כפי שפורסם הבוקר לראשונה באתר "פוסטה", פרקליטות מחוז דרום כללה בכתב אישום על רצח דבורה הירש גם את ראש ארגון הפשע, יניב (ניבי) זגורי.
כתב האישום, שהוגש לבית משפט המחוזי דרום בבאר שבע באמצעות המשנה לפרקליט מחוז דרום, עו"ד יואב קישון, ועורכת דין אירה ויימן-קריקון, מפרט את המניעים אשר הובילו לרצח ואירועי פשע חמורים נוספים המיוחסים לאנשיו של זגורי, משה רובין, אמיר בן שימול. נאשם נוסף הוא אריק איטל, לו מיוחסות עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לשידול לרצח והדחה בחקירה על מעורבותו בתכנון רצח כושל של טל קורקוס, אירועים שבוצעו עוד לפני מעשי הרצח של קורקוס ואלישע סבח, אותם מייחסת התביעה לאיטל בתיק האחר עם מיכאל מור ואנשיו.
רקע
יניב זגורי הועמד לדין יחד עם אחרים בשנת 2008 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ועיקר הראיות נגדו היו עדותו של עד המדינה טל קורקוס אשר היה יד ימינו של זגורי, אבל העיד נגדו. זגורי נשפט אז לשבע שנות מאסר.
על פי כתב האישום הנוכחי, לאחר שחרורו ממאסר, גמלה בליבו ההחלטה לגרום למותם של טל, דבורה והוריו של טל, כנקמה על כך שתמכו בהחלטה של טל להפליל את זגורי ובעצמם העידו נגדו אף הם, ובמטרה להרתיע אחרים מלהעיד נגדו בעתיד.
אישום ראשון – קשירת קשר לרצח קורקוס והוריו
האישום הראשון מתאר פעולות שנקט זגורי במטרה לגרום לעבריין המכונה מ', לתכנן ולבצע את הרצח של קורקוס והוריו.
זגורי, נטען, הורה ל-מ' להמתין לו סמוך לבית העלמין הישן בבאר שבע ומשם נסעו השניים יחד לכיוון אופקים. במהלך הנסיעה הבהיר זגורי כי הוא כועס על כך ש-מ' סייע לגיסתו דבורה הירש לחזור להתגורר בבאר שבע, וכן על כך ש-מ' מעסיק את אמו של קורקוס בעסק אשר בבעלותו.
תוך כדי השיחה, נטען, זגורי שלף אקדח דרוך אותו הצמיד לראשו של מ' ואמר לו: "כל מי ששם אצבע בתיק שלי ימות" וציין את השמות של טל, הוריו של טל ואת דבורה, תוך שהוא אומר בכעס כי הוא ישב שבע וחצי שנים בכלא ולא זכה לגדל את בנותיו. מ' ניסה להניא את זגורי מלפגוע בדבורה, שהיא אחות של אשתו, והתחנן על נפשה.
בהמשך לכך נטען כי זגורי התלונן על כך שעקב העדויות של בני משפחת קורקוס הוא נאלץ זגורי לשלם לסנגורים שלו בתיק הקודם כ-500 אלף שקל ודרש כי מ' יפצה אותו בבסכום הזה בתמורה לוויתור שלו על כוונתו לרצוח את דבורה.
מ' אמר לזגורי כי לא יעלה בידו לגייס את הסכום המבוקש והציע לו שבמקום התשלום הוא מוכן לפעול יחד עמו כדי לגרום למותם של קורקוס והוריו, ובכך הוא קשר עמו קשר למטרה זו.
במסגרת הקשר, השיג מ' את כתובת המגורים של משפחת קורקוס ובמספר הזדמנויות ערך עם זגורי סיורים סמוך לבית במהלכם ערך זגורי רישומים וסקיצה של בתים באזור בהם הותקנו מצלמות אבטחה, ויחד הם בחנו דרכי גישה ומילוט.
במסגרת ההיערכות קיימו זגורי ו-מ' מפגש עם הנאשם משה רובין, במהלכו סוכם כי עם שחרורו של קורקוס מהכלא יארוב לו מ', ביציאה מבית הסוהר או באזור מגורי הוריו כדי לירות בו ולחסל אותו. בהתאם לסיכומים במפגש הזה, נטען, מ' סייר בשטח הסמוך לכלא אשל בבאר שבע ואילו זגורי הודיע לו כי ברגע שיוחלט על מועד ביצוע הרצח הוא יספק לו אקדח עם משתיק קול. זגורי, לפי כתב האישום, הבהיר אז במועד בו יבוצע הרצח הוא יסדר לעצמו אליבי, שכן הוא יהיה הראשון שהמשטרה תחשוד בו.
