 |
| איתן חייא בבית המשפט |
"הנאשם מרצה את עונשו מזה שנתיים בתנאי הפרדה ודומה שהעונש אשר הושת עליו אינו רחוק מגזר דין מוות". כך כותב הסנגור של איתן חייא, עו"ד מוטי כץ, בערעור באורך 206 עמודים שהגיש על הכרעת הדין של השופט צבי גורפינקל מבית המשפט המחוזי בתל אביב – השופט אשר הדהים כאשר גזר על חייא 20 שנות מאסר בפועל.
"כל רכיבי גזר הדין מופלגים עד מאוד בחומרתם וחורגים באופן קיצוני מפסיקת בתי המשפט", כתב עו"ד כץ. "עונשי מאסר במקרים של השלכת רימון, שלא מתוך כוונה לפגוע באנשים, ומבלי שבפועל נגרם להם נזק, נעו בין שנתיים לארבע שנות מאסר… למקרא גזר הדין, עולה שגם בית המשפט ער לכך כי העונשים שהטיל חורגים ממדיניות הענישה המקובלת, אבל לשיטתו, 'רק עונשים מהדהדים יצליחו להחזיר את אמון הציבור במערכת המשפטית'.
"ניתן לחלוק על גישה זו", מציע הסנגור לשופטי העליון. "הטלת עונשים מחמירים באופן קיצוני, יש בהם כדי לערער את האמון במערכת המשפט, מאחר שבמקרים אלו נוצרת בציבור התחושה כי העונש המושת על נאשם תלוי במידה רבה וקיצונית בזהות השופט אשר ידון בתיק ובזהות הנאשם. גישה זו נוגדת את עקרון ההלימה שעומד ביסוד סעיף 40 לחוק העונשין" (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה – ז"ק). להלן עיקרי הערעור לפי נושאיו המרכזיים.
 |
| השופט צבי גורפינקל |
המוניטין של חייא
"בכל מהלך החקירה והמשפט טרחו נציגי המשטרה והתביעה להדגיש ולהטמיע את ה'מוניטין' של חייא", כתב עו"ד כץ. "למרבה הצער, קשה להשתחרר מן התחושה כי 'מוניטין' הנאשם הביא את בית המשפט להניח הנחות, לשער השערות ולהסיק מסקנות לחובת הנאשם, עד כי אלו הפכו לתחליף לראיות אשר נדרשות להרשעה בפלילים".
דוגמא קיצונית להתנהלות החוקרים בפרשה, מציג הסנגור בדברי החוקר הבכיר בימ"ר תל אביב, טל מרום, שאמר למתלוננים על השלכות רימונים, 'שבתי הקברות בארה"ב ובארץ מלאים באנשים שאיתן רצח אותם'. "זהו בדיוק הלך הרוח ששידרו החוקרים לנחקרים, ודומה כי הלך רוח זה טרחה המאשימה לאמץ בחקירתה את כל עדי התביעה – גם כאלה אשר כלל לא ידעו דבר וחצי דבר על הנאשם", טוען עו"ד כץ.
"עיון בתמלילי החקירה, מלמד כי היו אלה החוקרים אשר טרחו להטמיע אצל הנחקרים את הסכנה הנשקפת מחייא, דבר שהביא בהכרח לזיהום חקירותיהם… בחינת התנהלותם של העדים, אינה מתיישבת בעליל עם ה'מוניטין' המיוחס לו. כך למשל, אין כל ספק כי שני עדי המדינה אשר הכירו היטב את חייא, לא חששו כלל ועיקר מלהונות אותו בהיקפים של מיליוני שקלים".
 |
| עו"ד מוטי כץ |
עדי המדינה והמחדלים
השופט גורפינקל ערך בהכרעת הדין הבחנה בין החקירה המגמתית נגד חייא – כפי שהוא עצמו קבע – ובין נסיון לתפור לחייא תיק. על פי בית המשפט, קיים מרחק בין הדברים. "הבחנה זו של השופט, בטעות יסודה. מחדלי החקירה שעולים מחומר הראיות פגמו באופן מהותי, באפשרות וברצון להגיע לחקר האמת”, כותב עו"ד כץ. "החוקרים מתמקדים בהשגת ראיות מפלילות נגד הנאשם בלבד, עד כי הם עושים כל שביכולתם כדי לחלץ מפי הנחקרים את אשמתו ומתעלמים מראיות המצביעות על פניו אחרת”.
