"אמרתי ליצחק בעימות: אתה אחראי שדאגתי לרציחות של פרי יחזקאל ודיידונה, ולפיגוע ביהודה הלוי"

ניתוח רציונלי ונקמה אמוציונלית. עדות בומבי

המשך לכתבה על היום הראשון עדות של עד המדינה בומבי

בלבוש מוקפד, חולצת ג'ינס שחורה צמודה ומשקפיים אופנתיים שחורים התייצב בומבי ליום השני של עדותו בתא הזכוכית המשוריינת, מוקף לוחמי נחשון של שב"ס ומאבטחים של הרשות להגנת עדים. הבוקר הזה, בומבי נראה בטוח בהרבה מאשר בתחילת היום הראשון. אמנם הוא שוב הצדיק לעצמו את נוכחותו על דוכן העדים במתקפה חזיתית ישירה לעבר הבוס שלו לשעבר, יצחק אברג'ל. הפעם הוא הקפיד לנתח באופן רציונלי את מבנה הארגון ומבנה האישיות של הבוס הגדול, מי שהיה העבריין הכי נערץ עליו מאז שהיה עבריין צעיר בלוד, מה שהוביל אותו לדבריו להיות רוצח בשירותו בשנים הרלוונטיות, 2002 עד 2006, ועד שלדבריו נזנח על ידו ואף הפך בעצמו יעד לחיסול.

"בדיון הקודם אמרת שיצחק הגמיל את יעקב עקה מסמים, הגמיל את יורם סבח", פתחה התובעת עו"ד איריס רמתי הילמן את העדות, מה שגרר הערות מספסל הנאשמים: "אומרים גמל מסמים, מה זה הגמיל, איפה העברית שלכם". השופטת רביד, שבדרך כלל דוחה הערות מהצד של הנאשמים וההגנה, נאותה הפעם לקבל את ההערה ופנתה לעד, "מר…, בוא נסכים שצריך לומר לגמול אותם מסמים". העובדה שהשופטת מכנה את העד בתואר מר.. גררה רחשים מצד בני המשפחות בספסלים האחורים, "זה מר? הרי הוא הודה שהוא רוצח".

בומבי לא התעקב על הערות הביניים ופתח בעדות: "מאז שאני מכיר את יצחק, ואני מכיר את כל הנרקומנים שהיו בשכונה שלי, ליצחק, מי שמגיע אליו לאגף, מי שחבר שלו והוא נרקומן, הוא מנסה לגמול אותו. כולנו ידענו שבדרך כלל מי שמגיע ליצחק נרקומן, הוא דואג שהוא לא ייגע יותר בסמים. הוא מעדיף שלא יהיו נרקומנים לידו. הוא אומר שבן אדם נרקומן אי אפשר לסמוך עליו במאת האחוזים, והוא מעדיף אנשים צלולים ולא נרקומנים שמחפשים סמים כל היום".

משה מלול. אח של עד המדינה החיפאי

החיפאי והבלדרית הבריטית שהבריזה

לאחר הרומנטיקה של הגמילה, התובעת עוברת לדבר על עסקת סמים שבומבי סיפר עליה במשטרה, כמי שהיה מעורב בה בעצמו בשליחות אברג'ל, ומבקשת שיסביר לבית המשפט איך למעשה כל פרשה 512 התחילה שם, מרגע שעד המדינה החיפאי נקלע למצוקה והפך לעד המדינה הראשון נגד ארגון אברג'ל. 

בומבי: "באותה תקופה, זה היה בסביבות הפיגוע של יהודה הלוי 2003, חבר שלי יניב בן סימון עשה עסקת סמים עם בחור בשם י"מ (עד המדינה החיפאי, א"ז). ידעתי שיניב העביר לו כסף, שיש בלדרית שאמורה להעביר 11-12 קילו קריסטל מדרום אמריקה לכיוון אירופה.

"יניב נעצר אז על משהו. הוא התקשר אלי, אמר לי 'יבוא אליך אהרון סוסן, תראה איך אתה יכול לסגור לי את הסיפור הזה'. קבעתי עם אהרון והחיפאי. הוא ידע שאני איש של יצחק ושאני יד ימינו. הייתי אז האיש הכי דומיננטי של יצחק, כולם ראו אותי בתור יצחק, ומה שאני מדבר ומחליט אני מחליט בשם יצחק. הם הביאו אותי בשביל לאיים עליו, שלא יהיו בלבולים.

