 |
| עו"ד נהרי עם יצחק אברג'ל במהלך המעצרים בפרשה 512 |
עורכי הדין יורם שפטל ושרון נהרי ייאלצו לחשוף את שכר הטרחה שקיבלו מהלקוח, יצחק אברג'ל, בתיק חברת ב.יאיר באילת בו הוא נאשם עם יאיר ביטון ואחרים בשורה ארוכה של עבירות כלכליות והלבנת הון.
כך חזר וקבע בית משפט העליון בערעור שהגישו הפרקליטים נגד החלטת בתי המשפט השלום והמחוזי בה נקבע כי היקף שכר הטרחה המשולם לעורך דין אינו מוגן תחת החסיון המקודש של יחסי עורך דין – לקוח.
לחצו לקריאת ההחלטה של בית משפט עליון (קובץ וורד בחלון נפרד)
במהלך החקירה דרשה הפרקליטות מעורכי הדין שפטל ונהרי להמציא להם את הסכמי הייצוג וחשבוניות המס אשר יעידו על היקף התשלומים שהם קיבלו מלקוחותיהם יצחק אברג'ל, מאיר אברג'ל ודוד בן שטרית החל משנת 2007, האופן בו הועברו להם התשלומים וזהות המשלמים בפועל.
בשלבי החקירה, השופטת איטה נחמן מבית משפט השלום בפתח תקווה, ובית משפט מחוזי תל אביב בערעור, נענו לבקשת המשטרה (יאחב"ל להב 433) והוציאו צווים בניגוד לעמדת הסנגורים ולשכת עורכי הדין, אלה טענו כי המסמכים המבוקשים חוסים תחת חסיון עורך דין – לקוח. הדיון בעניין חשיפת שכר הטרחה של יצחק אברג'ל, בעיקר בנוגע למימון הייצוג שלו בתיק ההסגרה מישראל ובמשפט שהתנהל בארצות הברית, הגיע עד לבקשת רשות ערעור לבית משפט העליון.
 |
| שופטת איטה נחמן |
בכתב האישום בפרשת תיק ב.יאיר נאשם אברג'ל בעבירות של קבלת דבר במרמה והלבנת הון. נטען, כי חברת ב.יאיר בשליטת יאיר ביטון הזרימה לו כ-50 מיליון שקל דרך פרויקט בניה באילת בו אנשים מטעמו שימשו קבלנים של חברת הבנייה באופן פיקטיבי בלבד.
המדינה ביקשה לחשוף את הסכום שאברג'ל משלם לסנגוריו, לדבריה כדי להצליב מידע ממקורות אחרים וכנראה במטרה לחזק את האישומים נגדו בנוגע למקור הכסף אשר שימש להגנתו ב"תיק האמריקאי". בין אברג'ל לעורכי דינו לא נערך הסכם שכר טרחה, אבל לפי הוראת השופטת נחמן עורכי הדין שפטל ונהרי הפקידו את החשבוניות שהוציאו בכספת בית המשפט. הם התנגדו לחשיפת הסכום בפני הפרקליטות, לטענתם כדי לא לתת יד לנסיון הפללה של הלקוח שלהם באמצעותם.
בבקשת הערעור לבית משפט העליון טענו הסנגורים כי המדינה חותרת למצב בלתי נסבל לפיו סנגורים המייצגים את אברג'ל מזה עשר שנים יהפכו לעדי תביעה נגדו.
עוד נטען כי החלטת בית משפט תפגע בחופש העיסוק של עורכי הדין הפרטיים, שכן לקוחות פוטנציאלים יעדיפו את שירותי הסנגוריה הציבורית, מחשש כי חשבוניות המס המעידות על הכספים שהם שילמו לעורכי דין פרטיים ישמשו נגדם.
 |
 |
| עו"ד שרון נהרי | עו"ד יורם שפטל |
ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין הצטרפה לעמדת הסנגורים והבהירה את עמדתה, כי שכר הטרחה מצוי תחת חסיון כמו כל מסמך שקשור לשירות המקצועי והוחלף בין עורך דין לבין הלקוח. ועדת האתיקה גרסה גם, כי יש להגן על מידע הנוגע ליכולותיו הכלכליות של הלקוח, מקורות המימון שלו והתעריפים שהוא משלם.
