 |
| ארז שמיל בבית המשפט (צילום: רוני שיצר) |
"התביעה הניחה וביססה תשתית ראייתית איתנה הקושרת את הנאשם בשלשלאות כבדות ובלתי ניתנות לניתוק לביצוע מעשה הרצח". כך קבעו שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר הרשיעו את ארז שמיל ברצח חברו, איש השוק האפור, מאיר לוי מבת ים המכונה "פנטומס", בחודש מרץ 2014.
השופטים, שזיכו את שמיל משיבוש מהליכי משפט, דחו את טיעוני ההגנה מכל וכל. באשר לגרסתו של שמיל עצמו קבע בית המשפט: "נרקמה והתפתחה בהתאמה לראיות, גרסה מניפולטיבית, מיתממת ומתחכמת, מחוררת ככברה. מדובר בגרסה סרק מופרכת שלא נמצאה לה כל אחיזה בראיה או בעדות, ויש לדחותה מכל וכל". בעקבות ההרשעה השופטים גזרו על שמיל מאסר עולם.
 |
| מאיר לוי "פנטומס" ז"ל |
ליל הרצח
בכתב האישום נגד שמיל נטען, כי הוא ופנטומס היו חברים קרובים, ולוי הלווה לו 300 אלף שקלים כדי לסייע לו להתגבר על חובות. שמיל היה צריך להחזיר את החוב ב–13 במרץ, אז נפגש עם לוי במשרד השוכן בבית העלמין. השניים שתו לשוכרה יחד עם אחרים, ולפי כתב האישום – הוא אף צרך באותה הזדמנות קוקאין.
המניע: לשמיל לא היה את הכסף להחזיר ללוי. סמוך ל-22:40, השניים יצאו מבית העלמין כשהם שיכורים, עלו לרכבו של לוי ונסעו יחד במשך כשעתיים וחצי ברחובות בת-ים ויפו. במהלך הנסיעה שמיל החליט לנצל את ההזדמנות כדי לרצוח את לוי, על רקע חוסר יכולתו או רצונו לפרוע את החוב. בשלב מסוים בנסיעה, כשעה לאחר חצות הלילה, תפס שמיל את עמדת הנהג הרכב כדי להוביל את לוי למקום בו ירצח אותו.
אבל במהלך הנסיעה, ברחוב שי עגנון בבת-ים, עלה שמיל עם הרכב על מדרכה והתנגש בחומת בניין. הוא נמלט במהירות גבוהה מזירת התאונה לעבר תחנת דלק ברחוב משה דיין בחולון, ולאחר מספר דקות הסיע את לוי לשדה פתוח ונטוש, שם ירה בראשו מטווח קצר. אחר כך הוא גרר את גופתו של לוי בשדה לאורך כ-20 מטר, והחביא אותה במקום מסתור, לא לפני שנטל מהגופה שעון, טבעת ומכשיר טלפון נייד, במטרה ליצור מצג שווא לפיו מותו של לוי נגרם במהלך שוד.
בהמשך יצא שמיל בנסיעה לכיוון יפו על מנת להעביר את הרכב עם סימני התאונה לאזור אחר, במטרה לטשטש את מעשיו. התוכנית השתבשה עקב תקלה טכנית ברכב שמקורה בתאונה; שמיל לא הצליח להמשיך בנסיעה ברכב ולכן נטש אותו ברחוב נס לגויים ביפו, ועזב את המקום ברגל.
 |
| שמיל (עיגול גדול) נוטש את רכבו (עיגול קטן) שנתקע בנסיעה מזירת הרצח |
תסריטי הצדדים
שמיל, שיוצג על ידי עו"ד משה סוחמי, הכחיש שרצח את חברו הטוב לו הוא היה חייב כסף. הוא אמנם הודה בקיום החוב, אבל הכחיש שהיו לו חובות כספיים כבדים, ואפילו טען בפני חוקריו כי ביום הרצח, הוא החזיר ללוי את מלוא החוב במזומן בעת שנפגשו במשרד בבית העלמין.
שמיל אישר שהוא ולוי שתו לשוכרה, והוסיף כי השתמש בסמים יחד עם כל הנוכחים בחדר, מלבד לוי שהסתפק בשתייה. הוא הודה שעזב את בית העלמין יחד עם לוי, ואישר שהנרצח המשיך לשתות אלכוהול בזמן הנסיעה. לטענתו, קודם לעזיבתם את המקום – הוא נטל את רכבו של לוי ויצא בגפו לסידורים אישיים, למשך כחצי שעה.
