בבית המשפט מעיד היום לראשונה עד המדינה "החיפאי", העד שהפיל לראשונה את יצחק אברג'ל בארה"ב כבר בשנת 2008, וחולל בעצם את קריסת הארגון. החיפאי לא העיד בארה"ב עקב הסדר הטיעון אליו הגיעו הנאשמים, אולם מאז הוא שוהה בזהות חדשה תחת התוכנית להגנת עדים האמריקאית.
בשנת 2015 הוא גויס שנית על ידי המשטרה (ימ"ר תל אביב ולהב 433) במסגרת פרשה 512 כדי לתמוך בעדות של עד המדינה "הנתניינתי". העד החיפאי מסר עדויות בעיקר על הסחר בסמים של אנשי ארגון אברג'ל באירופה, ארה"ב, המזרח הרחוק, יפן ואוסטרליה, אולם גם על הפקת הפיגוע הפלילי ברחוב יהודה הלוי. העד החיפאי היה חלק מחבורת בת גלים, שאנשיה היו בני בית אצל "מהנדס" המטענים מתל אביב, שבנו אף הוא עד מדינה במשפט.
העד בשנות הארבעים לחייו, שיערו מאפיר משהו, נראה כמו אדם נורמטיבי לחלוטין, למרות שבעצמו היה סוחר סמים בינלאומי שריצה מאסר באירופה על סחר בסמים. זוהי לו עדותו הראשונה. גם לאחר כניסתו לאולם, לא הסתכל על הנאשמים והקהל.
בטרם עדותו של העד, ההגנה דרשה שלא להעיד אותו על חומר חקירה שמצוי בארה"ב, ואז התנהל דיון סוער ורגיש. אחיו של עד המדינה, הנאשם משה מלול, התפרץ מתא הנאשמים, והטיח באחיו שיגיד אמת, שהוא ניסה לרצוח אותו פעמיים. אחר כך ביקש מהשופטים "לעשות צדק", שכן חומר הראיות המקורי נמצא בארה"ב, והוא כבר נשפט בארה"ב ל-15 שנה על העבירות המיוחסות לו עקב העדות של אחיו, שזו פעם שנייה שהוא נשפט עליהן, אולם אף בית משפט אינו מוכן לקבל את הטיעון הזה על משפט כפול באתן ראיות.
השופטת גיליה רביד ביקשה ממשה מלול להירגע, אולם כולם באולם הביעו אמפטיה לכאב של האח הניצב מול עדות של אחיו, המפליל אותו בעבירת רצח. ""כאשר אח אחד מעיד נגד אחיו, המנצח תמיד מפסיד", הטיח משה מלול באחיו בזעם רב וכאב.
יצחק אברג'ל נכנס לדברים ודרש גם הוא לקבל את הראיות נגדו, כולל הסכם עד המדינה של החיפאי מול האמריקאים, שהתביעה בישראל מסרבת להביא אותו. "אם את רוצה לעשות צדק אז את צריכה גם כן לדרוש ולקבל את הראיות מאמריקה", הטיח אברג'ל בשופטת, "אבל נראה לנו שאת רוצה רק לעשות סדר והפסק דין כבר מוכן אצלך". השופטת רביד כעסה והרחיקה את אברג'ל מהאולם.
התובע, עו"ד ניסים מירום, הגיב לדרישות הנאשמים: "איני מקבל את זעקות הקוזאק הנגזל של הנאשמים… הכל נועד לתקשורת… חומר הראיות האמריקאי נמסר לנאשמים הרלוונטיים בארה"ב וצריך להיות ברשותם. הם יכולים להשתמש בו בחקירות הנגדיות. האמריקאים לא חותמים על הסכמים אלא מגישים סיכומים לבתי המשפט עם המלצות וסיכומים".
השופטת רביד קבעה שהטיעונים על החומר מארה"ב כבר נשמעו ונדונו בעבר על ידי בית המשפט, ולכן דחתה את הבקשות שלא להעיד את עד המדינה.
 |
|||
| השופטת גיליה רביד |
מעד מוגן להומלס
העד החל להעיד וסיפר: לאחר ניסיון חיסול שלי ב-2006 על ידי ארגון אברג'ל, פניתי לאמריקאים בבקשה להגנה על חיי וחיי משפחתי. הם התמהמהו עם זה ורק כעבור כמה חודשים החלו שיחות עם סוכני ה-dea בצורה של ראיונות במשרדים שלהם או בחוץ.