"החיפאי הסביר לי את השתלשלות העסקה. 'תשמע, הטעות היא לא מבחינתי, הטעות היא מהצד שלכם. הבלדרית היתה צריכה לנסוע מדרום אמריקה לאירופה, והיה מישהו מהקבוצה שלכם שהיה אמור ללוות אותה. וזו לא טעות שלי, לא היה מי שיקבל אותה, אז הבלדרית ברחה עם הסמים. זה הסיפור שהוא סיפר. אמרתי לו 'זה לא מקובל עלי מה שאתה אומר. אנחנו אין לנו חלק בזה, מבחינתנו אתה עשית את העסקה, אתה צריך לשלם לנו את הכסף. דרשתי את כל הכסף מלא, משהו כמו 300, 350 אלף יורו.

"באותו זמן, בחור בשם… המכונה 'משקפיים', זה שהכין את המטענים לפיגוע ביהודה הלוי, דיבר איתי לגבי זה שאני אבוא לקראת החיפאי במה שאפשר, כי החיפאי חבר שלו. ואז הגעתי עם החיפאי למצב שמבחינתנו אנחנו רוצים את הקרן, שזה היה בסביבות ה-80 אלף דולר, משהו כזה. אמרתי לו טוב, או.קי, בוא נעשה עסקה חדשה. תביא לי את ה-80 אלף דולר ששילמנו לכם, ואחר כך תעשה עסקה חדשה עם אותה כמות של סמים, בלי שאנחנו נשקיע, ואנחנו נקבל את שלנו. זה מה שנסגר ברוח הדברים.

"בפגישה השנייה או השלישית קבעתי איתו, הוא בא לאשדוד עם אח שלו משה מלול, שעד אז לא הכרתי בכלל. פעם ראשונה ראיתי אותו. החיפאי הביא את הכסף, ומשה מלול בא בקטע של לראות שלא נעשה לו כלום".

בשלב הזה התפרץ משה מלול, נאשם מספר 15, כלפי בומבי. "יא חתיכת שקרן, יא סמרטוט. יש לי 13 אחים, אתה חתיכת סמרטוט". העד לא התרגש והשיב: "שב שב, מי אתה בכלל, מי שמע עליך עד שלא היתה הפרשה הזו". 
בומבי זיהה את הנאשם משה מלול כמי שהיה איתו בפגישה, והמשיך. "הם באו לפגישה באשדוד עם הכסף, אני לא יודע אם זה היה 50, 60, 70 אלף דולר. קיבלתי את הכסף, ופה נגמר הסיפור".

מה עשית עם הכסף?

"נשאר אצלי, בשבילנו, לקבוצה שהיינו. השתמשתי בזה, לא משהו שהעברתי ליצחק. אם קיבלתי כסף, אז כאילו הכסף נשאר אצלנו, ואיתו אנחנו חיים ומתקיימים. אם צריך מכוניות, טלפונים, דירות, כל מה שאנחנו צריכים, ככה זה היה בתקופה של המלחמה, היה כסף ואם מישהו היה רוצה הוא היה לוקח".

הקבוצה של הארגון באילת

רשת המקומונים של ארגון אברג'ל

התובעת רמתי מבקשת לעבור לתקופה שאחרי הפיגוע הפלילי ברחוב יהודה הלוי, אחרי החזרה של בומבי מסניף הארגון בתאילנד, ואחרי שהשתחרר מהמעצר על מעורבות בפיגוע הפלילי. 

אנחנו יודעים שיצחק חוזר לארץ ביוני 2004. מה למיטב זיכרונך קורה בארגון מאז ועד שאתה עוזב את הארץ ב-2007?

"באותה תקופה אנחנו קבוצה די גדולה, כמות של אנשים מאוד מאוד רצינית. אחרי שיצחק חזר לארץ אני לא זוכר אירועים מסוימים שהיו, וכשאני מדבר על אירועים אני מדבר על רציחות. גם זאביק נעצר, והוא בבית סוהר עד היום, אז לא היה כל כך את מי לחפש להרוג. יצחק הגיע לארץ והתחלנו לדאוג לקטע כלכלי ולראות איך אנחנו מתארגנים בכספים ודברים כאלה.

תספר בבקשה לבית המשפט, איך אתם בארגון התייחסתם אל עצמכם?

