התעשייה החדשה

שער הכתבה שפורסמה ב"מעריב סופהשבוע"

"בהייררכיה של ארגוני הפשיעה בישראל יש הרבה אנשים עם עבר צבאי קרבי", טען בבית משפט פדרלי בניו יורק עו"ד אלן פוטרפרס, סנגור של עבריין ישראלי, עד מדינה אשר עמד להשתחרר מהכלא וביקש לקבל אזרחות אמריקאית. לבקשה הצטרף גם התובע הפדרלי המחוזי, ג'ונתן דייוויס, בנימוק שהעד היה "ראשון בין בכירי ארגוני הפשע מישראל אשר שיתף פעולה".

כאשר השופט ג'ון גליסון נע באי נוחות מול הסדר הטיעון המרחיק לכת עם אחד ממייסדי רשת האקסטזי הישראלית, שכבר נידון ל-20 שנה ועונשו בוטל, התובע והסנגור יצאו מגדרם כדי לתאר יחד את הסכנה הצפויה לו כעד מדינה בישראל שסועת הקרבות, שבה מלחמות העולם התחתון מאיימות על אזרחים שלווים. "יש שם עדים שמכוניות שלהם התפוצצו, הושלכו עליהם רימונים, במקרה אחד אופנוע התפוצץ, אפילו מספרים על טילים נגד טנקים שארגוני פשיעה משגרים על דירות של יריבים… יש להם נגישות לבסיסים צבאיים, אפילו ברוסיה… והם מייבאים מחסלים מקלומביה וביילרוס…".

תיאורי הפרקליטים הפדרלים משנת 2007 נסמכו על דו"חות של משטרת ישראל וקטעי עיתונות, אבל אפילו הם לא העריכו עד כמה המצב החמור בארץ הקודש יילך ויחמיר למרות שהעד שלהם סייע לפרק את ארגון הפשע המשולב של יצחק אברג'ל וגבי בן הרוש. אז האמריקאים עשו את שלהם, ויצוא הפשיעה מישראל לארצות הברית פחת באופן דרמטי מאז, אלא שכאן אצלנו, חרף הצלחות המשטרה במאבק מול ארגוני הפשע, לא עושה רושם שתרבות הפיצוצים והחיסולים נעלמה, להיפך.

במשטרה לא נוהגים לפרסם נתוני פשיעה רשמיים על בסיס קבוע, ונתונים שהם כן מעבירים קשה לאמת ברמה המתודולוגית. מזה שנים שבתגובה לתהיות על עלייה באירועי רצח ואמל"ח, התפתח דפוס תגובה אוטומטי כמעט על כך שמדובר בטעות אופטית, שרק "צבר האירועים האחרון" נוטע את התחושה הזו. ועדיין, "צבר האירועים האחרון" הנוכחי מניע באי נוחות אפילו את בכירי משטרת ישראל ואת המפקדים של "אחותה הקטנה", המשטרה הצבאית.

המשטרה: אירוע רודף אירוע

בשני הארגונים מקפידים לציין כי הנושא בשליטה, הגם שבאותה הנשימה מודים כי בתחום זמינות אמצעי הלחימה בקרב עבריינים, עם דגש על מטעני חבלה, התפתחה לאחרונה דרמה של אירועים. בקרב כחולי המדים העלו את הטיפול באירועי אמל"ח למקום הראשון בסדר העדיפויות, יחד עם הטיפול בשוד קשישים, ואילו במשטרה הצבאית מגדירים את הנושא כ"שיח מרכזי ראשון".

עוד טוענים במשטרה, לא לציטוט ובאופן לא רשמי כמובן, כי כמויות אדירות של אמצעי לחימה אשר נגנבים מצה"ל יצרו שוק רווי, מה שמסביר את גל הפיצוצים והחיסולים האחרון שגם תפיסות אמל"ח על בסיס יומיומי כמעט אינן מצליחות למנוע לחלוטין. האירועים אמנם מתרחשים אחד אחרי השני, אומרים שם, אבל למעשה הם תגובה אחד לשני, מברוך בוקל עד שי שירזי.

במצ"ח מודעים לביקוש הלוהט בארגוני הפשע לאמל"ח הצהלי, אבל מספקים נתונים "סבירים" לכאורה בהיקף עשרות בודדות של תיקי אמל"ח כל שנה, עם הנמקה סטטיסטית המצביעה על עלייה בהיקף תיקי הגניבות בכל שנה בה היה מבצע צבאי גדול.

ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב מני יצחקי, בתפקידו הקודם כמפקד להב 433, הורה בקיץ 2013 על הקמת יחידת המטענים המיוחדת בפיקודו של רפ"ק אבי גור, תחת ההגדרה הבאה: לרתום יכולות וידע של מערך החבלה במשטרה ליכולות וידע של מערכי החקירות והמודיעין, במטרה לתקוף את בעלי היכולות והידע בעולם העברייני – הכל כדי לסכל ולפענח פשעים בהם מופעלים אמצעי לחימה עם דגש על מטעני חבלה.

מאז הקמתה נצברו במאגרי המידע של היחידה עשרות אלפי פרטים על אמצעי לחימה מגוונים שנעשה בהם שימוש או נתפסו בכל יחידות המשטרה, ועל המון דמויות וטיפוסים מכל רובדי העולם התחתון אשר רלוונטים ליעדים שהוגדרו. בשטח החלו לזהות תנועה ערה של מטעני חבלה אשר אינם מיוצרים עוד במסגרת ארגוני הפשיעה הקלאסים, שמרביתם ספגו מכות אנושות ונעלמו או הורידו פרופיל, אלא כתעשייה חדשה בה גורמים אנונימיים לחלוטין "מייצרים ומוכרים" לכל מי שמשלם, בלי קשר לשיוך הארגוני. מדובר בתחום פעילות חדש יחסית שכל גורמי המשטרה הרלוונטים מוטרדים ממנו מאוד ואף מתקשים להתמודד איתו.

אגפי המטענים בכלא

בערב יום העצמאות, בדיוק בשעות שעם ישראל עבר מתוגת הזיכרון לטקס הדלקת המשואות, עבדו כ-300 שוטרים מכל יחידות להב 433 על תפיסה של שלושה מטעני חבלה באשקלון אשר היו אמורים להתפוצץ באזור תל אביב, ולא על ידי ארגוני טרור איסלאמים.

התפיסה התאפשרה בזכות חקירה סמויה שארכה ימים רבים. חוקרי יחידת המטענים איתרו בכלא אשל הסמוך לבאר שבע את אחד "הטיפוסים" מהתעשייה החדשה, מוטי סניור, דג רקק מהעיר חולון שלצד מערכת החינוך המהוללת שלה מתקיימת בה פעילות פלילית שוקקת במיוחד, כולל כמה חוות מטענים קטלניות. בשנת 2012, סניור בן ה-19 שהה במעצר בית על עבירות רכוש כאשר בלשי ימ"ר תל אביב חשפו אותו כמי שלמד להכין באמצעות האינטרנט מטעני חבלה "קטנים" אשר שווקו לעבריין מכפר שלם, שהיה מזוהה לכאורה עם ארגון הפשע מוסלי אשר היה אז בעיצומה של מלחמת הצ'יינג'ים הזכורה לשמצה.

סניור נשפט לשבע שנות מאסר בהסדר טיעון, אבל החיידק לא הניח לו גם בכלא, והמידע על כך הגיע ליחידת המטענים אשר לא מפסיקה להרכיב פרופילים של "מהנדסים" פוטנציאלים. בשיתוף מודיעין שב"ס הם התבייתו על קו הטלפון של סניור בכלא, והתוצאות לא איחרו לבוא: ההאזנות הניבו מידע על שלושה אסירים בשני בתי כלא נפרדים אשר לפי האישומים נגדם הקימו רשת לפיתוח ייצור ושיווק מטעני חבלה.

"המוח". מוטי סניור

"המוח" היה האסיר סניור, שמזכרונו הרענן הדריך בטלפון עבריין בן 20 מאשקלון כיצד לייצר מטעני חבלה באמצעות האינטרנט, ואילו את חומרי הגלם העבירה חברתו של סניור, צעירה בת 20 מנס ציונה. את יצרן המטענים מאשקלון גייס חבר לאגף בכלא אשל, אשקלוני בן 20 אף הוא, המרצה תשע שנות מאסר על עבירות אמל"ח והריגה. אסיר בוגר יותר מכלא רמון במבוא הערבה אשר שפוט לחמש שנים על שוד בצפון תל אביב, ביצע את השיווק, נגדו נטען כי מכר את המטענים לשני בחורים מכפר שלם אשר נעצרו בערב יום העצמאות על אופנוע אימתני בצומת הכניסה לאשקלון, רגע אחרי שהיצרן הצעיר העביר להם תיק ובו שלושה מטעני חבלה.