לדבריו, "בית המשפט לא נתן כל נפקות למחדלי החקירה אותם מנה בהרחבה": שני עדי המדינה נחקרו יחד, תיאמו עדויות, מחקו הודעות מטלפונים וביצעו מהלכי שיבוש. "כתוצאה מכך שעדותם לא נבחנה כראוי ולא נבדקה, חייא נאלץ לנהל משפט ארוך ומתיש בגין האשמות השווא שלהם". השופט גורפינקל זיכה את חייא מהאישומים של סחיטת עדי המדינה וקבע כי לא ניתן לסמוך על עדויותיהם ללא סיוע משמעותי.
"עדי המדינה ש' ו-י' הוצגו על ידי המאשימה כאנשי עסקים לגיטימיים", מזכיר הסנגור. "כתוצאה ממעשי המרמה שלהם גזלו מן הנאשם סכום שאינו פחות מ-9 מיליון שקל, מרבית רכושו, ואילו הם זכו להטבות בשווי מיליוני שקלים תמורת עדות שקרית… בית המשפט קבע שהם עשו בכספו של חייא כבשלהם ועוד קבע כי החוקרים התעלמו מהאינטרס המובהק שלהם להפליל את חייא ולקבל מעמד מוגן, כדי לחלצם מחובות לנושים רבים…. הדברים הללו לא קיבלו כל נפקות מעשית בהכרעת הדין והיו חסרי כל משמעות בגזר הדין למרות הוראות החוק, לפיו יש להתחשב בהתנהגות רשויות האכיפה".
המחדלים, לטענת הסנגור, לא נעצרו בחקירת עדי המדינה, אלא התרחבו לחקירת סחיטות אחרות שיוחסו לחייא, וכל כולם לדבריו על בסיס ראיות נסיבתיות. "באישומים מסוג זה, קיימת חשיבות ראשונה במעלה לחקור אפשרויות לפיהן יכול והמעשים המיוחסים לנאשם בוצעו על ידי אחרים. אפשרות זו, אינה 'תיאורטית' ולא הועלתה על ידי הנאשם – אלא דווקא על ידי קורבנות העבירה".
 |
הקלטת הסודית
השופט גורפינקל גזר על חייא 10 שנות מאסר בגין סחיטה והשלכת רימונים, פעמיים, לעבר בית משפחה נורמטיבית בראשון לציון, עקב "חוב" כביכול של שלושה אחים כלפי אח רביעי, שחייא הילווה לו כסף ו"קנה" ממנו את חלקו בירושת המשפחה.
ההגנה מצביעה על כך שאין בחומר החקירה ראיה ישירה כלשהי המצביעה כי חייא הורה על השלכת הרימונים אל הבית. יתרה מכך: "אין חולק גם כי כל היורשים כאחד, שמהימנותם לא הוטלה בספק הפנו הן בחקירתם במשטרה והן בבית המשפט אצבע מאשימה כלפי אחיהם. גם בית המשפט קבע כי 'האחים סברו שמקור הצרות באח ר'" כותב עו"ד כץ. "ר' לא הועמד לדין ולא ישב על ספסל הנאשמים… למקרא חומר הראיות, גישה זו הינה לא פחות מעלבון לשכל הישר ומעידה על עמדת המאשימה המגמתית… העובדה שלכאורה קיים מניע לחייא לדרוש את חובו של ר', אינה מהווה ראיה נסיבתית המובילה להרשעתו. הלכה פסוקה היא, שבהתקיים מסקנה סבירה אפשרית אחרת, שאינה דמיונית ומתקבלת על הדעת, דינו של הנאשם לצאת זכאי".
הסנגור מדגיש: "כאשר מדובר בחקירה המתבססת על ראיות נסיבתיות, חלה חובה מוגברת על הרשות החוקרת לבדוק אפשרויות נוספות לזהות מבצע העבירות וחובה זו גוברת כאשר הדבר עולה מפי עדי התביעה ועדים נוספים. חובה זו נרמסה ברגל גסה על ידי החוקרים… בני המשפחה הביעו את החשש ומורת הרוח, כי החוקרים מפנים את מאמציהם אל 'הדג השמן' ולא אל מי שלדעתם אחראי למעשים".