על האישום הזה מיוחסת לזגורי עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (רצח).
אישום שני – רצח דבורה הירש
על פי האישום הזה, בהמשך להחלטתו לרצוח את דבורה העלה זגורי בפני מ' את נושא הפיצוי שהוא דרש עבור הוצאות הכספיות שנגרמו לו בניהול משפטו הקודם, ובתמורה לכך שיחוס על חייה של דבורה מ' יעביר לזגורי 300 אלף שקל. אולם, נטען בכתב האישום, למרות שזגורי קיבל את הכסף הוא נותר נחוש ברצונו לרצוח את דבורה הטעה את מ' לחשוב כי הוא ויתר על כוונתו.
כך, בתחילת שנת 2016 התרעם זגורי על כך שדבורה מתכוונת לחדש את הקשר עם טל. מ' בתגובה שוב ניסה למנוע פגיעה בדבורה, וביקש מזגורי לעמוד בהבטחתו. הוא אף הציע לארגן פגישה של לזגורי עם דבורה כדי לךשמוע ממנה שאין לה כל כוונה לחזור לקורקוס, ולמחול לה. זגורי התרצה אך רק לכאורה, בכתב האישום נטען כי הוא שידר זאת רק על מנת להטעות את מ'.
לפיכך, נטען, מ' קבע מפגש בין זגורי לדבורה, אבל פעמיים הוא הגיע עם דבורה למפגשים בשתי מסעדות בעיר, ופעמיים זגורי לא הגיע בטענה כי אינו מעוניין להיפגש עם דבורה במקום הומה אדם. בחודש מרס 2016 הציע מ' שזגורי ייפגש עם דבורה בחניה סמוך לביתה בשדרות ירושלים בעיר. זגורי שוב הסכים להגיע ואף הבטיח שישוחח איתה ואם ישתכנע כי אכן אין בכוונתה לחדש את הקשר עם טל, הוא יסלח לה וינשק את ראשה.
לפי התביעה, במעמד הזה זגורי ידע היטב כי אין בכוונתו להגיע לפגישה, שנקבעה ל-7 מרס 2016 בשעה שש ורבע בערב, וכי הוא מתכוון לשלוח אחרים לחסל את דבורה במועד הפגישה שנקבע לו עימה. מנגד, מ' עדכן את דבורה בדבר קביעת הפגישה אך היא חששה מאוד. על מנת להרגיע אותה הציע מ' שבתו בת השש תתלווה אל דבורה לפגישה, הצעה שפייסה את דעתה של דבורה והיא הסכימה להיפגש עם זגורי בחניה סמוך לביתה.
לקראת הפגישה, נטען, זגורי תכנן עם אנשיו, משה רובין ואמיר בן שימול, לרצוח את דבורה במועד ובמקום שנקבעו.
לצורך ביצוע משימת הרצח פנו שני המבצעים אל עבריין בשם נני מזוז וביקשו ממנו להשיג עבורם רכב. ב–6 מרס פנה מזוז לחבר בשם איציק לוטטי, וביקש ממנו לעשות שימוש ברכבו מבלי ליידע אותו במה מדובר. כך, למחרת החנו מזוז ולוטטי את רכב המזדה ברח' מגידו בבאר שבע, עבור בן שימול ורובין.
ביום הרצח, 7 מרס סמוך לשעה 16:30, נסעו בן שימול ורובין ברחובות הסמוכים למקום בו נקבע המפגש, כאשר הם מצוידים באקדח חצי- אוטומטי, כפפות, כיסוי לפנים, מעיל שחור וכובע קסקט. סמוך ל-18:20 הגיעה דבורה ברכבה לחניה כאשר עימה ברכב נמצאים שלושת ילדיה הקטינים (בני 3, 6, ו-8) וכן בתו בתם ה-6 של מ' ואחותה, והמתינה לזגורי.
