בית הדין הרבני בחיפה פטר לאחרונה (2.5) בעל מתשלום דמי הכתובה לאשתו, ממנה התגרש. זאת לאחר שבדיקת פוליגרף העלתה כי האישה אינה דוברת אמת ואילו הבעל כן, לאחר שטען כי בגדה בו, בעוד היא הכחישה.
לאחר שהחליטו על הגירושים, ב-29 בדצמבר 2015 סיכמו בני הזוג כי זכאותה של האישה לכתובתה בסך 550 אלף שקלים תידון ותוכרע לאחר הגט. הבעל, באמצעות עו"ד אבי אמר, טען כי אשתו היתה אלימה כלפיו וכלפי הילדים, ואף בגדה בו. הוא הציע בדיקת פוליגרף, והאישה הסכימה. שני הצדדים קיבלו בקניין את פסיקת הכתובה על פי שיקול דעת רחב של בית הדין, ובהתאם לתוצאות בדיקת הפוליגרף. בית הדין אישר את הסכמת הצדדים, נפתח תיק לסידור גט ונקבע דיון בעניין הכתובה שיתקיים לאחר סידור הגט.
האישה, באמצעות עו"ד שיראל בר הכחישה את כל הטענות, התעקשה שדווקא הוא זה שהיה אלים, והיא נאלצה להתגונן. בית הדין הפנה את הצדדים למכון פוליגרף, כשעלות הבדיקה תחול על שניהם.
האישה נשאלה האם קיימה יחסי מין כאלה ואחרים עם גברים אחרים, במהלך הנישואין, האם קיימת התכתבויות בעלי אופי מיני עם גברים אחרים במהלך הנישואין, והאם אי פעם הכתה את בעלה או נהגה כלפיו באלימות מכל סוג שהוא ביוזמתה. הבעל נשאל גם הוא מספר שאלות, בעיקר לגבי האלימות בה נטען שנקט כלפי האישה. תוצאות הפוליגרף מיום 15 במרץ 2016 העלו שהאישה אינה דוברת אמת, ואילו הבעל כן.
מרגע זה, לפי בית הדין הרבני, נקטה האישה באמצעים שונים כדי למשוך זמן ולהימנע מהכרעה, למשל להביא עד שיעיד כי הבעל עקץ אותו בכרטיס אשראי, או מכתב מהבעל עצמו ובו הוא מודה כי יצר חובות, ואף משבח את האישה. בית הדין לא איפשר לאישה להביא את העד והמכתב, בטענה כי אין זה רלוונטי ליחסים הזוגיים שהיו ביניהם. הדיינים, הרבנים יצחק אושינסקי, דוד גרוזמן, ואברהם דב זרביב, התרשמו שמדובר בניסיון האישה למשוך זמן, בשל העיקול שהטילה על חלקו של הבעל בדירה, בשל תביעת הכתובה.
בית הדין החליט, כאמור, כי אין לחייב את הבעל בדמי כתובת אשתו. זאת מאחר ששני הצדדים קיבלו בקניין פסיקת הכתובה והרכוש בהתאם לתוצאות בדיקת הפוליגרף, ועל פי שיקול דעת רחב של בית הדין. מאחר שבפוליגרף נמצא כי האישה לא דוברת אמת, והבעל כן, היא אינה זכאית לכתובתה.
