בית הדין הרבני הגדול קיבל ערעור שהגישה אישה על גובה המזונות שפסק בית הדין האזורי, וחייב את בעלה – אסיר המרצה עונש מאסר – לשלם לה סכום גבוה יותר.
מדובר בבני זוג להם שמונה ילדים, מתוכם ארבעה ילדים קטינים. הבעל הורשע במעשים מגונים ונגזר עליו עונש מאסר. לאחר הרשעתו ובעקבותיה, האישה ביקשה להתגרש ובמקביל תבעה מזונות ומדור לארבעת הילדים. לטענתה, על אף שלבעל אין יכולת השתכרות, יש לו נכס שאינו משועבד וממנו ניתן להיפרע. הבעל טען כי אין לחייבו במזונות עבור הילדים עקב היעדר יכולת תשלום והיעדר יכולתו לצאת לעבוד כל עוד הוא בכלא.
בית הדין האזורי פסק שהאב חסר יכולת כלכלית בתקופה שבה הוא בכלא, ולא ניתן לדעת מה יהיה מצבו הכלכלי גם לאחר שישתחרר. לפיכך, בית הדין חייב את האב בתשלום של 2,600 שקל לחודש החל ממועד הגשת התביעה. נקבע כי בתחילה סכום זה יהיה עבור ארבעה ילדים (650 שקל לחודש לכל אחד מארבעת הילדים). כמו כן נקבע, כי כשתגיע הבת הגדולה מבין הארבעה לגיל 18, האב יחויב ב-870 שקל לחודש לכל אחד משלושת ילדיו; כשתגיע הבת שאחריה לגיל 18, יחויב ב-1,300 שקל לחודש עבור כל אחד משני הילדים עד גיל 18. כמו כן נפסק, כי דמי המזונות ייגבו באמצעות היוון, ותיבחן האפשרות לקזז את הסכום המהוון מחלקו של האיש בדירה המשותפת.
שני הצדדים הגישו ערעור על פסיקתו של בית הדין האזורי: האישה ערערה על גובה המזונות ואילו הבעל ביקש להפחית את הסכום ולפטור אותו ממזונות כל עוד הוא שוהה בכלא.
בית הדין הרבני הגדול החליט כי "הסכומים שנקבעו בבית הדין האזורי אינם מספיקים למזונות ילד כיום ובוודאי אינם מספיקים למזונות ומדור". בית הדין הגדול ציין כי אמנם האב היה אברך לפני מאסרו, ואין ראיה שמעמדו ישתנה גם לאחר שישתחרר, אך עם זאת מכיוון שלצדדים דירה הרשומה על שמם ולבעל זכויות במחצית הדירה – הרי יש לו ממון, וחובת האב במזונות ילדיו היא חיוב גמור באופן שחיוב המזונות ייגבה מנכסיו.
בית הדין חישב את העלות הריאלית של סכום המזונות עד שיגיע כל אחד מהילדים לגיל בגרות. סכום זה שימש בסיס למשא־ומתן בין הצדדים, כדי להביאם לידי פשרה בלי שבית הדין יצטרך לתת הכרעתו בתביעות לגופן. בסופו של דבר חויב האב לשלם לאם 440 אלף שקל בתמורה לחובותיו במדור ובמזונות הילדים עד הגיעם לגיל 18. סכום זה יירד מחלקו בדירה. מלבד זאת ישלם האב מחצית מהוצאות הילדים לחינוך ובריאות.
את האב ייצג טו"ר (טוען רבני) משה מיטלמן. את האישה ייצגו טו"ר נסים אברג'ל וטו"ר אסתר שאנן.