ב-1 יוני הוגש כתב אישום נגד כל חברי הרשת תחת צו חיסיון אשר הוטל על אופי חלקי מטעני החבלה שנתפסו ופרטי חקירה סמויים רבים בהם נקטה יחידת המטענים בתיק.

עד כמה שבמשטרה גאים במבצע יום העצמאות הזה, דווקא הוא מותיר אותם מודאגים. לבנת חבלה תקנית שנגנבת מצה"ל נמכרת ב-2000 שקל לכל היותר, אבל מטען חבלה מוכן להפעלה בהשקעה מזערית נוספת של מאות שקלים על נפצים, מתגים ומערכות הפעלה הזמינות לרכישה באינטרנט ובחנויות אלקטרוניקה (טלפונים, שלטים), נמכר ב-15 עד 30 אלף שקל. מתח הרווחים הגדול מעודד בעלי ידע בסיסי לייצר מטענים במקומות שלמודיעין המשטרתי אין תמיד נגישות אליהם. אם פעם היה לכל ארגון פשע "מהנדס", היום הטכנלוגיה מאוד פשוטה, זמינה ומציתה את הדמיון של כל מיני בעלי כישורים וקשרים ב"שכונה".

דור ההמשך של הקואליציה שלהם

זוארץ שירזי ושות'

עד שנות הששים והשבעים, פושעי ארץ ישראל היו מתעוררים בצהריים, מגרדים בפדחת ותוהים מה גונבים היום כדי לאכול טוב ולקנות בגדים, במשביר. בשנות השמונים והתשעים כאשר ההרואין השתלט על כל חלקה טובה העבריינים המכורים היו קמים בבוקר ושוברים את הראש, את מי שודדים כדי להשיג חומר ולשבור קריז. בשנים האחרונות נראה, כי עברייני דור ה-Y מתעוררים בבוקר ותוהים מי זקוק לכסף ואיפה משיגים מטעני חבלה כדי לגבות אותו ביעילות. זהו פחות או יותר הסיפור שעומד ברקע החיסול של שי שירזי המנוח, והאנשים שהקיפו אותו.

בחודש מרס התקבלה בימ"ר לכיש ידיעת זהב מסווגת ביותר על מטען חבלה שהוסלק בתוך אופנוע אשר חונה בחניון תת קרקעי של בניין מגורים במערב ראשון לציון. עוד נודע לבלשים, כי המטען מיועד להימסר מאנשי הגוורדיה הצעירה של ארגון דומרני באשקלון, לאנשי הגוורדיה הצעירה של ארגון שירזי בנתניה, ובראשם עומרי זוארץ, בן 25 הנחשב לעבריין עצמאי יחסית העומד בראש כנופייה מקומית באזור השרון אשר פעלה גם כזרוע מבצעית של ארגון שירזי בנתניה.

הבלשים של סנ"צ יגאל קלימיאן החליטו להתחכם לצעירים. במקום לסלק את המפגע מהחניון ולעצור את האחראי, חבלנים של המשטרה ניטרלו את המטען והותירו אותו במקומו, טכנאים הטמינו ברכיבי מטען החבלה מכשירי הקלטה זעירים, והרכיבו מצלמות נסתרות שתיעדו את הגישה לאופנוע. חלק מהבלשים נותרו בתצפית על הבניין בעוד אחרים עקבו באשקלון והסביבה אחרי התנועות ושיחות הטלפון של האשקלונים הצעירים – איתמר רוש ואליאב קסנטיני – אשר נצפו באים ויוצאים מביתו של דומרני במושב עוצם.

איתמר רוש

באחד לאפריל, בדיוק חודש לפני החיסול של שירזי ג'וניור, תיעדו הבלשים את רוש וקסנטיני נוסעים לנתניה ונפגשים עם זוארץ ואחד מאנשיו מחוץ לבית הוריו. בתום המפגש נסעו האשקלונים עם עוזרו של זוארץ בשתי מכוניות לראשון לציון, רוש תועד יוצא מהרכב בחניון ומוציא מתוך מושב האופנוע את השקית עם מטען החבלה המנוטרל, ומוסר אותה לעוזרו של זוארץ אשר חזר איתה לבית בשכונה הפסטורלית שושנת העמקים שבצפון נתניה, שם הטמין אותה מתחת לגג רעפים של בית מאפה.

