ראיות יפואיות

שניים מהנאשמים בחניון בקומה 1 של החניון לעבר קומה 0 (השעה 17:04)

בני שגיא, שופט בית משפט המחוזי בתל אביב, הוא אחד מאותם שופטים אשר אינם מוגדרים כסנגוריאלים במהותם, ועדיין, הוא שופט אסרטיבי שניפק לאחרונה כמה החלטות אמיצות למורת רוחה של הפרקליטות במחוז תל אביב, החלטות המציבות קו אדום בכל הקשור לזכויות נאשמים וכשלים בחקירות משטרה.

כך הוא נהג בחודש שעבר כאשר החליט לשחרר נאשמים מרכזיים בפרשה 512, בינהם גולן אביטן הנאשם באספקת השלט רחוק אשר שימש להפעלת מטען החבלה בפיגוע הפלילי ברחוב יהודה לוי (2003), וכך הוא נהג השבוע כאשר הורה להיערך לשחרור עבריינים מסוכנים מיפו אשר נאשמים ברצח של ג'יהד חאמד (2015), כנקמה על רצח חברם הטוב, תאאר לאלא.

את השחרור של אביטן נימק השופט בחלוף הזמן, חולשת ראיות וחזרה למוטב של נאשם אשר מכחיש את מעורבותו ומאז הרצח לפני 13 שנה הקים אימפרייה עסקית ומשפחה כשרה למהדרין. פרקליטות המחוז מיהרה לערער, פעמיים, אבל בית משפט העליון לא התמסר ואף הציע למדינה לחזור בה מהערר (החלטה סופית צפויה בימים הקרובים), מה שלא מנע כעת מהשופט שגיא לקבל החלטה דומה גם לגבי היפואים, כולם עבריינים כבדים מליבת מלחמת הכנופיות בעיר הדמים. את השחרור הצפוי הוא מנמק בכשלים של חוקרי המשטרה אשר הגיעו עד לבאר עם התיק החמור הזה, אבל ככל הנראה לא ישכילו לשתות ממנה.

"פוטנציאל ההרשעה בעבירת הרצח על יסוד התשתית הראייתית הקיימת אינו נמצא ברף הגבוה", קבע השופט והורה לשירות המבחן לערוך תסקירים לקראת מעצר בית באיזוק אלקטרוני של שניים מששת הנאשמים, אלה אשר הסנגורים שלהם העזו להתעמת כבר בשלב המעצר עם הראיות.

החלטת השופט נפוצה כמו אש בשדה קוצים בבראנז'ה הפלילית, שם מכירים היטב את הנפשות הפועלות ואת העובדה שהנאשמים הצפויים להשתחרר מסובכים עם ארגון הפשע של עיזאת חאמד, שהוא עצמו אמור להשתחרר בקרוב ממאסר ממושך נוסף.

הרכב של תאאר לאלא לאחר החיסול בטיילת

מהיר ועצבני גרסת יפו

תאאר לאלה היה בן לאמא חד הורית ממזרח ירושלים אשר התיישבה ביפו אחרי שהותירה ברמאללה את אביו והסתבכה עם מאהב נרקומן. תאאר, אחד מחמשת ילדיה, גדל בשוליים של שדרות ירושלים ופילס דרכו בין גנבים קטנים, סוחרי סמים, גובי חובות ודמי חסות, עד שבשנות ה-20 לחייו הפך בעצמו לעבריין כריזמטי אשר ריכז סביבו קבוצה אימתנית של עבריינים אשר יצאו מהגטו היפואי לבתי מלון יוקרתיים ומגדלי דירות אופנתיים, ואיימו על ההגמוניה של ארגון הפשע המזוהה עם העבריין הבכיר בעיר, עיזאת חאמד.

