"חולשה ראייתית בתיק הלבנת ההון של יאיר ביטון וארגון אברג'ל"

אולם השמחות "הרודיון" בראשון לציון

ביום בו בית משפט קובע כי קיימת חולשה ראייתית בתיק הלבנת ההון נגד שמעון בלולו, שנחשב כאיש כספים של ארגון אברג'ל בפרשת חברת הבנייה ב.יאיר וחברת "גן רווה" – המדינה מגישה כתב אישום נוסף נגד בלולו, על ניכוי חשבוניות פיקטיביות בכשני מיליון שקל.

על פי כתב האישום שהוגש (25.9) על ידי מע"מ, בלולו (54) הונה את רשויות המס בניהול החשבונות של אולם השמחות "הרודיון" בראשון לציון שבבעלותו. לפי כתב האישום, בין השנים 2010 ל-2013 רשם בלולו 62 חשבוניות פיקטיביות בספרי החשבונות של אולם הרודיון, בהיקף של 2.3 מיליון שקל. החשבוניות המזויפות לכאורה, שנרשמו על שם ספקי שירותי ניקיון, הניבו לו הכרה בהוצאות וזיכוי מע"מ בסך 320 אלף שקל.

לפני שנה הוגש כתב אישום נגד יצחק אברג'ל, יאיר ביטון, בלולו, נסים פינס ואחרים, לפיו "גן רווה" – חברה קבלנית שבלולו הוא הבעלים שלה – שימשה כצינור מימון של ארגון אברג'ל וכערוץ באמצעותו הלבין הקבלן ביטון כספים, בסך 50 מיליון שקל, אותם הוציא מהחברה הציבורית שבשליטתו, ב.יאיר, לטובת הזרמתם לאברג'ל וארגונו.

מה מקור החוב. יצחק אברג'ל

בתיק, אשר שלב ההוכחות בו ייפתח בינואר הקרוב, נטען כי אברג'ל "משך" כספי חובות שביטון חב לו באופן אישי, באמצעות הקמת חברת "גן רווה" והחתמתה כקבלנית משנה מול חברת ב.יאיר, על חוזים פיקטיביים לכאורה, לביצוע בניית 86 יחידות דיור בשני פרויקטים של ב.יאיר באילת.

בלולו, שאינו קבלן בניין, ופינס, קבלן פושט רגל, היו האנשים שלכאורה העמיד אברג'ל בראש החברה הקבלנית, אשר לטענת המדינה לא היתה כשירה לביצוע העבודות כלל. לפי כתב האישום, "גן רווה" לא עמדה בהתחייבויות החוזיות שלה, אך ביטון דאג כי היא תקבל מהחברה שבשליטתו את מלוא הכספים שהובטחו לה תמורת העבודות, כ-42 מיליון שקל, ואף 10 מיליון שקל מעבר להם. בסיום ההתקשרות, ב.יאיר אף לקחה על עצמה את תיקון המחדלים של "גן רווה", הכל לכאורה על מנת להסתיר את ההתחשבנות האמיתית בין ביטון לבין ארגון אברג'ל, שייצג לכאורה את האינטרסים של גבי בן הרוש, ולגלגל את עלותה על החברה הציבורית.

במקביל להגשת כתב האישום, כנהוג בתיקי הלבנת הון נתפס רכוש בשווי עשרות מיליוני שקלים מבלולו ומיתר הנאשמים. פרקליטיו של בלולו, עו"ד תמיר סננס, עו"ד שחר חצרוני ועו"ד ערן ערבה התנגדו להמשך תפיסת הרכוש וביקשו לשחרר חלקים ממנו. בדיון בנושא, שנערך עוד לפני תחילת ההוכחות במשפט המרכזי, ניתנה החלטה חשובה של שופט בית משפט המחוזי בתל אביב, בני שגיא. 

"הגעתי למסקנה כי עלה בידי המבקשת (הפרקליטות, ז"ק) להציג ראיות מסוימות אשר יש בהן כדי להתיישב עם חלקים מהתזה המפורטת בכתב האישום", הבהיר השופט שגיא, "אולם נראה כי אל מול ראיות אלה קיימות ראיות נוספות, גם בדמות עדויות של עדי תביעה, אשר מכרסמות בתזה הנטענת ויכולות להוביל גם למסקנות שונות. במלים אחרות – תזת המבקשת אינה נקייה מספקות ובחינת חומר הראיות בכללותו מלמדת על חולשה בעוצמת התשתית הראייתית… "השאלה המרכזית היא, האם הקשר העסקי שנרקם בין ב.יאיר לחברת גן רווה הוא פיקטיבי ונועד כולו להזרים כספים לאברג'ל".