מעבר לכך, החל מנקודת הזמן שבה עזבו את בית העלמין, שמיל הכחיש הכל. הוא טען שלא היה בידיו אקדח, שלא נהג ברכב בזמן התאונה או בכלל, והעיקר – שלא רצח את לוי. בגרסתו סיפר כי לוי שנסע ברכב הסיע אותו למלון "מרקיור" בבת וים, ושם – בהצטלבות הרחובות בן גוריון ויצחק שדה – עזב את הרכב בעוד שלוי המשיך לבד כדי לקנות לשניהם סמים. שמיל טען כי המתין ללוי במלון "מרקיור", וכשזה איחר להגיע, הוא ניסה להשיגו טלפונית. הזמן חלף ולוי לא חזר, טען שמיל, אז הוא החליט לשוב לביתו במונית.
לאחר מעצרו של שמיל, הוכנס לתא המעצר מדובב, ושמיל ביקש ממנו למצוא עבורו אדם שיסכים לספק לו אליבי. שמיל טען להגנתו, כי דבריו עם המדובב הוצאו מהקשרם, ושלמעשה הם נאמרו בתמימות וניתנו בתשובה לשאלת המדובב – מה היה שמיל מוכן לעשות עבור המדובב אילו היו מחליפים ביניהם תפקידים.
במהלך המשפט, עו"ד סוחמי ניסה להפריך, למזער ולהטיל ספק בראיות התביעה. הצדדים הסכימו כי בין הנאשם לנרצח היו קשרים חבריים ועסקיים, ושנכון ליום הרצח שמיל היה חייב ללוי 300 אלף שקל. ואולם, המחלוקת בין הצדדים היתה באשר למצבו הכלכלי של שמיל בזמן הרלוונטי, ולשאלה האם הוא יכול היה להחזיר את החוב.
בכל הנוגע לאירועים בליל הרצח, הצדדים הסכימו אמנם כי השניים עזבו את בית העלמין יחד ברכבו של לוי סמוך לשעה 22:30, אבל מנקודה זו ואילך הציגו הצדדים שני נרטיבים שונים לגמרי.
מצד אחד, הפרקליטות – בראשותו של הפרקליט עו"ד אסף שביט – ביקשה להציג תסריט מסודר והציגה ראיות ישירות ונסיבתיות: ראיות הקושרות את שמיל לתאונה, איכון של מכשיר הטלפון הסלולארי שלו סמוך לזירת הרצח, צילומי אבטחה ממקומות שונים, תיעוד הודעות טקסט, וניתוח גרסתו של שמיל. בין הראיות המרכזיות בתיק: על תיקו האישי של שמיל נמצאו שרידי ירי, שאותם לא ידע להסביר.
מנגד, עו"ד סוחמי הציג את גרסתו של שמיל להתרחשויות ביום הרצח וניסה לערער על חוזקת הראיות, ביניהן ראיית די-אן-איי שלטענת התביעה קשרה את שמיל לתאונה עם הרכב. על חלק אחר של הראיות עו"ד סוחמי לא ערער, אולם הציע גרסה אחרת להשתלשלות האירועים.
בין היתר טען עו"ד סוחמי, בהסתמך על חוות דעתו של מנהל מכון פורנזי, כי רשלנות חוקרי המשטרה בזירה הובילה לזיהום הראיות ואילו דגימות הדי אן איי שנמצאו ברכב הן של המנוח ושל הנאשם.
 |
 |
 |
| השופטת מרים דיסקין | השופט ציון קפאח | השופט רענן בן-יוסף |
דבר השופטים
בהכרעת דין שהתפרשה על פני עשרות עמודים ציינו השופטים מרים דיסקין, רענן בן-יוסף וציון קאפח, כי גרסת שמיל לגבי השתלשלות הדברים, מהרגע בו עזב עם לוי את בית העלמין, היא "גרסה כבושה שבכבושות". "מדובר בגרסה שלבשה ופשטה צורה אין ספור פעמים ועברה שינויים משמעותיים ומרחיקי לכת ותמורות מהותיות עד להתגבשותה הסופית בעדותו בבית המשפט.
גם אז, כשניתנה לו הזדמנות אחרונה למסור גרסת אמת סדורה וברורה, היא נתגלתה כגרסת סרק שכולה פריכות, סתירות, תמיהות וחוסר היגיון, אשר הפכוה לכלי ריק, נטול כל ערך, וקרסה מאליה כמגדל קלפים".
השופטים התייחסו בהחלטתם לדגימות הדי-אן-איי של שמיל ושל לוי אשר נמצאו ברכב, וציינו כי אף אחד מהצדדים לא שכנע אותם בנושא זה מעל לכל ספק סביר. יחד עם זאת הם ציינו, כי שמיל בפני המדובבים בתאו מסר הודאה מפורשת על מעורבותו בתאונה.
