הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר ארבעה חודשי מאסר בפועל על ליאור מיארה, נאשם מספר 6 בפרשת ארגון הפשיעה מאשדוד ובנו של הנאשם המרכזי בפרשה, ארמנד מיארה. מיארה "ג'וניור" הוא הנאשם האחרון בפרשה שדינו נגזר, לאחר שכל שמונת הנאשמים הגיעו להסדרי טיעון מול הפרקליטות ודינם נגזר.
גם הסנגורים של מיארה הבן, עו"ד נחמן בטיטו ועו"ד גור קרמניצר, הגיעו להסדר טיעון עם הפרקליטות, שכלל את שינוי כתב האישום והסכמה לקבלת תסקיר מבחן עוד לפני הרשעה. במסגרת ההסדר סוכם עוד, כי סכום של 115 אלף שקל יחולטו ממיארה, או יותר נכון מקופת הגמל שלו.
ליאור מיארה הודה במסגרת האישום העשירי בכתב האישום המתוקן, כי היה רשום כעובד מתנ"ס ברובע ח' באשדוד, והיה מופקד על אולם הספורט במתנ"ס, תחת פיקוחו של מנהל המתנ"ס. ב-27 בנובמבר 2011 כאשר נודע למיארה כי מנהל המתנ"ס צפוי להתחלף, הוא פנה למנהל שאמור להיכנס לתפקידו ודרש לשוחח עמו. המנהל שצפוי היה להיכנס לתפקידו השיב כי ידבר איתו רק לאחר שייכנס בפועל לתפקיד – תשובה שלא סיפקה את מיארה ג'וניור, שאמר לו: "מה יש לראות? הכל כרגיל, נשאר כרגיל, למה אתה יכול לשנות משהו?". הוא התעקש לקיים את הפגישה לאלתר תוך שהמנהל החדש מתעקש ומבהיר למיארה כי אין מה לדאוג. "אין לי מה לדאוג?!", אמר לו מיארה, "אתה צריך לדאוג, אני לא צריך לדאוג, לדאוג עאלק".
למחרת פנה מיארה הבן לחברו ושיתף אותו בעניין החילופים במתנ"ס ובאי שביעות רצונו, והם החליטו לאיים על המנהל החדש. "מי הוא בכלל נכנס לנו", אמר מיארה הבן לחברו, "אני מביא את אבא שלי… הכי גרוע", וחברו השיב: "תגיד לארמנד שייתן קפיצה, שרק יראה אותו, ויקבל את הפחד שלו, וילך".
למחרת הודיע החבר למיארה הבן, כי היכה את המנהל החדש בפניו, והודיע לו כי "ביום ראשון ארמנד וליאור פה בבוקר בתשע גומרים לו את החיים, וכי מה שקיבל עכשיו זה כלום". בתגובה ביקש המנהל ממיארה הבן שלא יגיע למתנ"ס וכי הוא ימשיך את סדרי עבודתו במתנ"ס כפי שהיו טרם ההחלטה על החילופים. למרות זאת התייצב מיארה הבן במתנ"ס, נפגש עם המנהל ואחריה הודיע לסובבים אותו: "אמרתי לו מה שהיה זה מה שיהיה".
המנהל אמנם לא התלונן במשטרה, אולם מיארה הבן הודה במיוחס לו ונקבע כי הוא עבר עבירה של קשירת קשר לאיומים.
מיארה הבן (30), נשוי ואב לשניים, קיבל פטור רפואי מצה"ל. תסקיר המבחן שנערך בעניינו תיאר כיצד גדל "בצל היעדרותו של אביו מהבית עקב מאסרים רבים, ונחשף מילדותו לעולם העברייני". הוא תואר על ידי שירות המבחן כ"חרדתי ותלותי בעיקר באמו ובאשתו", ותואר על ידי מקורביו כ"מי שניהל עד למעצרו אורח חיים נורמטיבי".
שירות המבחן העריך, כי "הנאשם ספג מגיל צעיר סגנון והתנהלות כוחניים ועברייניים, עם זאת התרשם, כי הינו בעל שאיפות נורמטיביות ונראה כי עושה מאמצים כנים לנהל חייו בשונה מהמוכר לו במשפחת מוצאו". מיארה עצמו סיפר לשירות המבחן כי צבר חובות כספיים מאז נעצר בפרשה, וכי הרשעתו תמנע ממנו לשוב ולעבוד ברשת המתנ"סים. שירות המבחן המליץ לבסוף שלא להרשיעו ולהטיל עליו עונש עבודות לתועלת הציבור לצד העמדתו בצו מבחן למשך שנה.
התביעה התנגדה להמלצת שירות המבחן; התובע, עו"ד יונגר, הדגיש כי "אל מול שיקום הנאשם, יש לשקול גם את ההרתעה הפרטית וההרתעה הכללית, כמו גם, החובה לשמור על מעמדם וכבודם של עובדי השירות הציבורי, לבל יירתעו למלא תפקידם כהלכה. הנאשם, אשר עשה שימוש בשמו של עבריין 'בכיר', גם אם מדובר באביו, וקשר קשר לאיים על עובד ציבור בהקשר לעבודתו, חשוב שמהבחינה הציבורית יורשע בדינו".
עו"ד בטיטו טען מנגד כי מכתב האישום המקורי נמחקו סעיפים רבים וכי נותרה עבירה "מינורית" יחסית. מיארה עצמו ביקש מהשופטים "צ'אנס" והביע חרטה על מעשיו.
"מעשים אלה ראויים לגינוי, כאשר על בתי המשפט להכביד ידם על מי שמתכוון לפגוע בעובדי הציבור, גם בדרך של איומים, שכן טובת הציבור מחייבת שיובטח שנציגיו יוכלו לפעול ללא כל רתיעה וללא כל פחד", קבעו השופטים בהחלטתם. "לכן, הפגיעה האפשרית בנאשם אינה מצדיקה הימנעות מהרשעתו, נוכח הפגיעה בנורמה החברתית, כפי שבאה לידי ביטוי במעשיו, ונוכח הפגיעה באמון הציבור במידה ולא יורשע, פגיעה העולה בהרבה על הפגיעה האפשרית בנאשם".
מלבד עונש המאסר בפועל, נגזרו על מיארה הבן גם ארבעה חודשי מאסר על תנאי.
תיק בית משפט: 14860-04-12
