האתרוג

עד המדינה. אחת מעשרות תמונות שהופצו, חלק על ידו בעצמו

כתבה שפירסמתי לעיתון "סופהשבוע" (14 יוני)

מפקד מחוז תל אביב הנכנס, ניצב בנצי סאו, מגדיר אותו כאתרוג. מפקד ימ"ר תל אביב, נצ"מ גדי אשד, מתאר אותו כנס פלילי. סנ"צ ניסים דאודי, שדומה כי ראה כבר הכל, נותר המום ממנו. זהו ז.ח, עד המדינה בפרשת הבר-נוער, איש המפתח של המשטרה בפיענוח הרצח הכפול שבו מצאו את מותם ניר כץ וליז טרובישי ז"ל.

המשטרה במחוז תל אביב (והפרקליטות), באיזה פרץ בלתי מקצועי של אופוריה והתרוממות רוח, הפיצה מהיום הראשון למעצרים את הפרטים הקטנים ביותר מתוך תיק החקירה המסעיר הזה, לפני ואחרי שבית המשפט והמפכ"ל מתחו עליהם ביקורת נוקבת על ההדלפות וההתנהלות התקשורתית. בתוך הגל ההזוי שנמשך עד היום, וכולל התלהמות תקשורתית אינטרנטית תזזיתית חסרת תקדים כמעט, בגיבוי מלא של החוקרים, הודו כולם ובפומבי כי התיק לא סגור עדיין, כאשר החשש הגדול הוא מפני אישיותו הבעייתית של עד המדינה.

ז.ח הוא עבריין רכוש, הומוסקסואל מוצהר שמוכר למשטרה שנים מהגבול האפור שבין עבריינים אלימים וסוחרי סמים בשכונת פשע מובהקת בין רמת גן לבני ברק, לבין חברי הקהילה הגאה בסצינת המועדונים של לב תל אביב. ועדיין, כל תיאוריות הפרופילאות של המשטרה לא הצליחו לאתר אותו בשטח. החשוד הפוטנציאלי האולטימטיבי חמק מפני חוקרי הרצח במשך ארבע שנים, עד שיום אחד הופיע מיוזמתו במהלך ביקור של קציני משטרה בכלא השרון.

טיפוסים כמו ז.ח סובלים מאוד בבתי הסוהר. העובדה שהוא הומוסקסואל מוצהר ובליין סטלן ממדרת אותו מרוב האסירים ובמיוחד מהאליטה העבריינית שאליה הוא היה אמור להשתייך באופן טבעי – ארגון הפשע של אבי רוחן וצ'יקו בית עדה, שבית הגידול שלהם ושל חייליהם הוא בשכונת פרדס כץ. לימים יתברר, כי הדחייה הטבעית שחש כל חייו כהומוסקסואל בארון ומחוצה לו, קיבלה ביטוי נוסף כאשר נדחה על ידי חברי ילדותו ובני משפחתו מחבורת נערי הרחוב שבה גדל. האנשים שאיתם הוא גנב ועישן ורצח (לטענתו), הפקירו אותו בבית הסוהר, לא דאגו לעורך דין, לא באו לביקורים, לא שלחו סמים, לא הפקידו כסף בקנטינות ולא פינקו אותו בחופשות.

ז.ח ישב בתא אחד בכלא השרון עם שי ארביב, עבריין שסיפק שירותי מין לגברים שהכיר באתר "אטרף" והורשע בהדחת קטינות לזנות. לארביב יש משפחה מסורה ועורך דין מקצועי שטיפל בכל ענייניו, עו"ד אלון דווידוב. ז.ח נותר לבד כאמור, אבל בתוך כל הסבל הוא לא איבד מעולם את התשוקה לחיים הטובים ולכסף הגדול. נהנתנות וגרנדיוזיות התערבבו עם סורגים וייסורים בלילות בהם התהפך על יצועו בכלא, מה שהוביל אותו כפרי בשל לכפות ידיהם המושטות של החוקרים.