בפברואר 2007 האמריקאים הציעו שניכנס לתהליך יחד עם שלטונות ישראל, ואני סירבתי כי לא סמכתי על מדינת ישראל. הם התעקשו ואז הפגישו אותי עם נציג המשטרה שם, תנ"צ סיימון פרי. לקראת הפגישה ביקשו ממני להרחיב בפרטים. דיברתי עם פרי שעות ארוכות פעמיים, והוסכם שהשיחות הללו הן לא עדות אלא חומר מודיעיני בלבד, לצורך קבלת החלטות של שני הצדדים.
לאחר שיחה סוכם שראש יאחב"ל יוחנן דנינו יחזור עם תשובה תוך חודש. לאחר כמה חודשים הגיעה פרקליטת מחוז תל אביב דאז, רות דוד, לשלושה ימים שבסיומם זה לא הסתדר, כי רציתי דרג גבוה יותר של פרקליט המדינה ויועמ"ש, ושת"פ של שלושה חודשים בישראל".
העד המשיך בעדותו וביקש להבהיר: האמריקאים מעולם לא חתמו איתי, שום דבר לא הובטח לי בכתב, למעט אם אשתף פעולה ואעיד במשפט – הם יבדקו אפשרות להכניס אותי לתוכנית האמריקאית להגנה על עדים. היתה בעייתיות כי גם סיימון פרי לא רצה שאדבר איתו על התיק האמריקאי, וגם האמריקאים לא יכלו לדבר איתי על התיק הישראלי.
 |
 |
||
| יוחנן דנינו | רות דוד |
פניתי לעו"ד אמנון זכרוני כדי שידבר עם הישראלים שלא יעשו שימוש בדברים שכבר דיברתי טרם ההסכם. עו"ד זכרוני דיבר עם הפרקליטות ואיש המודיעין דאז ביאחב"ל כורש בר נור, היום מפקד יאח"ה, כדי שידבר איתי ישירות. ואז חודש המאמץ לקדם את הסכם עד המדינה. הוחלט שיגיעו חוקרי משטרת ישראל ב-7 יולי 2008. סוכם אז שבגמר מסירת עדות הניכיון אקבל 15 אלף דולר, ובשלב השני הסכום יהיה עוד 40 אלף דולר. בחקירה הגלויה כבר היה ידוע שאכנס לתוכנית הגנה האמריקאית והעימותים יבוצעו בשיחת וידאו, וכך גם העדות בבית המשפט.
חתמתי על שלושה תצהירים שקשורים לתיק ההסגרה אבל אז נחשף שמי, והאמריקאים האיצו את כניסת משפחתי לתוכנית. ביוני 2010 סולקתי מהתוכנית האמריקאית כי עשיתי שיחת טלפון עם התוכנית 'עובדה' שפורסמה בישראל.
בשלב הזה, הסנגורים התנגדו להמשך העדות משום שזו לא הופיעה בחומר הראיות. השופטת הורתה לדחות את המשך הנושא עד לבירור העניין, והעד המשיך:
"אחרי שהורחקתי מהתוכנית האמריקאית הפכתי להיות הומלס עם שני ילדים ברחוב. מאחר והילד שלי נולד בארה"ב, קיבלנו תלושי אוכל ותמיכה בסיסית. פניתי למשטרת ישראל שסירבה לסייע לי".
העד הוסיף וסיפר כי ב-2012 ביקשה משטרת ישראל לבוא לארה"ב להשלמות חקירה, והסכימה להפריש לו 10,000 דולר על חשבון ההסכם החדש להעיד נגד ארגון אברג'ל. חקרו אותי בארה"ב מספר שבועות, סיפר העד, ואז הגיעו שוב להשלמות חקירה. בינתיים בתיק האמריקאי הכינו אותי לעדות אולם ויתרו על העדות עקב ההסכם עם הנאשמים.
