מוטי חסין: "אני מתרגש, אני נאשם ברצח חבר טוב שלי"

משקפיים. מוטי חסין על דוכן העדים (צילום: רוני שיצר)

אחרי למעלה משלוש שנות שתיקה עלה העבריין מוטי חסין על דוכן העדים בבית משפט המחוזי בתל אביב והשיב על האשמה – רצח העבריין אבי דוד, חברו הטוב ובכיר לשעבר בארגון אברג'ל, בתשע באוקטובר 2011, במסעדה ברחוב רוטשילד שבמרכז בת ים. 

חסין עלה לדוכן בצעדים איטיים, כבדים משהו, התקשה להגביר את קולו במשך דקות ארוכות עד שנדרשה הערת הסניגורים שלו והשופטים, שירגיש יותר נינוח, שיגביר את קולו, אפילו את מערכת ההגברה בדקו השופטים כמה פעמים כדי לשמוע אותו טוב יותר. ניכר עליו שהוא התרגש מאוד על הדוכן, בשל גודל המעמד והעובדה שכל עתידו מונח על כף המאזניים, הרשעה ברצח והוא הולך לעשרות שנות מאסר. לא פשוט, והוא חזר ואמר את זה לאורך העדות: "אני מתרגש, אני לא רגיל למעמד הזה… אני נאשם היום ברצח של חבר קרוב, זה קשה לי".

הרכב השופטים נורית אחיטוב (יו"ר), מרים דיסקין ורענן בן יוסף למדו להכיר את שני הרבדים באישיות של חסין. תחילה הם הכירו צעיר ממושקף ומנומס שדיבר נמוך על כך שסיים בגרות בהנהלת חשבונות, שהוא עובד במגרשים למיחזור בקבוקים ואיסוף גרוטאות ברזל, עם תלוש משכורת ומשפחה אוהבת. לאט לאט התברר להם שמדובר בעבריין בכיר ואייקון תקשורתי, מה שהפליא במיוחד את השופטת אחיטוב שתהתה מספר פעמים, "רגע, אתה אזרח עובד והגון או עבריין מפורסם?".

חסין, באמצעות פרקליטיו, עו"ד יורם שפטל ורצון דרחי, חשף אט אט את קו ההגנה שלו, שמבוסס על הצד השני באישיותו, זה שהפך אותו לעבריין בכיר, מסוכן אך גם מאוים, שמסביבו רוכשת רשת סבוכה של סכסוכים עם האנשים הכי מסוכנים בעולם התחתון, מה שיכול להצביע על מניעים רבים לרצח המנוח, אבל הכי חשוב, מסביר את ההגיון מאחרי הבריחה של חסין מזירת הרצח, רגע אחרי שחברו הטוב נורה למוות מול עיניו.

את החקירה הראשית ניהל עו"ד דרחי, לצידו עקבו אחרי כל מילה עורכי הדין יורם שפטל, תמיר סננס, משה סוחמי וטל ליטן. על ספסל הנאשמים הקשיבו השותפים לאישום, האחים שלומי ואופיר ניאמצ'יק, ויצחק ג'רבי, אשר שוחרר למעצר הבית.

על ספסל התביעה ישב עו"ד יוסי קורצברג, מי שחיבר את כתב האישום אשר מבוסס כולו על ראיות נסיבתיות בלבד, תוצר של חקירה עתידנית ממש של ימ"ר תל אביב. חוקרי הימ"ר טוענים שהצליחו להוכיח כי ארבעת הנאשמים החזיקו ארבעה טלפונים, שניים מהם אישיים גלויים ושניים חסויים "מבצעיים", שניתוח האיכונים הסלולרים שלהם מוכיח קשר נסיבתי מובהק של הנאשמים לזירת הרצח ולרצח עצמו. "התיאוריה הסלולרית" תצטרך להוכיח את עצמה בבית המשפט מעבר לספק הסביר, בינתיים זה לא הולך בקלות.

