 |
| מזוכה. מאיר קריאף |
למרות שהיה חייב אלפי שקלים למועדון ההימורים, נכנס מאיר קריאף ב-10 בנובמבר 2010 לקלוב בדירה ברחוב הסחלב 100 בנתניה וביקש לשחק. יוסי תורג'מן, עבריין אלים מחדרה ואחד השותפים בהפעלת הקלוב זכר היטב את החוב של קריאף, והיכה את קריאף בפניו בנוכחות המהמרים. יומיים לאחר מכן תורג'מן נרצח. את החקירה ביצע צוות חקירה מיוחד של יאחב"ל בפיקדו של רפ"ק אבי גור, ובסיומה הוגש כתב אישום בו הואשם קריאף ברצח.
ביום חמישי (8 אוגוסט), הרכב בית משפט המחוזי מרכז בלוד, אברהם טל (יו"ר), מנחם פינקלשטיין וליאורה ברודי, מצא לנכון לזכות את קריאף מחמת הספק בהכרעת דין אשר משתרעת על פני 152 עמודים. עם זאת, בהקשר של הספק הקפידה השופטת ברודי לציין בהחלטה: "מכלול הראיות מעלה חשדות כבדים, תהיות ונושאים בלתי פתורים בהתייחס להתנהלותו של הנאשם בליל הרצח".
חרף הסייג הזה של השופטת ברודי, התגובות באולמו של השופט טל לזיכוי היו מרגשות. לפני תחילת הדיון התחבקו בני משפחת המנוח עם התובעת, עו"ד קרן וכסלר, אבל ברגע בו הודיעו השופטים על הזיכוי התיישבה עו"ד וכסלר בכסאה והחלה למרר בבכי ממש, בני המשפחה של המנוח החלו לקלל כמיטב המסורת הישראלית ואילו בני משפחת הנאשם מחאו כפיים ופרצו בצהלות שמחה.
לפי כתב האישום, אחרי התקרית בה קריאף הוכה על ידי תורג'מן הוא החליט לרצוח אותו, וב-12 בנובמבר הוא הצטייד באקדח 9 מ"מ ובאופנוע. באותו לילה שהה קריאף בדירה בה התגוררה חברתו ברחוב הידידות היוקרתי על חוף הים בדרום נתניה, ובשעה 01:06 הוא התקשר ליוסי חדד, השותף השני בקלוב, ובירר אם תורג'מן נמצא בדירה. לפי כתב האישום, כאשר חדד השיב בחיוב קריאף יצא למשימה מדירתו, רכוב על האופנוע ומצויד באקדח הוא נסע לדירת ההימורים ונכנס דרך כניסת המרפסת רעול פנים וחובש קסדה.
כתב האישום מתאר כי תורג'מן עמד באותה עת סמוך לגרם המדרגות הפנימי בדירה, ובסמוך אליו חברו מאריק חננייב. רעול הפנים (קריאף לפי התביעה) ירה לעבר תורג'מן, שעוד הספיק לצעוק: "מתנקש", וניסה להרחיק את חננייב אבל זה נאחז בו דווקא וכתוצאה מכך נפגע משתי יריות. היורה, נטען בכתב האישום, המשיך וירה בתורג'מן מספר יריות שפגעו במקומות רבים בגופו ותורג'מן מת במקום.
איש מעדי הראייה לרצח בקלוב לא זיהה את היורה, נהפוך הוא, העדויות על קומתו של היורה העלו את הרושם כי מראהו של האופנוען הקטלני שונה מזה של קריאף. היורה תואר כאיש גבוה מעל מטר ושמונים, ואילו קריאף הוא נמוך יחסית, גובהו מטר ושבעים. לפיכך, פריצת הדרך בחקירה ואבן הבוחן של המשפט כולו הסתמכה על הדינמיקה החברתית בחבורה אחת של סוחרי סמים וסוכני הימורים בנתניה, ועל עדויות של שני עדי מדינה מהחבורה הזו, גבר ואשה.
פרקליטו של הנאשם, עו"ד ישראל קליין, מלכתחילה לא טען לאליבי אלא צייר תרחיש לפיו היו לא מעט אנשים שהיו מעוניינים לפגוע בתורג'מן. אחד מהם, נטען, הוא חני ג'רבי מחדרה שתורג'מן הורשע בעבר בניסיון לחסל אותו באמצעות טילי לאו באולם אירועים בפרדס חנה. הכיוון השני והמרכזי הוא עבריין נתנייתי בשם מוריס בר, אחד ממתחריו של תורג'מן בתחום ההימורים. בר, שבמהלך המשפט נהרג בתאונת דרכים ב-10 בדצמבר 2012, היה מנהל משחקי "פוקר טקסס הולדם" שהתקיימו ב"פיצוציה של שלומי" ברחוב הרצל 91 בנתניה, מועדון נוסף בו קריאף נהג להמר.
 |
| הנאשם על אופנוע לבן, העדים אמרו שהמתנקש היה על אופנוע שחור |
הפיצוצייה של שלומי
הדירה בה שהה קריאף בליל הרצח היתה מחולקת לכמה יחידות דיור. בדירה המרכזית התגורר עבריין בשם שלומי בן סימון עם בת זוגו דנה. ביחידת הדיור הנפרדות התגוררו שתי בחורות – דינה ייתח-בר, אשתו של מוריס בר המנוח, ומלי כלפון חברתו של קריאף. כל החבורה הזו היתה מעורבת בדרך זו או אחרת בהפעלת "הפיצוציה של שלומי" אשר היתה שייכת לבן סימון.
