קצין התגמולים הכיר בלוחם נח"ל, שירה למוות בשוגג בחברו לפלוגה והורשע בגין המתה בקלות דעת, כזכאי לתגמולים בגין נכות נפשית. הלוחם מ' הרג לפני שלוש שנים את חברו ליחידה הרס"פ יונתן גרנות (22) שהיה על סף סיום שירותו. מ' "שיחק" ברובה צלפים מסוג רוגר, מבלי שהוסמך והוכשר להפעיל אותו ופלט בשוגג כדור קטלני.
במקרים דומים בעבר, בנסיבות של משחק או שימוש פזיז וקטלני בנשק, משרד הביטחון שלל הכרה בנכות מחיילים שגרמו בשוגג למות חבריהם וכתוצאה מכך סבלו מקשיים נפשיים. ואולם במקרה זה, אגף השיקום קיבל את בקשת סנגוריו של מ' ואישר לו תגמולים בגין נכות נפשית. זאת, עקב הנסיבות המיוחדות של המקרה ונסיבותיו האישיות של הלוחם שגרם לתאונה הקטלנית.
בפברואר 21' חזרו חיילי הגדוד שהיה בבקעת הירדן מאימון מטווחים מיוחד ברובה צלפים מסוג רוגר. בסיום המטווח, הנשקים הוחזרו למחנה כשהם אמורים להיות פרוקים ונצורים. לא מדובר בנשקם הקבוע של החיילים ביחידה, אלא בנשק צלפים מיוחד, שהיה מיועד לפיזור הפרות סדר אלימות על הגדר בעזה. סמל ראשון מ' לא היה בין החיילים שהשתתפו במטווח ולא הוסמך לירי ברוגר. אבל כאשר הבחין בריכוז הנשקים שחזרו מהמטווח, הכלי עם הכוונת הטלסקופית עורר את סקרנותו.
מ' לא הכניס מחסנית לרוגר, לא דרך ולא פתח נצרה, "רק" הרים את הנשק שחזר מהמטווח כדי לבחון אותו, הסתכל מבעד לכוונת, וכיוון לעבר גבעה ומגדל מים סמוך ולחץ על ההדק. נפלטה ירייה. השעה היתה 22:00, שעת לילה, חושך מוחלט. באותו רגע, במרחק60 מ' משם, עבר חברו הקרוב ומפקדו רס"פ הפלוגה יונתן גרנות. מ' לא הבחין בו. הקליע שנורה פגע בראשו של יונתן וגרם למותו.
בית הדין הצבאי הרשיע את סמ"ר מ' בגין המתה בקלות דעת ולקיחת סיכון בלתי סביר כתוצאה משימוש פזיז בנשק תוך הפרה גסה של כללי בטיחות. זוהי עבירה חמורה שהעונש המרבי בגינה עד 12 שנות מאסר. התביעה הצבאית ביקשה לקבוע על סמ"ר מ' עונש בתחום של שנתיים עד חמש שנות מאסר.
לאחר ניהול משפט שבמהלכו יוצג מ' על ידי הסנגור אל"מ מיל' עו"ד רן כהן רוכברגר – בית הדין הצבאי גזר עליו 26 חודשי מאסר.
בית הדין ציין: "נסיבות ביצוע העבירה מורכבות". מ' אחז בנשק שהוא אינו מכיר את דרך הפעלתו. יחד עם זאת, האירוע החל למעשה בכשל בטיחותי ראשון באחריותו של מפקד המטווח, שבסיומו הנשק לא נפרק והקצין נענש רק ברמה הפיקודית.
עוד נקבע כי סמ"ר מ' לחץ על ההדק "מתוך היסח הדעת" והופתע מירי הכדור, משסבר כי הנשק פרוק ונצור.
להושיט יד חומלת
לקראת סיום תקופת מאסרו בכלא הצבאי, הגיש מ' למשרד הבטחון בקשה להכיר בו כנכה צה"ל, בשל ההידרדרות הנפשית החריפה שאחזה בו לאחר הירי הטראגי.
בקשת ההכרה לתגמולים מאגף השיקום נתקלה בקשיים עקב נסיבות האירוע. סעיף 9 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), קובע כי חייל שנכותו נגרמה כתוצאה מהתנהגות "רעה וחמורה" מצידו, ככלל לא יהיה זכאי לתגמולים.
עו"ד כהן רוכברגר טען כי התנהלותו של מ' אינה עולה כדי התנהגות "רעה וחמורה", כפי העולה מההגדרה הכללית בחוק. בפנייה לאגף השיקום הדגיש, כי מה שגרם לנכותו של מ' הם ייסורי המצפון שלו ונטילת האחריות מצידו לתוצאה הנוראה. לאחר האירוע הוא התמוטט נפשית ואובחן כסובל מפוסט טראומה חריפה עם מאפיינים דכאוניים ונזקק לטיפול תרופתי. צויין כי ההשלכות "מלוות וימשיכו ללוות אותו עד יומו האחרון".
עו"ד כהן רוכברגר פירט גם את ההיסטוריה המשפחתית הקשה והמורכבת של מ'. הצבא הציע לו פטור משירות קרבי ואף הציע לו לשרת במעמד של ספורטאי מצטיין, כשחקן כדוריד. מ' מצידו התעקש על שירות משמעותי.
אף שופטי בית הדין הצבאי בראשות אל"מ מאיה גולדשמידט שגזרו את עונשו התייחסו לכך: "הנאשם גדל בתנאים של מצוקה כלכלית ומשפחתית קשים ביותר. משניתנה לנאשם האפשרות שלא להתגייס לשירות כלוחם, יש להשקיף בהערכה על החלטתו שלא לוותר על השירות הצבאי ולשרת במסלול מבצעי כלוחם וכמפקד מוערך".
"האירוע בפנינו הוא בגדר טרגדיה, שגם הנאשם הוא חלק ממנה", כתבו השופטים. "המנוח סמ"ר גרנות ז"ל היה מפקדו ואחד מחבריו הטובים ביותר. הידיעה שהוא אחראי למותו, גרמה לו לתגובה קשה".
בפניה למשרד הבטחון, ציין עו"ד כהן רוכברגר ציין את התכלית הסוציאלית של חוק השיקום. "אין מחלוקת שהוא נזקק וייזקק לסיוע נפשי מקיף… לא ניתן להעלות על הדעת בנסיבות אלה, שהמערער במצבו הנפשי הקשה, לאחר יותר משנתיים בבית הסוהר, יושלך לחרפת רעב. אבקשכם להושיט לו יד חומלת, לאפשר לו להשתקם ולהכיר במבקש כנכה צה"ל".
לאחר בחינה ממושכת, קיבל משרד הביטחון את הטיעונים ובסיומן של אבחנות בוועדה הרפואית, נקבעו לצעיר לאחרונה 40 אחוזי נכות בגין פוסט-טראומה.
