 |
| דינמיקה קבוצתית במקום יעוץ משפטי |
החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה התקבל בכנסת בשמונה לדצמבר 2014 ונכנס לתוקף ביום ראשון השבוע, 17 יולי 2016, במתכונת של הוראת שעה לשלוש שנים.
לפי החוק החדש, כל המעוניין להגיש תביעה מכל סוג בענייני נישואין וגירושין (יחסי ממון, מזונות, משמורת על ילדים וכדומה) לא יוכל לעשות זאת אלא אם קודם תוגש בקשה ליישוב הסכסוך. מבחינה מעשית מדובר בעיכוב הליכים למשך 45 יום (מינימום), שבמהלכם יתקיימו עד ארבע פגישות מהו"ת (מידע, היכרות, תיאום) ביחידת הסיוע, אשר בסופן תמסור היחידה המלצה לגבי המשך ההליך: ייעוץ, גישור, גירושין טיפול משפחתי או זוגי, או המשך גישור ביחידת הסיוע, ובתנאי שהצדדים יסכימו להמשיך את עיכוב ההליכים.
אם אחרי סדרת הפגישות הצדדים אינם מעוניינים להמשיך את הליך הסיוע, למגיש הבקשה יש זכות קדימה להגשת תביעות לערכאה השיפוטית הנבחרת על ידו. מכאן, שהחוק אינו עוצר את מרוץ הסמכויות, אבל הוא כן מגביל את זכות הגישה לערכאות מלכתחילה. אם כך, מדוע החוק הזה נחקק?
נראה כי כוונת המחוקק היתה ראויה: יישוב סכסוכים בין בני זוג, ובין הורים וילדים, בהסכמה ובדרכי שלום, ובמקביל צמצום הצורך בהתדיינות משפטית מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ולטובתם של הקטינים. אולם, בניגוד למה שהיה עד עכשיו אין מדובר בהליך של רשות, אלא בהליך חובה: החובה להתייצב לפגישת מהו"ת.
החוק החדש מחריג מהחובה הזו מספר מצבים: בקשה לסעד זמני, לרבות צו עיכוב יציאה מהארץ וצו עיקול, וכך גם לגבי סעד דחוף: פעולה רפואית דחופה בקטין, ובקשה להנפקת דרכון ואישור יציאה לקטין. באשר למזונות, ניתן להגיש בקשה לסעד דחוף לפני פגישת המהו"ת הראשונה, כאשר יש חשש שיגרם נזק של ממש.
 |
| עו"ד דפנה לביא |
ייצוג ויעוץ משפטי בהליכי המהו"ת
הפגישה הראשונה היא ללא עורך דין, ובשאר הפגישות הייצוג תלוי באופי הפגישות בהתאם להחלטת יחידת הסיוע. אם הפגישות הן בעלות אופי משפטי הרי שעורכי הדין רשאים להיות נוכחים, אבל גם אם הפגישות אינן נושאות אופי משפטי עדיין יש אפשרות לנוכחות של צד שלישי, לרבות עורך דין, ובתנאי שהוא מוסכם על הצדדים.
חיסכון בעלויות למתגרשים?
להיפך, בשל ההוצאות הנוספות עבור מגשרים, פסיכולוגים ומומחים שונים. כמו כן, אף אחד מהגורמים הטיפוליים המומלצים על ידי יחידת הסיוע אינו יכול לייעץ מבחינה משפטית, שהרי יעוץ וייצוג משפטי הן פעולות המותרות לעורכי דין בלבד. בסופו של דבר המתגרש צפוי לשלם סכומים נוספים: עבור המגשרים, עבור יעוץ עם עורך דין בתקופת עיכוב ההליכים, עבור נוכחות עורכי דין בפגישות המהו"ת, וכמובן עבור הגשת הליכי ביניים לסיום הטיפול ביחידת הסיוע, ועוד לא הזכרנו את החזרה לבית המשפט.
מעבר לעלויות, לחוק כזה אין מקום בחברה דמוקרטית מאחר שהוא מגביל את זכות הגישה לערכאות, ופוגע בזכות הייצוג של כל אזרח. החוק החדש מעניק לאנשי יחידת הסיוע ולעובדים סוציאליים, על כל המורכבות המובנית והידועה שלהם, סמכויות רחבות ביותר הגם שהם נעדרי ידע בגישור משפטי וייעוץ משפטי. דומה כי גם למדינה, ובטח לאזרחים הנדרשים לשירות מהסוג הזה, אין את המשאבים הנדרשים ליישום החוק.
כך או כך, מדובר בהליך ניסיוני למשך שלוש שנים בלבד, ורק בסיום התקופה נדע אם החוק השיג את מטרותיו או נכשל.
* הכותבת היא מומחית לדיני משפחה ומכהנת כסגנית יו"ר ועדת משפחה במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין בישראל
