 |
| של מי העוברים האלה? (צילום להמחשה) |
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שלי אייזנברג, דחתה לאחרונה תביעה שהגישה אישה בת 46, אשר ביקשה לעשות שימוש בעוברים שלה ושל בעלה בנפרד, שהוקפאו לפני כ-17 שנה.
בני הזוג נישאו ב-99', ולאחר שהאישה התקשתה להיכנס להיריון, בני הזוג החלו בטיפולי פוריות. שנתיים לאחר מכן נולד בנם הבכור, ולאחר מכן ילדה האישה עוד שני ילדים בלידות טבעיות. ב-2010 חתמו בני הזוג על הסכם גירושים, אולם לא הסדירו את עניין הגט ולכן פורמאלית הם עדיין נשואים. עם זאת, הם חיים בנפרד מזה כשמונה שנים.
לפני כחצי שנה החליטה האישה כי היא רוצה ילד רביעי, וביקשה כאמור להרות מהעוברים שהוקפאו מבעלה לשעבר. באמצעות עו"ד טלי רונן, היא הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בה דרשה לאפשר לה זאת. המשיבים לתביעה היו בעלה, בית החולים אלישע שם מצויים העוברים, ומשרד הבריאות.
התביעה הוגשה בהתבסס על זכותה של האישה להורות, וכן בקשתה שילדה הרביעי יהיה בעל מטען גנטי כשל שאר ילדיה.
באמצעות עו"ד דניאל שבח טען הבעל, כי מאז נפרד מאשתו התקשורת ביניהם היתה סביב הילדים בלבד, וכי הוא אינו מעוניין בילד נוסף מהתובעת. בית המשפט ביקש חוות דעת מבא כוח היועץ המשפט לממשלה, שצידד בבעל וטען כי זכותו לאוטונומיה ובחירה חופשית גוברת על זכותה של האישה לילדים נוספים בעלי מטען גנטי זהה.
תביעת האישה נמסכה על "מקרה נחמני" הידוע, בו ביקשה רות נחמני, לאחר שהתגרשה מבעלה דני נחמני, להרות מעוברים שהוקפאו בשעה שעוד היתה נשואה לו. לאחר דיונים ממושכים, שהגיעו מספר פעמים לדיונים בפני הרכבים רחבים בבית המשפט העליון, ניתן לה האישור.
 |
|||
| השופטת שלי אייזנברג |
בהחלטתה קבעה השופט אייזנברג, כי לא רק שמקובלת עליה עמדת הנתבע, אלא שאין דין נחמני כדין המקרה שבפניה, שכן בני הזוג נחמני היו חשוכי ילדים, ורות נחמני לא יכלה להרות באופן טבעי. "הנסיבות בענייננו שונות בתכלית מנסיבות פרשת נחמני", כתבה השופטת, "העתירה אינה להכרה בזכות התובעת להורות, אלא בזכות להורות דווקא עם הנתבע… התובעת הינה אם לשלושה ילדים ביולוגיים, ועתירתה אינה כאמור כדי לממש את זכותה להורות ביולוגית, אלא עתירה לאפשר לה הורות מאדם ספציפי כדי לממש את זכותה לצאצא בעל מטען גנטי מסוים".
השופטת אייזנברג קבעה כי בנוסף לכך שהאיזון שבין הזכויות שהיה על בית המשפט העליון לערוך בפרשת נחמני כלל אינו מתקיים בנסיבות התביעה הנוכחית, אלא שמשך הזמן שחלף מאז הופרו הביציות, 17 שנים, והעובדה שלאחר מכן ילדה האישה בלידה טבעית, מלמדים על זניחת ההליך להפריה חוץ גופית. לכך, הוסיפה השופטת, יש להוסיף את פרידת הצדדים, החיים בנפרד כשמונה שנים, גם אם אינם גרושים פורמאלית. "ככל שברצונה בילד רביעי כה עז", כתבה, "עומדות בפניה טכניקות הולדה מלאכותיות אחרות…".
לפיכך דחתה כאמור השופטת את התביעה והורתה לבית החולים אלישע להשמיד את הביציות. ואולם, על מנת שלא לפגוע בזכות הערעור של האישה, היא קבעה שהדבר לא ייעשה לפני ה-25 בפברואר. כמו כן, בשל הנסיבות הרגישות, נמנעה השופטת מצו הוצאות.
עו"ד שבח שייצג את האב מסר: "אנחנו שמחים על התוצאה. אנו סבורים שבית המשפט החליט נכון בכך שלא כפה על אדם להיות הורה בעל כורחו. ההחלטה הגיונית וסבירה ולמען האמת גם די צפויה".
עו"ד רונן שייצגה את האם מסרה כי תגיש ערעור: "אנחנו חושבים שהשאלה המרכזית היא היכן מסתיים טווח ההורות. אשה שעודנה נשואה למרות פירוד, גם כאשר היא אמא לשלושה ילדים וכאשר יש עוברים שמוקפאים במשך כל כך הרבה שנים – האם בית המשפט יכול לבוא ולומר די, מיצית את האמהות? היא יכולה ורוצה להיות אם לילד נוסף מאותו תא משפחתי, מהעוברים המוקפאים, וזו שאלה משפטית שלא נבחנה עד היום".
