תיק הפרארי של המיליארדר הצרפתי, ופיצוץ המכונית של הפרקליט מתל אביב

על אלכס קאהן: "עיקר האלימות בוצעה לכאורה על ידי מי שהליכים נגדו הותלו"

"רשימת העבירות המיוחסות לנאשמים מכובדת ביותר וכל המעיין בה מגרד בפדחתו ומתחבט כמה שנים יבלו מורשעים בעבירות אלו מאחורי סורג ובריח. ברם, לאחר שמיעת הראיות ניכר פער ממשי בין הממצאים העובדתיים לבין הרשימה המרשימה של העבירות שיוחסו לנאשמים".

אלו הם רק שני משפטים מייצגים מתוך הכרעת הדין של שופט בית משפט השלום בתל אביב, שמאי בקר, בעניינם של חמישה מנאשמי תיק הפרארי של המיליארדר אלכס קאהן, כולם מזוהים באופן מובהק עם ארגון הפשע של עמיר מולנר. בהכרעת דין שהשתרעה על פני 150 עמודים זיכה השופט בקר שניים מהנאשמים מכל האישומים שיוחסו להם, בעוד שאת שני האחרים הוא הרשיע בעבירות סחיטה באיומים אך זיכה גם אותם מיתר האישומים שיוחסו להם בכתב האישום.

הפרארי של אלכס קאהן בזירת האירוע

הנאשם מספר 1, אלכס (בני הצרפתי) קאהן שהוא גם הנאשם המרכזי בפרשה, היה עצור בצרפת ולפיכך ההליכים המשפטיים נגדו בתיק זה בישראל הותלו. קאהן, התברר לאחרונה, שוחרר בתנאים מגבילים ונאסר עליו לצאת מצרפת עד אשר יסתיים משפטו כנאשם בתיק הונאה ענק של המע"מ הצרפתי. לאחר כשנה בכלא הוא מסר עדות בפרשה הגדולה של הונאת איכות סביבה, פרשה שנקשר אליה שמו של ארנו מימרן, ידידו האישי של ראש הממשלה נתניהו.

בפרקליטות מחוז תל אביב הגדירו את תיק הפרארי כחמור ואלים במיוחד על רקע הנפשות הפועלות. בראש וראשונה קאהן, עבריין מרמה צרפתי בקנה מידה בינלאומי אשר הוגדר בישראל כמיליארדר הפרטי של עמיר מולנר אשר בעשור שעבר פרס עליו את חסותו עקב סדרת סכסוכים של קאהן בישראל ובצרפת. שלושת הנאשמים האחרים בתיק הם עבריינים מוכרים היטב מרמת גן אשר מזוהים באופן מובהק עם ארגון הפשע של מולנר, מדובר באייל לוי, אבי רחמים וגל שחר. על הרקע הזה בולט במיוחד הכישלון של המשטרה והפרקליטות במחוז תל אביב, שיוצגה על ידי עורכי הדין גיא רוסו ודיה בן אסא, ומנגד הצלחתם של הסנגורים בתיק, עורכי הדין מוטי כץ, רונן רוזנבלום, תמיר סננס, שחר חצרוני, ואייל לביא.

התובע, עו"ד גיא רוסו

כתב האישום

על פי כתב האישום, קאהן היה מעורב בתאונת דרכים שהתרחשה ב-3 נובמבר סמוך לחצות. הוא וחברו, יוהאן אבוג'דיד, עולה חדש מצרפת המתגורר בנתניה, נסעו במכונית הפרארי של קאהן על רחוב דיזנגוף מצפון לדרום. בצומת דיזנגוף ופרישמן החליט קהאן לעשות סיבוב פרסה, אלא שאז בדיוק הוא התנגש קלות ברכב יונדאי שנסע מולו מדרום לצפון. בני הזוג ביונדאי יצאו נסערים וביקשו את פרטי הביטוח ורישיון הנהיגה של הנהג ובעל הרכב, כנדרש בחוק, אולם קאהן סירב לתת להם ואילו אבו ג'דיד סכים להשאיר להם מספר טלפון בלבד.