"לא רק אנחנו הגדרנו את עצמנו כקבוצה, כל המדינה הגדירה אותנו כקבוצת אברג'ל. ואז יצא החוק הזה ארגוני פשיעה, הבנו שאנחנו ארגון פשיעה לכל דבר. היינו קבוצה בכל הארץ, המון המון אנשים, תחת מרותו של יצחק אברג'ל. בכל מקום בארץ היתה קבוצה שייכת ליצחק. הייתה לנו את הקבוצה של אשדוד, שזה הייתי אני, ז'וז'ו, עופר בוהדנה, מושיקו, שלומי לוי ז"ל, וגולן, שהוא כאילו גם היה באשדוד אבל לא היה איתנו מהבוקר עד הלילה. 

"היתה הקבוצה של אילת, שם היו אילן בן שטרית, דודו בן שטרית ושלומי וזנה. היה את הקבוצה בערד, שם היה עמית טייב, אח שלו עדי, אמיר סנקר, ויחיאל… היתה הקבוצה של בת ים, שזה היה יניב בן סימון, אהרון סוסן, שמעון סבח, פטריק אלקריף, משה חסונה ועוד פטריק אחד (נאשם 11). היו עוד שניים בבת ים, שזה היה מריקו, חבר נפש של יצחק, והיה את מוטי חסין, שהוא לא היה בקבוצה של יניב, הוא היה כאילו לבד. "יש עוד קבוצה, בתל אביב, של אבי רוחן. זה היה אבי, היה תולי, היה דותן, היה שלומי בסה והיה צ'יקו, אלה האנשים שהיינו נפגשים איתם".

"היו אנשים שהיו יושבים איתנו 24 שעות בארגונים והכל, היה את "משקפיים" שהיה מכין את המטענים, היה את עקה. אלה האנשים שהיו כאילו, הייתי קורא להם במעטפת, מחוץ לארגון ביום יום שלנו".

קודם, כשציינת את הקבוצה של אשדוד, אמרת גם גולן אביטן היה באשדוד אבל הוא לא היה קשור. תסביר את המעמד של גולן.

"גולן חבר של יצחק מילדות. כשהיינו במלחמה, הקבוצה שלי באשדוד זה אנשים שאני נמניתי איתם, וגולן היה איתנו בפגישות, אבל הוא לא היה איתי 24 שעות כמו שהיו איתי עופר, ז'וז'ו, שלומי ומושיקו. ואז היתה תקופה שהוא חתך מאיתנו, התנתק ממנו, בגלל שיצחק רצה להרוג גם אותו".

אבי רוחן. סניף תל אביב

דיברת בדיון הקודם על כינויים של אנשים בארגון. אתה יכול להגיד לי למי היו כינויים ואיזה?

"הכינוי שלי זה בומבי, לגולן קוראים גילה, ל… קוראים משקפיים, לחיפאי קוראים חביתה. יש את יניב בן סימון, שהיינו קוראים לו השמן, האדיש. יצחק היו קוראים לו החבר. זה מה שאני זוכר פחות או יותר…

אגב, מה המשמעות של החלוקה הזאת לערים שציינת?

"יצחק תמיד הייתה לו אסטרטגיה שאנחנו נשתלט על כל המדינה, אם זה בתחום האפור, אם בהימורים, בהכל, הוא תכנן באסטרטגיה שבכל עיר יהיה לו נציג משלו, ודרכו ננהל את כל הדברים של הלוואות, של הימורים והכל. ובכל עיר יש את האיש הדומיננטי מבינינו. אשדוד זה אני, אילת זה אילן, בת ים זה יניב בן סימון ותל אביב זה אבי רוחן. אלה האנשים שהיינו מקבלים החלטות.

"לצורך העניין, אם הייתי צריך לפתוח קזינו באשדוד, אז הייתי פותח קזינו באשדוד, ואם היו חלוקות הייתי מתנהל מול יצחק. כל אחד בעיר שלו. לא היה מצב שאני בתור אשדודי הייתי הולך לאילת לפתוח קזינו אם אילן לא היה חלק מהדבר, או שהייתי עושה את זה בתל אביב אם אבי לא היה חלק מהדבר. כל אחד בעיר שלו דאג לקבל אישור מיצחק ומפה להתקדם קדימה".

מה אתה יכול להגיד לגבי מידור בארגון?

