 |
| ניר דבח בבית המשפט (צילום ארכיון: רוני שיצר) |
בבית משפט המחוזי בתל אביב מתנהלת מערכה צולבת נגד עד המדינה בתיק ארגון הפשע של משפחת מוסלי. מצד אחד, בהליך הפלילי נגד שמונה נאשמים בשלושה מעשי רצח. מצד שני, תביעת פיצויים בהליך אזרחי שמנהלים נגד אותו עד המדינה שתי משפחות של קורבנות מעשי רצח אחרים אשר עד המדינה הודה כי היה שותף להם.
העובדות הן, שבחודש אוגוסט 2013 עד המדינה החל להתוודות בפני חוקרי ימ"ר תל אביב על מעורבות שלו ושל קרוב משפחתו שימי ענו בחיסולים של שי דעבול, ירין שאטי ורונן גבריאלי, שלושתם מחולון, ועל מבנה ארגון הפשע מוסלי ובעיקר הפעילות הכלכלית פלילית בתחום הצ'יינג'ים וגביית החובות של שי מוסלי ואחרים.
חלפו חודשיים והסכם עד מדינה שנחתם איתו בינתיים נודע לבכירי ארגון מוסלי בארץ ובחו"ל. שימי ענו אשר היה מבוקש אז על תיק אחר ושהה ברומניה עם חברו הקרוב שי מוסלי, פתח איתו במנוסה למרוקו ודרום אפריקה בנסיון למצוא מקלט במדינה לה אין יחסי הסגרה עם ישראל. משטרת ישראל לא הצליחה לשים את ידה על ענו, אבל אויביו כן השיגו אותו עם שלושה כדורי אקדח שנורו לראשו בשדה פתוח ליד יוהנסבורג.
האם היתה זו נקמה מצד מקורבי האנשים שהוא חיסל, או שהיתה זו הזרוע הבינלאומית של ארגון מוסלי? כך או כך, חיסול שימי ענו רוקן מתוכן את עדות עד המדינה בכל הקשור לאח הצעיר שי מוסלי.
 |
| תעלומת שימי ענו |
מהר מאוד התברר כי למשטרת דרום אפריקה אין שום כוונה לחקור את הסוגייה, מה שכן למשטרת ישראל לא היתה כוונה לוותר על עד המדינה שגוייס מתוך ליבת הפעילות של ארגון מוסלי.
וכך, בתוך זמן קצר, בחודש ינואר 2014 הוא מסר סדרת עדויות מעודכנת נגד כ-20 אנשים מארגון הפשע החזק והעשיר באזור תל אביב. בסדרה החדשה הוא כלל פרטים על נוכחותו בהתארגנות לביצוע שלושה מעשי רצח נוספים – דניאל סמארה, אוהד פרנקו ובר כהן – אירועים שהוא בקושי התייחס אליהם בעדויותיו המקוריות.
מכל 20 החשודים שנעצרו בחודש אפריל 2015 הוגשו כתבי אישום נגד שמונה בלבד, קבוצה שלפי התביעה שימשה כזרוע הביצועית של ארגון מוסלי לצורכי גביית חובות וחיסולי עבריינים מתחרים – מה שמוכר כמלחמת הצ'יינג'ים של גוש דן. מנגד, בהגנה טוענים, כי העדויות "החדשות" עליהן מבוסס כתב האישום הן מקצה שיפורים של המשטרה ועד המדינה אשר התאכזבו מאוד מהחיסול של שימי ענו – קורבן גל העדויות הראשון.
שמונה חודשים חלפו ופתיחת הדיונים בראיות עדיין לא בפתח, גם הדיונים בנושא המעצרים עד תום ההליכים מתנהלים בעיכובים ניכרים לנוכח הכמות העצומה של חומר הראיות, מה שמזכיר את ההתנהלות המזדחלת בפרשה 512 נגד ארגון הפשע המתחרה.
 |
| עד המדינה (צילום באדיבות ערוץ 10) |
לאתגר את המערכת
עו"ד משה יוחאי, אשר יחד עם עו"ד הלנה אפריאט ממשרדו מייצג את ניר דבח, אחד הנאשמים המפורסמים בתיק הרצח הכפול של סמארה ופרנקו, החליט לאתגר את התביעה ובית המשפט. הוא לא המתין עד סיום סאגת הראיות, אלא טען לשחרור בערבות של מרשו בהסתמך על הראיות שכבר הועברו.