על הרקע הזה הוצא חוזה על ראשו, וגזר הדין יצא לפועל בשבת חורפית שטופת שמש אחת ב-15 לפברואר 2014. הנער הפלסטיני שגדל ברחובות נסע להנאתו ברכב ב.מ.וו מפואר על הטיילת מכיוון יפו צפונה, ובדיוק מול מתחם התחנה ההומה הגיח לעברו אופנוע עם שני רוכבים אשר שלפו כלי נשק אוטומטים וירו כמה צרורות אשר לא הותירו לו סיכוי.

בלשי ימ"ר תל אביב, בחוסר רגישות משווע, עצרו ביום המחרת על בסיס מודיעיני בלבד וללא כל ראיות שני זוגות אחים בחשד לביצוע הרצח – האחים אוסמה ונידאל חנון, והאחים זיאד וג'יהאד חאמד. כל הארבעה שוחררו בחלוף מספר ימים, אבל אז הם גם סומנו ביתר שאת על ידי חבריו מעריציו של לאלא, לפחות שלושה מהם נעצרו כעבור מספר ימים עם אקדח כשהיו בדרכם לחיסול של מי מארבעת החשודים ברצח אשר שוחררו.

במשטרה היה ברור כי הנסיון הבא בוא יבוא. ואכן, ב-28 מאי אשתקד חוסל ג'יהאד חאמד באירוע ירי מתוכנן היטב ברחוב אד קוץ' על גבול יפו בת ים, הכביש המוביל ממחלף וולפסון בחולון אל שדרות ירושלים ביפו. שלוש מכוניות שימשו את המתנקשים, סיטרואן ברלינגו, מאזדה 3 שחורה וטויוטה קורולה.

באחד הרמזורים, המאזדה 3 חסמה את נתיב הנסיעה של המאזדה 2 בה נסעו חאמד ונהגו האישי אשר חזרו ליפו מביקור ברמאללה. באותו הרגע, הטויוטה התנגשה קלות מאחור במאזדה הקטנה, ומיד יצאו מהטויוטה שני רעולי פנים אשר ירו לעבר חאמד והנהג שנפצע קלות. חאמד התעשת במהירות, הוא פתח את הדלת והחל לברוח ברגל לעבר הרחובות ממערב לשדרות ירושלים, אבל המתנקשים רדפו אחריו בשלוש מכוניות, עד שסגרו עליו ושניים מהם ירו לכיוונו עשרות כדורים מתת מקלע ואקדח. חאמד עוד הצליח ללכת מרחק קצר, אבל התמוטט ופונה לבית חולים וולפסון, שם נקבע מותו.

המתנקשים נמלטו עם שלושת הרכבים למקום מסתור בדרום תל אביב, הם הותירו בטויוטה את כלי הנשק, הציתו אותה ונמלטו עם המאזדה השחורה והברלינגו.

הרחוב בו התבצע הרצח, כחמש דקות לאחר הרצח (18:24)

רשת עם חורים

בלשי ימ"ר תל אביב חקרו ומצאו, כי חברו הקרוב של לאלא, עבד עייש, עמד מאחורי תוכנית החיסול יחד עם ארבעה חברים ואיש טכני אשר סייע למבצעים לשתול מכשיר עיקוב (ג'י.פי.אס) במזדה 2 שהיתה ברשות הנהג הצמוד של החשוד ברצח לאלא, ג'יהאד חמאד.

בכתב אישום שהגישו עו"ד ראאד ענוז ועו"ד לילך שלום מפרקליטות מחוז תל אביב בחודש פברואר נטען, כי ששת הקושרים, עבד עייש (30), עבד מחאג'נה (46), עלי חאמד (37),חליל עספור (28) וחאלד זיינב (34), תכננו את המארב באמצעות מכשיר עיקוב שקנה מחנות "ספיי שופ" בתל אביב האיש הטכני של החבורה, מוחמד אטרש (27), שהתגורר מול הבית של ה"נהג בוס", והפעיל גם מצלמות אבטחה אשר צפו על ביתו.