בשנת 2014 הגיעו שוב חוקרי משטרת ישראל וביקשו שאגיע לעימותים בארץ במסגרת פרשה 512 שטרם נחשפה. על כך סוכם שאקבל עוד 40 אלף דולר. אחרי הפרוץ בפרשה 512 הגעתי לישראל לחודש ימים, בהם ביצעתי את העימותים, שאותם לא השלמתי מפאת הזמן.
 |
||
| יצחק אברג'ל וסנגורו עו"ד שמשון וייס |
מי אני
בשלב הזה התבקש עד המדינה לספר על חייו. "נולדתי למשפחה מרובת ילדים (13) בטירת כרמל", סיפר מעל דוכן העדים, "בגיל 13 עברנו לבת גלים בחיפה. שירתי בצבא והתחתנתי. הייתי קבלן עבודות ניקוי של חול וצבע למשרד הביטחון. החברה נקלעה לקשיים, ובאופן אישי החלו הליכי גירושים. כתוצאה מזה התחלתי לבצע עבירות פליליות. הייתי בן 29, שנת 1997. לא היה לי עבר פלילי מכביד, למעט עבירה כקטין של גניבה על ידי מציאה. נעצרתי גם בחשד לשימוש בכרטיסי אשראי מזויפים. בהמשך נתתי שוחד לקצינים החיל הים, לפקידים בחברת חשמל, זייפתי מסמך לעבריין אבי אטיאס המכונה במבי.
"עסקת הסמים הראשונה שלי היתה בגיל 29. אחי שהיה בארה"ב ביקש ממני לטוס לאמסטרדם לפגוש חבר ילדות בשם אסי כהן האינדיאני, כדי שאקח ממנו כסף על עסקאות סמים עם משה מלול בלוס אנג'לס. קיבלתי ממנו 10 אלף דולר ו-30 אלף כדורי אקסטזי. אחי שלח אליי שני חברים מטירת כרמל והוצאנו שני משלוחים בתרסיסי שיער. זה היה ב-1999. החבילה הגיעה לקנדה ואנחנו קיבלנו את הכסף. מאז אחי סיפק לנו כתובות בארה"ב ושלחנו עוד ועוד חבילות. במאי 2000 נעצרתי באמסטרדם עם חבילה ובה 100 אלף כדורי אקסטזי, אקדח ו-240 אלף דולר. נשפטתי לארבע שנים בכלא בהולנד. מהכלא המשכנו לסחור בסמים. במאי 2001 הוצאנו משלוח של מיליון כדורי אקסטזי".
בשלב הזה נשאל העד מיהו צ'רלי אדרי אותו הזכיר בעדותו. "את הכסף שלנו כ-700 אלף דולר שמנו אצל אחינו, צביקה מלול. כשביקשנו את הכסף הוא אמר לנו שנוכל בשם צ'רלי אדרי מיבנה שכנע אותו להשקיע 360 אלף דולר ברכישת אדמות במזרח ירושלים. אחי משה מלול החל לאתר את צ'רלי אדרי, שכר את החוקר רפי פרידן ובמקביל פנה למאיר עמר (מריקו) ולעוד אנשים. מריקו אמר למשה לא להתקרב לנוכל צ'רלי אדרי. לאחר כמה זמן, עד המדינה 'המהנדס' הודיע שהוא מצא אותו.
"הבן של המהנדס שהה אז בביקור אצל אחי משה בלוס אנג'לס. וגם, הבת של המהנדס התחתנה עם חבר ילדות שלנו מבת גלים, סער שמרלינג, שהוא הבן של דוד שמרלינג מבת גלים שהיה השותף של המהנדס בתיק סמים. למהנדס היתה בעבר מסעדה עם דוד שמרלינג בחוף הדרומי בחיפה, שניהם היו עבריינים בכירים".
 |
| חוסאם ג'רושי |
ההיכרות עם החייפאי
עד המדינה סיפר גם על ההיכרות עם המדינה "המהנדס": הפעם הראשונה שממש דיברתי עם המהנדס היתה כשבאתי לביתו. סער שמרלינג והמהנדס חיברו אותנו לאיציק קיקוס, ואז המהנדס אמר שאיתר את צ'רלי אדרי. הגעתי לביתו של המהנדס לפגישה עם צ'רלי אדרי וסוחר קרקעות בשם משה פשה ממבשרת ציון בבית של המהנדס, הם אמרו לו שהם מבקשים הגנה מפנינו.
