עדים עם שלדים

אחד משלהם. שמעון סבח ושמעון יעקב (עקא), ולידם עד המדינה הלודאי מפרשה 512

בשנה האחרונה נוספה משימה מיוחדת לבלשי ימ"ר תל אביב, לפקוח שבע עיניים על עד המדינה שלהם נגד הזרוע המבצעית של ארגון מוסלי. העד אשר מוגדר מאויים וזוכה להגנה מכוח החוק להגנת עדים, הפך בעצמו לאיום מבחינתם של אנשים מסויימים אשר היו מעורבים ברצח אחיו בדרום אפריקה, אבל מי שיותר מעצבנים אותו הם אלה הפועלים נגדו באמצעים משפטיים וגורמים לו נזק כלכלי. לפי אחד הדיווחים הוא אפילו מחפש לפגוע בהם (ויש הנשבעים שהוא עושה זאת חמוש באקדח) במהלך הגיחות שלו מדירת המסתור אי שם, כדי להשלים גביית חובות מאנשים בדרום גוש דן.

עד המדינה הזה התעמת עם מפעיליו ומאבטחיו אינספור פעמים, נעלם להם, הודיע על פרישה מהתוכנית להגנת עדים ואף סירב להעיד עד שלא ישודרג שכרו, אבל הוא אינו היחיד שהופך למעמסה על המשטרה. אם יתקיימו בקרוב תרחישים מסוכנים מהסוג שהוא מבטיח לאויביו, עדי מדינה שהם עבריינים מסוכנים ואכזריים יהוו איום על המרחב הציבורי, מקור לשפיכות דמים של חברים לשעבר ובני משפחותיהם, של יריבים בכלא ומחוצה לו, לרבות אנשי מערכת אכיפת החוק לסוגיהם.

מדובר בעבריינים בעלי יכולות מוכחות לפגוע ולהרוג, שמתוסכלים מעצם ההגעה למצב שנכפה עליהם, אם בגזל ואם במאבקי אגו. מדובר בעבריינים נטולי הכשרה חברתית מינימלית, שלמדינה אין ערבות על היכולת לשכן אותם ברשות להגנת עדים, לא כל שכן להחזירם למוטב.

במשטרה ובפרקליטות מסתתרים מאחורי מעטה החשאיות בגיבוי בתי המשפט, מה שמונע דיון אמיתי על התנהלות עדי מדינה מז'אנר ארגוני הפשיעה. העובדה שבשנה האחרונה שינו את הכללים וגייסו רוצחים עם דם על הידיים, רק מחמירה את המצב. במסגרת הפרשות הגדולות גייסו המשטרה והפרקליטות למעלה מ-10 עדי מדינה מליבת הפעילות של הארגונים, חלקם רוצחים אשר הודו במעורבות ישירה בעבירות רצח.

עד המדינה נגד ארגון מוסלי (צילום באדיבות חדשות 10)

המדינה: אלו עדיי

העד נגד ארגון מוסלי הודה שביצע עם אחיו שלושה מעשי רצח, בינהם של נער בן 17, רק שבפרקליטות הכשירו אותו כעד מדינה על בסיס הגרסה הבלתי נתפסת שלו, שבמסגרת הביצוע בצוותא חדא אחיו היה היורה והוא רק נהג האופנוע, או הסטלן שהקשיב למוזיקה ברכב בזמן שאחיו ערף את ראשו של בן ה-17, סיפור שאף פעם לא מעייף לחזור לכתוב ולקרוא.

עוד זה מדבר וזה בא, עד המדינה בפרשה 1131 המכונה שוורצמן. מכריו טוענים שהוא כבר מפזר הבטחות על כך שהוא חוזר לעסקיו בחולון ובת ים, ולצידן איומים כמיטב הז'אנר. שוורצמן הודה במעורבות פעילה ברצח ג'ורדן אזולאי בן ה-22, לפי כתב האישום הוא ירה בו, רוצץ את גולגלתו במו ידיו וקבר אותו יחד עם אחרים בחולות פלמחים. ככל הידוע, הוא העיד כי נטל חלק פעיל גם ברצח של בר כהן בן ה-20, חברו של ג'ורדן, מה שמוטט את עדות עד המדינה נגד ארגון מוסלי אשר "המציא" פגישה בה שי מוסלי שילם לרוצחי בר כהן מארגונו, עדות שהספיקה להגשת אישום על רצח במשפט אשר עומד כעת בפני קריסה. לפי שוורצמן הוא הסיע לזירה את היורה, דניאל סמרה, שנרצח זמן קצר לאחר רצח בר כהן, אלא שלפי הודעת המשטרה השבוע לא יוגש כתב אישום על רצח בר כהן.