הבלשים, שנותרו במעקב האזנות ותצפיות על המטען ושאר "גיבורי" החקירה, הבחינו כעבור יומיים באדם עוטה כפפות המזוהה עם זוארץ, מוציא את המטען ומוביל אותו לבית של זוארץ. הבלשים אמנם לא נכנסו לתוך הבית בו שהו זוארץ ושלושה מאנשיו, אבל בהקלטות שהופקו ממטען החבלה עצמו נשמעו השלושה בוחנים את הרכיבים, ונטען כי זוארץ אף נשמע שואל אם חלקי המטען תקינים והאם הוא שווה את המחיר – 15 אלף שקלים.

בסיום המפגש החזיר האיש עם הכפפות את המטען לביתו בשושנת העמקים, ושם הוא נעצר, בדיוק כאשר בנתניה ואשקלון נעצרו זוארץ, רוש, קסנטיני ואחרים. בכתב האישום שהוגש נגד שבעה נאשמים מפורטים ממצאי בדיקת מעבדה שהעלתה כי מדובר ב"מטען חבלה אלחוטי, המיועד להצמדה לאובייקט מתכתי". המטען הורכב משתי לבנות חבלה צה"ליות תקניות, נפץ חשמלי, מצבר, מערכת הפעלה אלחוטית שכללה מקלט אלחוטי, שלט רחוק, מתג הדלקה ונורית חיווי אשר הורכבו על לוח עץ בו ננעצו שלושה מגנטים. העובדה שהמטען היה מנוטרל לא היתה ידועה לנאשמים, הקפידה פרקליטות מחוז דרום לציין בכתב האישום.

בהודעה לעיתונות על המעצר נרמז כי לפי המידע המודיעיני המטען היה מיועד לחיסול של עבריין מסוים, אבל הם סירבו לומר או לרמוז במי מדובר, "כדי למנוע סכסוכים", מה שככל הנראה לא מנע מהעבריין המסומן לחבר את שי שירזי למזמיני המטען, ולגזור את דינו.

ההקלטה הוצמדה למטען החבלה

שרשרת המזון של המטענים

בהרצאה של קצין משטרה בכיר בפני אנשי מקצוע מהתחום בשלהי 2013 הוא דיבר על שוק לבנות החבלה הצה"ליות שהולך ומתרחב, ועל עשרות אנשים בארגוני הפשע שכבר יודעים לחבר אל לבנות החבלה את ה"צמות" (חיווט חוטי החשמל) של מערכות ההפעלה. הקצין הדגיש, כי הרבה יותר קל לחסל יריב באמצעות הדבקת מטען חבלה לרכבו, גם אם זה אקט "פחדני", לעומת מארב בו המתנקש מתייצב מול המטרה ויורה. שימוש במטעני חבלה מקטין מאוד את הסיכון להשאיר עקבות ולהיתפס, אמר, והבהיר כי זהו השיקול המרכזי של המבצעים הגם שהם חוששים מאוד להתפוצץ במהלך הרכבת מטענים.

הקצין הסביר כי הטכנולוגיה הזמינה מהווה איום ממשי, שכן היא מתחברת ליותר מדי סכסוכים ודם רע בין עבריינים. עוד הוא מדבר, ובאשקלון החלה אז סדרת החיסולים הבלתי נשכחת על רקע מאבקי השליטה בין האחים שלמה לבין ארגון דומרני.

בדפי עבודה של אנשי חקירות ומודיעין הרלוונטים לתחום אמצעי הלחימה במשטרה משורטטת טבלה המתארת בארבעה שלבים את שרשרת המזון של מציאות מטעני החבלה והחיסולים בעולם הפשע.

לבנת חבלה וערכה להכנת מטען

שלב ראשון – עימות. נוצר כתוצאה מסכסוך, איום סחיטה וכדומה. באגף החקירות והמודיעין של המשטרה יש רשימה של כ-200 מאויימים נורמטיבים השקועים בחובות וסכסוכים עסקיים, ו-500 סכסוכים פעילים חיים ונושמים בעולם התחתון, מתוכם 50 חמים, ו-10 בהליכי עבודה ממש, כחלק מאירועי הימים האחרונים.