בכתב האישום נטען, כי בתגובה לסירוב בני הזוג התייצבו מול הפרארי וחסמו בגופם את נתיב הנסיעה שלה, וקאהן שהתעצבן מאוד הגביר את עוצמת המנוע ואיים לדרוס אותם. בשלב הזה, נטען בכתב האישום, התערבו עוברים ושבים, הקיפו את הפרארי, דרשו מקאהן להירגע והחלו לצלם אותו בטלפונים סלולריים. קאהן יצא מהרכב וניסה לקחת בכוח טלפון מהאישה שנסעה ביונדאי, אולם אז התערב בן זוגה ומנע זאת ממנו. במקום התרחשה מהומה במהלכה – כך נטען – קאהן וחברו תקפו את הנוכחים, איימו וקיללו.

אבי רחמים	גיא שחר

הפרקליטות טענה כי בשלב הזה קאהן התקשר לאנשים מסוימים וביקש מהם להגיע כמה שיותר מהר. בתוך מספר דקות הגיעה למקום מכונית קורבט לבנה ומתוכה יצאו שלושה גברים – אייל לוי, אבי רחמים וגל שחר. השלושה חברו לעימות של קאהן עם הנוכחים בזמן שאבוג'דיד ניגש לפרארי והוציא ממנה כמה חפצים (ביניהם מה שעדי ראייה היו בטוחים שהוא אקדח), והניח אותם בקורבט. לפי האישום, בשלב הזה לוי נכנס לקורבט ונעלם עם הרכב בעוד השניים האחרים המשיכו להיאבק עם עדי ראייה שצילמו את האירוע, בניסיון לחלץ מהם את המכשירים הסלולריים.

קאהן והשלושה האחרים נעצרו על ידי שוטרים שהגיעו אל המקום, ואילו אבוג'דיד נעצר בשלב מאוחר יותר. כתב האישום ייחס לחמישה עבירות של קשירת קשר לביצוע עבירות פשע ועוון: תקיפה בנסיבות מחמירות, דרישת נכס באיומים, איומים, ושיבוש מהלכי משפט. קאהן הואשם בין היתר גם בעבירה של נהיגה רשלנית, פניית פרסה במקום אסור תוך סיכון עוברי דרך וגרימת תאונה.

השופט שמאי בקר

איפה הקורבט?

בהכרעת הדין, השופט בקר סקר לפרטי פרטים כל אחת מהעדויות בתיק, והצביע על לא מעט מחדלי חקירה של המשטרה. בלטה במיוחד הביקורת שלו על כך שהמשטרה לא איתרה אדם אשר שמו "עמית", הבעלים של אותה קורבט לבנה ש"הבריחה" את הפריטים מזירת האירוע ואיתם גם את החפץ שנחזה להיות אקדח. מבחינת השופט, קיומו של אותו אקדח היווה למעשה את ההבדל בין סתם תיק בריונות לבין תיק פשע חמור.

"מדהימה, בלתי נתפסת, לא פחות מכך, היא העובדה, שחרף מסירת פרטיו של אותו עמית (לרבות מספר טלפון נייד) על ידי אבוג'דיד לחוקריו, כאשר ברקע טענה לסילוק אקדח מן הזירה על ידי מאן דהוא, לא התקשר איש במשטרת ישראל לאותו עמית. גם הסבר למחדל זה לא נשמע, ולו בדיעבד. כמה קורבטים לבנים 'מסתובבים' בכבישי הארץ? עסקינן ברכב יוקרה יוצא דופן בדיוק כמו רעהו – הפרארי של קאהן, ואיש במשטרת ישראל לא יכול היה להניח ידיו על הקורבט ובעליה?

"המדינה לקתה כאן בשניים, גם באי ביצוע המוטל על המשטרה ביחס לחקירת עמית ולמציאת הקורבט, וגם בכך שהפנתה אצבע מאשימה כלפי ההגנה דווקא, בגין אי הבאת אותו עד לעדות".

האם בכלל היה אקדח?