שופט רענן בן יוסף	שופטת מרים דיסקין	שופטת נורית אחיטוב

עדותו של מוטי חסין: 

"הכינוי שלי הוא משקפיים", אמר חסין, היטיב את משקפיו וחייך לראשונה, "אתם בטח מבינים למה". על מסך גדול הקרינו הסניגורים תמונות ממגרש הבקבוקים והגרוטאות של חסין וניאמצ'יק בבת ים, אולי כדי להמחיש לשופטים את עסקיו הרציניים ואולי כדי להמחיש את גודל המתחם שהופיע שוב ושוב באיכונים של חוקרי התיק המסובך הזה. חסין סיפר על העסק שלו, על השותפות עם סוחר הברזל מאיר סבן ממושב שדה עוזיה, על סידור העבודה, על השכר.

"ב-2009 נסעתי לבקר במקסיקו, שקלתי להגר לשם. בהמשך נסעתי גם האשה והילדים, היינו שם תקופה ארוכה".

השופטת אחיטוב: למה ככה לעזוב מקום עבודה ומגורים בישראל?

"כי הזהירו אותי שיש לי כאן סכנה לחיי, ולא אחשוף מפני מי הזהירו אותי, וגם בגלל שסבלתי מהצקות של משטרה".

השופטת אחיטוב: ומה טיב האזהרה היה?

חסין: "שיש סכנה ממשית ומיידית לחיי, הכל עניין של החברה שאני מסתובב בה, אבל גם התקשורת שמעצימה".

השופטת אחיטוב: "מה זה הצקות?" 

חסין: "חיפושים בבית, בעסקים, עיכובים, חקירות. עוד לפני שנסעתי למקסיקו קראו לי ליאחב"ל והציעו לי לעזוב את הארץ. הם לא אמרו לי מי מחפש אותי ואני גם לא אשתף במה שאני יודע. עבדתי במקסיקו בטקסטיל, יבוא סחורות מסין לצורך מכירה בסיטונאות לבעלי דוכנים שם. ב-2012 חזרתי לארץ לחתונה ואז החל לחץ משפחתי שאשאר. נסעתי חזרה למקסיקו, חיסלתי את ענייני וחזרתי לישראל. זו המדינה שלי. משפחה, חברים והתגעגעתי לארץ. חזרתי לעבודה במגרש הבקבוקים. התחדשה תנועה רבה של לקוחות, חברים ואנשי עסקים שונים".

עו"ד דרחי: ספר לנו שמות, מי החברים?

"אבי שמחון, אבי רוחן, משה צ׳יקו בית עדה, יוסי קסטרו, עמית טייב, אייבי אברג'ל, משויקו ביטון, שמעון עמר (פונטיאק), שמעון יעקב (עקא), משפחת עבדל קאדר היו באים הרבה, איציק גפן, אבי דוד. כל אלה הם חברים שלי, כי היו לי עוד עיסוקים לא חוקיים, גביית צ׳קים…. עבירות כלכליות בעיקר…. המשטרה הייתה באזור כל הזמן. גם הזהירו מפני סכנה לחיי. אזהרות קיבלתי מהם ברחוב, בתחנות משטרה ובטלפון… לא חתמתי להם על כלום למשטרה, כי אני לא סומך עליהם… כל סוגי היחידות היו במגע איתי, שוב ושוב היו אומרים לי, שיש סכנה ממשית ומיידית לחיי, וגם שתיזהר לא לפגוע באחרים כי אנחנו יושבים עליך".

השופטת אחיטוב: חקרו אותך על זה?

חסין: "ארחיב בהמשך. זה לא המקום להגיד מי מנסה לחסל אותי או לפרסם השערות שלי, זה יכול ליצור אויבים ודברים לא טובים. אני כלוא בכלא איילון בהפרדה ארצית. בידוד מוחלט מכל אסיר".

השופטת: למה?