ז.ח עמד על סף סיום מאסר של 40 חודשים, והנכס היחיד שהמתין לו בחוץ היה הסוד הגדול שלו, הרצח במועדון בר-נוער – שלטענתו הוא היה שותף לתכנונו. בכל קריירת הפשע שלו הוא שמע על סכומי הכסף הגדולים שמקבלים עדי מדינה וסוכנים תמורת הפללה של חברים. 100 אלף דולר, 200 אלף, במזומן, ללא מס כמתנת שחרור? התאים לו.

בתוספת לכך התרגש ז.ח מרגעי התהילה הנרקיסיסטיים שצפויים לו עם חשיפת הפרשה. החיזורים של בכירי המשטרה והפרקליטות יהיו כאין וכאפס לעומת אלה המרגשים של בכירי העיתונאים – אילנה דיין, רפי רשף, יונית לוי, כולם יכרעו ברך לשמוע מה יש לו לספר, ואת הפרומו הוא סיפק השבוע בראיון מוקלט ומצולם עם כתב של YNET. בשיאן של הנזיפות רמות הדרג על ההדלפות והפרסומים בפרשה חשף עד המדינה את עצמו, ונתן לסניגורים ולחשודים נקודות אחיזה רבות שעוד עשויות לפגוע בתיק. הראיונות שהוא ממשיך לתת מגלים מחדל נוסף של החוקרים והפרקליטות, שלא השכילו לחייב אותו בהסכם להימנע מראיונות לתקשורת עד סיום המשפט.

פרסום הראיון עם עד המדינה עורר מורת רוח רבה בימ"ר, אבל מנגד תמלילי העדויות שלו  – שהיו באחריותה הבלעדית – מתגוללים בכל פינה. המצב הזה לא מסתדר כלל עם דבריו של ניצב סאו, שהבהיר כי מתחילת הדרך הושט לעד סיוע מנטלי רב כדי שיעמוד בקשיי החקירה והמשפט. "אנחנו מבקשים מכם לאתרג את העד הזה, אסור שהוא יקבל רגליים קרות בגלל איזה פרסום שיפחיד אותו", אמר סאו לעיתונאים, "עד שזה לא נגמר, זה לא נגמר". 

מחדל מסיבת העיתונאים של ניצב בנצי סאו

מרצדס וטרקטורון

בתדריך לעיתונאים במחוז תל אביב סיפרו מפקדי הימ"ר על המניע של עד המדינה לחשוף את הפרשה, ועל מבחני האמינות שעשו לו. בשיחה הראשונית הוא הדהים את הקצין הרלוונטי כאשר הציג את עצמו כהומוסקסואל שמצפונו מייסר אותו על רצח שביצעו חבריו.

נצ"מ אשד וסנ"צ דאודי, שנוהגים להישאר מחוץ לחדרי החקירות כדי שקבלת ההחלטות שלהם תהיה אובייקטיבית, סיפרו כיצד בשלב הזה חרגו ממנהגם ותשאלו את האסיר בעצמם. בשאלת המניע לשיתוף הפעולה, הם קיבלו ממנו כמה תשובות טובות, לטענתם: האחת, מצפונו העיק עליו עקב היותו הומוסקסואל. השנייה, שהחברים שלו מהשכונה – כולל בן משפחתו – "שכחו" אותו בכלא והפסיקו לדאוג לו. השלישית, ואולי המשמעותית ביותר והמקרינה גם על המהימנות שלו, האסיר לא ביקש שחרור מהכלא בתמורה לסיפור, שכן הוא פנה למשטרה בסיום המאסר ולא בתחילתו.

וכך, מי שביקש לשחרר אותו מהכלא לאלתר היו דווקא מפקדי הימ"ר בשיתוף הדרגים הגבוהים ביותר בפרקליטות. "אם הוא היה מביא לי מידע כזה גם בתחילת המאסר, היינו אוספים אותו עם מרצדס מהכלא ומשחררים אותו", אמר אשד השבוע, והודה בצנעה שההסכם עם העד עלה הרבה כסף – מניע נוסף שהפרקליטות תצטרך לתת עליו הסברים בבתי המשפט.

