הפרוצות שדקרו וחנקו את ד"ר אלי ללוז הורשעו ברצח

ד"ר אבי ללוז (צילום: משטרת ישראל)

אנה קומשין ומרינה טרסנקו, שתי פרוצות מאוקראינה, הורשעו היום בבית המשפט המחוזי בתל אביב ברצח בכוונה תחילה של הכימאי ד"ר אלי ללוז (71), בהצתה, בהשמדת ראייה ובשיבוש הליכי משפט.

ללוז, יהודי-צרפתי, עלה לישראל כדי לעשות פוסט דוקטורט בכימיה במכון ויצמן ורכש דירה בתל אביב. הוא הזמין את אנה ומרינה ב-26 בדצמבר 2011 לביתו ברחוב התניא פינת דיזנגוף בתל אביב, שבוע אחרי שנפגש עם אנה בפעם הראשונה. השתיים הסיחו את דעתו וערבבו כדור אקסטזי במשקה האלכוהולי שלו. בהמשך, כשהמתין להן בחדר השינה, הן באו אליו עם שני סכינים מהמטבח ודקרו אותו תשע פעמים באזור החזה והצוואר. כדי להבטיח את מותו, הן דחפו אותו מהמיטה והלבישו על ראשו שתי שקיות ניילון, הכל במטרה לשדוד אותו.

תוך כדי חיפוש אחר כסף ורכוש הפכו שתי הפרוצות את הדירה ומצאו 100 יורו ו-1,200 שקל שלקחו איתן, בנוסף למכשיר טלוויזיה ולשני מכשירי סלולר של ללוז. כדי להעלים ראיות, הן אספו עימן גם כלים וחפצים שונים בהם השתמשו בדירה, כולל שני הסכינים, כוסות ובקבוקים. בטרם עזבו את הדירה, השתיים הניחו שמיכה על המנוח, שפכו משקה אלכוהולי והציתו את החדר. לדירתן באשדוד הן שבו במונית, לאחר שהשליכו את שקית הראיות בפח זבל סמוך.

חוקרי היחידה המרכזית של מחוז תל אביב הגיעו אל השתיים די מהר, בזכות פתק שמצאו בדירה, על גבו נכתב מספר הטלפון של אנה. מחקרי תקשורת הצביעו על קשר שהתקיים בין בעלי הטלפון לבין ללוז, כמו גם על הימצאות הטלפון באזור הרצח באותו מועד. תוך זמן קצר אותר מספר הטלפון הזה בכתובת מדויקת – בדירת השתיים באשדוד. מרינה נעצרה ראשונה, הכחישה כל קשר לאירוע, ובבית המשפט טענה כי אינה זוכרת כלום מליל האירוע כיוון שהיתה שתויה. אלא שטביעות אצבעותיה נמצאו על שקית הניילון השחורה שהולבשה על ראשו של ללוז. אנה, חברתה, הודתה ברצח זמן קצר אחרי שנעצרה, ומסרה פרטים מלאים, כולל על החלק של חברתה.

הסנגורים, עורכי הדין ניל סימון וירוסלב מץ, טענו כי ההודאה שמסרה מרינה בסופו של דבר נגבתה ממנה באמצעים פסולים, תוך פגיעה בזכותה להיוועץ עם עורך דין והשחרת הסנגורים הציבוריים בפניה. מלבד זאת, טיעוני ההגנה התמקדו במצבן הנפשי של השתיים בעת ביצוע הרצח. הסנגורים טענו כי הן היו שיכורות ולא מודעות למעשיהן. אנה אף סיפרה שהיא אלכוהוליסטית, הנכנסת ויוצאת ממכוני גמילה. בנוסף אמרו הסנגורים כי נסיבות חייהן הקשות, שגרמו להן להידרדר לזנות, מפחיתות מאחריותן ומהוות עדות למצוקה נפשית קשה. השופטים נורית אחיטוב, מרים דיסקין ורענן בן-יוסף דחו את הטענה וקבעו כי ללוז מעולם לא פגע בהן וממילא לא היה לו שום קשר למצבן הנפשי.

עורכי הדין סימון, מץ וקטי צווטקוב מהסניגוריה הציבורית מסרו בתגובה להכרעת הדין: "מדובר בשלב אחד מתוך מערכה משפטית גדולה שצפויה להימשך. הטענות שהצגנו הן כבדות משקל. אחרי שנלמד לעומק את הכרעת הדין, נבחן את האפשרויות להמשיך ולשכנע את בית המשפט במסגרת הערכאות הגבוהות".

עדכון (2.11)

בית המשפט המחוזי דן את אנה ומרינה למאסר עולם בגין הרצח ועוד שנה אחת במצטבר בגין הצתה, השמדת ראיות ושיבוש הליכים. סנגורי הנאשמות התנגדו לדרישת התביעה כי ישלמו גם פיצוי, בטענה כי כך תישלל האפשרות שבעתיד הרחוק ייקצב עונשן וינוכה ממנו שליש, משום שהן חסרות כל – תוצאה בלתי ראויה, לטענתם, בהתחשב בכך שירצו את עונשן במדינה זרה מבחינתן, רחוק ממשפחותיהן. ואולם, השופטים אחיטוב, דיסקין ובן יוסף דחו את הבקשה וקבעו כי כל אחת תשלם פיצוי של 258 אלף שקל, אשר יחולק באופן שווה בין אמו לבין אחיו של ללוז.