חסין: "סכנה לחיי ושאני לא אפגע באחרים".

ואיך אתה חי עם זה?

חסין: "אני מסתובב עם שומרי ראש, מכוניות ממוגנות, שכפ"צים, נוסע על אופנוע כי עם קסדה לא מזהים, קשה לשים מטען, זה כלי מהיר וזריז. פעם אחת ישנתי אצל אמי בבת ים וכשהשומרים באו לקחת אותי עם רכב ממוגן, באו שוטרים, עשו חיפוש, מצאו משהו חשוד בתוך האוטו ג'יפ חשבו שזה מטען, הזמינו חבלן ורובוט ועשו פיצוץ מבוקר, לא יודע אם זה היה מטען עד היום".

איך זה משפיע על השגרה שלך?

חסין: "אשתי והילדים אף פעם לא נוסעים איתי שלא יפגעו בהם, מעולם לא נסעתי עם הילדים לשום מקום, לא לבית ספר ולא חופשה, מפחד שיפגעו בהם".

כאשר חסין נוגע בנקודות האלה של חייו, נטלי אשתו באולם מתקשה למחות את דמעותיה.

חסין: "אבל אין הגנה 100 אחוז, גם ממוגן ירי יכול להיפגע מטילי לאו או מטען, רוכב אופנוע יכול להיפגע בצוואר, אלה החיים שלי ואני רוצה לשמור עליהם. בגלל זה לא הייתי הולך לאירועים, ובמיוחד לא של חברים קרובים במיוחד, כמו הברית של הבן של שלומי, לא הלכתי, כדי שלא יחכו שם אם יידעו שאני בא. עשיתי ברית לתאומים שלי, אירוע מצומצם בבית כנסת שכונתי חברים ומשפחה, ואבטחתי את האירוע ב- 20 שומרי ראש.

"אני אישית לא נוהג אני בשלילה הרבה שנים. בגלל שלא היה לי רישיון ומצבי הכלכלי היה לא טוב, אז היו חברים שנוהגים לי, יוסי קסטרו קובי ועקנין ועוד רבים, זה חברים, לא בכסף, הייתי מפנק אותם בבגדים, מסעדות. בסגנון שאנחנו חיים לא לוקחים סתם נהג, אז לוקחים חברים".

השופטת אחיטוב: על שם מי הטלפון שלך?

"אמא. פינוק של בן יחיד (בחיוך), גם את הטלפון של אשתי היא משלמת… הייתי מחליף מספרים בגלל שיותר מדי אנשים מבתי סוהר היו פונים ומבקשים עזרה, וכל מיני בקשות, אז ניסיתי לסנן כמה שאני יכול… הייתי עוזר בקנטינות, תמיכה למשפחה, אישור הלוואות בצ'יינג'ים".

שופטת: למה? מי אתה?

חסין: "אני לא רוצה להתייפייף. המשטרה יודעת וגם ברחוב יודעים, אני אגיד על עצמי? אוקיי, אני עבריין".

השופטת: אבל למה פנו דווקא אליך?

"יש אנשים חברים מסתובבים לידי, גם אם אני היום בבית סוהר מבקש מחבר לעזור למשפחה שלי, זה לא פסול…"

שופטת: מאיפה התדמית הזו שלך?

"הרבה שנים של פעילות, הייתי עוזר בגבול היכולת, קנטינות, אם הייתי יכול לתרום ולעזור הייתי עוזר".

חסין טוען: ניסו לחסל אותי והרגו את מרגריטה לאוטין

מי אתה מוטי חסין

השופטת: ב-11 לאוקטובר נחקרת בימ"ר תל אביב על התיק הזה, כעד. אמרו לך שתשובותיך קריטיות לגילוי האמת על רצח אבי דוד, וגם הנסיבות האלה לא הזיזו אותך מהנוהג שלך לשמור על זכות השתיקה.

"נכון"

השופטת: למה, מה המנטליות הזו?

