 |
| הפצה נרחבת באינטרנט (אילוסטרציה) |
בית משפט השלום בתל אביב גזר השבוע שנה וחצי מאסר בפועל על מאיר ליוור, שהודה בהפצה הפיראטית של תוכנת "אגרון" – מרשם האוכלוסין של מדינת ישראל" – באמצעות אתר אינטרנט שהקים. ליוור הורשע בעבירות פגיעה בפרטיות ושיבוש מהלכי משפט.
מאגר המידע שהופץ בתוכנת "אגרון" כלל עשרות שדות נתונים אודות תשעה מיליון אזרחי ישראל (לרבות נפטרים). השופטת הדסה נאור קבעה, כי ליוור הוא האחראי להפצה הרחבה של תוכנת "אגרון", אף שזו נסחרה בין אנשים והופצה ברשת, בהיקף מצומצם יותר, עוד לפני מעורבותו. החל מיוני 2007 הפיץ ליוור קישורים לתוכנה במספר אתרים, ואף הפיץ "מדריך למשתמש".
במסגרת הפרשה הורשעו קודם חמישה נאשמים במסגרת הסדרי טיעון, מתוכם ניתן גזר דין לארבעה, ועונשו של ליוור הוא החמור ביותר עד כה. שלושה אחרים נשפטו לעבודות שירות ואחד נשפט למאסר בפועל של 10 חודשים.
מרשם האוכלוסין הועתק ונגנב ממחשבי משרד הרווחה על ידי שלום ביליק, שעבד כמתכנת באגף מערכות מידע במשרד הרווחה (עונשו טרם ניתן). אחד האנשים שקיבל את התוכנה מביליק הוא אברהם אדם, שהיה אחראי מחשוב בישיבת "דיסקין" בירושלים. אדם התקין את התוכנה במחשבי הישיבה בשנת 2005, ולאחר מכן שכפל תקליטורים ומסר למכריו. יוסף ויטמן היה תלמיד בישיבה וטכנאי מחשבים עצמאי. הוא מכר את הקובץ לאדם בשם חיים אהרון תמורת 2,000 שקל. אהרון שיכלל את בסיס הנתונים, מיזג לתוכו את פנקס הבוחרים לכנסת ומכר עותקים לעשרות גורמים באלפי שקלים.
 |
| עשרות שדות נתונים אודות תשעה מיליון אזרחי ישראל |
מאהרון הגיע המאגר למשה מושקוביץ, תוכניתן מחשבים חובב, אשר הוסיף למאגר תכונות כגון יכולת ליצור שאילתות. מושקוביץ הוא שיצר ב-2006 את תוכנת ה"אגרון" בגלגול המוכר, ועם זאת – הוא מכר עותקים שלה כאשר היא מוצפנת ומוגנת בסיסמה.
התוכנה החליפה עוד ידיים (אלמוניות), וכשהתגלגלה אל ליוור כבר היתה פרוצה וללא סיסמה. ליוור הוא מי שהפיץ אותה באינטרנט באופן רחב, תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים להסוואת זהותו.
ליוור, בן 32 ממשפחה חרדית, העובד בתחום אבטחת מידע ולומד הנדסת תוכנה ותקשורת, היה בן 24 בלבד בעת ביצוע העבירות. על פי הכרעת הדין, אין ראיה שהיה לו מניע כלכלי או שמכר את המידע בכסף כמו חלק מהאחרים שנשפטו בפרשה. הסנגורית שלו, עו"ד דפנה וינברג, טענה כי הוא לא היה מודע למשמעות מעשיו ולא הבין כי מדובר בעבירה פלילית.
השופטת נאור כתבה בגזר הדין כי "עונשם של המעורבים האחרים כפי שהוסכם בין הצדדים, נוטה במובהק לקולא. על כן גם עונשו של ליוור לא יבטא באופן מלא את מידת החומרה". עם זאת, רף הענישה שקבעה לליוור גבוה יותר, עקב אחריותו לתפוצת התוכנה ברשת. "אין מחלוקת שהפצת מאגר הנתונים של כלל אזרחי המדינה פוגע בערכים החברתיים המוגנים של זכות היסוד לפרטיות של כל אחד מאזרחי המדינה ועלולה לגרום נזק לשלום הציבור, לבטחונו האישי ולבטחון המדינה", כתבה השופטת. 15 חודשי מאסר נגזרו על ליוור עקב הפגיעה בפרטיות ועוד שלושה חודשים בגין שיבוש הליכי משפט.
הסנגורית, עו"ד וינברג, טוענת כי מידת העונש לא פרופורציונלית למעשים המיוחסים לליוור, אף שהוא הודה והביע חרטה. לדבריה, "לא היתה לו כוונה לעשות רווח על חשבון פרטי אזרחי המדינה, ואין על כך מחלוקת. חשוב גם לזכור כי לא מדובר במידע שקשור לחשבונות בנק או מידע בריאותי וצנעת הפרט. הנאשמים האחרים, אדם שגנב את התוכנה ואנשים שפיתחו ושכללו אותה, גם סחרו בה בינם לבין עצמם שנה וחצי לפני מעורבותו של ליוור. התוכנה הזו אף היתה קיימת באינטרנט קודם, וטענתם, שאנו חולקים עליה, היא שהוא הנגיש את התוכנה בצורה מסיבית".
 |
| השופטת הדסה נאור |
הסנגורית טוענת כי היה מקום להתחשב בחלוף הזמן, תשע שנים לאחר ביצוע העבירה, ובגיל הצעיר של הנאשם. "צריך לדבר על מידת המודעות שלו לחומרת העבירה. כשמסתכלים על המכלול הכללי ועל היעדר טובת הנאה שהפיק, אני סבורה שגזר הדין לא הולם את העבירה בנסיבותיה".
עו"ד אלון בכר, ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט), אשר חוקריה "פיצחו" את הפרשה ואת זהות מפיצי התוכנה, אמר בתגובה לגזר הדין: "ליוור היה שותף לגניבת מידע אישי רגיש ביותר ובהיקף נרחב. הנאשם הפיץ את המידע ברשת, תוך שהוא פועל במסווה ומטשטש את עקבותיו ומבצע עבירות חמורות ביותר בתחום הפרטיות של אזרחי ישראל. החקירה המאומצת שניהלה רמו"ט הוכיחה כי אכיפה מתוחכמת ניתנת לביצוע גם במרחב האינטרנטי, אף ללא קצה חוט משמעותי. שליחתו של ליוור אל מאחורי סורג ובריח משקפת את חומרת המעשים והעבירות מסוג זה. בית המשפט שב והזכיר כי הפרטיות הינה ערך יסוד, ודחה מכל וכל את טענת ההגנה, לפיה בעולם המודרני הגנת הפרטיות אינה חשובה כבעבר בהדגישו כי זכותו של אדם לוותר על פרטיותו אולם אסור לצד שלישי לפגוע בפרטיותו ללא הסכמתו".