האסיר שהפך לעד מדינה מסר עדויות מפורטות, בהן סיפר על ההווי בקהילה הגאה אבל בעיקר בחבורה מפרדס כץ. לדבריו, הוא זה אשר חשף את חגי פליסיאן מלכתחילה לכך שמנהל הבר-נוער, שאול גנון, ביצע לכאורה מעשה סדום בבן משפחתו הקטין וחבר הכנופיה שלהם. הוא סיפר שהביא מידע על המנהל, סיפר על ההכנות לנקמה, על שעות הפעילות במועדון, דרכי הכניסה וההימלטות מהמקום.

בשיאן של ההכנות לרצח נשפט ז.ח לתשעה חודשי מאסר בפועל על עבירות גניבה והתפרצות. לדבריו, החברים שמימנו לו את עו"ד משה יוחאי במשפט, המשיכו בפעולות בלעדיו ועדכנו אותו בטלפון על הרצח. הקרע הגדול התרחש כאשר ז.ח השתחרר מהכלא ובתוך תקופה קצרה נעצר שוב. הפעם לא תמכו בו, הוא נשפט ל-40 חודשים בפועל והחל לנטור לחברי ילדותו.

הבלשים, כאמור, לא הסתפקו בעדויות של העד. הם שחררו אותו מהכלא באמצעות ועדת השחרורים של שב"ס, בסיוע סניגור מטעם אגודת ההומואים והלסביות, שגויס למשימה. באופן נדיר לא צורפה חוות הדעת השלילית של המשטרה לפרוטוקול, כפי שנהוג עם אסירים "חוזרים", שזהו מאסרם השני ומעלה. בהמשך חתמו איתו על הסכם עד מדינה והחלו להפעיל אותו כסוכן סמוי שיצא למשימות איסוף ראיות לחיזוק העדות. שלושה חודשים הוא עבד בשטח, התקדם לאט, וכל יציאה הייתה בליווי כוחות רבים. החברים שלו חשדו בו, כיצד זה קיבל שליש ושחרור מוקדם. הבלשים הבחינו בקושי שלו לפרוץ את המעגל חזרה אל החבורה שהיה חלק ממנה ארבע שנים לפני כן, ועוד יותר מכך את הקושי שלו לדובב אותם לדבר על הפשע הנורא. 

טרלן חנקישייב	חגי פליסיאן

בשנה האחרונה פתחו חגי פליסיאן וטרלן חנקישייב עסק עצמאי לשיווק ביצים, ענף שמזוהה בשנים האחרונות עם ארגוני פשיעה מסוימים. הם לא רצו את חברם לשעבר בתוך הקומבינה. העיסוקים הצדדיים של ז.ח בקהילה הגאה לא התאימו למי שמודל החיקוי שלהם היה יעקב פליסיאן, האח הגדול של חגי וחבר רשמי בארגון הפשע של אבי רוחן. ב-2007 נשפט יעקב ל-20 חודשי מאסר בתיק משותף עם רוחן, משה (צ'יקו) בית עדה ועוד עשרה חברים, בגין הונאה וסחיטה של מהמרים ישראלים שנסעו לבתי קזינו ברומניה. יעקב לא אוהב את ז.ח, והאחרון מצדו יודע זאת היטב. בראיון ל-YNET השבוע אף רמז העד על כך. "אני לא מפחד מזה שהגנגסטר יירה בי", אמר.

האחים פליסיאן היו מאוד קשורים. יום אחד בנובמבר 2011 התעלק אחד האחים על טרקטורון שעליו נסע נער צעיר מהשכונה, לקח ממנו סיבוב ונעלם במרחבים הפתוחים בין פרדס כץ לפתח תקווה. בעל הטרקטורון הוא קרוב משפחה של יצחק "חישי" חדיף, עבריין צמרת מסוכן ביותר, שדומה כי שכונת המצוקה פרדס כץ התפרסמה רק בזכות מעלליו. "חישי" בכבודו ובעצמו הרים טלפון ודרש להשיב את הטרקטורון לאלתר, אבל הצעיר למשפחת פליסיאן השיב לו בסגנון של "יאללה יאללה, למה מי אתה".