"עצה שקיבלתי פעם מזמן מעו״ד סוחמי ומאז אני מקפיד עליה… אני לא חותם להם על כלום… אבל אני רוצה להגיד שאני כן סומך על בית המשפט שיחליט על סמך ראיות ולא על סמך השאלה, אם שתקתי או אם דיברתי.

"היה המקרה של רצח מרגריטה לאוטין – שם ניסו לחסל אותי, נחקרתי בתור קורבן ושמרתי על זכות השתיקה.

השופטים: זוכרים, זוכרים, לא נשכח… ניהלנו את התיק הזה.

"היה מקרה שנטען כאילו האלפרונים תקפו אותי, וגם שם שמרתי על זכות השתיקה".

השופטת: תגיד, איך אתה מכיר שלומי ניאמצ'יק השותף שלך?

"דרך שימי כדורי, שהוא עבריין גבולי. הם גדלו באותה שכונה, בעמידר, גם המשפחה של אבא שלי היא מעמידר. אז היתה עם שלומי חברות שהתהדקה, סידרתי לו לעבוד בבקבוקים בבת ים, וכשחזרתי לארץ היינו גם שכנים ברחוב תותחנים בראשון לציון, חיינו אותו אורח חיים. היו לנו עסקים נפרדים אבל גם משותפים. הייתי מסדר לשלומי כל מיני גביות".

השופטים מתלוצצים: גוויות… ?

"לא לא, הכוונה היא לגביית חובות, פריטות צ׳קים"

איך הכרת את אופיר ניאמצ'יק ?

"דרך שלומי אחיו, תחילה באופן שטחי ואחרי מקסיקו התקרבנו קצת יותר, הוא גם היה לנהג שלי".

השופטת: מה הוא עושה למחייתו?

חסין: גנב (צוחק).

את יצחק ג׳רבי אתה מכיר?

היכרות שטחית ביותר, הוא גם כנ״ל, גנב.

אבי דוד. טיל לאו על אסי אבוטבול

הפגישה האחרונה עם אבי דוד

את אבי דוד המנוח הכרת?

"מכיר שמונה- תשע שנים דרך חברים משותפים, ובמהלך השנים הקשר התהדק והיינו חברים טובים. הוא גם היה בתא אחד עם אבא שלי תקופה מסוימת, אבי דוד היורשע בניסיון רצח של אסי אבוטבול, קשירת קשר לירות עליו טילי לאו… היה שפוט שנתיים בערך… היינו מדברים הרבה בטלפון, נפגשים, ממקסיקו היינו מדברים בעיקר בחגים, אבא שלי תמיד היה בקשר איתו, אבא שלי עדיין יושב בבית סוהר (שפוט למאסר עולם, א"ז). כשחזרתי, הקשר נהיה אינטנסיבי שוב עם אבי דוד, קשר רציף. שיחות חולין של חברים. היינו נעזרים בתחומים עסקיים כאלה ואחרים. אבי היה עובד בהלוואות והיה שואל אותי על אנשים. היה עובד גם בהימורים, ארגון משחקים בבתי קזינו פירטים, אז היה מתייעץ איתי על שחקנים, הלוואות, פריטות צ׳קים, בוררויות".

השופטים: אז אם ככה, כחבר, מדוע ברחת ולא נשארת להושיט לו עזרה כאשר ירו בו מול עיניך?"

"כשאתה חי את החיים שלי כיעד לחיסול אתה יש בורח בקטע כזה, באינסטינקט, ועם כל הצער שבדבר אני לא רופא אז מה יכולתי לעזור? הייתי כבר באירועים כאלה של חיסולים, אתה בורח, זה האינסטינקט הראשוני, לברוח".

השופטת: והזמנת הזמנת לו?

"לא, כי איך שיצאנו מהאזור לאיילון כבר ראיתי אמבולנסים ומשטרות בדרך לשם".

מי זה רמי עמירה?