השופט בני שגיא התיר לקיים את הדיון הזה בנפרד מזה של הנאשמים האחרים, ונראה כי כל החלטה שהוא יקבל (9 פברואר) תשפיע ישירות על התיק כולו.
לפי התביעה, עד המדינה טען כי דבח התוודה בפניו על כך שהטמין מכשיר מעקב בפגוש האחורי של רכב המזדה בו נסעו סמארה ופרנקו אשר נורו סמוך לביתם בראשון לציון (20 פברואר 2012). מכשיר מעקב כזה אכן אותר בפגוש הרכב לאחר החיסול הכפול, וראיות נוספות לימדו על נוכחות מוגברת של דבח באזור ראשון לציון כשלושה שבועות לפני הרצח. ב-1 פברואר הוא אף עוכב שם לבדיקה על ידי צוות משטרתי כאשר נסע עם מי שנחשב לראש ארגון הפשע, אלי מוסלי. לטענת התביעה, בדיעבד, היה זה סיור משותף בו דבח הציג בפני מוסלי את נתוני הזירה לקראת החיסול המתוכנן.
אלי מוסלי נעצר ונחקר פעמיים אודות אותו סיור באזור החיסול, אולם לא נמצאו נגדו ראיות מלבד אותו עיכוב בדוקאי, והוא לא נכלל בכתב האישום. לחובתו של דבאח נזקפות עדויות עד המדינה, הן על כך שהתוודה בפניו לכאורה על הטמנת מכשיר המעקב, והן על כך שב-2 פברואר דבח השתתף בפגישה בביתו של עד המדינה בשכונת התקווה עם שי מוסלי וצוות הפעולה – 18 ימים לפני החיסול הכפול.
"יש פה אירוע מכונן", אמר עו"ד יוחאי לבית המשפט, "פגישה בשכונת התקווה שבה טוען עד המדינה כי מרשי ניר דבח נכח. אלא מה? לפי חומר הראיות של התביעה עצמה, בתאריך ובשעה של אותה הפגישה דבח מאוכן במקום אחר, וגם קולו נשמע אז בהאזנת סתר באותו מקום אחר – האם זהו אדם אשר צריך לשבת במעצר עד תום ההליכים תשעה חודשים? אם התביעה תציג ראיה אחת שמרשי נכח בפגישה הזו אנו נסכים למעצר עד תום ההליכים".
 |
| שופט בני שגיא |
לא עד מדינה קלאסי
בכל הנוגע לאמינות עד המדינה, התובעת הראשית בתיק, עו"ד קלאודיה בילנקה מפרקליטות מחוז תל אביב, התמקדה במגוון רחב של ראיות המצביעות על מעורבותו בפעילות הארגון מהצד של שי מוסלי בעיקר. עדויות של העד ושיחות טלפון שקיים שי מוסלי עם העד ועם אחיו יוסי מוסלי בכלא, בהן הוא דיווח על הקשר הקרוב שלו לשימי ענו ולקרוב משפחתו (עד המדינה).
עם זאת, התובעת מודה כי עד המדינה "לא לקח חלק פעיל באישום הרצח הכפול אלא נקלע למספר סיטואציות בהן למד משיחה עם המעורבים ומנוכחות במקום, על כך שהם עומדים מאחורי הרצח. למעשה, לצורך האישום הזה הוא לא עד מדינה קלאסי אך חיפשנו תוספת תומכת ומסייעת לעדותו".
בראש וראשונה היא מתייחסת למכשיר המעקב שנתפס ברכב ובו היא רואה פרט מוכמן רב משמעות. באשר לפגישה שנערכה בביתו של עד המדינה בשכונת התקווה, ובה דבח התוודה לכאורה על הטמנת מכשיר המעקב יום לפני כן, התובעת מציינת כי עד המדינה הזכיר אותה בקצרה כבר בפגישות הראשונות עם אנשי הימ"ר, ובהרחבה בעדויות המאוחרות שלו אחרי רצח קרוב משפחתו שימי ענו.