"היינו נפגשים הרבה אנשים, הקבוצה של אבי רוחן עם הקבוצה של אילת, עם הקבוצה של בת ים, והיינו מדברים על מי צריך להתפרק, מי יש לו עזרה, מי מעביר לזאביק כספים, מי מעביר לאבוטבולים את המכוניות, כל אחד היה בא עם אינפורמציה מסוימת לגבי את מי צריך להרוג, את מי צריך לרצוח, והשיחות היו מתבצעות בצורה כזאת שכולנו ידענו את מי צריך לרצוח.

"לגבי יצחק, אם היינו מדברים את מי צריך לרצוח, הוא היה תופס אותי בצד ואומר לי שצריך לרצוח את הבן אדם הזה, בוא נדאג לו לסידור. זה לא בהכרח שהוא היה משתף את אבי רוחן והיה אומר לו בומבי הולך לעשות. מבחינת עבריינים, מתאים לנו שלא יידעו שזה אנחנו לפני שאנחנו הולכים לבצע איזה פשע. אצל יצחק אתה לא שומע עד לאחר מכן. לא משנה אם היו עשר ביחד, ושניים הלכו לרצוח מישהו אחד, ושניים הלכו לרצוח מישהו אחר, זה לא ידע על זה".

מה לגבי טלפונים?

"לכל חבר בארגון היה מינימום שניים שלושה טוקמנים, היינו משתמשים בהם לשיחות וסתם שיחות חולין, ואחרי שבוע שבועיים זורקים. בפגישות אף אחד לא היה מגיע עם טלפונים".

תפרט מהיכן הגיעו ההכנסות של הארגון.

"ההכנסות בגדול בעיקר הגיעו מהימורים. היה את עסקת הסמים שדיברתי עליה עם החיפאי, היה עסקת הסמים שדיברתי עליה בספרד, מעבר לזה לא הייתי מעודכן בעוד עסקאות סמים. בעיקרון הכסף היה מגיע ברובו מהימורים והלוואות".

מוטי חסין ויצחק אברג'ל

תהליך ההתנתקות

עכשיו התובעת משמיעה שיחה שנקלטה ב-21 אוגוסט 2003 באחת מעמדות ההאזנה בספרד המשותפות ליאחב"ל, האינטרפול וה-DEA של האמריקאים. מדובר בשיחה עסקית בנושא אחוזי הרווח מאיסוף בקבוקים, על הפרק היתה בקשה לסגור עסקה עם מועדון מפורסם בעיר באר שבע, שם ניתן לקבל מדי סוף שבוע כ-100 אלף בקבוקים.

מי מדבר פה?

"זה יצחק ומוטי חסין מדברים על העסק של הבקבוקים שהיה עסק לגיטימי של מוטי, שבזה הם רוצים להתפתח בכל המדינה, איך אפשר לקחת בקבוקים מכולם. הכוונה בקבוקים למחזור".

אתה דברת על איזשהו הליך התנתקות בינך ובין יצחק.

"כן, אחרי שיצחק חזר לארץ, היינו מרושתים בכל הארץ. יצחק היה מבסוט מהכתבות שהיו עושים עליו כל יום בעיתונים, והארגון קיבל תאוצה במדינה. נהיינו קבוצה מאוד חזקה, היו לנו אנשים בכל הארץ, הפגישות שלנו היו אינטנסיביות, כל יום עם כמויות של אנשים ופגישות. אבל באותה תקופה המצב של הארגון מבחינה כספית לא היה מי יודע מה, בלשון המעטה. היינו הרבה אנשים, וכל אחד היה צריך להתארגן בכסף ולראות.

"פעם היה דבר כזה, שמבחינת יצחק אם הוא מקבל כסף, הוא היה שם על השולחן וכל מי שצריך היה לוקח. כשהוא הגיע לארץ, הדברים התחילו להיראות אחרת מבחינה כספית בצורה כזאת שאנשים, למרות מה שעשו בשבילו, מרגישים שאין להם כסף לעשות שבת. מצד שני אנחנו שומעים שיצחק מפתח עסקים בלי להגיד לאף אחד. לפני זה, אם היינו צריכים ללכת לפגישה של כסף, אני ועוד אחד היינו הולכים איתו לראות איזה כניסות של כסף יש לנו, אבל הפגישות האלה התמעטו. עם הזמן, לפגישות של כסף הוא היה הולך לבד. היה מפתח עסקים לבד, ולאנשים בארגון לא היה מה לאכול.

