 |
| מטען צינור. צילום אילוסטרציה משטרת ישראל |
במהלך חודש מאי 2013 החזיק שי לריח במטען חבלה קטלני המורכב מצינור מתכת סגור ובתוכו חומר נפץ. המטען הכיל מערכת חשמלית שהיתה אמורה לגרום להתפוצצותו באמצעות הפעלה מרחוק. בשמונה במאי, 20 דקות לפני חצות, הוא הגיע לרחוב מנדלי במרכז תל אביב רכוב על קטנוע. לריח ניגש לאופנוע אחר שחנה ליד אחד הבניינים, הטמין את המטען בין גלגל האופנוע לבין צינור המפלט שלו ועזב את המקום. סמוך לכך, טלפון אנונימי הודיע למשטרה על חפץ חשוד באופנוע החונה, ולמקום הגיעו חבלנים שזיהו את המטען ופירקו אותו. זהותו של המטלפן האנונימי התבררה רק לאחר שהוגש נגד לריח כתב אישום והצדדים נערכו לניהול המשפט, אבל על כך בהמשך.
הפרשה נחשפה לראשונה ב"פוסטה" ב-1 ליולי, אז נטען כי לריח – עבריין מרמת גן המזוהה עם עמיר מולנר – חשוד בהנחת מטען חבלה באופנוע שבו משתמש יוהאן זאהווי, אזרח צרפתי המקורב לקבוצת עבריינים מצרפת אשר עברו להתגורר בישראל בשנים האחרונות.
בסיום חקירה שניהלה רפ"ק רונה רודה-פינגלאי ממרחב ירקון הגיש עו"ד גיא גורן מפרקליטות מחוז תל אביב כתב אישום נגד לריח באשמה של ניסיון לחבול באדם והחזקת נשק. עוד בשלב טרום המשפט התעוררו קשיים ראייתיים בתיק, שכן הראיה העיקרית נגד לריח היתה טביעת אצבע שנמצאה על יריעת הניילון בה נעטף המטען מבחוץ. מבחינת המשטרה, טביעת האצבע בתוספת הקשר החברתי בין לריח לבין זאהווי הספיקו להוכחת האשמה. לסניגור עו"ד תמיר סננס היתה טענה משפטית לא פחות משכנעת – טביעת האצבע על שקית נילון חיצונית אינה מספיקה להרשעה, שכן היא יכולה להגיע לשם בצורה מקרית לחלוטין.
אחרי שכתב האישום תוקן פעם אחת סננס ולריח הציגו לתביעה ולבית המשפט נקודה נוספת, מפתיעה ומרתקת ביותר: לפי הסניגור בדיונים על עסקת הטיעון עם הפרקליטות, לריח מוכן להודות שהטמין את המטען אולם הנאשם ביקש להדגיש כי לא היתה לו שום כוונה לפוצץ אותו או לפגוע בזאהווי, אלא פשוט להפחיד אותו על רקע מחלוקת כספית. הראיה, לריח (או מי מטעמו) הוא בעצם המטלפן האנונימי אשר הודיע למשטרה על המטען באופנוע החונה ברחוב מנדלי. הטיעון הזה שכנע את הפרקליטות לסגת מהאישום של ניסיון לחבול באדם אחר, לריח הואשם בהחזקת נשק בלבד והצדדים הסכימו על עונש של 30 חודשי מאסר בלבד.
 |
 |
| שופט, צבי גורפינקל | עו"ד תמיר סננס |
העסקה הובאה לפתחו של השופט המחוזי הבכיר צבי גורפינקל, שלא התכוון לקבל את הסדר הטיעון המוצע כמובן מאליו ודרש מהצדדים לשכנע אותו, מדוע עליו לקבל את העסקה המקלה. התובע גורן חזר על פרטי כתב האישום ועל נקודות המחלוקת, ואילו עו"ד סננס חשף בפני השופט את הטיעון המנצח שלו: "נמחקה עבירה חמורה מכתב האישום מכיוון שהצגנו ראיות חד משמעיות שהנאשם הוא האחראי לכך שהמשטרה הגיעה ופירקה את המטען. ניהלנו על כך משא ומתן ארוך ומתיש… הראיה של טביעת אצבע על שקית הנילון אינה משמעותית, לכן ההודיה בתיק הזה היא משמעותית ביותר".
השופט גורפינקל ציין בגזר הדין, שניתן ערב יום הכיפורים, כי אלמלא הקשיים הראייתיים הוא לא היה מקבל את הסדר הטיעון. לפי השופט, הקשיים מתייחסים בעיקר לטביעת אצבע שנמצאה על שקית ניילון בזירה וראיות נסיבתיות נוספות, שיתכן והיו מביאות להרשעתו של לריח אולם יתכן שגם היו מעוררות את הספק הסביר שהיה מביא לזיכויו.
"לאחרונה אנו עדים למקרים רבים בהם מכוניות ואופנועים מתפוצצים ברחובות כתוצאה מהטמנת מטעני חבלה בהם, דבר שגורם למוות ולחבלות לא רק במי שהתכוונו לפגוע בו אלא גם לעוברי אורח תמימים שאינם קשורים כלל לסכסוך שבין עבריינים", ציין השופט בגזר הדין. "עונש מאסר בפועל בן 30 חודש, אינו משקף כלל את חומרת העבירות ואם יש פסיקה שנעה בין 18 חודשים ל-24 חודשים בעבירות מסוג זה, הגיעה העת לשנות פסיקה זו ולהחמיר ברמת הענישה בצורה ניכרת. פסיקה כגון זו עליה מצביעים הצדדים אין בה כלל כדי להרתיע מפני ביצוע עבירות כה חמורות, שיש בהן פגיעה של ממש בשלום הציבור.
"אילו הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות, ובעיקר בהתחשב בעברו הפלילי הקודם, שכולל איומים, תקיפה חבלנית והריגה בגינה נידון לעשר שנות מאסר, עונשו לא היה יכול להיות פחות מחמש שנים מאסר בפועל". השופט ציין גם, כי לא מדובר בתיק שיכול להוות תקדים או כפי שהוא ההגדיר זאת, "נקודת מוצא להעלאת רף הענישה בפסיקה". השופט גזר על לריח 30 חודשי מאסר ועוד שנתיים מאסר על תנאי.
עו"ד סננס ביקש לא להגיב על גזר הדין.