בשלב הזה, נטען, כאשר שני המחסלים הבחינו בדבורה מחנה את הרכב יצא בן שימול בפנים רעולות כאשר בידו אקדח. הוא התקרב אל הרכב וירה בדבורה דרך החלון לעבר צווארה ופלג גופה העליון חמישה כדורים. בעוד דבורה מתבוססת בדמה לעיני הילדים ברכב, בן שימול נמלט בריצה לרכב בו המתין לו רובין והשניים נמלטו. סמוך לאחר מכן נפטרה דבורה מפצעיה.
באישום זה מיוחסת לזגורי, רובין ובן שימול עבירת רצח.
אישום שלישי – קשירת קשר לרצח טל קורקוס
חודשיים לאחר רצח דבורה הירש זגורי המשיך לפעול לחיסול של קורקוס, בין היתר באמצעות העבריינים אריק איטל וסמי מלול. זגורי, נטען, הורה לאיטל להיפגש עם מ' כדי להוציא לפועל את הרצח.
איטל אמר ל-מ' כי עליהם ל"שמח את החבר" בכך ששניהם יפעלו יחדיו במטרה לגרום למותו של טל. מ' ניסה להתחמק והשיב כי מדובר בעיתוי לא מתאים, שכן עקב הרצח של דבורה הוא חזר בו מנכונותו ליטול חלק בפעילות מסוג זה.
על הרקע הזה, זגורי דרש ש-מ' יגיע בדחיפות לפגוש אותו באומן שבאוקראינה. ואכן, ב-22 יוני 2016 הגיע מ' עם חברים נוספים לאומן ופגש את זגורי במתחם הקבר של רבי נתן. השניים טבלו יחד במקווה שבמתחם הקבר ואז זגורי דרש פרטים על חקירתו של מ' במשטרה עקב רצח גיסתו דבורה, הזהיר אותו שלא "יעשה טעות" ואף איים עליו שייפגע בו אם יעשה כן. בסיום הטבילה זגורי הורה ל-מ' לחזור ולפעול עם איטל כדי לרצוח את טל.
זגורי דרש כי מ' יפגש עם מלול כדי לקדם את הרצח, נטען, ופעמיים נפגשו השניים בבאר שבע. מלול ביקש לצרף את מ' לרצח של טל כדי "לשמח את החבר". מ' המשיך להתחמק ונתן תירוצים והסברים שונים.
ב-5 אוגוסט, נטען, זגורי שוחח טלפונית עם מלול ועם מ' ומסר להם כי טל מתארח במלון המלך שלמה באילת, ויש לנצל את שעת הכושר על מנת להוציא לפועל את החיסול. מלול, נטען, נפגש אז עם מ' ועדכן אותו כי יש ברשותו נשק ומטעני חבלה, ולחץ לאתר דירה באילת אליה יוכלו להימלט לאחר ביצוע הרצח. מ', נטען, אמר שהוא ערוך ליציאה למרות שידע כי אינו מתכוון לעשות זאת. בהמשך לכך הוא שוחח עם זגורי בוואטסאפ והודיע לו כי אין בכוונתו לבצע את הרצח עם מלול עקב נוכחות אחרים בפגישה בינהם בנתניה.
על אישום זה מיוחסות לזגורי ולאיטל עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (רצח), ניסיון לשידול לרצח והדחה בחקירה.
כתב האישום כולל אישום נוסף, נגד משה רובין בלבד, המייחס לו עבירות של הדחה בחקירה, הטרדת עד ושיבוש מהלכי משפט. בזמן ש-מ' היה עצור בתחנת משטרת ערד רובין ביקש מעורך דין מסויים לבקר אותו ולהעביר לו מסר – שימנע למסור הודעה בחקירה או למסור הודעת שקר, לפיה רובין מעורב באירוע הרצח של דבורה. בפגישה בין מ' לבין הסנגור במעצר, נטען, הסנגור אמר לו כי רובין מוסר לו ד"ש חם וביקש ממנו "לראות מה הוא צריך", וכן אמר לו כי קיים חשש ש"הולך להתפוצץ עוד עד".
עד תביעה לא עד מדינה
כתב האישום מתבסס על תשתית ראייתית שגיבשו חוקרי ימ"ר נגב במשך שנתיים וחצי מאז ביצוע הרצח של הירש, ועל שלושה עדי תביעה מרכזיים.