זוהי דוגמה מצויינת לכך שהמשטרה והפרקליטות מסתירים פרטים ואישומים נגד עדי מדינה, בין היתר כדי לא לספק תחמושת לסנגורים במשפטים מקבילים. כך במשפט נגד ארגון מוסלי, כך במשפט פרשה 512, ומהשבוע גם במשפט פרשה 1131, שלושה מגה תיקים שגיבוריהם תלויים זה בזה, אבל גם קבורים זה ליד זה.

מעבר לטקטיקה ולאסטרגיה, להורים של בר כהן נמסר כי לא יוגש כתב אישום בתיק מאחר וסמרה נרצח ואילו שוורצמן הוא עד מדינה, שהודה בעוד עבירות חמורות ואולי גם מעשי רצח אשר לא הבשילו לכתבי אישום, פומביים לפחות.

מי רצח את ג'ורדן?

אחד מעדי המדינה המרכזיים בפרשה 512 הוא העד שגוייס אחרון, "הלודאי", עבריין רב מעללים שגדל בצילו של יצחק אברג'ל בעיר לוד ובבית הסוהר, נטל חלק במעשי שוד ורצח ועבר לעקיצות כלכליות עד שהוצא נגדו גזר דין מוות על ידי עבריין בכיר מאשדוד. בחסות "רחמיו" של יצחק אברג'ל הוא רק הוגלה למקסיקו עם משפחתו החוזרת בתשובה, שם שהה עם עבריינים ישראלים כמו מוטי חסין עד שקיבל היתר לשוב לארץ, והפך לעד מדינה נגד אברג'ל וחסין.

לפי התביעה, בשנת 2003 הלודאי היה נציגו הישיר של יצחק אברג'ל ומי שהפיק חמישה מעשי רצח לפחות: דוד ביטון (דאידונה), על כך שזלזל בארגון אברג'ל; פרי יחזקאל, על כך שרצח לכאורה את יעקב אברג'ל; ושלושה אזרחים שנרצחו בפיגוע הפלילי ברחוב יהודה הלוי, על כך שפסעו לתומם בנתיב הכסף היומי של רוזנשטיין. חוקרי המשטרה לא רצו את הלודאי כעד מדינה, מבחינתם התיקים נגד אברג'ל היו סגורים, אבל אז הוא שלף בתחכום את שמו של מוטי חסין, הדגל האדום של פרקליטות מחוז תל אביב, מה שפיתה את החוקרים והפרקליטים לגייס גם אותו.

ביום אחד הפך הלודאי משחקן הציר של ארגון הפשע לעד המפתח נגדו, כזה שמייתר עדויות של עדים אחרים הגם שהוא סותר את חלקם, וניתוח מעמיק של עדויותיו אף מלמד שלא תמיד ניתן להוכיח אותן מעבר לספק הסביר כנדרש בתיק רצח.

עד המדינה בפרשה 1131. שוורצמן

בכל האירועים האלה, טוען עד המדינה, הוא נטל חלק אך לא היה הרוצח בפועל, ובשיא הציניות הוא מתייחס לרצח הכואב מכולם, הפיגוע הפלילי ברחוב יהודה הלוי. שם הוא פעל תחילה כאיש הסוד של יצחק אברג'ל בפגישה המפורסמת בבלגיה, השליח שהודיע למשתתפים כי צריך להתארגן למלחמה ברוזנשטיין. בהמשך, בארץ, הוא ארגן את אנשי המקצוע אשר הכינו את מטען החבלה שגרם לפיצוץ הטראגי. לפי עדות עד מדינה נוסף בפרשה, זה המכונה "המהנדס", שהודה בהכנת מטעני החבלה בביתו ובהובלה שלהם לקבלן השינוע, היה זה הלודאי שדרש ממנו להוסיף ברגים ומסמרים כדי שיהיה מטען חזק והפעם לא יפספסו.