לאחר הרצח, נטען בכתב האישום, קריאף התוודה בפני שלומי בן סימון, כי הוא היה מעורב ברצח וביקש ממנו לקחת אותו למקום אחר כדי שיוכל להתקלח ולהחליף בגדים. הפרקליטות טענה כי על מנת "להעלים" את מעורבותו של קריאף ברצח, בן סימון העלים כונן מחשב שעליו נשמרו קלטות מצלמות האבטחה בביתו, כדי לטשטש את העובדה שקריאף יצא מהבית עם האופנוע סמוך לפני הרצח. כמו כן נטען, כי במהלך נסיעה ברכב נטל קריאף טלפון סלולארי מבחורה בשם נטלי אדרי, ובן סימון רכש עבורו כרטיס סים בתחנת דלק בהרצליה. השניים נסעו לדיר חבר של בן סימון במגדלי אביב רמת גן, שם קריאף התקלח, החליף בגדים, שטף את גופו באלכוהול על מנת להעלים שרידי ירי ובהמשך זרק את הבגדים אותם לבש בעת הרצח.
לכאורה, החוקרים הצליחו להבקיע את החומה בחבורה שהקיפה את קריאף. הם גייסו את בן סימון להיות עד מדינה בתיק בו ייחסו לו חשד לשיבוש מהלכי חקירה וסיוע לרצח. במקביל הם גייסו את דינה ייתח-בר כעדת מדינה נוספת, שבעדותה גוננה על בעלה המנוח והפלילה את קריאף בתמורה לסגירת תיקעים פליליים נגדה. מרבית טענות התביעה הסתמכו על עדותו של בן סימון כמי שסייע לרוצח לאחר הרצח. מלבד העדים כתב האישום התבסס על ראיות נסיבתיות.
| עו"ד ישראל קליין: "האומץ המשפטי לזכות"  פרקליטו של קריאף, עו"ד ישראל קליין, נשמע במצב רוח מרומם למחרת הזיכוי, הישג נדיר באולמות בתי המשפט בישראל. ביקשנו ממנו לתת מונולוג ניצחון, (וכמעט) לא הפרענו:"צריך לברך על אומץ משפטי לזכות בתיק מול יחידת משטרה כמו יאחב"ל ועם שני עדי מדינה בתיק רצח שבו היה וידוי הריגה לעיני עדי ראייה. השקענו שלוש שנות עבודה כדי להוכיח שעדי המדינה הם שקרנים,שקיבלו טובות הנאה מובהקות. אנחנו הראנו שלדינה ייתח-בר סגרו תיקים לא רלוונטים לאירוע, ולשלומי בן סימון סגרו את תיק הסיוע לרצח, אבל גם תיק נוסף על סחיטה ואיומים שאנחנו מצאנו בבית משפט שלום בחיפה. הכי מקומם זה, שהמדינה קשרה קשר עם עדי מדינה אשר חיפו על הנאשם האמיתי ברצח, שלטענתנו היה מוריס בר, בעלה המנוח של דינה, עובד וחבר של שלומי בן סימון. |
ראש צוות החקירה, רפ"ק אבי גור, סיפר כי בן סימון נעצר ראשון, בליל הסילבסטר בין 2010 ל-2011. צוות החקירה אסף חומרים במשך חודש וחצי ובן סימון נעצר בחשד למעורבות ברצח. במסגרת החקירה נערכו עימותים בינו לבין שותפתו לדירה (דינה ייתח-בר), ובינו לבין בעל הדירה ברמת גן אליה הוא הביא את קריאף, הדירה בה הוא גם השאיר את הכונן עם מצלמות האבטחה בביתו. בהמשך החקירה הוכנס מדובב לתא המעצר בו הוא שהה, ובן סימון סיפר לו כי מוריס בר ביקש ממנו להסיר את הכונן, כדי שלא יהיו הוכחות לכך שהוא מפר תנאים של מעצר בית לפיהם הוא אמור לשהות בכתובת אחרת.
