עצם בלתי מזוהה

שופט המעצרים המחוזי: עד המדינה קיבל טובות הנאה אבל לא היה שותף לעבירה

השופט המחוזי בני שגיא קיבל החלטה לעצור עד תום ההליכים את ניר דבח, נאשם מספר 4 בתיק הרצח הכפול של דניאל סמארה ואוהד פרנקו.

ההחלטה מבוססת על קביעתו הדרמטית של השופט, כי מי שמוגדר בכתב האישום על ידי פרקליטות מחוז תל אביב כעד מדינה, ואף חתום על הסכם עד מדינה בשלושה מעשי רצח שביצע יחד עם קרוב משפחתו בתיק של ימ"ר תל אביב, הוא בכלל רק עד תביעה של הפרקליטות בשלושה תיקי רצח אחרים שביצעו אנשים של ארגון מוסלי בתיק של ימ"ר מרכז.

לפי השופט שגיא, המשמעות היא שלפחות בשלב המעצר עד תום ההליכים ניתן לקבל את עדותו של עד המדינה כעד תביעה, ללא חובה בראיות סיוע כנדרש מעד מדינה, וניתן להסתפק בנסיבות תומכות.

שופט מחוזי בני שגיא

"אסביר", כתב השופט, "מחומר הראיות לא עולה כי באישום זה פעל עד המדינה על מנת לקדם את הרצח, הוא לא סייע בהוצאת התוכנית (שהגו אחרים) אל הפועל, ולא ביצע פעולה משמעותית לטובת העניין. למעשה, לבד מהיותו חלק מחבורת מוסלי, והעובדה כי ביתו שימש אכסניה לפגישה, אין בנמצא נתונים המלמדים על מעורבות של ממש. מכיוון שאינני רואה בעד המדינה שותף לעבירה אלא רק כזה שקיבל טובת הנאה, אין מקום להציב דרישת סיוע ודי לבחון בזהירות האם עדותו יכולה להתיישב עם הנתונים השונים".

אמנם ההחלטה התקבלה במסגרת הדיון הנפרד שנקבע לבקשת המעצר של ניר דבח, אולם שגיא הוא גם השופט אשר יחליט האם יש לעצור עד תום ההליכים את יתר שבעת הנאשמים הנוספים בתיק. לפיכך, לנוכח הראיות החמורות הרבה יותר נגד שאר הנאשמים, נראה כי על כולם להערך למעצר ממושך עד תום ההליכים – אלא אם כן יגיש דבח ערעור ובית משפט העליון יהפוך את ההחלטה.

ניר דבח

לעניינו של דבח קיבל השופט את טענת התובעת, עו"ד קלאודיה בילאנקה, כי הראיות לקיומה של פגישת ההכנה לרצח בביתו של עד המדינה בשכונת התקווה מספיקות כדי לחזק את עדות עד המדינה, גם אם הטלפון של דבח אוכן באותו הזמן בחולון וגם אם לא הוכח שדבח עצמו נכח בפגישה. לפי השופט, הסוגייה הזו תתברר רק במהלך המשפט.

בכל הקשור לטענת עד המדינה כי נודע לו שדבח ואלי מוסלי עקבו אחרי אחד המנוחים, אוהד פרנקו, מצא לה השופט חיזוקים בעצם העובדה שדבח ומוסלי אכן עוכבו לחקירה כאשר נסעו בעקבותיו של פרנקו, וגם בהאזנות סתר למקורבי הנאשם והמנוח יש כדי ללמד על כך – בתנאי שיעידו בבית המשפט ויסבירו את דבריהם.

גם טענת עד המדינה, לפיה מכשיר העיקוב הוצמד בצד ימין של הפגוש האחורי, בעוד שבפועל המכשיר נמצא בצד השמאלי של הפגוש, אינה מחלישה את הנגישות של העד אל פרט אשר הוגדר כפרט מוכמן על ידי התביעה והשופט. במסגרת נימוקי ההחלטה מנה השופט עוד מספר ראיות המחזקות חלקים שונים וכלליים יותר בעדויות של העד נגד שאר הנאשמים, והסיק מכך על אמינותו בשלב זה של בקשת המעצר.

מעבר לניתוח הראיות, השופט שגיא קבע כי מתקיימות עילות מעצר עקב המסוכנות הגבוהה אשר נלמדת מחומרת העבירות ומהעונש הצפוי, מה ש"מקים חשש משמעותי להימלטות מאימת הדין". השופט גם ציין את העבר הפלילי של דבח, שבע הרשעות בעבירות רכוש, קשירת קשר והפרה הוראה חוקית.

פרקליטו של דבח, עו"ד משה יוחאי, מסר כי הוא לומד את ההחלטה ושוקל את צעדיו.