תיק המטענים בבת ים: שופט בית המשפט העליון, נועם סולברג, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והחליט כי אליקו אלישקוב, אחד הנאשמים בתיק, יישאר במעצר עד תום ההליכים. זאת לאחר שב-9 בינואר החליטה השופטת דניאלה שריזלי מבית המשפט המחוזי בתל אביב לשחרר את אלישקוב בתנאים מגבילים.
 |
| אילוסטרציה |
כתב האישום הוגש בסוף חודש נובמבר נגד אלישקוב ונגד שלושה נאשמים נוספים – אבי שטינלינג מיפו, אחמד מסארוה (במקור מטייבה אבל מתגורר בבת ים) ושימרי מלכה, המזוהים לפי המשטרה עם משפחת אבוטבול. הארבעה מואשמים, כל אחד על פי חלקו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ביצוע עסקה בנשק, נשיאת והחזקת נשק. בפרשה נעצר גם אדם (טל) אבוטבול אולם הוא שוחרר בהיעדר תשתית ראייתית מספקת להגיש נגדו כתב אישום.
על פי כתב האישום, שהגיש על ידי עו"ד ספי ברא"ז-יונג מפרקליטות מחוז תל אביב, הנאשמים קשרו קשר לבצע עסקה במטעני חבלה, כאשר מלכה הוא זה שיצר לכאורה קשר טלפוני עם שטינלינג וביקש לרכוש שלושה מטענים. האחרון יצר לכאורה קשר עם מסארווה וסיכם איתו. ב-9 בנובמבר, כך נטען, התבצעה העסקה, בה קיבלו אלישקוב, שטינלינג ומלכה את המטענים ממסארווה – כאשר הנאשמים לא יודעים כי בלשי ימ"ר מרכז עוקבים אחריהם, לאחר שגם האזינו לשיחות שקדמו לעסקת המטענים. בסיומו של מרדף, רגלי ובנסיעה, השניים נעצרו. לגבי אלישקוב נטען בין היתר כי בשלהי המרדף הוא המשיך בנסיעה פרועה ברכב, התנגד למעצרו וסירב לצאת מהרכב.
ב-1 בינואר הציגו סנגוריו של אלישקוב – עורכי הדין אייל בסרגליק ואיתי כהן ממשרדו – ארבעה מפקחים חדשים שהסכימו לפקח עליו במעצר בית. בין המפקחים הוצעה אמו של אלישקוב, אצלה ישהה במעצר בית במידה וישוחרר, וכן שני קרובי משפחה וחברה קרובה שלה. בבקשתם הסתמכו הסנגורים על הדיונים הקודמים, שבאחד מהם ציינה השופטת שריזלי כי עוצמת הראיות לגבי אלישקוב פחותה מאשר לגבי הנאשמים האחרים בפרשה.
 |
 |
 |
| עו"ד בסרגליק | השופטת שריזלי | השופט סולברג |
אבל הפרקליטות סירבה לשחרור בתנאים, בטענה שמדובר בנאשם שבעבר כבר הפר מעצר בית, בעל עבר פלילי והרשעות קודמות בגינן ריצה מאסרים – מה שמעיד לכאורה על מסוכנותו. "מדובר בנאשם שמתקשה לשהות במעצר בית", ציינו נציגי הפרקליטות.
הדיון נדחה ל-9 בינואר, אז חזרה השופטת שריזלי וציינה בהחלטתה, כי בהשוואה ליתר הנאשמים בפרשה, עוצמת הראיות לגביו נחלשות. בין היתר בשל כך היא החליטה לשחררו למעצר בית בבית אמו, תחת פיקוחם של המפקחים שהוצעו, ולמרות תסקירי מעצר שליליים יחסית של שירות המבחן.
לבקשת הפרקליטות, השופטת עיכבה את החלטתה כדי לאפשר הגשת ערר, שכאמור אכן הוגש. בערר טענה הפרקליטות כי חלקו של אלישקוב בפרשה אינו מבוטל, וכי מעורבותו בפרשה בה מעורב נשק, בשילוב עברו הפלילי, מצביעה על מסוכנות רבה מצדו.
השופט סולברג קבע בהחלטתו, כי "חלקו (של אלישקוב) אינו מבוטל כלל ועיקר. הוא הסיע את נאשם 1 (שמרי מלכה) למפגשים עם נאשמים 2 ו-3 (אבי שטינלינג ואחמד מסארווה) וכזאת עשה גם לאחר ביצוע העסקה". השופט סולברג הוסיף וציין כי "בנשק קטלני עסקינן, בטבורה של עיר, המסוכנות רבה ודרך כלל בכגון דא היא להורות על מעצר עד תום ההליכים. ברקע הדברים חשש שמטעני החבלה מיועדים לגורמים עבריינים, על מנת שיעשו בהם פגיעה מתוכננת בנפש. המסוכנות ברורה לכל בר דעת".
עו"ד בסרגליק מסר בתגובה: "אין כל ספק, כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה מוצדקת, עת שחררה באופן חריג את מרשי, למרות תסקיר שלישי שלילי, למעצר בית. אין כל ספק כי הראיות אינן קושרות אותו ישירות לעבירה, וכי קיימת חולשה מובנית בראיות התביעה, כפי שתוכח במהלך ההוכחות. החלטת בית המשפט העליון, שהסתמכה על התסקיר בלבד, סותרת פסיקות קודמות שלו, ולפיהן התסקיר אינו חזות הכל ובית המשפט הוא זה שאמור לפסוק. אני מקווה ומאמין כי בהמשך ישוחרר מרשי"