"רק אדם אחד אחראי לפיגוע הפלילי ביהודה הלוי, וזהו עד המדינה הלודאי", אומר עו"ד משה יוחאי המייצג את מאיר אברג'ל יחד עם עורכי הדין יוגב נרקיס ואורון שורץ. "כאזרח במדינת ישראל, ובלי קשר למקצוע שלי, אני לא יכול לחיות בשקט עם המחשבה שנתנו כאן פרס לרוצח. כל מי שנפגע, או שיקירו נרצח כתוצאה מהמסמרים והכדורים שעד המדינה הורה למהנדס המטען להוסיף על מנת שיהיה פיצוץ אדיר, צריך להביע מחאה על כך שהאחראים הישירים לביצוע קיבלו מעמד של עדי מדינה עם סל הטבות שמסתירים אותו מהציבור הרחב".

מסמרים. עו"ד משה יוחאי

לאן נעלמה הטכנולגיה?

עדי המדינה מתארים בעדויותיהם בהרחבה כיצד פעלו ללא הפרעה במהלך מעשי הרצח. למשל, העד נגד ארגון מוסלי מספר איך נפלה להם מחסנית בהימלטות מזירת רצח, איך הוא ואחיו שלחו למקום המשוער סמוך לזירה נער שליח שמצא אותה, ואיך הם המשיכו איתו לחולות ראשון לציון שם רצחו גם אותו. עד המדינה שוורצמן סיפר איך חפרו בור לג'ורדן, איך הוא ושלושה עבריינים מראשון לציון הסיעו אותו לבור על אופנוע של הארגון, איך אחרי הרצח הלכו לבית של שלומי ניאמצ'יק, ומשם לבית של מוטי חסין, להתקלח, להחליף בגדים ומשם לים המלח להיטהר פיזית מכל שאריות הדם.

אחרי תיאורים כאלה מותר לשאול בדיעבד, איפה היו בלשי יחידות העילית אם לא במעקבים צמודים אחרי דמויות מפתח? מדוע הם לא היו בסביבה של שי מוסלי כאשר אנשיו הקרובים, עד המדינה ואחיו, רצחו בזה אחר זה שלושה אנשים? מדוע הם לא היו מספיק בסביבה של הבוסים החדשים, מוטי חסין ושלומי ניאמציק, ומדוע בלשי ראשון לציון לא התערבו במלחמת הכנופיות בין המערב למזרח. אם תשאלו את אבא של ג'ורדן הוא יגיד לכם, שהמשטרה המקומית דווקא הזהירה את בנו, אבל אף אחד לא דאג למנוע את הרצח. מדוע עשרות בלשים חדורי מטיבציה לא נשלחו אז לשכב במארבים אחרי שתי החבורות, לסכל ולתפוס על חם גם מניחי מטעני חבלה ורוצחים?

בעולם טוב יותר אולי היו חוסכים כמה אלמנות ואמהות שכולות, ולא מתפארים בעד מדינה רוצח ש"סידר קבר למשפחת אזולאי אחרי חמש שנים". אבל בשנת 2012 יחידות המשטרה הרלוונטיות הגיבו באטימות על שאילתות בנוגע לרציחות מתחילת הדרך, בינתיים מעשי הרצח התרבו והתפשטו מראשון לציון לאזור פתח תקווה על בסיס אותו סכסוך בין הבנקים של אברג'ל ומוסלי – סך הכל למעלה מ-25 גופות.

תרגיל מבצעי של אגף חקירות ומודיעין 2016

לאן נעלמה במלחמת הצ'יינג'ים הטכנולגיה המהוללת, האזנות סתר, האזנות נפח, תצפיות, וידאו, סייבר, יומינט, סיגינט ושאר פרפראות. מעולם לא היו למשטרה כל כך הרבה סמכויות, וקשרים עם האינטרפול והאף.בי.איי. במקום להשקיע את כל העושר הזה במניעה ובמאבק מקצועי נקי בארגוני פשיעה, הם מעדיפים להמתין בסבלנות לעדי מדינה בדיליי של חמש עד 15 שנים, לשחרר כמה רוצחים כדי להכניס לכלא כמה רוצחים אחרים.