עוד טוען הסנגור כי בית המשפט נסמך על ראיות שגויות ביחס לקלטת שנמצאה על מחשבו של חייא. ההקלטה תיעדה שיחה שערך חייא בביתו עם נאמנו מוטי גיגי ועם ר', ובהקלטה נשמע גיגי מספר לחייא כי אחד האחים של ר' שאיתו שוחח, "מת מפחד" וחייא מורה לו: "תתקשר אליו עכשיו". התובע חשף את קיום הקלטת בהפתעה רק בפרשת ההגנה במהלך עדותו של חייא, כאשר יתר הנאשמים ועדי התביעה לא נחקרו אודותיה, ובנוסף תמלול ההקלטה הוגש רק עם הסיכומים ואינו מזהה נכונה את הדוברים.
 |
| התובע, עו"ד גיא רוסו |
עד מדינה פסול ואמין
חייא הורשע בכך שקשר עם אבי לויה ואנשי חרירי להשליך רימון לעבר ביתו של ערב לחוב כלפיו ובהמשך לבצע לעברו ירי אזהרה. בגין הרשעתו באישום זה, נגזרו על חייא 12 שנות מאסר.
חייא טוען כי מעולם הוא לא פגש באחיו של החייב, הערב המדובר, לא שוחח עימו ואין בדל ראייה לקיומה של מערכת כספית ביניהם, אבל גם כאן ההרשעה מבוססת על ראיות נסיבתיות. לטענת הסנגור, הראיה הקושרת כביכול את חייא לרימון ולירי היא עדות של עד המדינה ש', שטען כי הוא הראה למארגן אירוע השלכת הרימון – לויה – את כתובת הקורבן בפתח תקווה.
הסנגור מציין כי בית המשפט כבר ציין בחלקים גדולים מהכרעת הדין כי עדותו של עד המדינה ש' אינה מספקת ללא סיוע משמעותי עקב בעיות אמינות קשות. אבל, תמה עו"ד כץ, דווקא באירוע זה קבע השופט גורפינקל כי עדותו של ש' "נטולת פגמים ותמיהות", והוא אף מתעלם מסתירות בינה לבין עדות עד המדינה השני י'.
עו"ד כץ קובל גם על כך שבית המשפט סירב לבקשתו לזמן את נשות עדי המדינה (שהיו ברשימת עדי התביעה ולא העידו), על מנת לברר עניינים הנוגעים למהימנות בעליהן. "בית המשפט הבהיר כי הוא אינו מתיר את הזימון, שכן אין בדעתו לקבוע ממצא כלשהו לחובת חייא על סמך עדותם של עדי המדינהׂ”, טוען הסנגור, ומלין כי "בהתנהלות זו של בית המשפט היה כדי להטעות את הנאשם ובא כוחו ויש משום חריגה מסמכות ופגיעה אנושה בזכותו של הנאשם להליך הוגן. די בטעם זה כשלעצמו להביא לזיכוי באישום זה וזאת כאשר אין חולק כי עדותו של ש' מהווה נדבך מרכזי, שבלעדיו אין תקומה לאישום כלפי חייא".
הלבנת ההון
שלוש שנות מאסר נוספות נגזרו על חייא בגין עבירות כלכליות – בין היתר עקב דיווח מאוחר על 15 מיליון שקל שהביא איתו לארץ כשחזר מארצות הברית ב-2004, אי דיווח על רווחים מעסקי ההלוואות ועוד.
לטענת ההגנה, חובת הדיווח חלה על אדם המעביר כספים במעבר הגבול, אך לא על מי שכמו חייא שלח כספים לבני משפחתו מחו"ל טרם כניסתו לארץ, וקיבל בארץ כספים מחייבים שלו בחו"ל.
“הנאשם כ'תושב חוזר' היה זכאי לפטור על הכנסות מריבית ומנכסים בחו"ל, למשך חמש שנים ופטור ממס רווחי הון על נכסים למשך 10 שנים", טוען הסנגור. "בהצהרת ההון שהגיש ב-2011 הוא הצהיר כי בידיו מזומנים בסך 15 מיליון שקל, מבלי שהרשות יודעת על קיומו של סכום זה ושלא כתוצאה מחקירה שהתנהלה נגדו. בדו"חות השנתיים למס הכנסה בין 2010 ל-2012 הוא דיווח על הכנסות של כ-400 אלף שקל כל שנה מריבית על הלוואות, ושילם מס כדין".
 |
סדרת הכתבות – פסק דין איתן חייא ואח'
פרק 4. יום הדין של איתן חייא – הטיעונים לעונש
פרק 5. גזר הדין: 20 שנות מאסר בפועל לאיתן חייא
פרק 6. המשפט ונסיון חיסול בן כהן – איתן & גורפינקל
פרק 7. הערעור