ב-14 בינואר 2011 נחתם הסכם עד מדינה עם בן סימון, ואז הוא מסר את גרסתו "המפלילה" נגד קריאף. הפעם שינה בן סימון את הסיפור שלו לגבי נסיבות ליל הרצח וסיפר כי הנסיעה לבית החבר ברמת גן נועדה לסייע לקריאף לטשטש את הראיות נגדו – החלפת הבגדים והעלמת הכונן בו הוא נראה יוצא מהדירה סמוך לשעת הרצח. לפי ההסכם, בן סימון הצהיר כי חלקו בפרשה מתבטא אך ורק בסיוע לאחר מעשה, הוא התחייב לספר את כל הידוע לו, לסייע למשטרה באיסוף ראיות ולהעיד בבית המשפט. בסיום עדותו במשטרה הוא שוחרר ל"מעצר בית" תחת אבטחה של המשטרה והוצא נגדו צו איסור יציאה מהארץ. המדינה התחייבה כי לאחר שיסיים את כל התחייבויותיו, כולל העדות בבית המשפט, יימחק נגדו כתב האישום בגין חלקו בפרשה אשר הוגש לבית משפט שלום בנתניה.
בבית המשפט סיפר בן סימון כי הוא מכיר את קריאף מאז שהיו ילדים, והקשר ביניהם חודש לאחר תקופה מסוימת דרך כלפון לה הוא השכיר יחידת דיור בביתו. הוא העיד גם כי הכיר את הנרצח תורג'מן דרך חברים משותפים. לדבריו, בעימות עם דינה הוא הבין כי לה חשוב רק שבעלה לא יואשם ברצח, אב ל לאחר העימות עם החבר מרמת גן הוא הבין שגרסתו מתנגשת עם הגרסאות האחרות ו"אין לו לאן לברוח", לכן העיד נגד חברו קריאף. במהלך החקירה והמשפט שינה בן סימון את גרסאותיו כמה פעמים ולגבי פרטים שונים, מה שצוין בפסק הדין כגורם שפגע באמינותו.
אחד הפרטים המעניינים בעדותו של בן סימון מתייחס ליום שלאחר הלוויתו של מוריס בר. לדבריו, בשבועיים שלאחר הרצח הוא ישב עם קריאף בביתו "עם קריסטל ועם כוסית וודקה, ותוך כדי שקריאף חיבק אותו, הוא לחש לו כך: "ראית איזה עבודה נקייה עשיתי". לטענת בן סימון, הוא נתן לקריאף מכה כדי שיפסיק לדבר, מאחר שלא רצה "לדעת דברים". בעימות בין קריאף לבן סימון שנערך במשטרה להכחיש קריאף את הדברים.
במהלך המשפט צוין עברו הפלילי של בן סימון – עבירות מרמה וזיוף וכן עבירות סחר בנשים שבגינן נדון לשש שנות מאסר. כמו כן צוין כי הוא חייב סכומי כסף גבוהים לאנשים שונים, וכי היו לו סכסוכים עם גורמים שונים בנוגע לחובות. גם החיבה של בן סימון לסמים ולאלכוהול צוינה במשפט, ובן סימון אף הודה כי הוא מריח קריסטל, אבל לא בתדירות גבוהה, וכי השתמש בסמים כדי "לברוח מהמציאות". ההגנה גם טענה כי הלחץ שהפעילו החוקרים על בן סימון כלל איומים, לחצים ומצגי שווא, כדי לגרום לו להפליל את קריאף.
עדות מעניינת נוספת במשפט היתה זו של דני בן סימון, אחיו של עד המדינה ודמות מוכרת מאוד בבראנז'ה הפלילית בנתניה. בן סימון סיפר כי מספר ימים לפני הרצח קריאף ביקש ממנו הלוואה של 10,000 שקל, דברים שגם קריאף ציין בעדותו במשטרה.
אי התאמה
בסופו של דבר, ההחלטה לזכות את קריאף הסתמכה על האמינות הבעייתית של בן סימון ועל הסתירות המהותיות בין זיהוי היורה לבין העדויות של עדי המדינה. על בן סימון כתבו השופטים: "בתמונה כוללת המורכבת מהתרשמות בלתי אמצעית משלומי בבית המשפט, מעברו הפלילי, בין היתר, בעבירות מרמה, מהתנהלותו בדרך כלל ומהאופן שבו הוא שינה את גרסתו, בעיקר בנושא בקשת הסרת הכונן, מתקבלת תמונה של אדם שהאמת אינה נר לרגליו".
על העדויות שתיארו את היורה והובילו לזיכוי כתבו השופטים: "חרף ההתרשמות השלילית מהמהיימנות של הנאשם ואמינות גרסתו, הרי שהקשיים הראייתיים מותירים ספק סביר בדבר אשמתו: אי ההתאמה בין מראהו של הנאשם לזה של היורה, אי ההתאמה בין האופנוע עליו רכב הנאשם בליל הרצח לבין האופנוע עליו נמלט היורה, בעיות מהימנות של עדי התביעה, דינה ושלומי, כמו גם הנתונים שפורטו בעניין התנהלותו של מוריס, והסכסוכים שהיו למנוח עם מוריס ועם גורמים אחרים".