יאיר ביטון (צילום: פוסטה)

הראיות התומכות

תחילה, השופט ציין ראיות התומכות באישום:

בהאזנת סתר לשיחה המתנהלת בין ביטון לבין שולה זקן, ידידתו וראש לשכת אולמרט לשעבר, ביטון נשמע אומר כי גבי בן הרוש "רוצה להרוג אותו ולהפריד לו את העסק", וכי שותפו של בן הרוש (אברג'ל לכאורה) החליט שהוא מעוניין במחצית מחברת ב.יאיר, ו"סחט ממנו 30 מיליון שקל במהלך השנים".

בשיחה אחרת אברג'ל נשמע אומר לאחיו, כי ביטון חייב לו כסף והוא מעוניין להשאיר את החוב הזה לטווח הארוך.

בהאזנת סתר נוספת נשמע אברג'ל משוחח עם אדם מסוים בענייני ב.יאיר והנפקה שהיא צפויה לבצע.

משיחות שהתנהלו בין אברג'ל לבין פינס עולה לכאורה, כי לאברג'ל "זכות המילה האחרונה" ולפיכך ללפינס כשלוחו יש יכולת לעשות בחשבון גן רווה כבשלו.

על פי מסמכים ועדויות, שבעה מיליון שקל הועברו מגן רווה כ"הלוואה" עבור בניית בית קזינו ברומניה, שהיה בשליטת אברג'ל ונרשם בחברה קפריסאית. קבלני המשנה שבנו את הקזינו העידו כי קיבלו המחאות של גן רווה.

עו"ד תמיר סננס	עו"ד שחר חצרוני

הראיות המחלישות

כנגד נתונים אלה, השופט שגיא מנה שורת ראיות מחלישות:

לפי השופט, גם אם קיימת מחלוקת על איכות העבודה באילת, אין חולק כי גן רווה ביצעה את הפרויקט. פועלים עבדו באתר, משכורות שולמו, חומרים נקנו, יסודות הונחו והפרויקט קרם עור וגידים.

בהקשר זה נקבע, כי גן רווה נקשרה בחוזה בנייה גם עם חברה ציבורית נוספת – אאורה, העוסקת בבנייה. טענת המדינה כי ב.יאיר חתמה על חוזה עם גן רווה חרף היותה "נעדרת כישורי בנייה" כביכול אינה מתיישבת עם עובדה זו.

טענת החוב של ביטון לאברג'ל נתמכת לכאורה בחלק מהאזנות הסתר, אך לדברי השופט "התמונה הראייתית רחוקה מלהיות נחרצת או ממוקדת, וזאת בהיעדר ראיות אודות מקור החוב, היקפו, וכספים ששולמו, אם בכלל, עד נקודת הזמן הרלוונטית לכתב האישום".

זאת ועוד. "חרף העובדה כי גן רווה לא היתה קבלן רשום, אינני סבור כי ניתן לבטל במחי יד את טיעון הנאשם, המבוסס על חלק מהראיות, לפיו המציאות בענף חוזי הבנייה אינה תמיד מוקפדת", ציין השופט. לפי עדותו של יורם ביטון, אחיו של יאיר והמנהל בפועל אשר חתום על ההסכמים עם גן רווה, גם אם הוא היה מגלה שמדובר בקבלן שאינו רשום, הוא היה ממשיך בפרויקט: "כל עוד מדובר בקבלן (רשום) שעובד תחתיו, אין כל בעיה מבחינתו עם העובדה כי אינו מחזיק ברשיון קבלן בסיווג כלשהו".

עוד לפי השופט, גם מעדות מנכ"ל ב.יאיר, ניר יחזקאלי, עולה כי קיים הסבר כלכלי להתקשרות עם גן רווה ובלולו, תוך מודעות להשלכות. "אין ספק שגן רווה היא לא דניה סיבוס, אבל ב.יאיר מתקשרת עם חברות שאינן מהשורה הראשונה ואפילו לא השנייה, כדי לקבל מחיר טוב יותר", אמר מנכ"ל החברה בהודעתו. לדברי השופט שגיא, "העובדה כי ב.יאיר לא בדקה בציציותיה של גן רווה יכולה להתיישב איפוא גם עם רציונל כלכלי-עסקי שנובע משיקולי תמחור, ולא רק מכוונת מרמה".

השופט בני שגיא

סיכום

לשיטת הפרקליטות, כל הכספים, 52 מיליון שקל, שהתקבלו על בסיס ההסכמים של ביטון עם גן רווה, הם כספי מרמה אותם ניתן לחלט, אולם השופט שגיא סיכם לקראת החלטה שייתן בנושא, כי "כבר בשלב זה ניתן להצביע על קשיים בתזה ששורטטה על ידי הפרקליטות, ומכאן שיש לכך השלכה על מידת הפגיעה בקניינו של המבקש בלולו".