חסין: "זכרונו לברכה. היה חבר קרוב שלי".

השופטת: גם שם בחוף בת ים נמלטת, אז הזעקת מד"א?

חסין: "לא, ברחתי כדי להציל את עצמי, רק בעקבות מעצור כלשהו של היורה הוא לא המשיך לירות בי".

למה בעצם נפגשת עם אבי דוד?

"אבי התקשר אלי בצאת יום כיפור, שזה יום לפני הרצח. דיברנו שיחת חולין על הצום, על בית הכנסת. אני זוכר אפילו שהוא אמר לי שהוא היה אצל הרב יורם אברג'ל וקיבל ברכה. הוא אמר לי שהוא צריך לפגוש אותי באיזה עניין, אמרתי לו שניפגש מחר לצהריים, לאכול יחד. קבענו להיפגש אצל ניסן במסעדה, ללא שעה מדויקת. אמרנו שכל אחד יסיים את הסידורים של הבוקר ובמהלך היום נהיה בקשר".

למה אתה מדבר בכבדות?

"המעמד, אני לא רגיל לזה, קשה לי, העדות קשה לי, בסופו של דבר אני עצור על רצח של חבר שלי".

(עכשיו מתנהל בבית המשפט דיון ארוך ומייגע על עסקי הצ'קים, הגבייה ומחזור הברזל – התמליל המלא בפרוטוקול המצורף. אחרי הדיון הזה מגיעים לגרסה של מוטי חסין על הרגעים האחרונים בחייו של אבי דוד, שהוא היה חלק בלתי נפרד מהם. לפי התביעה, חסין עשה כיפה אדומה לאבי דוד על רקע סכסוך כספי, הביא אותו לפגישה במסעדה שבה הוא יחוסל, ונמלט. לפי ההגנה, מדובר במקריות בלבד, חסין נפגש עם דוד במסעדה בשיא התמימות וללא שום כוונה לפגוע בו).

על מה דיברת עם אבי דוד בפגישה?

"אבי פנה אלי, אמר לי שיש לו חבר בשם שלום ברגיג, שהוא ודני שון פתחו איזה חברה שהיתה אמורה לעקוץ את מע"מ בחשבוניות פיקטיביות. הוא אמר לי שבינתיים, בזמן שהחברה פתוחה, דני שון לקח מברגיג צ'קים ופיזר אותם בכל מיני מקומות, במקביל הכסף של מע"מ לא נכנס לקופה שלהם. דני התחמק מתשובות לברגיג ואבי דוד אמר לי שהוא רוצה לעזור לברגיג בנושא הזה, כי יש לו אינטרס כלכלי מזה… הוא לא נכנס לפרטים, דיבר רק על אינטרס כלכלי, שותפות או רווחים מהעקיצה…

"אז הוא ביקש ממני לפנות לדני ולראות מה קורה עם זה. אמרתי לו שגם ככה אני אמור לפגוש את דני… כי הוא בקשר יומיומי איתי… אם היו בעיות כאלה ואחרות עם דני, היו פונים אלי, ידעו שאני אחראי עליו… אז אמרתי לו שאבדוק ואתן לו תשובה… בשלב הזה קמתי מהשולחן עם אבי, הלכתי לשולחן של שלומי לקחת את הטלפון, הלכתי טיפה הצידה ועשיתי שיחה, ואבי בינתיים בא להגיד שלום לשלומי".

עם מי שוחחת?

"עם יוסי מלכה"

איפה הוא גר?

"ברומניה"

איך ידעת שהוא בארץ?

"הוא דיבר איתי כמה ימים לפני כן"

למה התקשרת ליוסי מלכה?

