נאשם צעיר הורשע על ידי בית משפט המחוזי בחיפה בהריגה בהיותו קטין, ונדון ל-25 שנות מאסר בהסדר טיעון.
אולם, לאחר שהתבררו עונשים קלים בהרבה שנגזרו על שותפיו לתיק הוא הגיש באמצעות עו"ד קובי קמר ערעור לבית משפט העליון עם בקשה לקיצור עונשו.
ב-6 יולי 2016 אמיר חילף בן ה-19 נורה למוות כאשר עמד ליד חבורה של צעירים באזור שוק תלפיות בחיפה.
שלושה צעירים נעצרו בחשד לביצוע הירי ולאחר חקירה של משטרת חיפה הם הועמדו לדין, בינהם אחד שהיה מסוכסך על רקע רומנטי עם חלק מהחברים שעמדו ברחוב עם חילף, והקטין שלו ייחסו את ביצוע הירי בפועל. בשלב מסויים של המשפט הגיעו הצדדים להסדר טיעון, הקטין אשר לו ייחסו את ביצוע הירי הורשע במסגרת ההסדר בעבירות של הריגה, חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירות בנשק. ההסדר כלל הסכמה על העונש, 25 שנות מאסר כאמור.
ב-21 למאי 2019 נגזר דינו בהתאם להסדר ונקבע כי הוא משקף איזון ראוי בין השיקולים השונים, לצד המאסר הושת עליו פיצוי מקסימלי של 258 אלף שקל למשפחת המנוח, שלמעשה נורה למוות בטעות רק משום שעמד ליד אותה חבורה.
שני השותפים לתיק הורשעו גם הם במסגרת הסדר טיעון אבל בעבירות של סיוע בלבד – להריגה ולעבירות נשק, ולחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. עם זאת, הסדר הטיעון בעניינם לא כלל הסכמה באשר לעונש. כך, שמונה ימים לאחר שהשותף הקטין שירה נשפט ל-25 שנה, ניתן גזר הדין בעניינם (29 למאי).
נאשם 1 נשפט לשש שנות מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.
נאשם 3 נשפט לארבע שנות מאסר בפועל בלבד, לצד עונשים נלווים.
לנוכח הפערים העצומים בעונשים, באמצעות עו"ד יעקב קמר החליטו בני משפחת הקטין להגיש ערעור חריג במהותו לבית משפט העליון, הן על ההרשעה והן על העונש. במהלך הערעור צמצם עו"ד קמר את הערעור לסוגיית העונש בלבד, וטען כי העונשים של הנאשמים האחרים קלים מאוד בצורה קיצונית, לעומת העונש שנגזר על מרשו.
העליון: פער חריג מצדיק התערבות
שופטי בית משפט העליון בערעור, דוד מינץ, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין, הסכימו עם טענת הסנגור שהפערים הגדולים בין העונשים של המעורבים באותה הפרשה אכן אינם מידתיים. "הגענו לכלל מסקנה כי העונש שהוטל על המערער, על אף שהיה פועל יוצא של הסדר טיעון והיה נכון בשעתו, פוגע בעיקרון אחידות הענישה באופן המצדיק התערבות בית משפט זה", ציינו השופטים, ונמקו.
"אמנם יש לקחת בחשבון כי שותפיו של המערער הורשעו בעבירות סיוע, ועונשו של מסייע צריך שיהיה קל מזה של המבצע העיקרי,
"אמנם שיקול אחידות הענישה אינו עומד לבדו אלא מדובר בשיקול אחד מבין מכלול שיקולים רלוונטיים לגזירת עונש,
"אמנם בין השיקולים נדרש בית המשפט לקחת בחשבון גם את נסיבותיו האישיות של כל שותף, העשויות להשפיע על העונש.
"יחד עם זאת, הגם שבענייננו יש מקום לפער מסוים, ואף משמעותי, נראה כי בתמונה הכללית מדובר בפער חריג המצדיק הקלה בעונשו של המערער".
השופטים סיכמו את ההחלטה בכך שחרף הסדר הטיעון, הוא אינו סופני, "בהינתן נסיבה חדשה מכרעת שהתעוררה לאחר מתן גזר דינו של המערער, והיא הפער החריג בין העונש שהושת עליו לבין העונש שהושת על שותפיו, מה מצדיק הקלה מסוימת בעונשו".
לפני שהכריעו את הדין, השופטים התייחסו גם למשפחת המנוח אמיר חילף: "יובהר כי כל האמור הוא מבלי להתעלם מכאבה של משפחת המנוח, וכי העונש שהשית בית משפט המחוזי על המערער היה הולם בשעתו, ואלמלא הועמד עונשם של שותפיו על שש וארבע שנות מאסל בפועל לא היינו מוצאים נכון להתערב בו.
"אשר על כן, מצאנו להקל בעונשו של המערער ולהעמידו על מאסר בפועל בן 18 שנים. הפיצוי שהושת על המערער יישאר על כנו".
הסניגור עו"ד קמר מסר בתגובה להחלטה: "אני שמח שבית משפט העליון קיבל את טענתי, שיש להעדיף במקרה זה את עיקרון השיוויון בפני החוק על פני עקרונות אחרים. התוצאה היא פסק דין תקדימי שבו לראשונה סטה בית משפט מהסדר טיעון – דווקא לקולא, ועוד בהפחתה של שבע שנות מאסר. כך תוקן,לטעמי רק במידה מסויימת עוול שנעשה לנאשם".