"באותה תקופה היינו הולכים עם שומרי ראש, כל הארגון כמעט, ומי שהיה משלם את השומרים זה היה מהקופה של הארגון. מאיר היה משלם, יצחק היה משלם. לאט לאט הגענו למצב שאף אחד לא משלם לשומרים, ואנחנו צריכים להתמודד עם הכסף של השומרים, וכשהיינו פונים ליצחק הוא היה אומר אין כסף. מצד שני אנחנו שומעים שהם עושים עסקים גדולים, הוא ואח שלו מאיר.

"פיטרנו את השומרים והתחלנו להסתובב בלי שומרים, בזמן שיצחק ומאיר מסתובבים כל אחד עם חמישה שומרים, והם דואגים לעצמם ולא אכפת להם כל מי שעשה להם. בזמן הזה מאיר בונה וילה במיליוני שקלים, בזמן שלארגון אין מה לאכול, והכל בטענה שאין כסף אין כסף אין כסף.

נדל"ן ועסקים. מאיר אברג'ל בזמן המעצר

"הבנו, חלק מהאנשים בארגון, שאנחנו צריכים לדאוג לביתנו, אחרת באמת לא יהיה לנו מה לאכול. אחרי שהבנו שכניסות של כסף לא יהיו מיצחק. כל אחד התחיל לדאוג לעצמו כמה שהוא יכול, הדברים התחילו להיראות מאוסים, התנהלו לא בצורה טובה. אנשים חדשים, שהם לא היו חלק מאיתנו, התווספו לארגון ונהיה לא נוח שם, בלשון המעטה. לא היה כסף, לא היה שום דבר. זה היה השלב שמבחינתי הבנתי שאם אני לא דואג לעצמי, למרות כל מה שעשיתי בשבילם, אני נשאר אחורה.

"אני מבחינתי הפסקתי להיות בקשר עם יצחק באותה תקופה. אני מתכוון לקשר האינטנסיבי שהיה לנו, מהבוקר עד הערב ביחד, לאט לאט זה התמעט, הייתי נפגש איתו פעם ביומיים שלושה. אחר כך פעם בשבוע, פעם בשבועיים, הוא הבין שאני מתרחק ממנו, ולא רק אני. אחר כך רק בטלפון, אחר כך פחות טלפון, ובזמן הזה אני שומע שהם עושים חייל ואף אחד לא דואג לנו. אני מבחינתי גמרתי איתם את הסיפור, הלכתי לחיים שלי, לא עניין אותי שום דבר.

"בזמן העזיבה שלי את הארגון, הייתי בקשר טוב עם יניב בן סימון, שהיה בחור מאוד רציני מבחינת יצחק, שכל השיחות, כל מה שהיה, יצחק היה משתף אותו. גם יניב היה מאוכזב, (עזב לדרום אפריקה, א"ז) הוא אמר לי 'אם אני נשאר פה אני מתהפך עליו. יניב ואני החלטנו שאנחנו עוזבים את הארגון. אחרי כמה זמן יניב אומר לי 'תשמע, תיזהר לקחת מיצחק אוטו'. אני מבין מה זה אומר שהוא אומר לי לא לקחת מיצחק אוטו, זה תדע שיצחק רוצה לפרק אותך, ובאוטו הראשון שהוא ייתן לך הוא ירים אותך לשמיים. לא ידעתי למה יצחק רצה לעשות את זה. הרי כל מי שהיה מסביב רק עשינו בשבילו, עבדנו בשבילו, לשם החברות, לא רק לשם האינטרס של כסף, הייתי המום מזה שהוא רוצה להרוג אותי.

"נפגשתי עם יצחק לאחר מכן, הוא לא ידע שאני יודע מהסיפור הזה שהוא מנסה לפרק אותי, ואמרתי לו שאני נוסע לחו"ל, שאני מרגיש שיושבים עלי משטרה 24 שעות ואני לא מצליח להזיז כלום. יצחק ניסה לשכנע אותי להישאר, אמר לי, 'יש לנו קזינואים'. אמרתי לו שאני לא יכול להישאר, כי אני מבין שהבן אדם רוצה לרצוח אותי ואני לא אומר לו. אחרי שנפרדתי ממנו ברוח טובה הוא שאל אותי עוד כמה זמן אתה חוזר, אמרתי לו חודשיים שלושה ואני חוזר".

לא ידעו שהוא עד מדינה. בומבי (מטושטש)

מונולוג של עד מדינה

התובעת רמתי-הילמן מבקשת מבומבי לספר על המשא ומתן שהסתיים בחתימה על הסכם עד המדינה, ומבקשת ממנו "לתאר את התהליך מהרגע שאתה מבקש לצאת".

