עו"ד ישראל קליין – על הזיכוי בתיק הרצח ב"קלוב" ההימורים

 עו"ד קליין: "האומץ המשפטי לזכות"

פרקליטו של קריאף, עו"ד ישראל קליין, נשמע במצב רוח מרומם למחרת הזיכוי, הישג נדיר באולמות בתי המשפט בישראל. המונולוג שלו, (כמעט) לא הפרענו:

"צריך לברך על אומץ משפטי לזכות בתיק מול יחידת משטרה כמו יאחב"ל ועם שני עדי מדינה בתיק רצח שבו היה וידוי הריגה לעיני עדי ראייה. השקענו שלוש שנות עבודה כדי להוכיח שעדי המדינה הם שקרנים,שקיבלו טובות הנאה מובהקות. אנחנו הראנו שלדינה ייתח-בר סגרו תיקים לא רלוונטים לאירוע, ולשלומי בן סימון סגרו את תיק הסיוע לרצח, אבל גם תיק נוסף על סחיטה ואיומים שאנחנו מצאנו בבית משפט שלום בחיפה. הכי מקומם זה, שהמדינה קשרה קשר עם עדי מדינה אשר חיפו על הנאשם האמיתי ברצח, שלטענתנו היה מוריס בר, בעלה המנוח של דינה, עובד וחבר של שלומי בן סימון.

"הצגתי בבית המשפט סכסוכים מהותיים עמוקים וקשים בין הנרצח לבין עבריינים שונים. החוקרים העדיפו ללכת בדרך חכמי חלם, הם חיפשו מתחת לאור בהסתמך על תקרית המכות בין המנוח לבין הנאשם, ולא הלכו לחפש בחושך, איפה שהיו הסכסוכים האמיתיים של המנוח. אז אני הלכתי וחיפשתי בחושך, ומצאתי, סכסוכים גדולים, עם דם. אחד מהם הוא ניסיון רצח חני ג'רבי שהמנוח תורג'מן הורשע בו לפני מספר שנים. הרי את השותף שלו אלון לוי חיסלו, ואת השותף הנוסף אלירן לוי ניסו לרצוח בכלא. למה שלא יגיעו גם לתורג'מן? אנחנו גם הצבענו על התחרות הגדולה בין המנוח תורג'מן לבין מוריס בר ועד המדינה בן סימון, שניהלו מועדוני הימורים מתחרים בנתניה.

"כל הקטע של הדירה ברמת גן זה פנטזיות של עד המדינה. הוא טען שהנאשם התרחץ בדירה ולאחר מכן שטף את עצמו באלכוהול והחליף בגדים. בעל הדירה אמר שהוא בסך הכל שתה אלכוהול ונשפך עליו, ולכן הוא התקלח והחליף בגדים.
"גם הכונן שנתפש באותה דירה ברמת גן, בעל הבית אמר שבן סימון הביא אותו. אנחנו הוכחנו שבן סימון הביא את זה לשם כדי להסתיר על מוריס בר ודינה ייתח-בר. הראינו כי שלושתם היו מעורבים בסמים, אפילו בזמן ההלוויה יש הקלטות שלהם בענייני סמים. הראנו שלגברת יש הרשעה קודמת על מתן עדויות סותרות לבית משפט. במקרה הזה היא ניסתה לתת אליבי לבעלה, מוריס בר, שהוא כביכול לא יצא מהבית אבל זה שקר, הוא כל הזמן יצא ונכנס. רואים את זה בבירור בכונן שנתפש בסופו של דבר. 

"בהקשר הזה, המצלמות סיפרו את סיפורם של שלושה חברים באותו הלילה: מוריס, שלומי וחבר נוסף. השלישי נכנס בינתיים לבית הסוהר. איתרנו אותו והוא העיד בבית המשפט שהוא ומוריס תכננו לעשות פשע באותו לילה, לא סיפר מה.
"פרט נוסף הוא האופנוע אשר שימש את המתנקש. המשטרה טענה שהלקוח שלי נקלט במצלמות האבטחה יוצא מביתו על קטנוע לבן בליל הרצח, אבל חבר של המנוח בזירה העיד שהמתנקש נמלט על אופנוע שחור. לא הבנו איך הפרקליטות משתמשת בשתי הראיות הסותרות הללו.

"הקטע הגדול הוא שעד מדינה אומר משהו, שלוש פעמים הוא התוודה, אבל לנו זה לא נראה משכנע. אנשים אמרו לי שאני חולם, אבל אני כל הזמן תהיתי, איך יכול להיות שאין התאמה בין העדויות של שני העדים המרכזיים לבין הפרטים העובדתיים בשטח. ובכן העובדות מתאימות, האופנוע לבן, הגובה שונה, אז כנראה שהעדים הם אלה שלא מתאימים. עד שלא שברנו את קיר העדים השקרנים אף אחד לא התייחס לנקודה הזו, שבה הפרטים לא התאימו לדברי העדים.

"גם המשטרה תרמה להצגה, היו מביאים את העד לבית המשפט תחת שמירה ועם הצגות כאילו הוא מאויים על ידי איזה ארגון פשע. בפועל, ואני אמרתי את זה לשופטים, הוא וחברתו המשיכו להסתובב חופשי ולבלות במסיבות אסיד. 

"עשינו את כל זה בעבודה קשה, לאט לאט, שלב אחר שלב, כמו פסיפס, עד שהצלחנו להראות שלא מדובר בעלילה רק על מרשי אלא שביצוע העבירה ממש מתאים לחשוד אחר".  

ולמה הזיכוי רק מחמת הספק?

"כי בתיקים כאלה אי אפשר לקבל זיכוי מוחלט, אלא אם כן יש הוכחה פוזיטיבית ודאית שזה לא אתה, נגיד שהיית במקום אחר לגמרי, אבל מילא, אם יש הוכחה כזו לא היו מאשימים אותך".