בית המשפט לתעבורה במחוז תל אביב זיכה נאשם בנהיגה במהירות של 146 קמ"ש בגלל בעיות בדוח התנועה.
באישום נגד הנהג נטען כי ב-28 לספטמבר 2021, הוא נהג בשעת לילה בנתיבי איילון במהירות של 146 קמ"ש, במקום המהירות המותרת 90 קמ"ש. לאחר שנתפס, הכחיש את המיוחס לו ואמר לשוטר – "לא יכול להיות".
על פי מזכר השוטר, מד הליזר מדד תחילה 148 קמ"ש, ובבדיקה נוספת בה בעת – 151 קמ"ש. בעקבות כך דלק השוטר אחרי הנאשם עד לעצירתו.
המחלוקת בין התביעה לבין סנגורו של הנאשם עו"ד אברהם ג'אן, הייתה האם השוטר עצר את הרכב הנכון. לטענת עו"ד ג'אן, השוטר לא רשם ולא יודע כיום לומר לאיזה מרחק דלק אחר רכב המטרה, היכן נעצר רכב המטרה, וכיצד זיהה השוטר את רכבו של הנאשם כרכב המטרה שנהג במהירות מופרזת.
השוטר כתב במזכר, "שמרתי על קשר עין עם הרכב תוך שאני מסובב את הגוף ומתיישב במושב הנהג.. היה קשר עין רצוף בו המפעיל ורכב המטרה עד לעצירתו". בנוסף ציין השוטר את דברי הנהג שהשיב שלא יכול להיות שנסע במהירות של 151 קמ"ש. לאחר שהנהג נעצר הוא אמר כי סבר שהמהירות המותרת הינה 110 קמ"ש.
לאחר בחינת הדברים מצד השופט אלעד שור, הוא החליט לזכות את הנאשם וקבע כי "לא נרשם כי היה קשר העין היה רציף ולא נרשם כי נשמר קשר העין עד לעצירת הרכב, או כאמור, כל רישום אחר שיש בו לקשור בין הרכב שנעצר לרכב המטרה, כמו למשל מספר הרכב".
בנוסף, התייחס השופט לעובדה שמתנדב ישב בניידת ליד השוטר ולא ציין דבר במזכר. "מאחר והאירוע התפתח למרדף אשר בו היה נוכח המתנדב ואף יש להניח כי לקח חלק פעיל, שהרי ישב ליד הנהג, אזי אי רישום דבר בעניין כמוהו כפגיעה מהותית ביכולתו של הנאשם להתגונן…בית המשפט אינו סבור כי ניתן לראות באמירתו של הנאשם לפיה סבור היה כי מדובר בכביש בו המהירות המותרת היא 110 קמ"ש כלקיחת אחריות והודאה כי נהג במהירות המיוחסת לו", כך לפי השופט.
"למעשה, בהעדר פירוט בקשר להתנהלות המרדף קרי, מה המרחק ממקום הלזירה ועד עצירת רכב המטרה, מצב התנועה, שמירה על קשר עין רצוף עד לעצירת הרכב, הרי שלבית המשפט חסרה ראיה משמעותית שיש בה כדי לקשור את רכב הנאשם לרכב אותו לזר השוטר.. בכך יש כדי ליצור ספק בשאלה האם רכב הנאשם הוא הרכב שנמדד ונעצר בסופו של דבר.. מצאתי לזכות את הנאשם מחמת הספק".