בומבי: "כשנפתחה הפרשה, עצרו אותי ממש באותו יום של החתונה הילדה שלי הגדולה, והפרשה התפוצצה בתקשורת. במהלך המעצר שלי בימים שאני שותק נכנסים עדי מדינה בשרשרת, כל אחד הטיח בי דברים, כל אחד קרא לי הקמב"ץ, כל אחד האשים אותי ברציחות, ובזמן הזה אני יושב בשקט ולא מדבר. בא עד המדינה האחרון, שזה משקפיים, שהכין את המטען של יהודה הלוי. כשהוא נכנס הבנתי שאני מפה לא יוצא, הבנתי שאם אני לא אשתף פעולה אני יוצא בתכריכים מבית הסוהר, ואני לא חושב שמישהו משם או בכלל, במיוחד יצחק, שווה שאני אצא בתכריכים בשבילו".

"אני מתחיל לדבר עם יוני (רפ"ק יוני חג'ג', מנהל החקירה, א"ז), אני יודע שהחדר מוסרט ומוקלט, ואני אומר לו אני רוצה לדבר. אני רוצה לצאת איתך החוצה, לא בחדר. יצאנו מחוץ לחדר, אמרתי לו תקשיב, אני רוצה לדבר, אני רוצה לפתוח מה שאני יודע. אמרתי לו אני יכול לפענח את התיק של דיידונה, שמוטי חסין היה השותף שלי בתיק הזה, ואני יכול לפענח לכם את התיק ביהודה הלוי, כי אני הייתי אחראי שם".

התייעצת עם מישהו בעניין הזה?

"בשלב הזה לא התייעצתי עם אף אחד, קיבלתי את ההחלטה לעצמי, למשפחה שלי, לילדים שלי. יוני אמר לי אסור לי לדבר איתך בחוץ, בוא ניכנס ונדבר ונראה מה אתה יכול לתת. עם זה אני אלך לפרקליטות ונראה מה קורה. באותו שלב ביקשתי לראות את אשתי, הייתי חייב לשתף אותה בקטע שאני הולך לבחור צד והחיים שלנו אמורים להשתנות. יש לי ילדים קטנים שאני אמור להעביר אותם, אני ממש אמור להפוך להם את החיים, ולמרות שלא חשבתי שהיא תגיד לא, חשבתי לקבל את ההסכמה שלה.

"אחרי שהיא באה שיתפתי אותה. היא איתי באש ובמים. בכיתי, לא האמנתי שבגיל כזה אני עומד לעשות את המהלך הזה. שיתפתי אותה שאני הולך לצאת עד מדינה, אם יסכימו בכלל. הביקור הזה התנהל איזה שעתיים שאני בוכה והיא בוכה, אבל הבנתי שזה מה שאני צריך לעשות. אחרי שעליתי לחדר, יוני אומר לי או.קי, בוא תתחיל לדבר מה אתה יודע".

האדריכל. רפ"ק יוני חג'ג'

ואז התחיל משא ומתן על שנות מאסר.

"כשאמרתי שאני רוצה לשמש עד מדינה אמרו לי אתה מואשם ברציחות, אף אחד מהפרקליטות לא ידבר איתך על פחות משתי ספרות. התחלנו את המשא ומתן, הם דיברו איתי על עשרים שנה, ואני אמרתי שאני לא מוכן לקבל יותר מעדי המדינה האחרים. כולם קיבלו שלוש שנים, למה אני צריך לקבל עשרים שנה".

מה אמרת? למה להקל איתך?

"קודם כל אמרתי שאני מפענח להם את יהודה הלוי. אמרתי להם שאני יכול להביא להם את מוטי חסין על הרצח של דיידונה, שהוא היה שותף איתי ברצח, וטענתי בפני יוני מה אני שונה מתולי, שהוא סוחר סמים, מייבא כמויות אדירות של סמים ממדינה למדינה, שהוא יקבל שלוש שנים וממני רוצים עשרים שנה. לא הסכמתי. הדיאלוג הזה היה מלווה בהרבה בכי מהצד שלי, שאני עדיין לא יודע איך אני מדבר עם משטרה.

