הפוסט נכתב ביום רביעי, 26 בינואר, 2011 בשעה 14:56
אחרי שמשטרת ישראל תיארה בבית המשפט את מפגש ה-30 במסעדה בנתניה, שנראה כמו וריאציה מהסרט "גאמורה" על נאפולי הסמוכה, נקלעתי ביום שני למפגש דומה, אבל בצד השני של מפת ארגוני הפשיעה, בדירה השכורה של פרנסואה אבוטבול במגדלי גינדי ברמת גן. פרנסואה אבוטבול, באדיבותו, פינה לי שעה מזמנו – היקר, והלחוץ, יש לומר.
 |
| נערך למלחת הישרדות. פרנסואה אבוטבול |
ראשית, הבניין, הוא חדש לגמרי, "דנדש" כמו שעדיין כותבים הרכילאים במקומונים של נתניה. קרטונים ודיקטים מוצמדים לקירות ובמעלית, ניילונים דביקים מצפים אריחי קרמיקה ומעקות נירוסטה, ועובדים עדיין שוקדים על השלמות אחרונות של תעלות מיזוג אוויר, גופי תאורה, צמחיה וכדומה.
בדירה, אריחי קרמיקה ענקיים ונוצצים. מטבח קטן חדש (דנדש…?) עם אופן ספייס לסלון צנוע – שתי ספות עור, נטוצי סטייל, ושולחן. על הקיר המרכזי שתי פלזמות 46 אינץ' של LG. באחת מרצדות תמונות של שירזי ודומרני,כאשר רפי רשף מדווח על מטרת מפגש ה-30, קרי חיסולו של פרנסואה אבוטבול, זה האיש אשר יושב לצידי, מאויים ומאוכזב אחרי 30 יום מחוץ לכלא, אבל גם זחוח ומשדר עניינים כרגיל: "אני עוד אשוב לנתניה, בטח שאשוב". בטלוויזיה השנייה המפוצלת לארבעה מסכים קטנים, מרצדות תמונות ממצלמות האבטחה בכניסה לבניין, באכסדרת המעליות ובכניסה לדירה.
בדירה מקיפים את פרנסואה חברתו הצמודה בחודש האחרון, אשת עסקים מתחום תיווך הנדל"ן במתחם הבורסה. "היי", היא אומרת בהתרגשות כאשר משודר הקטע על הניסיון הכושל לפוצץ את המכונית של עו"ד מאיר בר מוחא באותו יום ברמת גן, "אני השכרתי לעורך דין הזה את הדירה שלו, איזה בחור נחמד, מה רוצים ממנו?". פרנסואה מחייך אליה בחביבות, ואחד משני שומרי ראשו אומר, שעו"ד בר מוחא מתמחה בענייני גירושין, "אולי הלך עם אשה של מישהו". פרנסואה אומר, ש"אם ככה הוא עשה אולי מגיע לו, זה לא קשור אלינו, לא ככה עיתונאי?", שומר הראש השני חוזר אחריו, אך מחמיר, "בטח מגיע לו, אם הלך עם אשת איש, אז אין לו מחילה". ואז אני מצטרף להגיגים, "האמת שזה קורה הרבה עם עורכי דין בנישה הזאת, הם מתאהבים בלקוחות שלהם, או בנשים של הלקוחות שלהם….", וכולם צוחקים.
ובתוך כל המהומה התקשורתית, ומטעני החבלה, אני איכשהו מציע לפרנסואה לעשות למוסף השבת של "ידיעות אחרונות" ראיון חושפני ונוקב, שיסכם 32 חודשי מאסר בבידוד מוחלט. נדבר על התובנות שלך כמשקיף מהצד על התקשורת וארגוני הפשיעה, נדבר על הבדידות שלך בתא המעצר, על העיתונים שקראת, הספרים, סרטי הדי וי די, האוכל המזופת, נדבר על אבא שלך, שאני מעריץ שלו ממש, על אמא אסתר שכבר לא יודעת את נפשה. פרנסואה התרכך מעט, וחייך, אבל אמר, "אתה יודע כמה יש לי להגיד? חבל על הזמן. אבל בעצם, מה יש לי להגיד, הכל כבר נאמר. אני כאן בדירה הזאת ומסביב כולם מדברים על זה שרוצים להרוג אותי, אז מה יש לי לומר עכשיו. אנחנו עכשיו בשיאה של הסערה, יש מלחמה, הם מדברים עכשיו, מעבירים לי מסרים דרך התקשורת, שאני 'יכול לישון כמו תינוק', זה פשע זה? תן להם לדבר, עכשיו תורם, בוא אנחנו נדבר אחרי זה, כאשר אני אספור את הכסף במדרגות, אחרי שאנצח במלחמה, אז אני אתן ראיון, וזה יהיה ה-ראיון".