בראש וראשונה, העדויות של מ' בנוגע לכל המגעים שלו עם זגורי, כפי שהם מתוארים בכתב האישום. מ' סיפר בפירוט כיצד קבע למעשה את הפגישה בין זגורי לבין דבורה אשר הובילה לרצח האכזרי, וציין כי רק בדיעבד הוא הבין שזגורי ניצל אותו ליצירת המלכודת.
עוד הוא סיפר, כי לאחר ביצוע הרצח זגורי, בן שימול ורובין, אישרו בפניו את מעורבותם ברצח, כל אחד מהם בסיטואציה אחרת. מ' סיפר גם על הפגישות שלו עם איטל, מלול ואנשים נוספים שנשלחו על ידי זגורי לצורך קידום הקשר לרצוח את דבורה וטל. בהקשר זה יש לציין כי מ' הוא עד תביעה ולא עד מדינה, והמשמעות היא שנטל הראיות הדרוש הוא נמוך יותר מזה הדרוש במצב של עד מדינה השותף לפשע. לעדות של עד מדינה דרוש סיוע בדמות עדות ממשי נוספת או ראיה חד משמעית אחרת, לעדות של עד תביעה עשוי להספיק רק חיזוק ודבר מה כדי לאושש אותה. לטענת הפרקליטות, רבות מהנקודות בעדות של מ' מאומתות על ידי ראיות חיצוניות כמו האזנות סתר בזמן אמת, איכונים, מסמכים ועדויות של עדים נוספים.
עדות מפתח נוספת היא של עבריין סמים, אחיו של עבריין מוכר, אשר סיפר כי לאחר הרצח נפגש עם רובין בכלא שקמה ושם האחרון הודה בפניו בביצוע הרצח של הירש. בהקשר זה ביצעו חוקרי המשטרה הקלטת שיחה בין אותו עבריין סמים לבין מזוז בתא המעצר, ובשיחה זו אישר מזוז את מסירת הרכב לבן שימול ורובין, סיפר כי עבריין בשם אליחי יונס "היה על הטלפונים", ואף ציין בקשר לביצוע הרצח כי "משה הפיל את הכל על אמיר" (בן שימול).
המאזדה והכובע
עוד בתיק רצח הירש, עדויות וראיות המקשרות הרכב לרצח ואת הנאשמים לרכב המזדה לפני הרצח.
איציק לוטטי העיד כי יום לפני הרצח ביקש ממנו מזוז לתת לו את הרכב. לדבריו, ביום הרצח הוא החנה את הרכב ברחוב קרוב למקום מגוריו של רובין ולזירת הרצח, יחד עם מזוז וחבר נוסף בשם אליאור יעקובוב. לאחר השארת הרכב, כשעתיים לפני הרצח, נפגש מזוז עם אליחי יונס בבית החייל בבאר שבע- מקום הקרוב למקום שבו הושאר הרכב ולזירת הרצח. יחד עם יונס, ברכבו היו שניים נוספים, ביניהם לוטטי אשר זיהה את רובין.
מזוז טען בחקירותיו כי לא מסר את רכב המזדה לאף אדם והוא זה שהשתמש בו, אך לא נתן הסבר לראיות הקושרות את הרכב לזירת הרצח, ואת הימצאותו של הרכב בשכונה ט', שעה שמזוז עצמו טוען שהיה בביתו בשכונת רמות ואף מאוכן שם. כמו כן, במסגרת הפעלתו של עד תביעה, אותו עבריין סמים, מזוז הוקלט על ידו ומשיחה זו, ניתן ללמוד כי מזוז אכן לא השתמש ברכב המזדה כפי שטען אלא מסר אותו לנאשמים.
כמו כן עולה מעדותו של לוטטי כי הרכב הוחזר לו על ידי מזוז רק יום למחרת, והוא גילה כי ברכב הושארו כובע קסקט שחור עם סימן "נייקי", אותו הוא ראה יום לפניכן על ראשו של רובין בפגישה ליד בית החייל ומעיל שחור. עוד עולה מעדותו כי בהמשך לכך, בשעות הלילה המאוחרות מזוז ביקש מלוטטי, באמצעות אליאור יעקובוב להחזיר את הכובע ואת המעיל, בתירוץ שלא תאם את הסיטואציה. לוטטי החזיר את המעיל אך באותו רגע לא מצא את הכובע, אשר נמצא מאוחר יותר בחיפוש משטרתי בביתו של לוטטי.