השופט בקר ציין כי "לא ניתן לקבוע ברמה הנדרשת במשפט הפלילי – רחוק, רחוק מאוד מכך – כי בכלל היה, הוא או חפץ הדומה או מתחזה לו". השופט הסביר בהקשר זה כי "כאשר האקדח הוצא מן התפאורה הדרמטית של התיק כאילו ניטל העוקץ מן התיק, והרי הוא לכאורה עוד תיק של בריונות לשמה, וגם היא איננה נמנית על הרף הגבוה או החמור של עבירות, ואם לא די בכך, הרי שעיקר האלימות בתיק בוצעה לכאורה על ידי מי שההליכים נגדו בכלל הותלו (אלכס קאהן, מ"פ)".

האקדח שקיומו לא הוכח וחומרת העבירה

ארבע מסקנות

השופט בקר המשיך והסביר מדוע מדובר בתיק בריונות ולא בתיק פשע חמור.

הראשונה, "אף אחד מן המתלוננים או העדים לא הוכה מכות של ממש או אפילו מכות של לא ממש, זולת דחיפה קלה אי פה ואולי אי שם, ושפיכת תוכן בקבוק סודה על מלצרית, ואף זאת – בתגובה על דברים שאמרה. גם הגידופים, אפילו בעלי ניחוח גזעני – אינם מצדיקים תקיפה. בין כך ובין כך, אותה אלימות פיזית, האלימות 'החמורה' ביותר – אינה אלא אלימות שיוחסה לקאהן".

השנייה, "כתב האישום מספר על קשירת קשר של חבורת בני בליעל, ביניהם גם 'בעלי חזות מאיימת', שבאו לוודא מחיקת סרטונים ונטילת פלאפונים מבעליהם, והנה, אין חולק, כי אף לא פלאפון אחד נלקח מהמתלוננים או העדים הרבים לאירוע. החבורה גם לא הצליחה, בזירה, עת אכן הפילה אימתה על הנוכחים, לגרום לאיש למחוק תמונות".

השלישית, "כל כך אלימה וחסרת רסן היתה חבורת הבריונים… (אבל) לא צלחה במשימתה 'לחדור מבעד לחומה הבצורה של שורת הכיסאות והשולחנות שהוצבה בבית הקפה' בניסיון להניח את ידיהם על פלאפון של אחד העדים שהוחבא בבית הקפה".

הרביעית, "חרף כל הקשרים שקשרו המעורבים, התקיפות והסחיטות, האיומים והשיבושים, לא עזב אף אחד מהנאשמים את זירת האירוע, הגם שאין מחלוקת שהמשטרה גם אם מתמהמהת – בוא תבוא, והיא אכן באה, בסופו של דבר".

מנגד, השופט ציין כי יש ראיות רבות "עד כדי קונצנזוס של ממש בין כל עדי התביעה כי בזירת האירוע השתררה אווירה של פחד, ואולם זאת רק לאחר הגעת 'התגבורת' לטובת הסיוע לקאהן ואבוג'דיד, המוקפים, נתונים לחצי הביקורת והבזקי הפלאשים של הקהל, שצידד במתלוננים".

עו"ד שחר חצרוני	עו"ד תמיר סננס

זיכויים והרשעות

בפרקליטות טענו מלכתחילה כי בבסיס התיק עומדת קשירת הקשר בין הנאשמים, במהלך שיחת הטלפון בין קאהן לבין לוי. אלא שהשופט בקר לא מצא אינדיקציה לתוכן השיחה, "יש לפחות ספק, אם לא  למעלה מכך, גם על פי הממצאים בשטח, כי זו אכן הכילה תוכן פלילי". לדברי השופט, גם מי שעשו מה שעשו במהלך האירוע, לא מן הנמנע שהתנהגו כך על דעת עצמם, ולא כתוצאה מקשירת קשר.

השופט שב והדגיש כי "העובדה שלמקום הגיעו בין עשרה ל-15 'חברים של קאהן', ובכל זאת אף פלאפון לא נלקח, אף תמונה לא נמחקה ואף לא אחד מהקהל המפוחד לא הוכה מכות נמרצות, מחלישות ומכרסמות עוד יותר ב'תזה' של התביעה". 

