשיער עם הזזת הגופה גם מספר שעות לאחר הרצח.
לאור שבחנו את חוות דעת ההגנה באמצעות מומחי מז"פ מניו יורק וגרמניה, לצד קביעה דומה של ד"ר חן קוגל מהמכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר, קבעו השופטים כי האפשרות שדם זלג בחלוף יותר מחמש שעות אינה סבירה לחלוטין.
"ברור מכל העובדות שאיש זר, שאינו זדורוב, היה בתא בו נמצאה גופת תאיר בסמוך לשעת הרצח ועובדה זו כשלעצמה מקימה ספק סביר באשמתו… הזירה, כתמי הדם, מצב דלת תא השירותים בעת הרצח והאופן בו עמדה תאיר ביחס לרוצח, תיאורו של זדורוב (בשחזור) אינו תואם ואינו מתיישב עם ממצאי הזירה". כל אלה, קבעו השופטים אשר קולה ודני צרפתי, מעלים ספק סביר באשר לאשמתו של זדורוב עוד לפני שנקבע כי מסר הודאות שווא.
הנעליים של זדורוב
אחת התעלומות המקוממות בתיק זדורוב לאורך כל הדרך היתה, שלא נמצא ממצא פורנזי כלשהו של זדורוב בתא השירותים, ועוד יותר מכך שלא נמצא זכר לתא השירותים רווי הדם על בגדיו ובעיקר על נעליו של זדורוב, החשוד והנאשם שהורשע בשלוש הערכאות הקודמות.
התביעה שהתקוממה על הקביעה הזו נתלתה על חוות דעת מאוחרת של קצין מז"פ המתמחה בטביעות נעל, רפ"ק ירון שור, שהעריך כי טביעת נעל חלקית של זדורוב נמצאה על הג'ינס של תאיר. אלא שההערכה הלא ודאית הזו גם נסתרה על ידי מומחים נוספים, מהתביעה ומההגנה, וגם זכתה לביקורת קטלנית מהשופטים קולה וצרפתי.
שני השופטים קבעו כי חוקרי מז"פ מצאו באיחור ניכר את הטביעה על הג'ינס, בניסיון נואש לקשור את זדורוב ברמה הפורנזית לזירה, ואם כך מדוע לא מצאו טביעות נוספות של נעליו ברחבי הזירה הגועשת – תא השירותים, מתחם השירותים, מסדרון היציאה וחדרי המדרגות.
"כיצד ניתן להסביר כי נעלי הנאשם אשר היו מגואלות בדם באופן שהותירו עקבות על גבי הג'ינס, על פי גרסת המאשימה והמומחה שור, לא הותירו עקבות נוספות בכלל הזירה", הדגישו השופטים וציטטו בציניות מרירה את הסנגור הלוי, "תמיהתו הציורית של ב"כ הנאשם – 'האם ייתכן שהנאשם נחת משמיים ישירות על גבי מכנסיה של המנוחה והתעופף חזרה ונעלם', הינה בהחלט תמיהה נוקבת בנסיבות ענייננו".
יותר מכך, שני השופטים המזכים תהו כיצד לא נמצאו שרידי דם על נעליו של זדורוב, שלפי מומחה התביעה דרך לכאורה על מכנסי המנוחה. התביעה, בסוג של זלזול באינטליגנציה של השופטים והציבור הרחב, טענה שיתכן וזדורוב ניקה את נעליו באקונומיקה. מה שעבר אצל שופטי הערכאות הקודמות בקלות, לא התאים לשופטים קולה וצרפתי במשפט החוזר. הם הזכירו ניסוי שעשו החוקרים בזמן אמת באמצעות אותו רפ"ק שור, שבדק את נעליו של זדורוב והסוליות עם חומר שאמור לגלות סימני דם, וגם לבחון אם הן נוקו באקונומיקה. החוקרים לא מצאו זכר לדמה הזועק של תאיר ראדה, אבל כן מצאו נקודת דם מזערית של זדורוב בפינת אחת הסוליות, מה שממוסס את טענת התביעה כי הוא ניקה את נעליו באקונומיקה.