"המשא ומתן הזה התחיל להתנהל, ובאיזשהו שלב אמרתי להם או קיי, אני מוכן שלוש שנים, לא יותר מזה. ראיתי שהם לא יורדים, עליתי לשבע שנים, ראיתי שהם לא יורדים, עליתי לעשר שנים. ואז הם ירדו קצת ל-15 שנה. כשהבנתי פחות או יותר שיש לי הסכמה על עשר שנים שיתפתי אותם בעוד רצח שהם לא היו מודעים לו, הרצח של פרי יחזקאל, שיתפתי אותם בעוד מעשה שהייתי מעורב, ניסיון הרצח של זאב רוזנשטיין, והם לא רצו לרדת מ-15 שנה, בסוף התפשרנו על 14 שנה, כי הבנתי שאם לא אז העסקה מתפוצצת, אמרו לי TAKE IT OR LEAVE IT. לקחתי את העסקה.

במהלך המשא ומתן אתה מדבר גם על המשפחה שלך.

"אין פה שאלה בכלל, נפגשתי עם אשתי שעתיים ובכיתי ללא הפסקה, הרי נגד מי אתה עומד להעיד. מדובר באנשים שבשבילם להוציא מהלך בכל המדינה או בכל העולם, זה בשיחת טלפון אחת, וכשאני אומר מהלך זה לרצוח אותך איפה שתהיה. עם הקשרים שיש ליצחק ולמאיר, אין בעיה להגיע אליך בכל העולם. חששתי בעיקר לילדים שלי, עלי אני לא חושש, עד עכשיו אני לא חושש, אני לא רואה אותם ממטר. אני יודע שהבן אדם הזה מסוכן, אני יודע שהארגון הזה מסוכן, הייתי חלק ממנו. אני יודע לאן אני נכנס, ואני נכנס עם הרבה חששות".

התובעת בעדות בומבי. עו"ד איריס רמתי-הילמן

רשימת העימותים

בחקירה ביצעת עימותים עם הנאשמים. מה היה בעימות עם נאשם 3 (מאיר אברג'יל).

"נכנסתי לעימות, אמרתי לו את מה שהוא אמר לי. ששמעתי אותו מדבר על עסקת הסמים, חצי יגיע, חצי אחר כך, 800 קילו, בגלגלים של טרקטורים. ולאחר מכן אמרתי לו לגבי יהודה הלוי, שהוא אמר לי זאביק מגיע לצ'יינג', תגמור אותו המניאק הזה, ניקח לו את כל הקזינואים. זו האינפורמציה שמאיר הביא לי וזה מה שהטחתי בפניו".

מה היה בעימות עם אבי רוחן, נאשם 2?

"בעימות עם אבי הטחתי בפניו שהוא היה איתנו בספרד, שאני מכיר אותו הרבה שנים, שהוא היה איתי בפגישות המון פעמים, שהוא היה חלק מהעניין לגבי זאביק, שאמרתי לו הפעם אני מזיין אותו, והוא אמר לי יאללה בוא נגמור איתו המניאק הזה. זו הייתה הפגישה שלי עם אבי רוחן". 

יצחק, נאשם 1.

"אמרתי לו 'אתה מלשין, ואתה הלשנת על כולם. כל ההקלטות האלה של השיחות שאנחנו מוקלטים, זה כי הוא מדבר בטלפון ולא מעניין אותו שום דבר. אני אמרתי לו בעימות 'אתה הלשנת עלינו, בגללך כולם עצורים. אתה אחראי שהלכתי ודאגתי לרציחות, שמדובר בפרי יחזקאל, שמדובר בדיידונה, ושמדובר בפיגוע ביהודה הלוי, ושמדובר בגני התערוכה. כל זה בגללך, אמרתי לו, ואם לא היית מלשין עלינו, הכל היה נראה אחרת היום".

אהרון סוסן, נאשם 14.

"הטחתי בפניו שהוא היה חלק בלתי נפרד מהפיגוע של יהודה הלוי, שהוא היה אמור לדאוג למשרד, וקיללתי אותו גם שהכל קרה בגללו. אם הוא היה מביא את המשרד, אולי לא היו נהרגים אנשים, רק זאביק היה נהרג. הטחתי בפניו גם לגבי עסקת הסמים עם חביתה, שהוא היה חלק בלתי נפרד מהעסקה, ואמרתי לו אתה הבאת אותי לחביתה".

ספר מה היה בעימות עם ז'וז'ו (יוסף לוי, נאשם 13).

