בית הדין לענייני משפחה בתל-אביב דן בפעם השלישית בעניין תיק שבבסיסו חידוש קשר בין אב גרוש לבתו הקטינה, כיום כבת 12. זה המקום לציין כי מאז נפרדו ההורים לפני כשבע שנים, הייתה זאת הפעם ה-15 שעסק בית המשפט בענייני המשפחה המדוברת. גם בנוגע לשני הילדים הגדולים (אחד בוגר), נאלץ האב לפנות לבית המשפט בבקשה לעזרה בביסוס הסדרי ראייה וקשר שוטף עמם, אך גם צעד זה נכשל.
"שלושה ילדים נולדו לצדדים, אך שוב ושוב בטענה לאירועים שאירעו לפני עשר שנים ויותר כביכול, פועלת האם בהתמדה שלא יהא קשר בין האב לבין ילדיו", כך כתב השופט ארז שני בפסיקתו האחרונה בנוגע למשפחה. "האם והילדים בבחינת 'מחנה' אחד, הפכו את דמותו של האב לרעה, 'דמונית' וכל המשפחה שנים על שנים עוסקת בהכחדת דמותו. היום מסכמת האם שבע שנים של דיונים בתיקים שונים, שמא אומר מבחינתה שבע שנות הצלחה, באמירה כי טיפולים שמטרתם לחדש את הקשר בין מי מהילדים לבין האב הם טיפולים מאיימים, שכל המשפחה מתנגדת להם ובכלל, היא מתנגדת לזכותם של בתי המשפט להתערב בסוגיה".
כאמור, בחודש מאי האחרון הגיש האב תביעה לבית המשפט בדרישה לחדש את הקשר עם בתו. האב טען כי יש לכפות על האם לשתף פעולה, בין היתר בשל דרכיה עד כה. התביעה נפתחה במילים שהשמיע האב בהמשך גם בפני בית המשפט, לפיהן הוא אינו יכול לוותר על ילדיו.
"התובענה שלפניי מביעה ייאוש של האב באשר ליכולתו לראות אי פעם את בניו והיא, בעצם, מעין תקווה נואשת שיהא לו קשר עם בתו", תמצת את הלך הרוח השופט שני, אשר דן בתיקי המשפחה בשנים האחרונות.
בפסק דין שפורסם לאחרונה בתיק, פירט השופט כי ניסיונות קודמים שהציע בית המשפט לפתרון הסוגיה עלו בתוהו. במרכז הדברים עמד הצורך לביסוס טיפול רגשי, לכלל בני המשפחה, כדי שיביאו לבסוף לתוצאה של חידוש הקשר בין האב לילדיו. אלא שגם כאשר הביעה האם הנתבעת הסכמה עקרונית להצעה, הודתה בדיעבד כי מעולם לא התכוונה לממש אותו לשתף פעולה.
"אם אכפה את הטיפול תוך כפיית מימונו בקיזוז מדמי המזונות, במקרה הטוב תאולץ הקטינה ללכת לטיפול ויהא לה קשה לפתוח את סגור ליבה", הדגיש השופט שני בפסיקתו. "לאחר מכן, בשאר ימי השבוע היא תעמוד בכפל נאמנות עם המשפחה, היות והבנים והאם מבקשים ממנה לדאוג כי הטיפול ייכשל. במילים אחרות: הגענו למבוי סתום ממנו לא יראה האב את יוצאי חלציו".
השופט הדגיש בהחלטתו כי על אף שברור שדרכיה של האם אינן מקובלות ובחירתה בנוגע לעניינים אלו אינה כדין, לא זה מה שהוביל להחלטה. לדבריו, בכל מצב, עדיין יש לשים על כף המאזניים את רווחת וטובת הילד.
על-כן קבע השופט שני, כי כל עוד לא תתקבל החלטה בנוגע לטיפול רגשי של הילדה בהסכמה מלאה של האם, לא יוכלו האב ובתו להיפגש. לדבריו, נוכח פני הדברים ניתן יהיה לטפל בסוגיה רק בנסיבות של חוק הנוער (טיפול והשגחה) וכי על פקידת הסעד בעיריית תל-אביב, לתת דעתה על בנושא.
בתוך-כך, הורה השופט על הארכת מינויה של האפוטרופא לדין שמונתה לעניינה של הקטינה בשנה נוספת, זאת כדי שתפנה לשירותי הרווחה בעירייה.
"ממילא, אם יותנע טיפול על-פי הנחיות פקידת הסעד, יארך הדבר חצי שנה לפחות כדי שנוכל לצפות בתוצאות הטיפול ולפיהן יוכל האב לעתור כפי התוצאה שתהא אז. תחושתי המרה היא, כי בסבך אשר נוצר עוברים אנו מחיפוש דרכים לחידוש הקשר לשאלות של נשיאה באשמה והתוצאה הקיימת", סיכם השופט את הדברים.
