המלחמה הצהובה על פרסום המסרונים בין אפי נוה לשופטת ולאשת השופט

שופט בית משפט המחוזי בתל אביב ציון קאפח התבקש לאפשר לעיתונים "גלובס" ו"הארץ" לפרסם תכנים דיגיטלים – מסרונים בין ראש לשכת עורכי הדין היוצא אפי נוה לבין השופטת והעורכת דין. השופט קפאח קבע כי ככל שמדובר בחומרים מהחקירה אין לפרסם אותם, אולם התיר להם לפרסם חומרים דיגיטלים מהסוג זה, ובלבד שהם לא חלק מחומר החקירה.

הסניגורים של השופטת והעורכת דין, עו"ד אופיר סטרשנוב ועו"ד עדי כרמלי, ביקשו עיכוב ביצוע לצורך רשות ערר לבית המשפט העליון, כדי שיאסור באופן גורף פרסום חומר כלשהו שהועתק ממכשיר הטלפון המדובר, או מכל מקום אחר אשר יש בו פגיעה בזכות לפרטיות.

עו"ד כרמלי הבהיר כי בצוות ההגנה מודאגים מאוד מנטייתם של כמה כלי תקשורת לפרסם חומרים שהם מחזיקים בידיהם שלא כדין לכאורה, תוך היתממות שאין מדובר בחלק מחומרי החקירה. לדבריו, מדובר בחומרים נפיצים אחרים שהופצו על ידי אנשים אשר שמו עליהם את ידם ומבקשים כעת לפרסם אותם תוך דריסת הזכות לפרטיות.

"לציבור אין זכות לדעת מה עשתה השופטת עובר למינויה בחייה הפרטיים", אמר עו"ד סטרשנוב בהתייחס לשופטת אשר יצאה לחופשה זמנית. לדבריו, מעבר לפגיעה הכרוכה בפרסום חשד לשוחד מיני בפומבי עם תמונותיה של שופטת או אשת שופט מרוחות בכל העמודים הראשיים בעיתונים, ובקטעים דרמטיים בטלוויזיה, אין דבר בחקירה בשלב זה אשר מצדיק הוצאה ציבורית להורג, כאשר לא ברור מה יישאר מהתיק.

השופט קפאח קיבל את בקשת הסניגורים והורה על עיכוב ביצוע ההחלטה שלו עד יום שלישי, 29 ינואר, כדי לאפשר להם לערער לבית משפט העליון.

המציצנות של הבראנז'ה

בהמשך לדרישה לפרסם התכתבויות בעלות אופי אינטימי בין המעורבים בפרשה, העיתונים דרשו בהליך נפרד מבית משפט השלום בתל אביב, להקל בתנאי צו איסור הפרסום אשר הוציא שופט המעצרים בתיק, עלא מסארווה מבית משפט השלום בתל אביב, ולאפשר את פרסום השמות של שתי החשודות.

פרקליטי העיתונים, עו"ד יורם מושקט (גלובס) ועו"ד טל ליבליך (הארץ), טענו כי דווקא השמירה של שמות החשודות תחת מעטה אלמוניות מהווה כר פורה להפצת שמועות ושמות של שופטות אשר אינן קשורות לפרשה.

בעוד עורכי הדין של אמצעי התקשורת מבקשים לקבל אישור רשמי לפרסום התוצרים הדיגיטלים, שיחות אירוטיות במהותם, גורמים באמצעי תקשורת גדולים שותפים לחגיגת ההפצה הלא רשמית של החומרים האסורים, אשר הושגו באופן לא חוקי. מרגע שנחשפה הפרשה בגל"צ, החלו להפיץ בבראנז'ה קטעי שיחות כתובות ומוקלטות שאין בהם היבטים פליליים, אך הם פוגעים אנושות בצנעת הפרט, תוך מציצנות גסה. באחד הפרסומים נטען כי עורך ראשי של חברת חדשות בטלוויזיה נטל חלק בהתייעצות עם ראשי גל"צ, בערוץ אחר שלחו תחקירנים לזהות את קולו של נוה בשברי הקלטות של שיחות אירוטיות.

