הפוסט נכתב ביום רביעי, 2 בפברואר, 2011 בשעה 17:28
הרעיון של יצירת בלוג ה"פוסטה" קיבל דחיפה משמעותית לפני כשנה, כאשר פגשתי את רמי אמירה בבית המשפט בראשון לציון, שם הוא ניהל תיק אלימות במשפחה, עקב תלונה שהגישה נגדו אשתו לשעבר. אמירה, שהסביר לי כי מדובר בתיק של סכסוך משפחתי, ביקש בדחילו ורחימו לא לפרסם את הפרטים מהמשפט, "למען הילדים", וכך נהגתי. אחרי שהיגגנו על התשוקה שלו לכלי נשק ואקדחים אקזוטיים (פרשת ירי כדורי הפיטבול בנמל תל אביב, ורכישת אקדח ענתיקה ברחוב אבן גבירול תחת עינהם הפקוחות של בלשי יאחב"ל), הוא שאל אותי אם הייתי רוצה להקים יחד איתו אתר אינטרנט לענייני פשע בלבד. "מה הבעיה אמר לי", ניקח בכל בית סוהר שניים שלושה אסירים, נשלם להם קנטינה ב-200 שקל לחודש והם יספרו לנו כל מה שקורה בפנים ובחוץ. מי מסוכסך, מי נדקר, מי הביא חומר לבית סוהר, מי מוכר בחוץ, מי מלשין…". אמירה דיבר בלהט וצחק, הוא כל הזמן התעכב על נושא המלשינים. "כולם מלשינים, תאמין לי", ככה הוא אמר, "כמה שהם יותר גדולים ומפורסמים ככה הם יותר מלשינים". לפני כשבועיים שלחתי לו סמס עם פרטים על ה"פוסטה" והזמנתי אותו להיכנס לאתר ולראות את הפוסטים על המעצרים של גבי בן הרוש בלוס אנג'לס ופרנסואה אבוטבול בתל אביב. תוך דקה קיבלתי טלפון ומעבר לקו נשמע קול הבס האימתני שלו. "מי זה, מי זה פוסטה?". הצגתי לו את עצמי, אמרתי לו שה"פוסטה" היא בעצם רעיון גם שלו, והוא נזכר. "חכה רגע, אני נכנס", אמר לי. המשפט הראשון שהוא הוציא אחרי שגלש אל תוך הבלוג היה ציטוט כותרת של הפוסט, "המלשינים של דנינו". והוא הגיב מיד, "לא אמרתי לך? בטח מלשינים, טוב שכתבת את זה, כולם מלשינים". ואז שאלתי אותו אם הוא מכיר אדם מסויים, ועוד אחד, והוא אמר "מכיר מכיר, זה מלשין, וההוא גם מלשין". הגבתי במבוכה מסויימת, בכל זאת היה מדובר בשמות של שני גגסטרים, אבל הוא שהבחין בזה אמר לי, "תבוא אלי, תבוא, יש לי משרד בסלמה 44, צ'יינג', תבוא, אני אספר לך עוד הרבה סיפורים, אחלה אתר יש לך". לא הספקתי לבוא. היום כאשר סיפרתי על השיחה הזו לאחר ממקורביו בשוק האפור הוא סיפר לי כי רק בששי האחרון הם בילו יחד במסעדת "סיטאר" בצפון תל אביב, מקום המפגש הקבוע של הבראנז'ה בכל ששי בצהריים. "הכינוי של רמי היה בויה", הוא אמר לי, "ובכל מה שקשור למלשינים, זה בדיוק מה שכולם חשבו עליו, אבל הוא תמיד היה חזק וחברמן, אחד שגילגל הרבה כסף וידע להתגבר על השמועות האלה". יא-בויה.
תגובות
מאת שטרית: 2 בפברואר 2011 בשעה 18:55 חבל על דאבדין? יופי של טקסט.
מאת מישהו: 29 במאי 2011 בשעה 15:15 טוב שמת הכלב הזה. אני לא מצטער עליו. הרוצח שחיסל אותו עשה בשבילי את העבודה אפילו שלא הזמנתי. זבל! מציק גם לאזרחים תמימים בשביל הכיף.