העימותים, שמנותחים עד לפרט האחרון במפות המודיעיניות של היחידות המרכזיות ולהב 433, עוסקים בסכסוכים בין עבריינים על נושאים רציניים כמו אזורי שליטה ותחומי עיסוק (קווי הלוואות, הימורים, סמים, זנות), סחיטת דמי חסות וגביית חובות מנורמטיבים, וכמובן נישת הכבוד אשר בסופו של דבר מייצרת את מרבית הסכסוכים הקטלניים.

שלב שני – ביצוע. כאן מדברים על מאות מבצעים פוטנציאלים בעלי עבר פלילי ונסיון המוגדרים בבראנז'ה, "קראביצים", אבל עם כל הכבוד ל"קראביצים" בסוף היום מפתים אותם ב-10 עד 20 אלף דולר ל"עבודה" בלבד, וממדרים אותם לחלוטין ממזמין העבודה.

את השידוך עושה "הבודל", איש מפתח בפונקציה מרכזית חדשה יחסית שנוצרה בהוויה החשדנית של ארגוני הפשיעה הממודרים. "הבודל" הוא איש האמון המוחלט של מזמין "העבודה", שממנה אותו להפיק את המשימה. "הבודל" קובע את שיטת הפעולה, ירי או מטען, ובוחר את המבצעים המתאימים.

שלב שלישי – זמינות אמל"ח. אם בעבר כלי נשק מצה"ל היו מוברחים לשטחי הרשות הפלסטינית, היום כלי נשק עושים דרך הפוכה. הרובה שכבש את השוק השחור הישראלי הוא הקרל גוסטב אשר מכונה "קרלו הפלסטיני" על שום היצור ההמוני שלו בשטחי הרשות הפלסטינית.

אפיקים אחרים של זרימת אמל"ח לעולם התחתון הם גניבות מאזרחים – בתים, מכוניות וכדומה – וגניבות מצה"ל, שזהו האפיק השכיח והבעייתי ביותר. סטטיסטית, אומרים במשטרה, בכל מבצע לתפיסת אמל"ח מפעילים כ-50 שוטרים (בילוש, הפקה, משפט) אבל באותו יום נגנבים חמישה כלי נשק אחרים, והכאוס רק הולך ומשתלט, ומייאש. עד כדי כך מייאש, שהופחתו למינימום עסקאות עם עבריינים בהן היה נהוג להסגיר כלי נשק תמורת סגירת תיק, שחרור ממעצר, קיצור מאסר. המדיניות שונתה לא משום שהנשק המובטח מהעבריין אינו מסוכן אלא משום שיש בחוץ עוד המון, אז עדיף שלוחץ הדק כזה ישאר בכלא.

שלב רביעי – סיכול. בתחום מטעני החבלה מדברים במשטרה על יחס של 1 ל-10, משמע על כל לבנת חבלה שנתפסה נכנסו לשוק 10 לבנות שמוסתרות ב"זולות" של יצרנים וארגוני פשע. לא פעם הסיכול נעשה מבלי שהקורבן המיועד יודע, ואפילו המבצע אינו יודע שהמשטרה היא זו שהעלימה לו המטען מהמחבוא. רמז, לטובת סיכולים מוותרים לעיתים על מעצר "הבעלים של המטען", כדי שלא ייאלצו לחשוף את מקור הידיעה בבית המשפט, בעיה כאובה בפני עצמה.

האם מדובר בגזירת גורל? במשטרה מאמינים בעשייה שלהם, ועדיין, התחושה שם היא של ריצה אחרי הזנב של עצמם אל מול הזרם הבלתי פוסק של גניבות אמל"ח. במשטרה ובצה"ל מבינים כי דרוש להם מהלך לאומי גדול לצמצום זמינות האמל"ח, מצד אחד לאכוף על אזרחים כללים נוקשים לשמירת נשק פרטי, ומצד שני להביא את צה"ל לעשייה מיטבית בשמירה על האמל"ח שלו, בעיה שמתמודדים איתה מאז קום המדינה בערך.