כך, הרשתות החברתיות עולות על גדותיהן בהודעות ווטסאפ אסורות בפרסום, שמופצות בין מספר רב ולא ידוע של גורמים, וברוח התקופה הופצו גם מסרונים מזוייפים צהובים ושטופי זימה.

עורכי הדין מושקט וליבליך טענו בהקשר זה כי "הסוסים ברחו מהאורווה" ולכן ניתן להקל בהיקף הצו ולאפשר גם את פרסום השמות. נראה כי מעבר לעיקרון זכות הציבור לדעת, ה"תחרות" של העיתונות הממוסדת ברשתות החברתיות בעידן בו הזכות לפרטיות נרמסת, מעבירה על דעתה גם את העיתונים הנחשבים לאיכותיים ורציניים – לא "צהובים". הגדיל לעשות העיתון "גלובס", שרק לאחרונה השיק קוד אתי המקדש זכויות חשודים, ואילו בפרשה הזו הוא מתייצב בחזית הצהובה של תיק בית המשפט.

בעקבות הסיקור המתלהם בעיתונות הממוסדת דווקא, התפתחה בציבור הרחב התחושה שמדובר בעובדות לפיהן, השופטת מונתה בזכות יחסי מין שקיימה עם נוה הכל יכול, "מינוי תמורת מין" היתה כותרת בלתי שנונה שהופיעה בכל העיתונים כמעט.   

באשר לשופטת השלום החשודה, כפי שפורסם ב"פוסטה", ראש חטיבת התביעות במשטרה תנ"צ דדו זמיר שהיה מפקדה, ומנהל בתי המשפט לשעבר השופט מיכאל שפיצר, הם אלה אשר המליצו עליה מבחינה מקצועית, והשר משה כחלון תמך במינויה בפן הפוליטי. שמונה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים תמכו במינוי שלה לבית משפט השלום, וביניהם נשיאת בית המשפט העליון לשעבר מרים נאור ושופט עליון נוסף – סלים ג'ובראן. אפי נוה כלל לא היה חבר הוועדה באותה עת (שנת 2016). 

לגבי ההתכתבויות שבידי המשטרה, בין אשת השופט לנוה, הן מלפני כשלוש שנים, ואינן בסמיכות זמנים לדיון בנושא קידומו לבית המשפט המחוזי שנערך בחודשים האחרונים. לדברי עו"ד כרמלי, אשת השופט הכחישה כי ההודעות מתארות רומן, שהינו מעבר לקשר קרוב. ללא קשר, נטען, השופט עצמו עבר את "ועדת השניים" הממליצה לנשיאת בית משפט העליון על שופטי שלום הראויים לקידום. בסופו של דבר, הוועדה לבחירת שופטים, עם נוה כחבר רשמי, לא החליטה על קידום השופט. לנוכח הכוחות המאגיים המיוחסים לנוה וללשכת עורכי הדין, על יכולתם להעביר בוועדה למינוי שופטים את מומלציהם, הדבר מדבר בעד עצמו.

עו"ד כרמלי הציג בפני השופט מסארווה את הטיעון המנצח. לטענתו, על בית המשפט להתייחס גם לפגיעה ההיקפית במי שאינם מעורבים ישירות – כמו ילדיה ובעלה השופט של העורכת דין, שהמשטרה הצהירה כי הוא אינו חשוד כלל בפרשה. במידה ויפורסם שם אשתו, ייגרם נזק קולוסאלי לשופט עצמו שממשיך לקיים דיונים בפני עשרות ואף מאות אנשים כל שבוע, ולא מיוחסות לו עבירות כלשהן. הפגיעה האישית בו ובמערכת המשפט תהיה בלתי ניתנת לשיקום, וחסרת פרופורציה לאור המצב בו עומד התיק בשלב זה.