כעבור מספר ימים, בזמן שהאח הצעיר ויעקב נפגשו עם חדיף לשיחת הבהרה ברחוב יוסף חיים שבלב השכונה, נורו לעברם מספר יריות. הם נפגעו באופן קשה ברגליהם וסוחבים את הפציעה הזו עד היום. חדיף נעצר ושוחרר, הוא הציג את האליבי המושלם: הייתי איתם ואפילו נשרטתי קלות. האחים פליסיאן המשיכו בחייהם על שטח ההפקר, בין גניבות ואלימות לבין עבודות מזדמנות. 

החקירה מתנדנדת. נצ"מ גדי אשד, סנ"צ דאודי, רפ"ק ירון מקדס

הפשע המושלם

חרף הדחייה והטינה בשכונה הלא פשוטה, ז.ח בתפקיד עד המדינה והסוכן הסמוי המשיך לאסוף ראיות ומידע. הוא הקליט חשודים בשיחות טלפון ובמפגשים פנים מול פנים, כיוון את החוקרים לעוד ועוד מראי מקום. בלשים בימ"ר העריכו שמבחינת היכולות ברור להם כי החשודים והעד עצמו הם עבריינים מסוכנים, שמסוגלים לאחוז נשק, לירות ולשדוד, רק שאת החיבור שלהם לבר-נוער אף אחד מהבלשים בצח"מ (צוות חקירה מיוחד) לא השכיל לדמיין.

במשטרת תל אביב הגדירו את חקירת הרצח כתיק דגל וכינו אותה "פרחים בקנה". לתוצאותיה הייתה משמעות אסטרטגית מיוחדת על הארגון כולו, עקב הפגיעה בתחושת הביטחון ואמון הציבור ביכולתם של כחולי המדים לפענח את הרצח.

אחרי ארבע שנים הרצח כבר נתפש כ"פשע המושלם", אבל זה לא הפחית את האתגר, להיפך. המפקד הנוכחי, נצ"מ אשד, הניח את התיק בראש סדר העדיפויות של היחידה עם כניסתו לתפקיד לפני שלוש שנים. כל אנשיו גויסו לטפל בכל שבב מידע, בין יתר המשימות השוטפות. מידע על חשודים בני מיעוטים שהיו במגע עם חברי הקהילה וביצעו את הרצח כפשע שנאה, הובילו ליציאה של עשרות שוטרים בלשים ואנשי שב"כ למבצעים בשטחי הרשות הפלסטינית.

מאמצים דומים הושקעו בחקירות ומודיעין בקהילות מגזריות שונות. בלשים סמויים התערו בקהילה הגאה ורחרחו במגזר החרדי. מאות אנשים תושאלו, נחקרו, עוכבו ונעצרו, אפילו הודאה פיקטיבית ברצח על ידי "המחבל היהודי" ג'ק טייטל התקבלה, אבל התקדמות ממשית לא הייתה עד חודש פברואר השנה בכלא השרון.

לא נמצאו מקרים נוספים. מנהל בר-נוער במעצר (צילומים: יוסי זליגר)

העד והסלב

במשטרה חששו מאוד גם מהיכולת של העד לעמוד מול חבריו לשעבר ולהטיח בהם את מה שסיפר לחוקרים, אבל לפי דיווחים מחדר החקירות הוא עשה זאת בלי למצמץ, אבל מיד אחר כך הוא מיהר להצטלם ולפרסם ראיון איתו ב"וואינט", ומשם לכל העולם. כמו כן, ככל הידוע עכשיו, החוקרים לא השכילו לשלוח אותו לדובב את גונן בעניין מעשה הסדום שהוא ביצע לכאורה בחשוד מספר 2, וגם לא נערך עימות במשטרה בין עד המדינה לגנון בעניין זה. 

