בית משפט השלום בתל אביב זיכה צעיר בן 29 מרמת גן מעבירה של התעללות בבעל חיים.
בתקופה הרלוונטית התגורר הנאשם ברמת גן יחד עם כלבו המעורב מיילו בן השנתיים. בדירה התגוררו גם שתי שותפות. לפי כתב האישום שהוגש על ידי התביעה המשטרתית בתום חקירת משטרת בני ברק, הנאשם התעלל בכלבו בין דצמבר 2020 לפברואר 2021.
בכתב האישום נטען כי הנאשם בעט בכלב בחוזקה, משך אותו, הרים אותו בצורה חונקת מהקולר ודחף אותו.
במקרים אחרים, כך נטען, הוא תפס את הכלב בחוזקה מהקולר, גרר אותו, דחף אותו לחדר, היכה אותו ומשך אותו בחוזקה, בחלק מהמקרים תוך כדי שהכלב נובח, מייבב ומיילל.
התביעה התבססה בין היתר על עדות אחת השותפות שתיארה אירועים שראתה בעיניה, כאלה שנמסרו לה על ידי השותפה השנייה (עדות שמיעה) או כאלה שהסיקה. כמו כן, בתיק היו סרטונים שצולמו על ידי אחת השותפות. התביעה טענה גם שחקירת הנאשם במשטרה מפלילה אותו.
הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד רענן עמוסי, כפר במיוחס לו, וטען שמעולם לא התעלל בכלבו, למרות שאישר כי במספר הזדמנויות משך את רצועת הכלב כדי לגרום לכלב להתקדם.
תוך כדי המשפט טען הסנגור למחדלי חקירה של המשטרה וכי הנאשם לא זכה להליך הוגן, מאחר שלא נחקר בנוגע לאירועים שפורטו בחלק הראשון של כתב האישום, אלא רק בנוגע לסרטונים.
הסנגור הוסיף וטען כי למרות שהחשדות שפורטו לא הוטחו בנאשם בעת חקירתו, התביעה מצאה לנכון לכלול תיאורים אלה בכתב האישום, ובכך למעשה פגעה בזכותו של הנאשם להליך הוגן ושללה ממנו את האפשרות להגיב לחשדות המיוחסים לו.
חרף קשיים אלה ואחרים, התביעה ביקשה בסיכומיה להרשיע את הנאשם בעבירת התעללות או לכל הפחות ב"החזקת בעל חיים בתנאים שאינם נאותים". בין היתר טענה התביעה כי העדה (השותפה) מסרה עדות קוהרנטית ומהימנה שלימדה על הלך הרוח בבית, ותיארה שלושה אירועים בהם נקט הנאשם אלימות כלפי מיילו.
כמו כן טענה התביעה כי הנאשם מסר עדות מתקרבנת ומתחמקת ושאינה מתיישבת עם יתר הראיות בתיק ובעיקר אינה מתיישבת עם חקירתו במשטרה, שבמהלכה הצטער והודה כי נהג באופן אלים כלפי כלבו.
הסנגור ביקש לזכות את הנאשם בטענה שהתביעה התנהלה ברשלנות ולא הצליחה להוכיח את אשמת הנאשם.
השופטת רונית פוזננסקי כץ קבעה כי קבלת גרסת הנאשם מהווה חלק משמעותי לתהליך הכולל של איסוף הראיות לטובת בירור האמת – זיכוי או הרשעה. לדברי השופטת, אי חקירת הנאשם על אירועים ספציפיים לצד האשמתו באירועים אלה, מהווה ללא ספק פגם חמור שאינו מאפשר הרשעה בעובדות אלה. "למסקנה זו הייתי מגיעה גם אם הנאשם היה מודה בהתעללות – הודאה שלא ניתנה", ציינה השופטת, "המקרה שבפניי הינו מקרה מובהק בו נפגעו זכויותיו הבסיסיות של הנאשם – הן באופן מהותי ואף בהיבטים הפרוצדורליים הנלמדים מתוך הכרונולוגיה של התיק".
בין היתר ציינה השופטת כי הנאשם זומן לחקירה רק חודשיים לאחר שהוגשה התלונה, ומכאן שהיה למשטרה די והותר זמן להיערך כדבעי לחקירת הנאשם. לדבריה, פעולות רבות ניתן היה לבצע בעקבות גרסת הנאשם. משהמשטרה לא עשתה כן אלא הסתפקה בהצגת הסרטונים וקבלת גרסת הנאשם לסרטונים אלה, לכל היותר יכולה היתה לייחס לו עבירות שלשיטתה מגולמות בתיעוד המצולם.
השופטת קבעה כי מדובר בפגמים משמעותיים בחקירה, ולמרות שהיה ידוע על כך לתביעה, היא בחרה להמשיך ולנהל את המשפט עד תום, מה שפגע בתחושת הצדק וההגינות המשפטית.
השופטת הוסיפה כי חקירתו של הנאשם לא היתה ממצה, ולא ניתנה לנאשם אפשרות להתגונן בפני התיאורים של העדות נגדו. "היחידה החוקרת ובהמשך המאשימה, ראו בדבריו של הנאשם בחקירתו משום הודאה במיוחס לו וסברו בטעות כי די בדבריו אלה כדי להרשיעו, כי אין צורך להטיח בו האשמות וכי אין צורך בפעולות חקירה נוספות שאפשר שיובילו לגילוי האמת – לזיכוי או להרשעה", הוסיפה השופטת, "כפי שהובהר לעיל, טוב היתה עושה היחידה החוקרת ובהמשך המאשימה באם היו נוקטת בשלל פעולות אשר היו מובילות לתוצאה שונה שאינה פגיעה בהליך ההוגן לו זכאי הנאשם".
לפיכך, השופטת החליטה לא להרשיע את הנאשם בחלק הראשון של כתב האישום, כך שהראיה היחידה שנותרה היא הסרטונים. האם האירועים המצולמים בסרטונים הינם כאלה העולים לכדי התעללות? בנוגע לסרטון הראשון קבעה השופטת שהנאשם נראה מושך בחוזקה בכלב מספר פעמים באמצעות הרצועה שקשורה לצווארו, וזהו. בסרטון השני, כך לדבריה, לא ניתן לראות אותו מבצע פעולה כלשהי שיכולה לעלות לכדי התעללות, והסרטון השלישי אינו מגלה עבירה כלל.
בסופו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה: "התרשמתי כי הנאשם אכן דאג למיילו כמיטב יכולתו באותה עת, החזיק בו למעלה משנתיים, ביקר עמו תכופות אצל וטרינר והוציא כספים רבים על הטיפול בו בתקופה בה התקשה לעשות כן מבחינה כלכלית. לצד זאת, וכפי שאמר הנאשם בעצמו, בעת ההיא לא היה בשל לטפל בכלב ואכן היו מקרים בהם נהג כלפי מיילו באגרסיביות ו'עבר את הגבול', כלשונו. האם הייתה זו התעללות? איני סבורה כך".
נוכח קביעה זו, השופטת החליטה לזכות את הנאשם ולא מצאה לנכון להרשיע אותו גם בעבירה פחותה בחומרתה.
ממשטרת ישראל נמסר: "כתב האישום אשר הוגש נגד הנאשם נסמך בעיקר על גרסת המתלוננת, אשר מצאה חיזוק בחומר הראיות, באופן המהווה סיכוי סביר להרשעת הנאשם בדין. המאשימה תלמד את הכרעת הדין ותפיק לקחיה".