אולם, התובעת חמורת הסבר מתפתלת כאשר היא נדרשת להוכיח את נוכחותו של דבח במפגש המדובר. בזמן שהיא מציינת כי הטלפונים של כל הנאשמים אוכנו בשכונת התקווה באותו לילה של 2 לפברואר, היא מודה בעצם כי הטלפון של דבח לא אוכן במקום ובזמן המפגש, ומוצאת לכך הסבר מוזר משהו: "הוא היה ברחוב שפירא בחולון, אצל אשה, והוא גם אמר לחבריו שהוא נמצא אצל אותה אשה, יחד עם זאת מדובר בחולון, 10 דקות נסיעה מהבית בשכונת תקווה, כך שהוא יכול היה לקפוץ לביתו של העד ולהשתתף באותו מפגש. מחקר התקשורת הזה לא שולל ולא משמיט את הקרקע מתחת מבחן ההזדמנות שגם ניר דבח נכח בפגישה".
עוד טוענת התובעת בילנקה, כי שי מוסלי הוא זה אשר סיפר לעד המדינה על כך שאחיו אלי מוסלי עוכב לבדיקה עם דבח בראשון לציון, מה שהתברר כנכון. "לא מן הנמנע שכבר אז המכשיר הזה הודבק", טענה התובעת, והוסיפה כי גם אלי מוסלי תועד מספר באותו היום לנאשם מספר 1 (אביאל וואהל) על כך ש"קפצו עלינו ימ"ר מרכז שם אל תשאל, סתם היינו אצל אח שלו אתה מבין?".
הפירוש של התובעת למסכת העיכוב והמעקב הוא נסיבתי במהותו: "לא יכול להיות אירוע שגם עד המדינה יודע לספר עליו… ויש לו תימוכין בדו"חות פעולה של המשטרה וגם באמרה של אלי מוסלי, ואז להגיד שהכל צירוף מקרים ומדובר בביקור תמים של ניר דבח אצל אחיו, נראה לי מופרך…".
 |
| אלי מוסלי. עיבוד מחשב |
דם על הידיים
הסנגור עו"ד יוחאי פתח את הבקשה לשחרר את דבח בטענת רקע שתלווה את כל הנאשמים לאורך המשפט – הדם על הידיים של עד המדינה. "לא אכנס לשאלת המהימנות ולא אפרוס את התשתית הראייתית על העד", אמר עו"ד יוחאי, "אבל ברצוני להראות כעת רק איך המשטרה חותמת הסכם עד מדינה עם אדם שיש לו דם על הידיים…
"שי דעבול נרצח ושעתיים לאחר מכן נרצח ירין שאטי, ילד בן 17… עד המדינה מספר למשטרה כי לאחר שהם רצחו את שי דעבול הוא וקרוב המשפחה שלו שלחו את הילד הזה על מנת שיביא מחסנית שנפלה בזירה, הוא הביא את המחסנית ולאחר מכן הם החליטו לחסל אותו… הוא נמצא בחולות ראשון לציון ואבריו חתוכים".
עכשיו כיוון הסנגור אל ההפכפכות של עד המדינה בשני השלבים בהם מסר עדויות, לפני ואחרי הרצח של קרוב המשפחה שלו. למשל, "במסגרת שיחת הגיוס לפני החתימה הוא אומר למגייסיו (ימ"ר תל אביב), 'אני יודע בדיוק מי ירה (ברצח הכפול), הבנאדם התוודה בפני שהוא ירה'. אבל מי הבנאדם? אין דבר כזה", תוהה הסנגור ומפנה למזכר בו עד המדינה אומר כעבור חודשיים לבלשי ימ"ר מרכז כי הוא דורש לחזור בו מהעדויות שמסר על הרצח הכפול של סמארה ופרנקו, "המשטרה לא חקרה מדוע הוא ביקש לחזור בו".
 |
| שי מוסלי בעת המעצר בדרום אפריקה |
נפלאות הסלולר
עו"ד יוחאי מציין כי רק בעדות מספר 11 שעד המדינה נותן לימ"ר מרכז, לאחר שקרוב המשפחה שלו חוסל בדרום אפריקה, הוא מזכיר לראשונה את שמו של ניר דבח כמי שלכאורה השתתף 18 ימים לפני הרצח ב"מפגש ההכנה" לרצח בשכונת התקווה והתוודה אז בפניו על הטמנת מכשיר המעקב.