מפקד אח"מ, ניצב מני יצחקי

שיח מטכ"ל מפכ"ל

במשטרה צבאית חוקרת (מצ"ח) בפיקודו של סא"ל ארז רבן חשים מתח מובנה בין האבטחה המוגברת של אמצעי הלחימה בנשקיות ענק ובונקרים מאובטחים בעורף, לבין ירידת רמת האבטחה קרוב לקווי הגבול בהם נדרשת זמינות מקסימלית של אמצעי לחימה ביום פקודה.

אמצעי לחימה הם חומרי העבודה של הצבא, מסבירים במצ"ח ומודים, שגם בשוליים של הצבא יש גורמים עברייניים, בדרך כלל חיילים במצב כלכלי רעוע שארגוני פשע ועבריינים מפתים אותם לגנוב נשק ולמכור להם. מדובר בחיילים מעטים, מדגישים שם, וכל העת נעשות פעולות מניעה מודיעיניות בשיתוף משטרת ישראל לאיתור וגידור – מניעת גיוס מצעירים המשוייכים למשפחות פשע או כאלה עם עבר פלילי כבד ופוטנציאל למעורבות בפשיעה מאורגנת.

מצ"ח מפעילה גם מערך הסברה ייעודי למפקדים בכל יחידות הצבא, והמסר הוא שכל חייל מסוגל בעצם לגנוב אמל"ח, מה שאינו נתפש כמובן מאליו ביחידות השדה האיכותיות, ולפיכך נדרשים שם להגביר אבטחה באמצעות רכזי אמל"ח המתואמים עם רכזי מודיעין של מצ"ח. כל גילוי של גניבת אמל"ח מחייב תחקיר אלוף פיקוד תוך 24 שעות, ובהתאמה למורכבות האירוע גם תחקיר רמטכ"ל.

מפקד מצ"ח, סא"ל ארז רבן

הרפורמה הגדולה בתחום הגילוי והפיענוח היא מעבר מסימון של רימונים ולבנות חבלה בסדרות של 10,000 לסימון פרטני של כל רימון ולבנה בצה"ל (כמו כלי ירי), השקעה של מיליוני שקלים המאפשרת להבין מהיכן נגנבו אמל"ח שנתפסו בעולם התחתון.

במצ"ח מדברים על חידוש טכנולוגי דרמטי נוסף, שנולד מהסימון הפרטני: גם רסיסי רימון שהתפוצץ ונמצאו בזירה ניתנים לזיהוי מדויק, ובקרוב הטכנולוגיה הזו תיושם גם במטעני חבלה שהתפוצצו, מה שיסייע לקדם חקירות של פיגועים פליליים.

מסלול ההרתעה מוגדר בצה"לית טיפוסית כ"מהירות הטיפול כפול עוצמת העונש". במצ"ח מציגים לראווה את פסק הדין נגד איתי יהודה, אחראי נשקייה מבסיס בנגב שבאפריל 2014 נתפס עם 10 טילי לאו גנובים ובינואר השנה כבר נשפט ל-15 שנות מאסר בבית הדין הצבאי המחוזי דרום, הליך מזורז שגורם לכחולי המדים במשטרה האזרחית להסמיק מקנאה.

אשה ומאהבת סטודנטית משדרות. אמיר (עובדיה) אל קאדי

הנהג של המג"ד

ב-29 מאי הסתיים בכתב אישום יוצא דופן תיק מעורר השראה נוסף של ימ"ר לכיש, המשלב בתוכו גם תיק צבאי חמור מליבת "השיח המרכזי הראשון" של מצ"ח. שני התיקים מבטאים את כל מה שסופר עד כאן, על התעשייה החדשה של עבריינים זוטרים המשווקים אמצעי לחימה לכל המרבה במחיר בלי קשר לשיוך הארגוני, הגם שארגוני הפשיעה הם הלקוחות הגדולים ביותר בתעשייה.

שני "גיבורי" הפרשה הם סוכן סמוי שהפעילו בימ"ר לכיש נגד סוחרי סמים בישובי הנגב המערבי, וחייל אשר שירת כנהג בוס של מפקד גדוד מבה"ד 1.

הסוכן, עבריין צעיר יחסית ואסיר משוחרר, גוייס בחודש פברואר למשימה, שבמהלכה באו לידי ביטוי גם קשריו המצויינים עם עבריין בדואי מרהט בשם עמיר (עובדיה) אל קאדי (25) אשר התגורר בשדרות עם אשתו היהודייה, והחזיק במקביל מאהבת, סטודנטית לקרימנולוגיה במכללת ספיר.