במסגרת ההיערכות לדיונים בהארכת המעצר עד תום ההליכים התברר כי הבסיס לכתב האישום הוא ראיות נסיבתיות. החוקרים הגיעו לעשרות מצלמות אבטחה על אם הדרך של המנוח והנאשמים בשבועיים שקדמו לרצח, מאז הותקן מכשיר העיקוב. המומחים גם איתרו שלל ראיות סלולריות: איכונים רלוונטים בזמן העיקוב, לרבות הדממות יזומות לכאורה של המכשירים בזמן הרצח ואחריו; שיחות טלפון בין הנאשמים לצד נגישות וירטואלית של חלק מהם אל השרת ואתר האינטרנט אשר בו הוצגו האותות אשר שידר מכשיר העיקוב; החוקרים טענו כי הצליחו לקשור בין הנאשמים לבין הסיטרואן ברלינגו אשר שימשה כרכב המילוט מזירת הרצח אל מלון אורכידאה ברחוב הירקון אשר ממנו יצאו הנאשמים למשימה; הראיה הפורנזית היחידה שנמצאה היא די-אן-איי של האיש הטכני, אטרש, על מתג ההפעלה של מכשיר ה-GPS אשר הושתל ברכב של המנוח, ועוד כמה מילים מיותרות שלו עם מדובב בתא המעצר.

כל אלה, טענו בפרקליטות, מובילים למסקנה אחת ברורה ויחידה, כנדרש בתיק של ראיות נסיבתיות, שהנאשמים ביצעו בצוותא את הרצח.

עו"ד יקי קהן	עו"ד ווליד כבוב	עו"ד שאדי כבהא

עורכי הדין משה שרמן, ירום הלוי ואורית חיון אשר מייצגים ארבעה מהנאשמים, עייש, מחאג'נה, אטרש ועספור, ויתרו על הזכות לטעון לראיות בשלב המעצר ושמרו את התחמושת לשלב המשפט, בינתיים הם מקווים שתסקיר שירות המבחן יספיק לשחרור בתנאים מגבילים. לעומתם, עורכי הדין יקי קהן, ווליד כבוב ושאדי כבהא, אשר מייצגים את הנאשמים חמאד וזיינב, החליטו להתעמת לאלתר. לטענתם, הראיות לוקות בחסר ואין בהן כדי לקשור את מרשיהם לרצח, "יש חורים רבים מדי בעלילה".  

הסנגורים טענו כי נפלו כשלים חמורים באיסוף נתונים מרכיבים מהותיים בתיק החקירה כמו מצלמות האבטחה, איכונים סלולריים ומכשיר העיקוב, ובמקביל ניתנה פרשנות מרחיקת לכת לחומרה בנוגע לאותם הרכיבים כמו הקשר של הנאשמים לרכב המילוט (הברלינגו), או הטענה על דפוס פעולה מתמשך של הדממה משותפת במכשירים הסלולרים של הנאשמים במועדים קריטיים לתכנון החיסול, וביום הביצוע. כאשר "מתארים לנו יחידת חיסול מובחרת אני מצפה לראות חיילים ממושמעים", טען עו"ד כבהה בציניות בנסיון להפריך את התזה הסלולרית באמצעות מקרים רבים מרשימת האיכונים ופלטי השיחות של הנאשמים בשבועיים של המעקב הסלולרי אחרי המנוח, הגם שבאופן מחשיד ביותר כל הנאשמים דוממו סלולרי בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים בערב הרצח.

עו"ד משה שרמן	עו"ד ירום הלוי	עו"ד אורית חיון

עורכי הדין קהן וכבוב התמקדו בכשלים שלומיאלים ממש של חוקרי המשטרה. למשל, הם לא השכילו לאסוף את מצלמות האבטחה אשר יכולות להוכיח אם מי מהנאשמים נכנס לברלינגו אשר שימשה למילוט הרוצחים, וכאשר חיפשו אותם כעבור מספר חודשים הסרטונים הרלוונטים כבר נגרסו.

