מלכודת דבש סלולרית כפתה הסדר בתיק ניסיון חיסול אליעד וקנין בנשר

22 ו-48 חודשי מאסר בפועל נגזרו השבוע בבית המשפט המחוזי בחיפה, על יונתן אלמליח (36) מקריית חיים ו-ויקטור מישייב (39) מקריית ים, שהואשמו בניסיון רצח של אליעד וקנין (29) מהקריות ב-11 בספטמבר האחרון.

אלמליח מוגדר כ"מהנדס" האירוע ובעלים של מעבדת אמצעי הלחימה שנחשפה, אולם מישייב, אחד העבריינים הבכירים כיום בצפון, מוגדר כרוח החיה מאחורי תכנון הפיצוץ וביצוע ניסיון הרצח. בכתב האישום אין התייחסות למניע, אך החוקרים בדקו חשד שמדובר בתגובה לתקרית אלימה שהתרחשה בעבר במועדון בצ'ק פוסט בין וקנין לבין אחד מבני משפחתו של מישייב, על רקע סכסוך ממושך מתחום קווי ההלוואות וגבייה החובות בקריות.

לפי האישום, בתחילת ספטמבר תכננו מישייב ואלמליח, יחד עם אדם נוסף אשר זהותו אינה ידועה, לחסל את וקנין. לשם כך הם הצטיידו ברכיבים אלקטרוניים שונים, ובתוספת חומר נפץ יצרו מטען חבלה שניתן להפעילו מרחוק באמצעות תקשורת סלולרית.

במועד שאינו ידוע לפני יום הפיצוץ, נטען, הטמינו השלושה את המטען במקום מוסתר היטב מתחת לרכב של וקנין, באזור כיסא הנהג, ובשעות הצהריים ביום שלפני הפיצוץ החלו לעקוב אחרי הרכב. סמוך לשעה עשר בערב הנאשמים הטמינו לכאורה בתחתית הרכב גם מכשיר GPS ובו כרטיס SIM, על מנת לדייק את יכולות העיקוב והפעלת המטען במקום ובזמן הנכון.

ב-16:30 ביום הפיצוץ, יצא וקנין מצ'יינג' הממוקם סמוך להיכל התרבות בנשר, והתקדם לכיוון רכבו. מכתב האישום עולה שוקנין היה לבוש באפוד המגן שלו, ובטרם נכנס לרכב התכופף לבדוק אם הוטמן מטען ברכבו. מאחר שלא הבחין במטען ובמכשיר העיקוב שהוסלקו היטב, הוא התיישב בכיסא הנהג והחל בנסיעה בשדרות השלום בנשר, עד שבחלוף ארבע דקות הפעילו הנאשמים את המטען באמצעות מכשיר סלולרי וגרמו לפיצוץ.

הרכב עלה באש והמשיך בנסיעה עוד 75 מטרים, עד שנעצר על גדר אי התנועה. כתוצאה מהפיצוץ העוצמתי נפצע וקנין באורח קשה, ונלקח למרכז הרפואי רמב"ם, שם נאלצו הרופאים לכרות את רגלו השמאלית. בהמשך נותח מספר פעמים ונזקק לטיפולים רפואיים ממושכים.

המהנדס

בסעיף אישום נוסף שיוחס לאלמליח בלבד, נטען כי בארבעה חיפושים שביצעו בלשי ימ"ר חוף בביתו, במחסן שלו, ברכבו, ובמחסן בבית של אחותו, נתפסו רכיבים אלקטרונים רבים המלמדים על העיסוק שלו לכאורה ביצור ופיצוץ מטעני חבלה.

בחיפושים נתפסו כרטיסים חשמליים המאפשרים הפעלת מעגל חשמלי מרחוק באמצעות תקשורת סלולרית, תוך שימוש בקוד הפעלה. כמו כן, נתפסו כמה מכשירי GPS קטנים, כרטיסי SIM, מחרטות ומלחציים, שלפי כתב האישום אמורים לסייע גם בייצור נשק ואמצעי לחימה. במחסן אחד שלו, שנחשף ברחוב בית אלפא בקריית חיים, נתפסו שני אקדחים מסוג CZ וברטה, מחסנית תואמת לאחד מהם, ועוד ארבעה משתיקי קול שאותם ייצר בעצמו. הפרקליטות יחסה לו באישום השני החזקה וייצור של אמצעי לחימה. 

התשתית הראייתית של כתב האישום לאירוע עצמו התבססה על פיענוח מתקדם ביותר של רכיבים אלקטרוניים, ולשם כך גויס לחקירה ראש תחום ראיות אלקטרוניות במטה הארצי של המשטרה, רפ"ק אורן אהרון. מעבר לכך, התיק כלל צילומי אבטחה ממסלול הנסיעה של וקנין ובזירת הפיצוץ.

