 |
| מתחת לאף על פי החתול המטפס והטיגריס המעופף |
כשכדורגלן, מוכשר ככל שיהיה, מגיע לשליש הראשון של שנות ה-30 לחייו, הוא מהרהר בפרישה. הגוף דואב מכובד שנות המשחק, פגיעות ישנות מתעוררות ומציקות, המהירות כבר לא מה שהיתה, ושחקנים צעירים נושפים חזק חזק בעורפו. עונה או שתיים מאוחר יותר הוא תולה את נעליי המשחק, לפני או אחרי שקידמו את פניו הערות פוגעניות ושריקות בוז מהבבונים הספונים ביציעים, בדיוק אלה שהריעו פעם לכבודו. טכס פרידה קצר ומרגש מהאגודה, זר פרחים ומגן מוכסף, והלך לדרכו. ידע לחסוך ולהשקיע, עתידו הכלכלי מובטח. הפגין משמעת טקטית וחכמת המשחק – יהפוך למאמן, אם ירצה. לא זה ולא זה? יש לו בעיה בהמשך החיים.
עבריין פעיל משול במידה מרובה לכדורגלן. לשניהם עוברת הקריירה מהר, והגיל המומלץ לפרישה צעיר יחסית. בעולם התחתונים אין סנטימנטים, וגם הזיכרון רופף. בג'ונגל של טורפים ונטרפים מלשינים ומולשנים אין רחמים. הכוח והדינרוס מושלים בכיפה, ולדור הצעיר אין בדל סבלנות לסיפורים על פשעים מהעבר. למי יש זמן עכשיו?! רוצים הכל, עכשיו ומהר. מה שלא הולך בקלות, הולך בכוח, ואם לא עוזר, אז ביתר כוח. שכל ותבונה שיקול דעת והגיון, אלה מצרכים שלא מוכרים בקנטינה של הכלא. אלו שיש להם את זה לא מגיעים לקיבוץ המסורג, ואם כבר אז מגיעים מסודרים, כך שתמיד יימצאו הטיפשים שבתמורה לכוח ודינרוס יזרימו את שמן המנוע הנחוץ לפעילות המנגנון של בעל התבונה.
"הטיגריס המעופף" הפך לאגדה בראשית דרכו הפלילית. במוסדות לנוער עבריין למד מחסויים אחרים את שצריך ללמוד, וכאשר שוחרר הפך לפורץ זריז, ומזליקו. החושים והאינטואיציה כמעט ולא בגדו בו. הגנים ציידו אותו מלידתו בזוג עגולים תחתיים מעוררי הערכה אשר ענו ביחד ולחוד על הגדרת אומץ לב ותעוזה. הטיגריס לא פרץ לדירות סתם. תמיד עשה זאת עם אינפורמציה מדויקת על תכולת הדירה שבא לדפוק. אינפורמציה קונים בשליש מערך הגזילה ומשלמים מהמלקוח העתידי, והטיגריס ידוע כמי שהיה משלם ביד רחבה. יד נותנת יד מוסרת. שמעו יצא למרחוק כמי שמביא תכשיטי זהב יהלומים או סתם חבילות של שטרות ירוקים מוסתרים היטב, ולעיתים גם וגם, למרבית המזל.
לימים, כאשר הטיפוס על צינורות הבתים הפך מסוכן מכיוון שהם הוחלפו מברזל יציקה אמין לפלסטיק רופף, עשה הטיגריס המעופף הסבה מקצועית לשודים של מלטשות יהלומים. שוד מלטשה אינו עסק לחובבנים מזדמנים, צריך הרבה תזמון ודייקנות. להעמיד אנשים עם הידיים למעלה בעזרת כלי ירייה מפחיד, את זה יכול לעשות כל טמבל. החוכמה היא לעשות הכל בהרתעה, במהירות שיא וביעילות, להתחפף עם השלל ו"להעיף" אותו לאחר בתמורה מקסימלית.
העיסוק בשודים של מלטשות יהלומים מביא את לובשי המדים להתעניינות מרובה בזהות השודדים ולהשקעת מאמצים לא מבוטלים באיסוף ראיות על היעדים. השאיפה היא להכניסם עמוק ולשנים ארוכות בקיבוץ הכי מסורג שיש. וכך, גם לטיגריס המעופף, מקצוען ככל שיהיה, הדביקו כתב אישום חמור עם די ראיות לכאורה. לאחר מספר לא מבוטל של מעשי שוד מזוין במלטשות היהלומים, שהעלו זעקות שבר ותלונות של היהלומנים וחברות הביטוח, הצליח החוק לאחר ניהול משפט סוער ומרתק לשכנע את כבודו לתחוב את הטיגריס המעופף לתקופה לא מבוטלת בחאבסה (מאסר) של ממלכת שב"ס.
הבאסה בחאבסה
תקופת המאסר הראשונה היתה סבירה יחסית. הטיגריס פגש רבים מהקולגות לפשע, היתה שפה משותפת, הקודים נשמרו פחות או יותר. בערבים תמיד היה מישהו שהדליק את "באנג השלום" ששלח את שוכני התא ואותו לשנת ישרים חייכנית. גם ניכוי שליש לא היה בעיה מי יודע מה, וכך חזר הטיגריס לסורו. מבוגר יותר ויעיל פחות. כשאתה יורד ברמה וביכולת אל תתעסק שוב במעשה שוד.
תקופת המאסר השנייה לא איחרה לבוא. הפעם הכלא ויושביו היו פחות חייכניים, האוכלוסייה התחלפה, הצעירים משלו בכיפה, כל דיבור מיותר הסתיים בדקירה מפתיעה. בערבים שוב לא היתה שאכטה זמינה. הטיגריס מצא עצמו מתנדנד בין מלשינים לתפארת לפסיכופטים קצרי רוח ואלימים. הטיגריס הפך לשתקן יותר, מכונס בעצמו ומחפש, כלשון הג'מעה, את הפינה והשקט שלו. ממתין לימים שיחלפו.
אהה… מלאי הדינרוס שאגר בחוץ הלך ופחת, בקושי היה די להכנסת "ביקור" ראוי לשמו ולקנטינה משביעה. אלמלא טוב ליבם של כמה חברים ישנים בחוץ, המצב היה יכול להיות גרוע יותר.
לקראת מחצית המאסר הממושך ולאחר קטטת דמים, בינו לבין עול ימים עם פיוז קצר, מצא עכשיו הטיגריס את עצמו באגף מבודד. בתא בעל מידת אורך ורוחב מצומצמים להפליא. אין עוד תכנון של מכה רחבת היקף וממון, והעתיד בכלל לא נראה בקצה מנהרת החיים. הבריאות ניזוקה משהו, וגם לאישה אשר שמרה אמונים כל השנים נמאס. הילדים פרחו מהקן שלא אוכלס כמעט באבא טיגריס. בקיצור דיכאון. נותר רק להתכרבל על המזרן הדק בתא, להרים את השמיכה מעל הראש ולשקוע בחלומות על העבר של מיכאל "פפה" רוקנשטיין.