"אחרי שאני ואבי סיימנו את השיחה על דני שון, אבי שאל אותי אם יש לי מישהו שאני מכיר ברומניה, שיש לו עסקה מעניינת לעשות שם. אמרתי לו שיש לי חבר טוב שחי ברומניה ונמצא כרגע בארץ, ואני יכול לראות איך מקדמים את העניין יחד. אז צלצלתי ליוסי, דיברתי איתו איזה שיחה של מה עניינים, ואז ביקשתי ממנו אם הוא יכול להגיע אלי לבת ים. הוא אמר שייקח לו שעה".

ומה קורה אחרי השיחה?

"אני חוזר לאבי לשולחן ואומר לאבי שייקח ליוסי שעה להגיע. אבי אומר לי שזו תהיה שיחה טיפה ארוכה, ויש לו כמה פגישות, אז הוא שאל אם אני יכול להתקשר ליוסי מלכה שוב ולשאול אם הוא יכול להזדרז יותר. ביקשתי משלומי לתפוס את יוסי מלכה שוב, כשראיתי שהוא עסוק באוכל, קמתי פשוט ולקחתי ממנו את הטלפון… והלכתי חזרה לכיוון של אבי… שאלתי אותו מתי הוא רוצה לקבוע והוא ענה לי מתי שנוח ליוסי… דו שיח של שתי שניות כאלה, ואז… הירי….

"סליחה על ההפרעה, אבל… יש דברים שנחרתים לך בזיכרון, על אחת כמה וכמה שראיתי את מצלמות האבטחה… ואת ההתנהלות שלי… מן הסתם, אם הייתי קשור לזה לא הייתי הולך לכיוון של אבי, אם הייתי יודע שהולכים לרצוח אותו הייתי הולך לכיוון הצידה… אני מתקרב אליו בשביל מה? בשביל שיירו גם בי?"

התובע טען שבטלפון שנתפס אצלך לא מופיע המספר של יוסי מלכה.

"המכשיר שעצרו אותי איתו זה לא אותו מכשיר שדיברתי איתו באותו יום. עברו חמישה חודשים מהאירוע עד המעצר, ובפרק הזמן הזה החלפתי שלושה או ארבעה מכשירים רשומים….

אחרי הירי אתה רץ לרכב, אתה זוכר מה היה?

"במעורפל, ראיתי אדם יורה לכיוון אבי, ברחתי, עליתי לאוטו, קודם כל לברוח משם, לא עניין אותי באותו רגע כלום. צעקתי לאופיר ניאמצ'יק (הנהג, א"ז) לנסוע משם, כאילו ממש בצעקות, אני זוכר ביקשתי משלומי שיתקשר ליוסי קסטרו, חבר שלי שגר בהוד השרון.. ואז נסענו ליוסי הביתה…"

למה?

"קודם כל לצאת מהעיר, ביקשתי מאופיר לעלות על איילון וקודם כל לצאת מהעיר, האופצייה הראשונה שהיתה לי בראש היתה יוסי קסטרו. נשארתי אצלו עד שמונה בערב בערך, אופיר נסע הביתה חזרה, שלומי ואני נסענו מיוסי למושב בן זכאי לחבר שלי בשם גיא עזרא, לא רציתי לחזור לישון בבית, רציתי להעביר אצלו את הלילה. מהוד השרון למושב בן זכאי הסיע אותנו יוסי קסטרו".

מה קרה שם?

אשתי התקשרה אלי, היא היתה בלחץ שאחזור הביתה, היא לא האמינה שלא נפצעתי… התקשרתי גם לאמא שלי שגם היא היתה לחוצה ורצתה שאחזור הביתה… אחרי הלחץ שלהן החלטתי לחזור הביתה בסופו של דבר…".

התביעה אומרת שהיית מעורב ברצח אבי דוד, מה תגובתך?

אני אומר לבית המשפט עם יד על הלב, אבי דוד המנוח היה חבר שלי ולא הייתי מעורב ברצח שלו".

וניסית לברר מי כן פגע בו?

"להגיד את האמת, עד היום אני לא יודע, אני אפילו לא יודע לומר אם לא אני הייתי היעד לחיסול".