בהקשר זה הוא מפנה לעדות עד המדינה על פיה הוא ודבח היו "חברים טובים, מכרים, יש ביננו אלפי שיחות, נפגשנו במקומות מסויימים". כאשר החוקרים הטיחו בדבח את הטענה הזו הוא השיב: "לא יכולה להיות לכם שיחה אחת שלי איתו". בתגובה השמיעו לו האזנת סתר לגביה הצהיר עד המדינה כי מדובר בשיחה בינהם על גביית חוב של 700 שקל.
אלא מה, בבדיקת זיהוי קולות התברר שהשיחה נערכה בין דבח לבין שי אשולי, מי שהיה אז חברו של עד המדינה. "'תראו את השקרן הזה'", ציטט יוחאי מטופס החקירה של דבח , "'זה לא אני והוא מדברים, זה אני ואשולי'. וזה אותו עד מדינה שאומר שדבח התוודה בפניו על הטמנת הצ'יפ", הלין עו"ד יוחאי.
בשלב הזה התפרץ לדיון דבח בעצמו: "שי דעבול היה שותף שלי 14 שנה, והוא (עד המדינה) רצח אותו חודשיים לפני תיק הרצח הכפול, איך אני יכול להיות חבר שלו חודשיים אחרי שהוא רצח את החבר שלי? איך אני יכול ללכת אליו הביתה? אמרתי למשטרה, תראו לי פעם אחת שהייתי אצלו בבית, פעם אחת שדיברתי איתו בטלפון, ואני מוכן להודות בתיק הזה… קחו אותי למכונת אמת, אם יש שיחה או פגישה או איכון איתו אני מוכן להודות".
 |
| עו"ד משה יוחאי |
הסנגור מתאר איך באחת השאלות עד המדינה נשאל על מספר טלפון מסוים בסלולרי שלו ואומר שזה המספר של דבח, אולם החוקרים בודקים ומגלים שמדובר בטלפון של עיתונאית מוכרת. בהמשך אותה חקירה התברר כי בטלפון של עד המדינה לא מופיע כלל המספר של דבח, ואילו בשיחה שניהל עם קרוב משפחתו בכלא הוא בכלל תועד אומר בנוגע להיכרותו עם דבח, "בראש של הבנות, בספר תורה, אני מה יש לי איתו? הוא לא חבר שלי ולא קשור אלי".
בעדות של עד המדינה על אותו מפגש בביתו לפני הרצח הכפול, נשמעת אחרת לחלוטין ההיכרות שלו עם דבח: "שי מוסלי מגיע אליי ואני מכנס את האנשים, שימי וזה מגיעים כולם אליי… האחרונים שהגיעו היו אדון מאור כהן ואדון ניר דבח… אח שלי ניר דבח, נכנס מבסוט, 'תעשה פס'. מה ניר? 'תעשה פס'. כולם מסטולים יוצאים החוצה… מחוץ למשרד שלי אמרתי לו מה? אמר לי 'הדבקנו לו'… אמרתי לו מה הדבקתם, אמר 'הדבקנו לו.. עוד מעט תראה מה קורה, המוות של אבי דוד לא היה לחינם.. אתה תראה מי זה אחיך'".
עו"ד יוחאי טוען כי זהו לב ליבה של העלילה מבית היוצר של עד המדינה. לטענתו, מעבר לאיכון הסלולרי, הקו של דבח היה מואזן על ידי המשטרה ובזמן המפגש המדובר בשכונת התקווה, בו נטען שדבח השתתף, הוא אוכן והוקלט בחולון מדבר עם חברה לביתה הוא הגיע וביקש לפתוח לו את הדלת. מעט לאחר חצות הוא עדיין אוכן שם והוקלט מספר לאחיו שהוא מבלה אצל אותה החברה.