השופטים מציינים כי תשובתו של רפ"ק שור לסימני השאלה שהעלו בפניו בפרק זה, "רחוקה מלספק והיא בבחינת עצימת עיניים".
קריסת התיק
כאמור, הנחת העבודה של הפרקליטות היתה כי העקבות הזרות שייכות ל"מחלץ האלמוני", אחד מתוך 15 אנשים מכוחות הביטחון וההצלה שהגיעו לזירה, ורק 10 מהם זוהו. במשפט החוזר הפרקליטות הדגישה את התזה הזו שלה וטענה כי במתחם השירותים התרחש "כאוס" לאחר גילוי הגופה שמנע שליטה וזיהוי של כל עקבות האנשים.
הסנגור, עו"ד הלוי, ירד לפרטי הפרטים של כל הנוכחים בזירה, השחזור והחקירה שלו שכנעו את השופטים שקבעו מעל לכל ספק סביר כי לא רק ששלוש העקבות לא הוטבעו על ידי מי מהמחלצים, אלא שבזירה גם לא שרר כאוס כמאמר התביעה, להיפך. לפי השופטים, "דווקא הפרק הזה בסיכומים של המאשימה הוא ה'כאוס' בהתגלמותו, הגדרה אותה המאשימה אף טרחה לצטט מתוך מילון אבן שושן: 'ערבוביה, מצב ללא סדרים'…
"ריבוי המלל לא ישנה את העובדות וחבל שהמאשימה אינה מדייקת… היא מאריכה בניתוח ה'כאוס' בזירה, היעלמות כתמי דם מסוימים ואולי גם יצירתם של חדשים, עקבות שונות שלא נמצאו, נעליים התואמות להן ועוד ועוד. כל זה אינו מהווה הסבר להימצאות טביעת נעל (זרה) על גבי מכסה מושב האסלה! לזה אין בידי המאשימה הסבר סביר והגיוני ומשכך גם כל התיאוריה שאותה בנתה המאשימה קרסה…
"המאשימה עצמה מאשרת כי טענות ההגנה אודות מסלול יציאת הרוצח (מתא 2 לתא 3) היא אחת האפשרויות, אלא שלטענתה היא פחות סבירה…. גם אם נלך לשיטת המאשימה, האם אין די בכך כדי לקבוע ספק סביר? האם אין די בכך לזכותו? ככל שאכן היה כאוס בזירה, אזי מחדל זה צריך להיזקף לזכותו של הנאשם ולא לחובתו".
השופט קולה ממשיך לנבור בתיאוריה הבלתי אפשרית של התביעה, שטענה גם בסיכומים של המשפט החוזר כי יתכן שאחד הגורמים המורשים בזירה, משטרה, מד"א וכדומה, "הניח את רגלו על מכסה המושב כדי להסתכל מבעד לחלון לאיתור הרוצח או ראיות נוספות… להתבונן על התאים הסמוכים שמא יש שם אדם או ראיה.. או רכן לעבר הגופה על מנת לזהותה או להבחין בפצע".
ואז הוא מנתץ את התיאוריה הזו כמו מבקר ספרות שמאוכזב מהספר האחרון של הסופר האהוב עליו: "האמנם מדובר בתיאוריה סבירה שיש בה היגיון כלשהו? האם סביר שיעלו על מכסה האסלה עליו שכובה המנוחה?… דלתות התאים 1 ו-3 היו פתוחות, למה יש צורך לטפס על האסלה בתא 2 כדי לראות מה יש בתאים 1 ו-3?