בדיקת המחשב של אלמליח העלתה כי הוא גלש באתרים הנוגעים למכשירי GPS ויצור משתיקי קול. עוד נתפסו במשמורת שלו במחסן פרטי אמל"ח שונים, טביעת אצבע על מארז רכיבים שנתפסו במחסן, די.אן.איי על מכשיר GPS במחסן, והתאמה בין המחרטה והמלחציים במחסן לבין משתיקי הקול שיוצרו שם.

לגבי מעורבותו של מישייב בפיצוץ עצמו, העלתה החקירה על פי מחקרי תקשורת, כי שעה לפני הפיצוץ הוא החזיק מכשיר טלפון שערב קודם לכן הוכנס לתוכו כרטיס ה-SIM אשר שימש למעקב אחר הרכב של וקנין. עוד התברר מאיכונים של מישייב, כי הוא עקב אחר וקנין ביום שקדם לפיצוץ.

המכשיר שרד

במהלך המשפט הגישו סנגוריהם של הנאשמים, עורכי הדין משה סוחמי, טל ליטן(אלמליח), דורון נוי ויהלי שפרלינג (מישייב) ממשרד נוי סננס שפרלינג וחצרוני, עתירה לגילוי ראיה חסויה לחשיפת נתוני תקשורת (לאחר מועד הגשת כתב האישום), שהופקו ממכשיר הטלפון שאותר בזירת הפיצוץ.

צוות ההגנה, שאף נעזר בשרון פרי, מומחה בתחום הטלפונים, רצה לבדוק האם מכשיר הטלפון המשיך לפעול לאחר שעת הפיצוץ. במידה שכן – הרי שאז לא תיתכן התזה של המשטרה והפרקליטות לפיה מדובר במכשיר אשר שימש להפעלת המטען. לפיכך ביקשו הסנגורים מבית המשפט להורות לחברות הסלולאר לבדוק האם המכשיר שהיה מעורב לכאורה בפיצוץ היה פעיל גם לאחר הפיצוץ, ולא הושמד כפי שטענה הפרקליטות. טלפון זה תאם, לטענת המשטרה והפרקליטות, לממצאים ופריטים שאותרו במעבדת אמצעי הלחימה שאותרה. 

בעקבות בקשת הסנגורים הציגה הפרקליטות לבית המשפט, במעמד צד אחד, מדוע הדבר חוסה תחת תעודת חיסיון. ההגנה לא ביקשה להסיר את החיסיון, אך כן ביקשה להוכיח את טענתה כי המכשיר המשיך לפעול באמצעות נתוני תקשורת של חברות התקשורת.

חרף ההסבר המנומק של נציגי הפרקליטות, שמתן הצו לחברות התקשורת יחשוף מידע שנמצא תחת חיסיון, השופטים דיאנה סלע, אבי לוי וערן קוטון סברו שהמדינה אינה יכולה למנוע זאת, מאחר שמדובר בראיה שיכולה לזכות את הנאשמים. לא עזרו לפרקליטות גם הניסיונות לשכנע את השופטים שלא לתת צו שביקשה ההגנה, באמצעות הקפצת קצינים בכירים מימ"ר חוף לבית המשפט.

בעקבות דברי השופטים, המדינה העבירה להגנה את פלטי התקשורת שהצביעו על כך שמכשיר הטלפון ששימש לגרימת הפיצוץ המשיך לפעול גם לאחר מכן. בפרקליטות הבינו את המשמעות, וכדי לצאת מהפלונטר הובאה חוות דעת מומחה לפיה ניתן לזייף את מספר הברזל של כל מכשיר, כך שלמעשה הנאשמים היו אחראים על כך בשלב תכנון ניסיון החיסול.

חתיכת דילמה

אך כאן נוצרה לפרקליטות בעיה נוספת. הצהרה רשמית של הפרקליטות כי מספר הברזל של הטלפונים ניתן לזיוף מנוגדת לחלוטין בעמדתה בתיקי חקירה לא מעטים, בהם הצהירה הפרקליטות כחלק מביסוס התשתית הראייתית נגד עבריינים, שמספרי ברזל הם ראיה חד משמעית שלא ניתנת לזיוף או ערעור. בסופו של דבר, על מנת למנוע חשיפת שיטות פעולה והצהרת פרקליטות לגבי מספרי ברזל של טלפונים – מה שעלול היה להשפיע רוחבית על תיקים נוספים – נאלצה הפרקליטות לחתום על הסדר טיעון מקל.

במסגרת תיקון כתב האישום הורשעו הנאשמים בעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע בלבד, בכל הנוגע לפיצוץ עצמו. אלמליח הורשע גם בהחזקת נשק ובניסיון לייצור נשק, בהקשר למעבדת האמל"ח שאותרה.

בסופו של דבר על אמליח, שמיוצג על ידי עורכי הדין סוחמי וליטן, נגזרו 48 חודשי מאסר, והוטלו עליו מאסרים מותנים. על מישייב, שמיוצג על ידי עורכי הדין נוי ושפרלינג, נגזרו 22 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 100 אלף שקל לקורבן ניסיון החיסול.