המשטרה מעדיפה להשקיע בחשיפת גידולי מריחואנה ריחנית ולמחזר סיפורים מפיהם של עדי מדינה מושחתים ואכזריים. שהפרקליטות תתבזה איתם בבתי המשפט. שהשופטים יתמודדו עם עדי מדינה מניפולטיבים המחזיקים בכמה אמיתות, עדים סלקטיבים שמלכתחילה מסרבים להפליל בני משפחה וחברים קרובים.

לא סתם עוטה אותם המערכת כולה באיסורי פרסום, יש להם מה להסתיר. איסור פרסום שמות עדים אינו חובה בחוק, אלא מבוסס על שיקול דעת המשטרה והפרקליטות, ומותנה באישור בית המשפט, שמקבל בהכנעה בקשות לצווים.
חרף מסוכנותם מתעקשת המדינה לחסות את זהותם של עדי מדינה אשר מהווים איום לא פחות מאשר הם מאויימים.

בנוסף, איסור פרסום שמותיהם פוגע באמינות עדויות הניכיון בהן הם חייבים להתוודות על כל פשעיהם קשריהם וכדומה. אם עדות הניכיון, שהפכה לאות מתה, לא תהיה פומבית, כיצד נדע שהם אכן התוודו על כל פשעיהם? מדוע לחסות בכלל שם של פושע מסוכן ורוצח, במקרה הגרוע ניתן להסתפק באיסור פרסום זהויותיהם החדשות, אם וכאשר ישתלבו בתוכנית להגנת עדים, המוסד היחיד שמקשה עליהם.

הרי לא סתם פרקליט המדינה שי ניצן נקלע לעימותים על בסיס יומיומי כמעט עם מנהל הרשות, אבי בן חמו. זה מעוניין לדחוף כמה שיותר עדים לא ראויים, וזה מעוניין לשמור על המנגנון הייחודי שמנסים לבנות ברשות: בלי עבריינים מסוכנים פעילים, בלי משתמשים בסמים, בלי רוצחים בפוטנציה.

עוה"ד נוי ושפרלינג	עו"ד אביגדור פלדמן

סוגיית האמינות

בשנת 2002 זיכה בית משפט העליון עבריין מחדרה שהורשע בשוד ורצח על בסיס עדות של עד מדינה, שעדותו נמצאה לא אמינה בנוגע לנאשם נוסף בתיק אשר זוכה במחוזי. עקב טיעוני הסנגורים, אביגדור פלדמן, דורון נוי ויהלי שפרלינג אשר מייצגים גם בתיק נגד ארגון מוסלי, בית המשפט קבע אז הלכה לפיה עד מדינה אינו יכול לדבר בשני קולות – האמין והלא אמין.

אולי מוקדם עדיין לקבוע מסמרות לגבי אמינות עדי המדינה בפרשות האחרונות, אבל רק לאחרונה הודיעה פרקליטות מחוז תל אביב על התפתחות דרמטית במשפט ארגון מוסלי, על בסיס העדות שמסר עד המדינה בפרשה 1131 על רצח בר כהן. מעניין יהיה לראות, מה תהיה עמדת התביעה במשפט ארגון מוסלי בנוגע לאמינות עד המדינה שלהם, שכאמור "המציא" את הסיפור על רצח בר כהן?

מנגד, מעניין יהיה לראות מה תהיה עמדת התביעה בנוגע לאמינות עד המדינה בפרשה 1131, הרי בסופו של דבר העדויות שלו לא הספיקו בתיק רצח בר כהן, כמו גם בתיק רצח דוד ביטון (דאידונה) אותו הוא ייחס לעבריינים מחולון, שגם נגדם לא הוגש כתב אישום בסופו של דבר.

