 |
| עמוס מסיקה |
גד שץ פלום, שמעיה אנג'ל, עמוס מסיקה, יחזקאל אסלן, זאב רוזנשטיין, אלה כמה מגדולי הדור, שהכרתי אחד על אחד ובאופן אישי מאוד.
בתחילת שנות השבעים, שץ, עמוס ושמעיה התארגנו כדי להשתלט על תל אביב והפריפריה, התארגנות שיצאו ממנה כמה וכמה רציחות, אבל גם שלושתם כבר לא איתנו. שץ ועמוס נרצחו בדרך שבה הם נהגו להוריד אנשים, ורק שמעיה אנג'ל שרד חלקית, בכלא, עד שמת מסרטן.
מבחינתי, המיוחד שבהם היה ונותר זאב רוזנשטיין, שברמת החיסולים והקשר טראנס אטלנטי אין עליו. כל מי מחבריו שרצה להיפטר ממנו, האגדה מספרת שהוא השכים להרגו, ומפנה לכמה שמות עם מצבות בכמה בתי קברות ושאר מקומות.
זאב הוא השורד הגדול של כל הזמנים ובכל המובנים.
אני אישית אסיר תודה לו, על כך שבשנת 76 הוא שלח לי דמי כיס ובגדים ברמה הכי גבוהה כשהייתי מבוקש על ידי המדינה עקב בריחה מבית הסוהר, וזאת בניגוד ליעקב אלפרון המנוח, שלא קיים מה שהבטיח אחרי שאני וחבריי בכלא שאטה גרמנו לכך שעד התביעה נגדו יפת נגר לא יגיע להעיד נגדו לעולם.
היום אני אסיר עולם משוחרר אשר חי חיים הגונים, אבל הסיפור הזה מהיסודות של העולם התחתון תרם לי להבין משהו על המהות של הבוגדנות.
אפרופו המותגים שזאב שלח לי למסתור, הוא ויחזקאל היו אז חברים קרובים, היו שותפים בבוטיק יוקרתי בצפון תל אביב ואחרי זה ניהלו יחד גם את הקלוב של יחזקאל בתקווה. עמוס, אסיר משוחרר עם מוניטין, השתלב אז בסיועו של יחזקאל בעולם הקלובים, אבל הוא רצה יותר והתוצאה היתה צרור לפנים של יחזקאל.
והנה, בעוד יחזקאל נאבק על חייו בבית החולים, עמוס מסיקה נרצח על ידי שני רעולי פנים שירו בו מטווח קרוב כאשר רכבו עצר לאור היום ברמזור בדרום מזרח תל אביב.
 |
 |
| יחזקאל אסלן | זאב רוזנשטיין |
על הקבר הפתוח
שמו של מסיקה הלך לפניו בעולם התחתון הרבה לפני שבעיתונות שמעו עליו, כי מסיקה היה פגע רע קשוח ואכזר, שעסק בסחר בסמים ובהלוואות למהמרים הרבה לפני שהצ'יינג'ים באו לעולם. מהמר שהלווה ממנו מעולם לא סיים את החזר ההלוואה, ואוי למלווה שחלילה איחר בתשלום. מכריו מכירים היטב את הסיפור על כך שיום לפני הירצחו הוא לקח מאחד החייבים את ילדתו בת ה-12 כבת ערובה, בהסכמת אביה שהיה מהמר בצרות, ואשתו של עמוס ערבה לשלומה של הילדה.
למזלה של הילדה, הנושה של אביה נרצח מהר מאוד והיא שוחררה לאלתר.
מאות אנשים מכל החתך החברתי בתל אביב ומחוצה לה, ובראשם יהודה אווזי, באו לחלוק כבוד אחרון לעמוס מסיקה, ונדרשו שוטרים וניידות כדי לשמור על הסדר. כאשר רב בעל מעמד דתי החל לומר דברי שבח על האבידה היקרה היו בקהל דחיפות, אנשים שהתעקשו להגיע לעמדה קדמית כדי לראות את המת בעת קבורתו. בזמן שהאבא אמר קדיש על בנו, נשמעו בכי וזעקות של בני המשפחה, אבל בקהל נשמעו גם קולות אחרים.
קודם כל היו אלה שנותרו חייבים לו כסף והגיעו עד הקבר הפתוח כדי לוודא שאכן עמוס מסיקה הגדול הוא הוא המת, האומללים רצו לוודא במאה אחוז והשמיעו אנחות רווחה. בזמן הקדיש, מספרים, נשמעו אפילו מילות גנאי על המת, עד שאחד מבני המשפחה שמע את המילים הקשות והחלה קטטה המונית בתוך הקהל. לאחר שהמשפחה עזבה את חלקת הקבר המשטרה באה חשבון עם אנשים שנטלו חלק בקטטה, שכן חלקם אף נותרו במקום וניסו לבזות את המת בכך שהחלו לפגוע בקבר הטרי.
באותו ערב לאחר הלוויה נפתחו שולחנות בכמה מסעדות בשכונת התקווה ותל אביב עם חגיגות עד אור הבוקר. מרבית החוגגים היו אנשיו של יחזקאל אשר שכב עדיין בבית החולים. המשטרה, כהרגלה, הטילה איפול על החקירה אבל הרוצחים לא נתפסו והתיק מעלה אבק בארכיון עד היום הזה.
עמוס מסיקה שהלך לעולמו הותיר אחריו שמועה על כך שהותיר אלפי דולרים רבים בכל מיני פחים שהוא קבר בכפר שלם והסביבה. שמענו אז על כאלה שחיפשו את המטמון, הם לא מצאו.
לא שיחזקאל החזיק מעמד הרבה זמן, וכך גם החברות שלו עם זאב, אבל על זה אולי נספר באחת הפעמים הקרובות.
סיפור זה הוא מחיי האמת.
סמי אלקיים