כמו כן לדעת הלשכה, העובדה שבצו איסור הלבנת הון הוטלו חובות זיהוי על עורכי דין נותני שירות עסקי, אך לא על עורכי דין "פליליסטים", מצביעה על עמדת המחוקק – לא לאכוף גילוי מידע על מקורות מימון כשמדובר במשפט פלילי.
לגרסת הלשכה, חיוב עורכי הדין למסור חשבוניות – פירושו הטלת חובת דיווח אקטיבית עליהם.
הפרקליטות טענה בתגובתה כי עורכי הדין מחויבים ממילא לדווח על הכנסותיהם לרשויות המס. עוד נטען, כי החסיון לא נועד למנוע פגיעה בלקוח, "גם אם הדבר עשוי לגרום חוסר נוחות מסוים לעורך הדין".
שופט בית המשפט העליון אורי שהם, שכתב את עיקר ההחלטה אליה הצטרפו השופטים נעם סולברג וניל הנדל, ציין כי חסיון עורך דין – לקוח, בניגוד למרבית החסיונות האחרים, הוא חסיון מוחלט ואינו יחסי (כמו החסיון הרפואי למשל), ולכן יש להיזהר לא להרחיב את תחולתו מעבר לנדרש. עם זאת, קבע השופט שהם, "סכום שכר טרחה או חשבונית מס אינם בגדר 'סודות מקצועיים' ופרטים אלו אינם מהווים חלק מהתקשורת החסויה בין עורך הדין ללקוח… פרטים אלה הם המעטה החיצוני, ואינם מהווים חלק מתוכן השירות".
בית משפט העליון הזכיר גם כי החסיון לא חל במקרים שלקוח משתף עורך הדין בביצוע עבירה. "הרחבת החסיון למסמכים שונים מבלי לבחון את הזיקה בינם לבין השירות המקצועי עשויה להפוך את משרדו של עורך הדין לבית מחסה לפעילויות עברייניות, ובכך נחטא לתכליות החסיון", כתב השופט. "תכליתו של החסיון היא בעיקר לאפשר ללקוח לשוחח עם עורך דין באופן חופשי, על מנת שיוכל לייצגו כראוי. המטרה הישירה אינה להגן על פרטיותו של הלקוח".
 |
| שופט אורי שהם |
עוד קבע השופט שהם: "לעורך דין לא מוקנית חסינות מפני הפללה של מרשו, וזאת בשונה מנסיבות בהן מתבקש הלקוח עצמו למסור עדות או מסמך העשויים להפליל אותו, ויש בידו לטעון לחסיון מפני הפללה עצמית".
השופט קיבל את טענת המדינה כי גבולות החסיון נלמדים גם מכך שבמסגרת חקירת מס הכנסה, ניתן לתפוס במשרד עורך דין כל מסמך הקשור להנהלת החשבונות.
לדברי השופט, לוּ היתה המדינה מבקשת ומקבלת צו שיפוטי המאפשר חיפוש במשרדי הסנגורים למטרה זו, היה עליהם בהתאם לנוהל למסור את החשבוניות מבלי שהיתה נטענת כל טענת חסיון, בעוד שבמקרה זה המדינה בחרה בצעד פוגעני פחות.
עורכי הדין שפטל ונהרי מסרו בתגובה להחלטה: "העובדה ששכר הטרחה בין לקוח לבין סנגורו חשוף וגלוי למשטרה בכל עת שתרצה, באמצעות חקירה נגד הלקוח, אינה תקינה לחלוטין כאשר עורכי הדין אינם חשודים בדבר".
