הקורבנות של גרסטל

יישום הזכויות רחוק ממימוש (כרזה להמחשה)

יותר מ-10 שנים לאחר כניסת חוק זכויות נפגעי עבירה לתוקף, הפרקליטות אינה ממלאת את חובותיה על פי החוק ומתייחסת אל נפגעי העבירות עדיין כנטע זר או בן חורג בהליך הפלילי – ולא כגורם בעל מעמד שחובה להתייחס אליו.

כך עולה מדו"ח הביקורת השלישי שמפרסמת נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות (נבת"ם), הילה גרסטל, בנושא זכויות נפגעי עבירה. 

לפי גרסטל, כתוצאה מהיחס של הפרקליטות יישום הזכויות שהוענקו לנפגעי עבירה רחוק ממימוש. מדובר בעיקר בזכות הנפגעים לקבל מידע לאורך ההליך הפלילי ובזכות להביע עמדה בצמתים החשובים, כולל לפני הסדר טיעון או בוועדות השחרורים שליד בתי הסוהר.

הנציבה קושרת את העובדה שזכויות נפגעי העבירה לא נאכפות לכך שלחוק שהעניק להם זכויות אין שיניים: לא נקבעו סנקציות על רשויות ציבוריות המפרות אותו, ומנגד נקבע כי "אי קיום הזכויות אין בו כדי לפסול הליך פלילי".

הנציבה הילה גרסטל. "שינוי התפיסה והעלאת המודעות"

מי יודע?

בבדיקה של כ-2000 תיקים שההליך בהם הסתיים בשנתיים הקודמות מצאה גרסטל, כי רק ב-12 אחוז מהתיקים בוצע על ידי הפרקליטים ההליך שבו יש ליידע נפגעי העבירה על המתרחש בתיק.

מבדיקה מדגמית של תיקים בהם נערך הסדר טיעון נמצא שרק ב-30 אחוז מהם נעשתה פנייה מתועדת אל נפגעי העבירה כדי שיממשו את זכותם להביע עמדה להסדר. משמע 70 אחוז (!) לא קיבלו הודעה על הסדר טיעון בתיק שבו הם היו קורבנות עבירה. 

גם בתיקים שהסתיימו בהרשעה לאחר שמיעת הוכחות, הפרקליטות אינה מקפידה על מימוש הזכות של נפגעי העבירה להשמיע קולם בשלב הטיעונים לעונש: ב-95 אחוז מהתיקים הפרקליטים לא יידעו את קורבנות העבירה על זכותם להגיש הצהרת נפגע. נתון מרתק נוסף: רק באחד מתוך 60 תיקים של עבירות מין ואלימות חמורות יזמה הפרקליטות עריכת תסקיר נפגע.

לדברי גרסטל, "המשמעות של שימוש מועט בכלים אלו היא כי עונשו של הנאשם ייגזר מבלי שהונחה לפני בית המשפט תשתית באשר לנזקו של נפגע העבירה ולהשלכות העבירה על חייו".

לפי חוק נפגעי עבירה, במקרים של סגירת תיקים נגד חשודים בעבירות מין ואלימות חמורות יש לקורבנות העבירה שישה חודשים להגשת ערר על סגירת התיק. לפי הנציבה, הפרקליטות אינה עומדת בפרק הזמן הקבוע בחוק, וזמן הטיפול הממוצע של הפרקליטות בעררים על סגירת תיקים עומד על כמעט 11 חודשים.

זכויות קורבנות העבירה נפגעות גם כאשר העבריינים עומדים להשתחרר שחרור מוקדם: לפי החוק, לקורבנות עבירת מין ואלימות חמורות יש זכות להביע עמדה בכתב לפני ועדות השחרורים. החובה ליידע אותם על כינוס הוועדות מוטלת על שירות בתי הסוהר, המחויב להעביר את עמדת הנפגע לפרקליטות וממנה לוועדת השחרורים. רק במקרים מועטים ההליך מתבצע. גרסטל אינה עוסקת בתפקיד שב"ס בעניין כיוון שהוא אינו גוף מבוקר על ידה, אך מטילה אחריות על מימוש זכויות נפגעי העבירה והגשת עמדתם גם בהליך זה על הפרקליטות, כמי שאמונה על יישום החוק.

עוד נמצא, כי הפרקליטות לא קבעה מדיניות ולא הנחתה את הפרקליטים בשאלה האם עליהם ליזום פנייה אל נפגעי העבירות ולבקש את עמדתם לוועדות השחרורים, וכן האם להיעתר לבקשותיהם להופיע ולטעון בפני הוועדה. מאחר שהנחיות בנושא לא ניתנו, הפנייה של פרקליטים לנפגעי עבירות לפני ועדות שחרורים נעשית באופן רנדומלי, ואף "בהתחשב במידת העניין הציבורי והתקשורתי בתיק".

כשל נוסף שמעלה הדו"ח הוא שקורבנות עברייני מין אינם מקבלים מידע על זכותם לבקש צו נגד האסירים משוחררים שפגעו בהם, כך שיוטלו עליהם מגבלות אשר ימנעו את חזרתם לסביבת נפגעי העבירה.

לא מיידעים את הקורבנות על שחרור מוקדם (צילום להמחשה)

איפה יחידות הסיוע?