לא פחות חשוב, טוענים הסנגורים, החוקרים התרשלו בחובה להוכיח שהנאשמים לא שהו במלון בזמן הרצח, בין חמש לשמונה בערב. הסנגורים הראו כי במזכרי הפעולה של המשטרה נרשם כי לאחר הרצח נשלחו למלון אורכידאה שוטרי סיור לבדוק אם הנאשמים, שהיו חשודים מיידיים, שוהים בחדריהם. אלא שבמקום לשלוח בלשים מיומנים וחדורי מוטיבציה נשלחו שוטרי סיור מנומנמים אשר הסתפקו בדפיקה על כמה דלתות ופסחו על דלת חדרו של הנאשם עלי חאמד, ומשלא נענו עזבו את המלון אחרי שבע דקות בלבד. "הפרקליטות קובעת בביטחון מופרז כי הנאשמים יצאו מהמלון לביצוע רצח, אבל אין לה כל ראיה לכך שחאמד יצא מהמלון או חזר אליו", טען עו"ד קהן. עמיתו, עו"ד כבוב הוסיף בהקשר זה: "כתב אישום בתיק רצח מבוסס על הנחות והשערות, על ספקולציות… יש ימ"ר, יש מפקד ימ"ר, אבל הם שלחו סיירים שבאים, שמים את האוזן על הדלת, והולכים. זו עבודה? זה מחדל".

השופט בני שגיא

בלתי מספיק באיסוף ראיות

השופט שגיא הודיע על כוונתו להורות על שחרור הנאשמים חאמד וזיינב לחלופת מעצר רק לאחר שסקר אחת לאחת את הראיות, לצד טיעוני הצדדים, והגיע למסקנה קרובה מאוד לטיעוני הסנגורים דווקא, תוך שגם הוא מותח ביקורת על חקירת המשטרה ועבודת הפרקליטות שהולכת לאבד תיק נוסף בסדרה.

"מארג ראיות נסיבתיות יכול לשמש בסיס להרשעה רק במקום בו מדובר בראיות בעלות עוצמה, שמשתלבות ויוצרות מסכת ראייתית רצופה של עובדות", הסביר השופט את פסיקת בית משפט העליון. "במקרים בהם קיים סימן שאלה בדבר עוצמתן המצטברת של ראיות נסיבתיות על בית משפט לשקול היטב אם יש הצדקה להורות על מעצר עד תום ההליכים… לצורך הכרעה אבחן כל אחת מהראיות הנסיבתיות וכיצד היא משתלבת במארג הכולל".

השופט איבחן קיומו של מניע לרצח מצידו של נאשם מספר 1 בלבד, עבד עייש, אבל הדגיש כי מחומר הראיות לא עולה קיומו של מבנה הייררכי בינו לבין יתר הנאשמים, כזה אשר מצדיק ביצוע הרצח על ידם תחת מרותו, כך שטיעון התביעה לקיומו של מניע (הגם שאין בו חובה במשפט הישראלי) הוא מוגבל ביותר.

עכשיו ניתח השופט את מחדלי המשטרה באיסוף מצלמות האבטחה מחניון המלון, וכיצד מחדלים אלה משפיעים על ההוכחה שהברלינגו עימה נכנסו חלק מהנאשמים לחניון המלון בשעה שלוש אחר הצהריים היא אותה ברלינגו אשר תועדה יוצאת ב-17:10 מאותו ההחניון, ולפי כל הסימנים היא זו שב-18:19 תועדה בזירת הרצח כרכב המילוט.

הסיבה: אוסף סרטוני האבטחה של קומה 0 בחניון שהמשטרה תפסה באותו יום אינו כולל את טווח הזמנים הקריטי לרצח, בין 15:00 עד 17:10, כך שלא ניתן להוכיח כי הברלינגו שיצאה מהחניון היא זו שהנאשמים נכנסו איתה למלון בשעה שלוש. יותר מכך: מנהל המלון שהתבקש לזהות את הברלינגו שנראית יוצאת ב-17:10 העריך כי מדובר ברכב השירות של עובדי המלון.