"קראתי שוב ושוב את השערות המאשימה לעניין זה, לרבות האפשרות לחוסר תשומת לב של מי שדרך על האסלה, או אפילו חוסר הבושה שלו… האם השכל הישר יכול לאמץ תיאוריה משונה שכזו, שגורם מורשה כלשהו החליט סתם כך להניח את רגלו על מושב האסלה כאשר המנוחה שרועה עליו? מדוע שמי מהם יעלה על האסלה כדי לזהות את הגופה? לבחון פצע? הרי האסלה בגובה של כ-66 ס"מ מדוע יש צורך לטפס על האסלה, כדי לבחון גופה המצויה בגובה נמוך הרבה יותר?… ומה יש לראות מחלון קטן בקומה השנייה, לחפש רוצח שנמלט מזה זמן רב? איזה מצב סביר והגיוני יכול להצדיק טיפוס סמוך לגופתה של המנוחה! אין לתיאוריות אלו ולו סבירות כלשהי אשר יש בה כדי להסביר את העקבה שעל מכסה האסלה!… בכל הכבוד הראוי, ההסברים אותם העלתה המאשימה בלתי סבירים בעליל, אין להם כל תימוכין, כשם גם שאין כל תימוכין וכל ראיה התומכים בתזת ה'מחלץ האלמוני'".
אפילו השופטת המזכה תמר ניסים-שי, שקוממה עליה את כל תומכי הצדק הזועק מהמשפט החוזר, פקפקה לרגע קט בתיאוריית המחלץ האלמוני. "לא בלתי סביר בעיני שאחד הנוכחים בתא התקרב אל המנוחה ובתוך כך הניח את רגלו על מכסה האסלה לידה", היא תהתה כאילו מדובר בטריבונה של מגרש כדורגל. באופן התביעתי הזה היא גם התייחסה לטיפוס על הקיר, "לא מעט מהנוכחים טיפסו במקום", וציינה שמות של גורמים מורשים אלא שכולם העידו כי הם לא נכנסו כלל לתא המדמם.
עד שבשלב מסוים היא התיישרה עם המציאות העובדתית, "בהנחה שאכן מדובר בעקבות נעל אני ערה לכך שאין עדות כי מי מהנוכחים בזירה טיפס על הקיר בין תא 2 לתא 3, וגם אין הסבר מדוע שמישהו כלל ירצה לעשות זאת, בהינתן שתא 2 כבר פתוח. בהקשר זה נותר סימן שאלה אשר הליך זה לא הביא להסרתו… (אבל) לטעמי אין בסימן שאלה זה כחלק ממערך הראיות הכולל כדי להשליך על המסקנה הסופית" – הרשעה ברצח.
תא מספר 3
פרט נוסף שדחף את השופט מלצר להחלטה על משפט חוזר הוא כתם דם של תאיר שנמצא על מתקן נייר הטואלט בתא מספר 3. במשפט טענה הפרקליטות כי כתם הדם הזה נמצא בתא מספר 2, רק בבקשה למשפט החוזר הודתה הפרקליטות שנפלה טעות בראיות, וכתם הדם אכן נמצא בתא מספר 3. השופט מלצר קבע כי הפרט הזה מחזק את עמדת ההגנה, לפיה הרוצח/ת עבר/ה מתא לתא, ולא קפץ מעל דלת תא 2 כפי שזדורוב שחזר.
השופטים שזיכו את זדורוב התייחסו ברצינות למחדל המטעה של המשטרה וחוקרי המז"פ בהקשר הזה. הם ציינו כי מעבר לכתם הדם של תאיר על מתקן נייר הטואלט בתא מספר 3, נראו בו כתמי דם נוספים של תאיר, מעין טביעות נעל או מריחות דם על הרצפה של תא מספר 3, שלא זכו להתייחסות ראויה של הפרקליטות ובפסקי הדין המרשיעים. "מדובר בכשל של ממש, ממצא משמעותי שמחייב התייחסות ומענה לשאלה כיצד הגיע הדם של המנוחה למתקן נייר הטואלט בתא 3? הרי זדורוב שחזר מסלול יציאה (בקפיצה) אל מעבר לדלת תא מספר 2".
