ערב השקה לספר "זיכרון ומשפט- שופטי בית המשפט העליון כותבים על השואה", הושק במבנה "יד ושם" בירושלים (19 בינואר).
מדובר בפרויקט ראשון מסוגו בו נאספו רשימות פרי עטם של שופטי בית המשפט העליון בעבר ובהווה, הממוקמות כולן בנקודת המפגש הייחודית שבין השואה למשפט. מי שריכז את הפרויקט היה העיתונאי וחוקר השואה ד"ר איתמר לוין, שאף יזם את כתיבתו. בין המאמרים אשר קובצו בספר אפשר למצוא רשימות העוסקות במעגלים הרחבים בהם מלווה צילה של השואה את המשפט הישראלי.
כך למשל, מאמרה של השופטת בבית המשפט העליון דפנה ברק-ארז עוסק במאמצים המשפטיים לעשיית צדק עם שורדי השואה החיים בישראל ובאתגרים הניצבים בפני בתי המשפט בבואם להכריע בתביעות המכוונות לקבלת פיצוי, ולא פחות מכך, לקבלת הכרה היסטורית.
חלק מהספר גם עוסק בהכרת התודה הממוסדת לחסידי אומות העולם שסיכנו את עצמם ואת יקיריהם כדי להציל יהודים בתקופת השואה. מאמרו של המשנה לנשיאה בדימוס חנן מלצר, שאביו שרד את השואה הודות למאמצי ההצלה של אוסקר שינדלר, חסיד אומות העולם הידוע בעיקר מהספר והסרט "רשימת שינדלר", עוסק בהסדרה המשפטית של נושא זה. כך גם עדותו של השופט משה בייסקי ז"ל, שהיה ניצול שואה בעצמו ועמד בראש הוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם, המספר בין היתר על היכרותו האישית עם שינדלר.
ציר נוסף בו מתמקד הספר נוגע לדרכים הרבות שבהן משפיע זיכרון השואה על המשפט הישראלי ועל השקפת עולמם של שופטי ישראל ותפיסתם את מהות תפקידם. כך מתארת רשימתו של הנשיא בדימוס פרופ' אהרן ברק את האופן שבו עיצבו חוויותיו כילד בגטו קובנה את השקפת עולמו השיפוטית, השקפה שבמרכזה הצורך להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי, והצורך להגן על זכויות אדם.
עוד בספר, גם רשימות מרגשות בעלות נופך אישי, ובהן רשימתו של השופט נעם סולברג, העוסקת בקורות יהודי הולנד במלחמת העולם השנייה ובסיפור הישרדותם של הוריו, ורשימתו של המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין, המתאר כיצד השתלב זכר השואה בתחנות חייו המקצועיים כשליח ציבור ובפעילותו נגד תופעת האנטישמיות.
עוד אפשר למצוא בספר כתיבה עיונית והיסטורית, כגון רשימתו של השופט בדימוס יורם דנציגר על גורל עורכי הדין היהודים בגרמניה תחת המשטר הנאצי, רשימתה של השופטת בדימוס עדנה ארבל על משפט קסטנר ורשימתו של המשנה לנשיאה בדימוס ניל הנדל על ספרות השו"ת בתקופת השואה ובשנים שאחריה.
רשימות אחרות בספר עוסקות באתגרים שעמדו בפני בתי המשפט בישראל בניסיון להעמיד לדין פושעי מלחמה נאצים ומשתפי פעולה על חלקם בשואת העם היהודי. כך למשל מתארות, בגוף ראשון, רשימותיהם של הנשיא מאיר שמגר ז"ל והשופט צבי טל ז"ל שנמנו עם השופטים שדנו בעניינו של איוון דמיאניוק בשתי הערכאות השיפוטיות (המחוזי והעליון) את הקשיים הטמונים בבירור משפטי של אירועים מתקופת השואה ואת המתח שבין המטען האישי אותו הביאו עימם למשפט כיהודים וכישראלים ובין חובתו של כל שופט היושב בדין להכריע במקרה הנדון בפניו ללא משוא פנים.
מן העבר השני – כמשתתפים וכצופים מתארים השופט גבריאל בך, ששימש יועץ לגורמי החקירה ואיש התביעה במשפט אייכמן, ולפני פחות משנה הלך לעולמו, והנשיאה מרים נאור שגם נפטרה לפני כשנה, שהאזינה לשידורי משפט אייכמן כילדה, את החותם העמוק שהותירו בהם עדויות השורדים שנשמעו לראשונה בפומבי. ברשימותיהם הם פורסים יריעה מרתקת הנוגעת לתרומתו של ההליך המשפטי להבנה היסטורית של השואה ולנקודת המפנה שסימֵן משפט אייכמן בזיכרון הקולקטיבי הישראלי.
בין הנואמים בטקס השבוע הייתה נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, יו"ר "יד ושם" דני דיין, יו"ר המועצה הציבורית, מרכז זלמן שז"ר האלוף (במיל') אהרן זאבי־פרקש, העיתונאי, חוקר השואה ויוזם הספר ומעורכיו איתמר לוין, נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט אהרן ברק ושופטת בית המשפט העליון דפנה ברק־ארז.