מצלמות ועדויות
במסגרת החקירה אספו החוקרים גם צילומי מצלמות אבטחה מהם ניתן ללמוד כי רכב המזדה נסע ברחובות הסמוכים לזירת האירוע סמוך מאוד לפני הרצח, והגיע לרחוב ממנו יש גישה קצרה לזירת האירוע, דקות ספורות לפני הרצח.
דמותו של רובין נקלטה באחת ממצלמות האבטחה, כאשר הוא יצא מרכב המזדה שהגיע דקות ספורות לפני הרצח לחניה הקרובה לזירת הרצח (רח' יריחו), כשהוא עוטה כפפות על ידיו, מתרחק מרכב המזדה למספר רגעים, חוזר ומתיישב במושב האחורי. מיד לאחר מכן רכב המזדה המשיך לנסוע לעבר הרחוב הסמוך לזירת הרצח (רח' שכם) ודקות ספורות לאחר מכן בוצע הירי. רובין זוהה בסרטון זה על ידי מספר אנשי משטרה וכן זוהה באופן ספונטני אגב חקירה על ידי מכרו, שהוא קרוב משפחה של בן שימול.
עדותו של אליחי יונס תרמה אף היא לתשתית הראייתית. לדבריו, רובין ובן שימול היו יחד איתו כשעתיים לפני הרצח באיזור השכונה ט' הקרובה לאיזור הרצח. יונס טען כי סייע לבן שימול לחלק הזמנות לאירוע, ולאחר שנפרד מהשניים בן שימול השאיר את הטלפון שלו אצל יונס. האחרון נסע למקום המרוחק מזירת הרצח ושהה שם בזמנים הרלוונטיים לרצח. מדוחות האיכון עולה כי יונס עשה שימוש בטלפון של בן שימול, דבר שמיקם את הטלפון של בן שימול באיזור המרוחק מזירת הרצח.
תגובות – מחכים לחומר הראיות
עו"ד אורי בן נתן, המייצג את משה רובין וכן את יניב זגורי יחד עם עו"ד ירון ברזילי: "כתב האישום מבוסס בעיקר על עדותו של עד עבריין שגויס על ידי משטרת ישראל ואשר טוען כי בסמוך לאחר הרצח, הנאשמים התוודו בפניו על מעורבותם ברצח. הבעיה שהוא ״טרח״ לספר זאת רק בחלוף שנתיים מאז הרצח ורק עקב כך שהוא עצמו נמצא מואשם בכתב אישום חמור של ניסיון רצח של אחר ועבירות נשק ואלימות נוספות. האינטרס שלו למסור עדות מפלילה – ברור ביותר. יתירה מזו. עדותו אינה עדות ישירה הואיל והוא לא היה עד ראייה לארוע, אלא עד ששמע אחרים ובמצב דברים שכזה יש קושי לקבל עדות כזו, אף אם בית המשפט יקבל אותה. במכלול הדברים נראה לי שלא ניתן להוכיח אשמה פלילית בעבירת רצח".
עו"ד ברזילי הוסיף ומסר: "כתב האישום נולד אחרי הריון ארוך במיוחד. מהריונות ארוכים שכאלה נוצרות לעתים מוטציות. יהא זה יומרני מצידי להתייחס לתיק מבלי שחזיתי בחומר החקירה. ברם מהאופן שבו התנהלה החקירה ומהראיות שהוטחו (ובמיוחד אלו שלא הוטחו) במרשי נראה לי שזהו המקרה".
עו"ד עידו פורת, המייצג את אמיר בן שימול, מסר: ״נוכח הראיות הדלות שהוצגו בפני מרשי הרי שכולנו מופתעים מאוד מההחלטה להגיש כנגדו כתב אישום. כולי תקווה שחפותו של מרשי תוכח בקרוב בבית המשפט״.
עו"ד יגאל דותן, המייצג את אריק איטל יחד עם עו"ד חיים יצחק, מסר בתגובה: "לאחר 35 ימי מעצר התברר היום מה שהיה ידוע לנו כבר בתחילת הפרשה. אין ולא היו כל חשדות חדשים כנגד מרשנו. המדובר במיחזור של חשדות משולי כתב אישום שהוגש לפני כשמונה חודשים. כעת לאחר שקראנו את כתב האישום ואת בקשת המעצר ברור לנו כי זו דוגמא נוספת לקלות הבלתי נסבלת שבה מתבקשים מעצרים בישראל".