סכין הרצח
זדורוב סיפר בהודאתו כי ביצע את הרצח באמצעות סכין העבודה שלו, סכין יפנית חלקה, ומומחה זיהוי פלילי מטעם התביעה אישר את הפרט הזה.
מנגד, ההגנה מתחילת המשפט (עו"ד דוד שפיגל) טענה כי מדובר בהודאת שווא, שכן הרצח בוצע באמצעות סכין בעלת להב משונן.
במרכז המחלוקת הזו נעמדה חוות דעת של מומחית מהמכון לרפואה משפטית, ד"ר מאיה פורמן, שקבעה כי פצעי החתך בצווארה של תאיר נגרמו על ידי סכין משוננת. בהתבסס על חוות הדעת של ד"ר פורמן, שנתמכה בהמשך גם על ידי ד"ר קוגל, השופט קולה קבע כי הסבירות לפיה החתך נגרם על ידי חפץ אחר שאינו סכין משוננת, אינה גבוהה.
להרשיע מחמת הספק
ראש הרכב השופטים הקדיש בגזר הדין פרק מיוחד בו הוא התייחס לדעת המיעוט של השופטת תמר ניסים שי, ומתח ביקורת על ההעדפתה את הראיות הנמנות עם "חטיבת ההודאה" על פני החוסרים העצומים ב"חטיבת הזירה".
"לא ניתן לטעמי ליתן בכורה לחטיבת ההודאה מבלי בחינה מדוקדקת של חטיבת הזירה. אין לבחון את חטיבת הזירה מנקודת מבט המשוכנעת כבר באמיתות ההודאה. חטיבת הזירה על כל היבטיה ברורה, ובחלקים רבים אפילו חד משמעית. דומה שחברתי מבקשת להרשיע מחמת הספק, וזאת כידוע לא ייעשה".
בהתייחסו לקביעת השופטת כי הודאותיו של זדורוב (מדובב, חוקרים, שחזור) יצרו גרסה מתפתחת, קובע השופט קולה: "מדובר במסקנה מרחיקת לכת שאינה נתמכת בראיות חיצוניות מספקות, ובעיקר היא משוללת הגיון פנימי… האפשרות שהעלתה השופטת כי זדורוב החזיק בשני סכינים, היא בלתי מציאותית ומשוללת יסוד".
השופט קולה מעלה על נס את הפער הבלתי נתפש בין חטיבת ההודאות לבין חטיבת הראיות בזירה "חטיבת הזירה סותרת לחלוטין את חטיבת ההודאות, אינה מתיישבת עימה ומחייבת לבכר אותה על פני חטיבת ההודאות".
ראש הרכב השופטים אינו מסתפק בביקורת על חברתו להרכב, ומותח ביקורת גם על השופטים המרשיעים בערכאות הקודמות: "על אף מסכת הראיות המפורטת שעמדה לחובת זדורוב (הודאות) עדיין אסור להתעלם מהמשמעות המזכה הנובעת מהראיות…. אשר ייתכן כי הן מנוגדות להסבר שהעניקו להן בתי המשפט עד כה… ראיות מזכות אשר דנתי בהן באריכות אכן בהכרח מנוגדות להסבר שהעניקו בתי המשפט לראיות אשר ביססו את ההרשעה, ויש בכוחן להביא לזיכויו של הנאשם".
קראו בהמשך:
פרק 1: אמיר זוהר על "הפרקליט של המדינה – הזיכוי המהדהד של עו"ד ירום הלוי
פרק 2: זיו קריסטל על הזיכוי של רומן זדורוב: כרוניקה של הודאת שווא ידועה מראש
פרק 4: רועי זילברשטיין על האישיות של רומן זדורוב
כתבה מעלפת, אמיתית, נכונה והכי חשוב מדאיגה כול אזרח ישראלי במדינה. על הקלות הבלתי נסבלת של חוקרים מושחתים ושופטים לאורך שנים שימשו כחותמת גומי. גם העליון בראשות י. עמית הידוע כמשפטן ממעלה ראשונה…. מדאיג ביותר.