באמצעות השיחות הללו עו"ד יוחאי טוען כי הוא מפריך גם את טענת עד המדינה, לפיה דבח הגיע למפגש בשכונת התקווה עם מאור כהן באיחור מה. הסנגור מציג את מחקרי התקשורת אשר מלמדים כי מאור כהן הגיע לדירה ב-23:37, בדיוק הזמן בו דבח תועד בדירה של החברה בחולון, מה גם שדבח וכהן לא אוכנו משוחחים או שוהים יחד ביום הפגישה ובימים שלפניה. במקביל הוא מראה כי בחמש לפנות בוקר, אחיו של דבח אסף אותו מביתה של החברה בחולון והסיע אותו לשדה התעופה.
 |
| ימי מעצר ראשונים. מאור כהן מימין (שוחרר) אלעד סרויה (שוחרר) וניר דבח |
מה מנסים לסרוג?
לגבי טענת התביעה, שדבח ואלי מוסלי עוכבו לבידוק ותשאול בדוקאים באזור הסינמה סיטי בראשון לציון, סמוך למועד בו הצמידו למזדה את מכשיר המעקב (צ'יפ), הסנגור חושף כי בדו"ח הבדוקאים המקורי לא נטען כי השניים עסקו במעקב אחרי מזדה כלשהי, ורק בחלוף שלוש שנים "נזכר" אחד מאותם בלשים לכתוב דו"ח פעולה נוסף בו טען בהסתמך על דו"ח מודיעיני ישן כי הבחין בדבח ומוסלי עוקבים אחר מישהו.
"מה אתם מנסים לסרוג?", שאל בציניות עו"ד יוחאי את התובעת, "איך הפרקליטות יכולה לקבל דבר כזה, בלי לציין בכתב האישום את מספר המזדה או אחרי מי עקבו".
לפי הסנגור, בכתב האישום נטען כי המעקב המדובר בוצע לאחר הטמנת הצ'יפ, ולפני המפגש בשכונת התקווה, משמע ב-1 לפברואר לכל היותר. מנגד, הרכב בו מדובר נמסר לפרנקו מחברת ההשכרה רק ב-5 לפברואר, והממצא היחיד על כך שהרכב היה ברשותו של פרנקו באותו היום הוא אותה עדות מאוחרת בשלוש שנים אשר מבוססת על דו"ח סודי שהמשטרה מסרבת לחשוף.
ועוד פרט תמוה מעולם הרכב. בתביעה טוענים כי איש המקצוע אשר זייף את לוחיות הרישוי של הרכב באמצעותו הגיעו הרוצחים לזירה, שוחח פעמיים עם אדם בשם ניר, שמבחינתם הוא ניר דבח. למרות שמדובר בתיק רצח כפול בנסיבות של ארגון פשיעה, החוקרים והפרקליטות לא טרחו לחקור את מקור השיחות, או לבצע בדיקת מעבדה לזיהוי הקול של אותו ניר, בדיקות שההגנה כן טרחה לעשות והוכיחה כי מדובר במכר של איש המקצוע, אדם בשם ניר שמספר הטלפון שלו וטביעת קולו יוגשו לבית המשפט.
לסיום מתייחס הסנגור לשתי ראיות נסיבתיות של התביעה, השיחה בין דבח לבין חברו אלון מימון, שבה שניהם מפללים לבשורות טובות, והצהרה של דבח מיד לאחר פרסום דבר הרצח על הכוונה לצאת לבלות ולשתות. את עניין הציפייה לבשורות הטובות מייחס הסנגור למזל בהימורים שהם חלק משגרת חייהם של דבח ומימון , ואילו לגבי הבילוי באותו הערב בו חוסלו סמארה ופרנקו כתב הסנגור, "לא נכביר מילים… קשה להעלות על הדעת כיצד במסגרת ה'פאזל' הראייתי המדינה מייחסת לכך התנהגות מפלילה".