ואז זה קורה, קבוצת אנשים נקלטת בכניסה לבניין, ותוך שתי דקות קולטת אותם המצלמה יוצאים מהמעלית ומצלצלים בדלת. בראש החבורה – שישה או שבעה גברים קשוחים כמו שניתן למצוא רק בנתניה, נו טוב גם ברמת עמידר יש כאלה, או בת ים – עומד הדוד, צ'רלי אבוטבול, זה שכולם חושבים שהוא שונא את פרנסואה, ומסוכסך איתו, ואין מצב שיחבור אליו. עכשיו שני אלה נותרו בחוץ לבד, מוכים וחבולים. פרנסואה שוהה בגלות מעירו, מרצון או מאונס. צ'רלי מחלים מחמשת כדורי האמ 16 שחדרו לבטנו מטווח קרוב. אסי בכלא שאטה לעוד 12 שנה לפחות, פרנסואה הג'ינג'י, הבן הבכור של צ'רלי, נשפט בגיל 22 למאסר עולם, ושניים מבניו הקטנים יותר נשפטו לתקופות קצרות, אבל פעם אחר פעם, אחר פעם. אז עכשיו פרנסואה וצ'רלי ביחד, חזק מאוד ביחד. צ'רלי התקבל על ידי פרנסואה בפתח הבית בנשיקות, וחיבוקים עזים, וצ'רלי, כדרכו המנומסת, אומר שלום לכולם מחוייך, ג'נטלמן צרפתי, עם גינונים שמזכירים את ראש המשפחה המקורי, האח שלו שנרצח, פליקס.
בינתיים, רפי רשף על הפלזמה המרכזית פונה לאלי לוי הבלתי נלאה מהצפון (עיתונאי שהמצאתי במקומון "כלבו" החיפאי בראשית ימיי, וימיו…), שמראה את מצבור הנשק העצום שנתפש השבוע בכפרי הגליל. צ'רלי אבוטבול נדהם מהעוצמה, במצב הנוכחי של יחסי הכוחות הוא היה מחרים לעצמו כמה ברטות ומשתיקי קול, קלי קלות.
בשלב הזה, אפילו עיתונאי מקורב כמוני מתחיל להבין שהוא זר בסלון שהתמלא באנשים, רצינים, מפחידים, אז אני נפרד מכל החבורה בנימוס, רגע לפני שבלשי יאחב"ל יפרצו לדירה, כי לך תדע. עוד שנייה, אני חוזר פנימה כדי ללחוץ יד באומץ לדוד צ'רלי החביב, מזכיר לו שדאגתי לו כאשר שכב בבית החולים בחדרה, מפרפר בין חיים למוות, ומפציר בו שישמור על עצמו. הוא מודה לי בנימוס ואומר, "על הבן שלי (פרנסואה הג'ינג'י) אתה צריך לדאוג, זה לו שאני דואג היום יותר מהכל, למה לא נותנים לו להתראיין ולהגיד מה באמת קרה שם במועדון בשפיים?". אני מבקש ממנו לסמוך על עו"ד שרמן, ועל בג"צ (שאמור לדון בעתירה נגד החלטת דוברות שב"ס למנוע ראיונות מרוצחים מורשעים כל עוד משפחת הקורבן מתנגדת).
ביציאה מהדירה, במעלית, ברחבת הכניסה לבניין שבמתחם הבורסה, מתחם אשר כולו מריח קומבינות, חשודים וחשדות, פסעתי לאיטי וחיכיתי כל הזמן למגע היד של איש יאחב"ל, היד אשר תונח על כתפי, הרי גם הם היו רוצים לדעת מה בדיוק עושים שם במפגש הפסגה של אנשי אבוטבול.
אז הנה, אמרתי כאן כל מה שהיה לי לומר, העניין הוא שאף איש יאחב"ל לא שאל.
ובינתיים פרנסואה אבוטבול נעצר.
תגובות מהגרסה הקודמת של פוסטה
מאת שלומי: 2 בפברואר 2011 בשעה 13:59 אמיר סיפור ממש מרתק איזה אמיץ אתה ממש ראיתי בעיני רוחי את הלוקיישן והדמויות ממשיך לעקוב
מאת אלי א.: 5 בפברואר 2011 בשעה 11:35 פשוט בלוג בן זונה
מאת קצין מודיעין וימ"ר: 11 בינואר 2012 בשעה 22:30 ובינתיים פרנסואה אבוטבול נרצח. לא מייד אבל בדיוק חצי שנה לאחר שלחצת את ידו של הGHOST המהלך.(על משקל DEAD MAN WALK) הדבר הכי מדהים זו ה"הכחשה" שהחברה האלה חיים בה.יהדפו כל ניסיון של המשטרה להזהירם(נו באמת יאמינו או ישתכנעו מאנשי החוק שרק רוצים לתקוע אותם? ואיפה הגאווה העצמית?) ישדרו בכל מחיר עסקים כרגיל,אף שבעצם הם יודעים כי חיים על זמן שאול. לפחות 9 "צדיקים" יצא לי להזהיר אישית במהלך רבע מאה, את חלקם אפילו עצרתי באמתלות שונות כדי שמלאך המוות יחפש כתובת אחרת..אבל כולם ממש כולם נרצחו לבסוף כאן או שם.