בסופו של דבר, השופט מסארווה, שמכיר את חומר החקירה על בוריו, דחה את בקשת "גלובס" ו"הארץ", וקבע כי שמות החשודות יישארו חסויים תחת צו איסור הפרסום הקיים בכפוף להתפתחויות בחקירת המשטרה. "לאחר שעיינתי בחומרי החקירה אין בליבי ספק שפרסום השמות יגרום להן נזק חמור ביותר", כתב. "הפרסום עלול לפגוע בהן ובמשפחותיהן באופן שאין ממנו דרך חזרה. מדובר בפרסום חשדות לשוחד מיני – פגיעה שאין קיצונית ממנה".

השופט הבהיר כי למרות העניין הציבורי, במסגרת האיזון הנדרש, "עליי לקחת בחשבון כי המדובר בתיק מיוחד, שנולד לאחר השגת חומר ראיות בעבירה על חוק הגנת הפרטיות וחדירה לטלפון האישי של המעורבים. בנסיבות אלה של פגיעה קיצונית, יש להשאיר שוליים של בטחון בטרם פרסום אשר עלול לגרום נזק בלתי הפיך… (לפיכך)  יש להמתין עד לקידום החקירה שלב נוסף".

ביקורת על שי ניצן

פרקליט בכיר בשירות המדינה סבור כי לאור המידע הידוע עד כה, נראה כי "ההר הוליד עכבר". הבכיר בפרקליטות נזהר מלמתוח ביקורת אישית על פרקליט המדינה, שי ניצן המנהל את החקירה באופן אישי, אך הוא חושש כי ההחלטות והאופן בו הוביל ניצן את התיק, "הוציאו שם רע למערכת, באופן שגרם לחורבן מוחלט וחסר פרופורציה… ניצן שפך את התינוק עם המים", טוען אותו בכיר, "נגרם נזק בלתי ישוער מבחינה ציבורית לכל מערכת המשפט… ניצן אולי לא התכוון לזה, ובכל מקרה היה אפשר לנהל את המשבר באופן אחר… ".

לפי אותו בכיר, נחקר כאן מקרה נקודתי אחד או שניים, ככל שהם שנויים במחלוקת, מתוך 330 שופטים שנדונו בקדנציה האחרונה. לדבריו, על פי האופן בו טופלה הפרשה והרושם שנוצר, הציבור בטוח שמדובר ברקבון סיסטמטי ומוחלט בוועדה למינוי שופטים.

מבחינה ציבורית, אומר הפרקליט, מומחה לדין הפלילי, נוה היה צריך ללכת, אך מבחינה פלילית לא ברור בכלל כיצד ייגמר תיק השוחד הזה, ספק אם התמונה העובדתית מקימה אפילו עבירה של הפרת אמונים. בעניין מינוי השופטת, "אם נוה אמר לשני נציגי לשכת עורכי הדין שיתמכו בה, ומצד שני קיים איתה יחסים לכאורה, האם זה מספיק לפלילים? היו לה המלצות מקצועיות וכל חברי הוועדה מלבד אחד, כולל שופטים עליונים, תמכו במינוי. האם לנוה היתה כזו השפעה מאגית?".

לדברי הפרקליט, גם אם אשת שופט המכירה את נוה על רקע מקצועי בלשכת עורכי הדין מבקשת בשיח לא פורמלי ש"יזכור את בעלה", הדבר עשוי להיות לגיטימי, "נדרש הרבה יותר לחציית הקו הפלילי של תרגום התנהגות אנושית לפלילית".

מעבר לפרשנות הפלילית הזו, ברמה הערכית נשאלת השאלה אם לשופטים וקרוביהם אין זכות לחיים פרטיים, ואפילו לרומן מחוץ לשעות העבודה, והאם עליהם להיות תחת רדיפה בשל כך ופרסומים צהובים אינספור? היום נוצר רושם כי כל אדם החשוף תקשורתית, במסגרת תפקידו המקצועי, מצוי בסכנה להפוך ליעד של חקירה פלילית גם במקרים שאינם מצדיקים זאת.