הכשלים ביחס לנפגעי העבירות אינם מקריים לפי גרסטל, שכן הפרקליטות לא הקימה כלל יחידות סיוע לנפגעי עבירה, כפי שהטיל עליה החוק. יחידות אלה אמורות היו להקים מערך סיוע לקורבנות עבירה בכל פרקליטות מחוז, ולוודא את מימוש זכויותיהם. אי הקמת יחידות הסיוע משמעה, "היעדר כתובת ברורה, קבועה, ידועה, מקצועית, זמינה ונגישה לנפגעי עבירה", קובעת הנציבה. "במרבית פרקליטויות המחוז קיימת זמינות חלקית בלבד לפניותיהם". כתחליף, מונו פרקליטים המשמשים במקביל רפרנטים לנושא, אך לפי הנציבה הם אינם נותנים מענה ראוי.

הביקורת מצאה שהכשל הוא למעלה, בדרג העליון של הפרקליטות, אשר לא הקדיש תשומת לב מספקת לנושא: "למרות הזמן הרב שחלף מכניסת חוק נפגעי עבירה לתוקף, אין הנחיית פרקליט מדינה עדכנית תואמת ומקיפה (שתהלום) את שינוי התפיסה שהחוק הביא בכנפיו ביחס לנפגע העבירה".

כתוצאה, במרבית התיקים שנסקרו בביקורת לא הוזנה כלל זהות נפגע העבירה, באופן שיאפשר לחזור אליו, ובנוסף נמצאה תקלה מערכתית בממשק בין מערכת המחשב של הפרקליטות למערכת המוסרת מידע לנפגעי העבירה (מנ"ע). כפועל יוצא, מרבית המידע ביחס לשלבי ההליך הפלילי, אשר אמור היה להימסר לנפגעי העבירה באמצעות מנ"ע, לא הועבר.

תגובות

בראש צוות הביקורת בנושא עמדה עו"ד אושרת ארפי-מוראי.

גרסטל מסרה כי "החוק הביא לשינוי התפיסה בפרקליטות והעלאת המודעות לקיומם של נפגעי עבירה, אולם אין די במודעות ובגישה אמפטית כלפיהם. ממצאי הדוח מחייבים התייחסות רצינית ביותר של הנהלת הפרקליטות, שינוי גישה והובלת תהליכים מיידיים וארוכי טווח לתיקון הכשלים. יש לציין לחיוב את גישת הפרקליטות, אשר הודיעה כי היא נוטה לקבל את מרבית ההמלצות. צוות הביקורת יערוך ביקורת מעקב בחלוף שנה".

מהפרקליטות נמסר בתגובה: "הפרקליטות מברכת על קיומה של הביקורת, שנערכה לבקשתה. הפרקליטות מובילה בעשור האחרון מהלך לשינוי חברתי בנושא נפגעי עבירה, והיא ממלאת את חובותיה ברמה גבוהה ומקיימת קשר אישי ככל הניתן עם נפגעי העבירה. על כך יעידו מאות ואלפי נפגעי עבירה וארגוני סיוע שעובדים עימנו.

"עם זאת, הדוח מתמקד בעניינים פרוצדורליים ופורמליסטיים של רישום והזנת נתונים במערכת ממוחשבת, ולא במישור המהותי. במישור המהותי הפרקליטות ממלאת חובותיה על פי החוק, ויותר מכך. עיקר הפעולות מול נפגעי העבירה המחויבות על פי חוק מבוצעות במסגרת מפגשים עם נפגעי עבירה, התכתבויות במיילים, מסרונים ושיחות טלפון, לרבות בשעות מעבר לשעות העבודה, ועובדה חשובה זו לא מצאה כל ביטוי בדוח.

"יתרה מכך, לצערנו, רבים מהנתונים שמציגה הנציבות מוטעים ועושים עוול כבד לפרקליטים רבים. כך למשל, בניגוד גמור לנטען בדוח, ברוב רובם של המקרים הפרקליטים מיידעים את נפגעי העבירה בדבר הסדר טיעון מתגבש, ובמרבית המקרים גם מתעדים זאת בתיק, אם כי לא בהכרח בגיליון התרשומות, שרק הוא נבדק על ידי הנציבות. דרישה זו הוטמעה היטב בפרקליטות, ואין כיום פרקליט או מנהל שאינם נוהגים כך בשגרת עבודתם, למעט במקרים חריגים של תקלות".

ארגון משפחות נרצחים ונרצחות סייע לצוות הביקורת באיסוף מידע ואיתור כשלים בקשר שעם משפחות קרבנות העבירה. יו"ר הארגון לרה צינמן: "זכויות המשפחות כיום מוגנות יותר בזכות הליווי של אגף הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, אך עדיין משפחות רבות נופלות בין הכסאות. חמור בעיני שלא הוקם מערך הסיוע בפרקליטות. אנו מקבלים ממשפחות פידבקים חיוביים על פרקליטים, אך מכירים לא מעט מקרים קשים: הודעות על הסדרי טיעון נמסרות למשפחות בבוקר החתימה; אומרים להן ש'היו צריכים לתפוס את הרגע שהרוצח הסכים'. תירוצים והסברים יש לרוב, ואנחנו לא מקבלים אותם. למשפחה שביקשה להגיש הצהרת נפגע אמרו שזה לא חשוב, והם צריכים להישאר כסטטיסטים בבית המשפט.

"יש להקים נציבות לזכויות נפגעי עבירה, ולהכניס תיקון לחוק זכויות נפגעי עבירה ולהקנות לו שיניים. בחלק ממדינות ארה"ב ניתן לבטל הליך משפטי אם סעיפי החוק לא נאכפים".