הסוכן, שהציג את עצמו בפני "עובדיה" כמי שהתחבר בכלא לארגון פשע ממרכז הארץ, ניסה לרכוש גם ממנו סמים אבל כבר במפגשים הראשונים בינהם התברר שעובדיה להוט למכור כלי נשק ומטעני חבלה. עכשיו, כל ההפעלה שינתה כיוון, בין היתר על רקע דיווח מדאיג שהתקבל באותם ימים ממצ"ח על פריצה למכולה בבה"ד 1 ממנה נגנבו 15 לבנות חבלה וכ-40 מצתים.

לפי כתב האישום, מ-14 במרס עד 2 במאי רכש הסוכן מעובדיה 11 לבנות חבלה מאלה אשר נגנבו מהמכולה בבה"ד 1, תשעה מהמצתים הגנובים, שלושה נפצים ופתילי השהיה באורך 13 מטר, כל הרכיבים במחיר של 10,000 שקל לערכת מטען מוכנה להרכבה. עוד הוא רכש ממנו חמישה רובי "קרלו פלסטיני" שחברים של עובדיה ברהט הביאו לפי הזמנתו מאיש קשר שלהם בכפר קאסם. לקינוח, בעסקה האחרונה קיבל הסוכן לידיו גם 200 גרם חשיש משובח מסוג "רעמסס", אלא שאז בדיוק בצעו בלשי ימ"ר לכיש את ה"פרוץ" של המבצע ועצרו את עובדיה, את המאהבת שלו ועוד למעלה מ-20 חשודים, בינהם סוחרי סמים מהאזור וחברי רשת האמל"ח של עובדיה מרהט.

"נהג בוס" שסיפק את המטענים. מוחמד זיוד

במהלך ההפעלה חשפו החוקרים גם את מבצע הפריצה למכולת התחמושת, חייל בשם מוחמד זיוד מהישוב יפיע ליד נצרת אשר שירת כנהג בוס של מפקד גדוד גפן בבה"ד 1 סמוך למצפה רמון. בחקירה התברר כי עובדיה, הלוא הוא עמיר אל קאדי, שיווק לבנות חבלה שהתקבלו אצלו מבן דודו הצעיר ממנו, מוחמד אל קאדי אשר נותר בעיר הולדתם רהט, שהוא עצמו שיווק את לבנות החבלה שגנב החייל זיוד אשר הביא אותן ברכבו של המג"ד עד לבן דודו סעיד ג'אמל, שעזב את יפיע לפני מספר שנים ועבר להתגורר ברהט.

כל ששת הנאשמים מרהט הם צעירים בשנות העשרים לחייהם, עם עבר פלילי מסויים בעבירות רכוש וסמים אשר אינם מזוהים עם אחת ממשפחות הפשע הגדולות והמסוכנות השולטות על הפזורה. להלן התעשייה החדשה. ההתארגנות "הילדותית" לכאורה הזו היתה עשויה להוביל למראות הקשים המוכרים במרכזי הערים עם בכירי ארגוני פשע שמתפוצצים, והיא עדיין יכולה, שכן עדיין לא ברור היכן ארבעת לבנות החבלה החסרות שלא נתפסו, ומי יודע כמה לבנות חבלה כבר שווקו.

לסיום, אין כמו הרומן בין עובדיה לבין הסטודנטית לקרימנולוגיה כדי להראות עד כמה באמת ילדותית היתה ההתארגנות המסוכנת הזו. במהלך ההפעלה תיעדו האזנות סתר, מצלמות נסתרות, תצפיות ומעקבים, גם את מערכת היחסים בין סוחר הנשק והסמים לבין ילדת הפרחים שלו שהתגוררה עם שותפה בדירה של סטודנטים באחת המכללות המועדפות והמדוברות בישראל, מרחק יריקה מתחנת המשטרה המקומית. מתחת למיטה שלה אכסן החבר מרהט צ'ימידן עמוס כלי נשק, לבנות חבלה, מצתים ונפצים תקניים, אבל בקופסה על השידה ליד המוזיקה היתה לה קופסה עם 247.3 גרם חשיש משובח מסוג רעמסס.