לפיכך, השופט החליט השופט לזכות את כלל הנאשמים מעבירה של קשירת קשר, ובהמשך בחן את הראיות לגבי כל אחד מהנאשמים.

עו"ד מוטי כץ	עו"ד רונן רוזנבלום

בהתייחסו לאבוג'דיד, הוא הגיע למסקנה כי לא נהג באלימות, לא פיזית ולא מילולית, ואף להפך: העדים בעצמם סיפרו בבית המשפט כי הוא פעל להרגעת הרוחות. השופט קבע גם כי לא הוכח שהוא מסר אקדח או דמוי אקדח ללוי או למישהו אחר. בהקשר זה שב וחזר השופט על המחדל של המשטרה באי איתורו של "עמית" והקורבט. "מוזר, מוזר מאוד הדבר בעיניי", חזר ואמר.

לגבי אבי רחמים קבע השופט, כי התביעה לא נהגה כשורה כאשר לא חזרה בה בשלב מוקדם יותר מהאישום של האיום על המלצרית. "לעיתים יכולה גם הימצאותו השקטה, הדוממת, של אדם להטיל מורא ולהוות איום, אולם כך נכון ביחס לעבריינים ידועים ומוכרים, במקרה הזה אלמוניותו המוחלטת של רחמים שומטת כל בסיס להרשעתו".

את גל שחר הרשיע השופט בסחיטה באיומים של שניים מהאנשים בזירת האירוע, אך זיכה אותו משאר העבירות שיוחסו לו. אייל לוי הורשע בעבירה אחת של סחיטה באיומים וזוכה מכל שאר העבירות. השניים נשלחו לממונה על עבודות השירות על מנת שיבדוק את כשירותם. הדיון בטיעונים לעונש נקבע ל-9 בפברואר 2017.

רכבו של הפרקליט לאחר הפיצוץ (צילום מסך מחדשות ערוץ 2)

פיצוץ מכונית הפרקליט

בטרם סיים השופט בקר להקריא את הכרעת הדין הוא התייחס לייחוס של הנאשמים כחברים בארגון פשיעה אשר מעורב לכאורה בפיצוץ המכונית של הפרקליט ממחוז תל אביב. השופט הסביר: "לאורך ניהול התיק ליוו מספר כלי תקשורת את מה שכונה 'תיק הפרארי' כאשר הובלט שוב ושוב, כי יש הסוברים שהנאשמים הם חלק מכנופיית פשע , 'חיילים', הקשורה בביצוע מעשים קשים לכאורה, בין היתר כלפי נציגי החוק.

השופט רמז באופן ברור לכך שהטמנת מטען החבלה במכונית של הפרקליט יוחסה על ידי אמצעי תקשורת מסויימים לאנשיו של מולנר. "פיל זה", כתב השופט, "שהה לאורך כל המשפט, בכל הישיבות, באולם בית המשפט, ישב על הספסל, בין הסנגורים לבין התובעים, ממש נדחק ביניהם, ורק סומא לא יכול היה להבחין בו. אין צורך להכביר מילים על חומרת המעשים שהוזכרו בתקשורת, ולא יכולה להיות מחלוקת כי אותם נבלים עלומים אשר פעלו לפגוע בפרקליט מפרקליטי המדינה – מקומם מאחורי סורג ובריח, וחי נפשי – שאת המפתח לתאם בעצמי הייתי זורק עמוק למצולות ים".

עם זאת, ציין השופט, "רמיזות, 'יחוסים' והקשרים שנקשרים על ידי מאן דהוא, בתקשורת, בתזמון מדויק לפני דיונים משפטיים, אין להם מקום בהכרעת הדין, גם אם יש בהם כדי 'להסביר', ולו בעקיפין, מכונית פרארי וקורבט, או התגייסות מיידית, מרשימה בהיקפה (לאו דווקא באיכותה) לעזרת חבר במצוקה. ואולם, 'הסברים' פריפריאליים לחוד, וראיות קבילות שרק עליהם משתית בית המשפט את דברו – לחוד".