השותפים שלי, אשר מלכה מטירת כרמל ו-וואסים אבו חוסין ממזרח ירושלים שעבדו איתי בהולנד, הם אלה שסייעו לי לחפש את צ'רלי אדרי ומשה פשה. הרצל עזר לי לפגוש אותם, ובאנו לפגוש את צ'רלי אדרי במסעדת שמש בתל אביב. אשר מלכה הצמיד לו מברג לצוואר ואבו חוסין הכניס אותו לרכב. לקחנו אותו לדירה בבקה אל גרביה, היכינו אותו בכל הכוח. בעיטות, אגרופים, קשרנו אותו. לקחנו אותו לשטח פתוח ומלכה הצמיד לו אקדח לראש. חפרנו לו בור ואיימנו להכניס אותו לשם ולהרוג אותו, אבל הוא סירב לדבר. רצינו להרוג אותו עד שהוא התחיל להגיד שאחיו זה אילן אדרי שיש לו עסקים בצומת עד הלום.
אבו חוסיין לקח אותנו לחוסאם ג'רושי ברמלה כדי שיסייעו בעניין. שם נמסר לנו שהבת של צ'רלי מאיימת ללכת למשטרה. אמרתי לחוסאם ג'רושי שאם הוא לוקח אחריות על אילן אדרי, ואם אילן אדרי קשור לעוקץ, אז חוסאם אחראי במיליון שקל.
בפגישה ביבנה אילן אדרי הודה שהוא קשור לאחיו. יחד עם חוסאם הלכנו למשרדיו. נסענו לעורך דין רונן רבי, שם העבירו אלינו 22 אחוז ממניות אולם האירועים, שאילן אדרי העריך במיליון שקל. הלכנו עם זה למהנדס שהזמין את מריקו, שאמר לי 'כל הכבוד לך שהוצאת מים מהסלע'. לפי בדיקה של מריקו, המניות היו שוות רק 800 אלף.
למחרת, חוסאם ג'רושי הזמין אותנו אליו, שם היה עבריין בשם אילן איבגי שהציג את עצמו כשותף של אילן אדרי ודרש לקנות את המניות בצ'קים דחויים. לא הסכמתי. משה הסכים לעשות הנחה עד 600 אלף שקל. נסעתי למושב עוצם ושם קיבלתי ממישהו שקית עם 560 אלף שקל במזומן. חזרתי לוויסאם ג'רושי, נתתי לו 70 אלף שקל, אמר לי תודה. נתתי עוד 30 אלף שקל למהנדס ועוד 110 אלף לאחי משה, ונסעתי לאירופה.
 |
| זאב רוזנשטיין |
המלחמה שבדרך
המהנדס אמר לי שהכסף הזה שנתתי לו הולך למלחמה. הוא דיבר הרבה על רוזנשטיין. הוא כינה אותו בולמס. הם נעצרו בעבר יחד באיזה תיק סחיטה בחיפה עם דוד שמרלינג. המהנדס הציע לי לפגוש למחרת בחור בשם אריק, שזה יניב בן סימון. המהנדס ביקש שאתלווה אליו לחצר אחורית והציג אותי כמי שיש לו קשרים במרוקו. דיברתי עם אריק וסיפרתי לו על דלת הכניסה שלי למרוקו. אריק אמר לי שיש להם 800 קילו קוקאין בדרום אמריקה שהם רוצים להעביר לאירופה. הצעתי את הקשר שלי במרוקו, שהם יעבירו את החומר בסירות מהירות לאירופה. בן סימון אמר שכאשר אטוס לספרד אוציא טלפון חדש ואדבר עם איש קשר מטעמו.
טסתי למלגה ספרד ונפגשתי שם עם משפחה מרוקאית שאני מקושר אליה. הם התלהבו מהעסקה אבל דרשו 25 אחוז מכל העברה, 100 קילוגרם בכל פעם. לא הכל בפעם אחת. הציעו גם למכור לארגון 100 קילו חשיש.
בשלב הזה, עו"ד אבי כהן, אחד מהסנגורים, ביקש לקבוע כי כל מה שקשור למשפחה המרוקאית והישראלי המכונה "אריק" הוא עדות שמיעה. עו"ד יורם שפטל הוסיף כי מדובר בעדות שמיעה לא רלוונטית ולא קבילה, שאין להשמיע בבית המשפט.
אבל השופטת רביד קבעה אחרת: "הדברים רלוונטיים, הם חלק מסיפור המעשה. עצם שמיעתם איננה פסולה לעדות".
העד המשיך: נפגשתי עם המשפחה בספרד. שיחת טלפון לא קיבלתי מיניב בן סימון, ואז אני ואשר מלכה נסענו להולנד עם דרכון מזויף על שם מרדכי אדרי, חבר שלי מטירת כרמל. נפגשנו שם עם סוחרי סמים שהכרנו.