השופטים סרקו בהרחבה ראיות נסיבתיות נוספות שהוצגו בפניהם, ולדבריהם "בכל אחת מהן יש כדי לקשור במשהו את הנאשם לרצח… לכל אחת מהראיות משקל סגולי משמעותי בסך הראיות המצרפי ובחינתן כמכלול מובילה גם היא למסקנה חד משמעית באשר למעורבות הנאשם ברצח".
בין יתר הנושאים אליהם התייחסו השופטים היתה גם תכתובות הטקסט בין שמיל לבין חבריו, מכריו ובעיקר אשתו. השופטים ציינו, כי מתוכנן של ההתכתבויות עולה שמצבו הכספי של שמיל קשה, והחוב ללוי הפך לנטל כבד מנשוא עבורו. "קריאה של ההודעות הסלולאריות מהתקופה שקדמה לרצח, בתוך ההקשר והרצף הכרונולוגי בו נכתבו, מובילה את הקורא, בעל כורחו ובאופן המוחשי ביותר, במדרון התלול בו הדרדר מצבו הנפשי של הנאשם עד שהגיע לשפל המדרגה ולדרגת ייאוש שהובילו אותו, בסופו של יום, לעשיית מעשה קיצוני, מר ונמהר.
בהקשר זה התייחסו השופטים לתכתובת בין שמיל לבין אשתו, ביממה שקדמה לרצח: "דרך הודעות הטקסט ניתן לראות, צעד אחר צעד, כיצד על רקע מערבולת סוערת וסוחפת של לחצים וחובות מגלה האשה בתיקו של הנאשם 'מכשיר' שגורם לה להידרך ולבקש תשובות מפורשות באשר לייעודו של אותו 'מכשיר'".
השופטת דיסקין, שכתבה את הכרעת הדין, ציינה בהקשר זה, כי "לאחר קריאה קרובה וזהירה של התכתובת, כשלעצמה ובתוך ההקשר הכולל, אני סבורה, שהצדק עם המאשימה, ואכן המילים 'מכשיר' ו'תרופה' היו למעשה שם קוד ספונטני למילה 'אקדח'… תכתובות אלה מקימות תשתית לקביעה שהנאשם תכנן מראש את מעשה הרצח ואף נטל לרשותו אקדח לקידום התוכנית, כל זאת על רקע מתח נפשי כבד ומתוך מטרה להיפטר מהחוב החונק שסגר עליו וכילה את כוחותיו. בתוך התכתובת שזורות אמירות מחשידות שקריאתן על רקע הכרת העובדות ולוחות הזמנים הידועים מוליכה מאליה לפרשנות מפלילה".
השופטת התייחסה גם לצילומי מצלמות האבטחה ממקומות שונים וציינה כי השתכנעה בכך ששמיל הוא המופיע בסרטונים.
 |
 |
| עו"ד משה סוחמי | עו"ד אסף שביט |
ללא כל ספק
לאחר סקירה מפורטת של הראיות וטענות הצדדים, השופטת דיסקין התייחסה להתרשמות השלילית מגרסתו הבלתי אמינה של שמיל: "אותם מאפיינים שנתגלו בחקירותיו במשטרה הופיעו, וביתר שאת, בעמדו על דוכן העדים. גם כאן התגלה הנאשם במלוא קלונו. גרסתו בבית המשפט שנרקמה והתפתחה בהתאמה לראיות, היא גרסה מניפולטיבית, מיתממת ומתחכמת, מחוררת ככברה. בתיאור העובדות הלך הנאשם סחור סחור, השיב תשובות מגוחכות, ולעיתים, סתומות ונתלה מעשה לוליין ממש בהסברים מפותלים ותמוהים. והכל, תוך כדי ניסיונות עקרים להרחיק עצמו בכל דרך מזירת הרצח ומביצועו.
"סיכומה של התמונה כולה לא הותיר בי ספק, כי מדובר בגרסה סרק מופרכת שלא נמצאה לה כל אחיזה בראיה או בעדות, ויש לדחותה מכל וכל… לאחר בחינת ראיות התביעה ואומדן משקלן ולאחר שבחנו היטב את גרסת הנאשם, לגופה ובתוך הקונטקסט השלם, ניתן לקבוע בבירור שהנאשם לא הצליח לטעת ספק בתשתית הראייתית האיתנה שביססה התביעה, והתסריט החלופי שהציע לראיות נדחה בהיותו בלתי מהימן ובלתי סביר.
"בתום בחינת הראיות מצאתי שהתביעה הניחה וביססה כדבעי תשתית ראייתית איתנה הקושרת את הנאשם בשלשלאות כבדות ובלתי ניתנות לניתוק לביצוע מעשה הרצח", הוסיפה השופטת… התשתית הראייתית המוליכה לקביעת אשמת הנאשם, עומדת על אדנים מוצקים".