לכן, אחרי שהמשטרה חשפה את המעצרים הדרמטיים והציגה לראווה את קיומו של העד והראיות, צריך להביא בחשבון גם את ההכחשה הגורפת של כל החשודים, ובראשם מנהל הבר-נוער, גונן. באמצעות עו"ד רן אלון מהסניגוריה הציבורית הוא מכחיש כל קשר עם הנער מפרדס כץ, והשופט עידו דרויאן כבר רמז כי התשתית הראייתית נגדו חלשה בהרבה מזו שיש נגד האחרים. מהסיבה הזו בדיוק גם שמו נאסר לפרסום בתחילת הפרשה.

למעשה, הראיה המרכזית נגדו על כך שלכאורה ביצע תקיפה מינית בקטין החשוד ברצח, היא עדותו של עד המדינה. אם גונן לא יודה בביצוע המעשים המיוחסים לו, ולא יהיה ניתן להוכיח אותם בדרך אחרת, עדותו של ז.ח תהיה בסכנה וכל החקירה עלולה לקרוס. לפיכך, במשטרה עושים מאמצים כבירים להוכיח את המפגש בין גונן לחשוד שהיה קטין, ובמקביל מחפשים צעירים אחרים שלכאורה קיימו יחסים עם גונן – עד כה ללא הצלחה יתרה, למעט עדות מפוקפקת של קוקסינל שהודלפה מיד לטלוויזיה, ככל הנראה במטרה לעודד מתלוננים נוספים.

ידיעות וספקולציות על משא ומתן של גונן עם הפרקליטות והחוקרים במטרה שיהפוך לעד מדינה עדיין לא זכו לאישוש רשמי כלשהו. גם אם יושג עימו הסכם עד מדינה, ספק אם הסכם כזה יעמוד במבחן בית משפט ובג"צ, בהיעדר מתלונן ולנוכח העקרונות המגוננים של חוק נפגעי עבירה.  

עד סלב. עו"ד שי שורר

עו"ד שי שורר הוא פרקליטו של הקטין, שגם הוא מכחיש קשר עם פעיל הקהילה, ובמהלך העימות עם עד המדינה הטיח בו: "אתה שקרן, אתה מנצל הזדמנויות לסגור לעצמך תיקים. אתה בנאדם שמחפש רק כסף".

עו"ד שורר הוא הפרקליט שהגיש את הבקשה להמשיך לאסור את פרסום פרטי הפרשה ושמות החשודים, מה שחולל את הבלבול במסיבת העיתונאים המשטרתית והוביל למכתב הנזיפה הנדיר של המפכ"ל בבכירי הימ"ר ומחוז תל אביב. "אמנם אנחנו לא יודעים כמה כסף קיבל עד המדינה", אומר עו"ד שורר, "אבל גם לא ברור לי איך עד מדינה עבריין שישב מספר פעמים בכלא הופך להיות סלב. ריאיונות איתו מופיעים בכלי התקשורת והעדויות שלו חשופות לעיני כל בשלב מוקדם של החקירה. אין זאת אלא משום שהמשטרה מאפשרת זאת, לנוכח חולשת הראיות וכדי להכשיר את התיק בדעת הקהל. נראה כאילו במקרה של עד המדינה הזה התהפך הביטוי הנפוץ ויש לומר אותו כך: 'מבירא עמיקתא לאיגרא רמא'.

"מרשי הוא גבר שאוהב רק נשים, ותקופה ארוכה הוא חי עם בת זוג צמודה. הוא מעולם לא היה מעורב במשכב זכר, ולא נאנס. דבר תמוה נוסף הוא, שהמשטרה לא נעתרת לבקשתי לערוך לו בדיקת פוליגרף. למרשי אין קשר לרצח, וספינת הדגל של המשטרה תסתיים כמו טיטאניק".