עד כמה היתה קרובה המשטרה להוכיח את הקשר של הנאשמים עייש וזיינב לברלינגו המפלילה, ועד כמה נוקשה ומקובע העידן הדיגיטלי, מעיד סרטון אבטחה אחר בו נראים השניים ב-17:04 צועדים בקומה 1 של החניון לעבר קומה 0, אלא שבהיעדר הצילומים של הנעשה בקומה 0 לא ניתן לקבוע כי הם נכנסו לאותה ברלינגו שכעבור שש דקות תועדה יוצאת מהחניון בדרכה לזירת הרצח של ג'יהאד חאמד ביפו.

"בהקשר זה ראיתי טעם בטענת הסנגורים לקיומו של מחדל חקירתי בלתי ניתן לתיקון המשליך על עוצמת הראיות… בוודאי כאשר עסקינן בחמישה נאשמים אשר היו במלון ונטען שהם יצאו לפעולה משותפת בעוד שהתיעוד רלוונטי לשניים מהם, ואף הוא אינו חד משמעי".

אחד הטיעונים של התביעה הוא, שחמשת הנאשמים תועדו במלון בפעם האחרונה ב-16:45, יצאו למשימתם ב-17:10 וביצעו את הרצח ב-18:19 בדיוק. השופט מייחס את "החור" בתיעוד הנאשמים, השעה שחלפה מאז פגישתם במלון ועד לשעת הרצח, דווקא לזכותם: "מתי הצטיידה החבורה בכלי רכב, בכלי נשק, באביזרים שיקלו על שריפת רכב החיסול, וכיצד הצליחה 'להתחבר' עם רכב המנוח עת נכנס לעיר יפו באזור עמוס מכוניות? האם המתינו בצד הדרך? האם במקום אחר? כאשר עסקינן בחור כה משמעותי ברצף האירועים, ובהיעדר ראיות משמעותיות לזהות היורים, לא ניתן לשלול מעורבות אנשים אחרים שלחצו על ההדק".

עו"ד אורית חיון המייצגת את עספור מסרה בתגובה: "מדובר בהחלטה תקדימית המשליכה על כל ששת העצורים בתיק. בית המשפט מצא כי מחדלי החקירה מצדיקים שחרור, על אף שמדובר בעבירת רצח. לגבי מרשי, עספור, בית המשפט התייחס וקבע כי לא ניתן לשייך אליו את החזקת הג'י.פי.אס רק בשל איכוני טלפון ללא ראיות נוספות". 

עדכון (21.8): "גם מעצר בית זה בונוס מאוד גדול לפרקליטות"

סופי ומוחלט: השופט בני שגיא שחרר בתנאי מעצר בית של איזוק אלקטרוני את ששת הנאשמים בפרשה, לאחר דיון שהתקיים בפניו (21.8), בו חזרו הסנגורים על עיקרי הטענות בדבר חולשת הראיות בתיק ומחדלי החקירה.

הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי מבית המשפט העליון, לאחר שערעור הפרקליטות על החלטתו הקודמת של השופט שגיא נדחה.

בין היתר, עו"ד שרמן טען בדיון כי "אולי התחושה במדינת ישראל שאין שופטים בתל אביב וילכו להרכבים ויקבלו הרשעות, אז יש לי בשורה: יש שופטים בתל אביב".

עו"ד ירום הלוי הוסיף: "מצב הראיות שואף לאפס. אפילו מעצר בית זה בונוס מאוד גדול לפרקליטות".

בסיום הדיון, השופט שגיא הורה ליחידת הפיקוח על האיזוק האלקטרוני לבדוק את היתכנות האיזוק בכתובות המפקחים שהוצגו לפניו.