כמובן יהיה מעניין לשמוע את עמדת המדינה גם במשפטים של פרשה 512 בנוגע לאמינות עד המדינה הלודאי, על רקע העובדה שהפרקליטות מייחסת את רצח דאידונה למוטי חסין, ואילו עד המדינה שוורצמן (האמין בעיני המדינה), סותר שוב את התביעה בכך שכמו במקרה בר כהן, הוא מייחס גם את הרצח הזה לאחרים מאלו שהמדינה מאשימה.

מדיניות. פרקליט מדינה שי ניצן

דם על הידיים? הולך 

בתגובת הפרקליטות לא ניתנו תשובות לשאלות הישירות שנדונו כאן, "בכתבה ישנן מספר מסקנות שאין להן בהכרח תימוכין בחומר הראיות", נמסר, "הפרקליטות תגבש את עמדתה בכל אחת מהפרשות ותציג אותה בפני בית המשפט".

לגבי עדי מדינה המעורבים ברציחות נמסר: "חתימת הסכמים בפרשות המוזכרות אינה סותרת את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, שעל פי הנחייתו אין לחתום עם העבריין העיקרי. אבל, ככל שישנו ראש ארגון פשיעה, העבריין העיקרי הינו ראש הארגון ולא העבריין שנשלח לבצע. בהנחיה זו מוזכר גם כי ניתן לשקול חתימת הסכם עד מדינה עם מבצע עיקרי, כשישנם שיקולים מיוחדים המצדיקים זאת, בין היתר, פיענוח פרשיות חמורות והעמדה לדין של שורת עבריינים מבצעים עיקריים".

בפרקליטות מודים כי "ללא עדותם של עדי מדינה ישנו קושי רב בחשיפת פשעים חמורים שבוצעו או שעומדים להתבצע. כדי להגיע לחשיפת פשעים ולאסוף ראיות נגד ראשי ארגוני הפשיעה, ישנו צורך לחתום על הסכמי עד מדינה עם חבריהם, שהם בעלי עבר פלילי עשיר, כיוון שרק בידיהם יש מידע ויכולת איסוף ראיות ברמה הנדרשת במשפט הפלילי. לעדותם מתווספות תמיד ראיות תומכות והפרקליטות בודקת כי לא הוטעתה". 

בפרקליטות מציינים כי לא ידוע להם על התנהגות עבריינית של עדי המדינה בפרשות המדוברות לאחר חתימת ההסכמים עימם. לגבי איסור פרסום השמות נמסר: "מדובר בעדים המצויים בסכנת חיים ממשית, שלהם ושל בני משפחותיהם, ואיסור הפרסום נועד להגן עליהם".

מפקד יאחב"ל יגאל בן שלום

במשטרה נחושים לגבי צדקת הדרך, אבל גם שם מודים כי ללא עדי מדינה אין להם יכולת לבסס הרשעות בתיקי פשע חמור מהסוג המדובר: "במסגרת המאבק הנחוש בפשיעה החמורה והמאורגנת נעשה שימוש במגוון רחב מאוד של כלים חקירתיים ובהם עדי מדינה. גיוסם בא על מנת להגיע לראיות שאילולא היה לנו מקור פנימי השותף לדבר העבירה, כנראה לא ניתן היה לבסס תשתית ראייתית הנדרשת לצורך הרשעה בבית המשפט. מאבק זה מניב תוצרים חסרי תקדים ובכללם חשיפת עבירות חמורות ומניעתן, חשיפת עבריינים, ביסוס הראיות נגדם, הרחקתם ופגיעה בתשתית הכלכלית המאפשרת את פעילותם וניזונה ממנה.

"כל הסוגיות הנוגעות לעדי מדינה מנוהלות באופן מוקפד וסדור בתיאום עם גורמי משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים ונידון על שולחנם של הגורמים הבכירים והמוסמכים לכך, תוך שקילה יסודית ומעמיקה של מכלול הנסיבות וההשלכות. בין היתר, גם סוגיית מידת מעורבותם בעבירות, בחינת האיזונים הראויים, הגנה על חסיון פרטיהם ועוד, כאשר לנגד עיני מערכת האכיפה מונח בראש ובראשונה האינטרס הציבורי והבאת הפושעים לדין".

הכתבה כפי שפורסמה ב"מעריב סופהשבוע"