"ז'וז'ו זה העימות הכי קשה שהיה לי. נכנסתי, אמרתי לו 'אתה היית שותף, חלק בלתי נפרד מיהודה הלוי'. אמרתי לו שהוא התוודה בפניי לגבי הרצח של דיידונה. זה היה קשה, כי ז'וז'ו היה חבר נפש שלי עד היום האחרון שנעצרתי, היינו ביחד 24 שעות, זה כמו אח שלי הקטן. אבל קרה מה שקרה והייתי צריך לבחור. ובחרתי. ויש בי צער גדול על זה שהוא נמצא שם ואני במקום אחר, ואם הוא יהיה חכם, הוא יקפוץ על העגלה ויעשה עסקה ולא יראה את יצחק ממטר".

"כולם יודעים מי הבן אדם הזה". בומבי על אברג'ל

הנכסים של בומבי

בשנת 2006 בומבי טס למקסיקו עם משפחתו, והחל להתעסק שם בטקסטיל, לדבריו. אלא שאחרי שנתיים שם, כשילדיו לא הצליחו להתאקלם במסגרות הספרדיות הוא חזר. "היה איזה מקרה בבת ים שאיזו אישה נרצחה (מרגריטה לאוטין, יולי 2008, א"ז), שיצחק נעצר על זה. אחר כך התפתח לו התיק של אמריקה, והבנתי שהוא מוסגר לאמריקה, וכאילו בשנים הקרובות הוא לא יהיה בארץ. הילדים שכנעו אותי לחזור לארץ.

בוא נחזור לזמן שאתה בארץ, מהחזרה שלך ממקסיקו עד שנעצרת בתיק הזה. מה אתה עושה חוץ מהבגדים?

"בתקופה הזו נסעתי הרבה לסין ולמקסיקו בשביל העסק, התנתקתי מהעולם העברייני, לא רציתי לשמוע מאף אחד. למרות שהיו מתקשרים אלי שאני אבוא לפגישות, ניתקתי קשר עם כולם. נכנסתי שותף באולם אירועים. אני והשותף שלי אמיר דבש שילמנו קרוב ל-5 מיליון שקל לקנות 50 אחוז באולם אירועים באשדוד, אולם "בלה וידה". באותו זמן הייתי מתפרנס מהאולם והייתי מתפרנס מהעסק שלי במקסיקו. ההתנהלות של האולם היתה במשך שנתיים וחצי. ביום שנעצרתי והתפוצצה הפרשה שבומבי יצא עד מדינה, דאגו ללכת לשותפים שם, ואמרו אנחנו רוצים את החלק של בומבי.

"האנשים שהייתי שותף שלהם שם הם אנשים נורמטיביים, לא עבריינים, הם מפחדים. כשהתקשרתי אליהם מבית הסוהר ושאלתי מה קורה עם הכסף שלי, הם אמרו לי 'תשמע, היו פה אנשים. נתנו את להם החלק שלך. מבחינתנו אין לך שום דבר פה, ואם תתקשר נזמין לך משטרה'.

"חלק מהאנשים של הארגון נסעו גם למקסיקו לקחת את הכספים שלי משם. הדבר הראשון שעניין אותם כשיצאתי עד מדינה זה איך לקחת לי את הכסף. זה מבחינתי הסוף שלי בארגון, ואני עומד פה היום בצד השני של המתרס, ואני אומר משהו שאני לא יודע אם זה יפגע לי בעדות או לא יפגע, זה לא מעניין אותי כל כך אני רק רוצה להסביר את הצד שלי בעניין.

"עשיתי כל-כך הרבה בשביל הבן אדם הזה, עשיתי המון דברים שאנשים נורמטיביים יגידו זה בן אדם מתועב, אבל כשהייתי עם יצחק לא הרגשתי שעשיתי דברים מתועבים. כשאתה ליד יצחק יש את המושג 'הבא להרגך השכם להרגו'. זה התחושה שהוא נותן לכולם, כאילו זה בסדר אם אנשים נהרגים. הוא כל היום חושב להרוג אנשים… זה בסדר אם חפים מפשע נהרגים, כל עוד זה מקדש את המטרה שלנו, שזה בסופו של דבר שיהיה כסף, שיהיו קזינואים, שתהיה תהילה, שיהיו כתבות בעיתון. ואתה נשאב לתוך זה.

"היום אני מבין את הדברים אחרת, ואני אומר הבן אדם הזה לא מגיע לו שאני אשב בשבילו יום אחד בבית סוהר. לא רק אני, כולם פה (מצביע על ספסל הנאשמים) יודעים מי זה הבן אדם הזה ומצטערים שהכירו אותו".