לאורך כל ההליכים המשפטיים נגד רומן זדורוב אשר הורשע ברצח תאיר ראדה ריחפה בכל הערכאות עננה אחת שאיימה להוביל לזיכוי שלו – שלוש טביעות נעל מוכתמות בדם כמעט זהות, שחוקרי מז"פ מצאו על מכסה האסלה, על מיכל הדחת המים (הניאגרה) ועל הקיר המפריד בין תא השירותים השני בו נמצאה גופת הנערה טובלת בדמה, לבין תא השירותים השלישי.
טביעות הנעל (שהיו עוד כמה דומות להן על הרצפה) לא התאימו לנעליים של זדורוב, והסנגורים שלו טענו בכל בתי המשפט כי זו ההוכחה לחפותו: מישהו אחר רצח את תאיר, נעל את התא השני מבפנים ויצא ממנו בטיפוס מעלה על האסלה, הניאגרה והקיר המפריד אל התא השלישי, ומשם החוצה.
מנגד, הפרקליטות טענה כי אכן אין התאמה בין טביעות הנעל הללו לבין נעליו של זדורוב, ועדיין, לא מן הנמנע כי רבע שעה אחרי שהתגלתה הגופה אחד מאנשי המקצוע הרבים שהיו בזירה (שוטרים, מד"א), טיפס מבחוץ לתוך התא ויצא ממנו חזרה מלמעלה.
"המחלץ האלמוני" כינו אותו בפרקליטות, שכן טביעת הנעל הזו לא התאימה לאף אחד מ-15 האנשים שהוסכם כי נכנסו למתחם השירותים, כולל הפרמדיק והחובש שהיו היחידים שמתוקף תפקידם נכנסו לתא השירותים עצמו בו שכבה תאיר.
בתי המשפט אימצו את התיאוריה המוזרה הזו של המשטרה והפרקליטות, כולם יחד לא נתנו לטביעות הנעל הזרות להפריע למלכת הראיות שהיתה ברשותם – ההודאה והשחזור של הנאשם. כך, ללא בדל של ראיה פורנזית נגדו, זדורוב הורשע שוב ושוב ושוב.
עד שנכנס לתמונה עו"ד ירום הלוי, שבמהלך ניהול תיק רצח בחברה הערבית נקלע למעבדה של דורון בלדינגר, מומחה לניתוח ראיות משפטיות. בלדינגר, שהיה עד הגנה במשפט הראשון של זדורוב, הצליח להדביק בחיידק החפות של זדורוב את הפליליסט הבכיר הלוי, סנגור מקצועי ודקדקן, מומחה למשימות מיוחדות.
בלדינגר חשף תחילה את הלוי להליך השחזור המעוות של זדורוב – הדרכה אסורה של החשוד על ידי החוקרים, ופרטי ביצוע שמנותקים מהממצאים בזירה. לאחר שהסנגור הפלילי "נדלק", ולאחר שערעור זדורוב נדחה סופית, מומחה הראיות הציע לו להניע הליך של משפט חוזר.
15 עדויות, ארבע דקות
"היה לי ברור שסיפור 'המחלץ האלמוני' מופרך ומקומם", כותב עו"ד הלוי בספרו "הזיכוי", שיצא לאור בחודש ינואר, שלוש שנים אחרי הזיכוי המטלטל של זדורוב.
"התקשרתי לאחד הפעילים למען זדורוב וביקשתי ממנו את כל העדויות והמזכרים של כל מי שחלף בזירת הרצח, בשירותי הבנות, מרגע גילוי הגופה ועד שהזירה נסגרה סופית.. העבירו לי 15 עדויות: של שישה אזרחים, שבעה שוטרים ושני אנשי מגן דוד אדום.
"עברתי בשקיקה על הגרסאות שהם מסרו במשטרה וגיליתי דבר נדיר… הזירה נסגרה הרמטית כל כך, שכאשר הגיעו החובשים נאסר עליהם להזיז דברים בתא והם נדרשו ללכת על קצות האצבעות. אפילו הרופא שהגיע דקות אחריהם לא הורשה להיכנס לתא כדי לקבוע את מותה של תאיר.
"15 האנשים הללו, שהיו בסביבת גופת הנערה טרם סגירת הזירה ואחריה, לא ירדו אל התא ולא עלו מתוכו, ואף לא ראו מישהו אחר עושה זאת. יתרה מזו, לפי כל העדויות, ארבע דקות אחרי גילוי הגופה דלת התא הנעולה כבר נפרצה לרווחה (על ידי צוות המחפשים, "פוסטה"), עוד לפני שהשוטרים ואנשי מד"א הגיעו לזירה. לכן, כל 'מחלץ אלמוני' היה כמובן נכנס לתא וגם יוצא ממנו דרך הדלת… מדוע שמישהו יחליט לטפס בתוך התא? הרי הדלת פתוחה לרווחה.
"הגילוי הזה זיעזע אותי. איך יתכן שהחוקרים והפרקליטות הצליחו למכור לכל השופטים את הספין המובהק הזה? איך יתכן שבבית משפט מחוזי ובבית משפט העליון איש לא שאל את הפרקליטות את השאלה הראשונה שהיה צריך לשאול: מתי, ריבונו של עולם, נפתחה דלת התא?
"אם אדם אחר שהוא למעשה הרוצח שהה בתא בשעת הרצח, אז זדורוב חף מפשע…. היה לי ברור שהיה צריך להימנע מכתב אישום ולחסוך את משפטו של זדורוב עוד לפני שהחל. התהלכתי בחדרי מצד לצד, לא ידעתי את נפשי… הזעם פעפע בי. הפרקליטות הרי הסכימה שלא מדובר בעקבות של זדורוב ובכל זאת פעלה בכל דרך אפשרית לשלוח אותו למאסר עולם".
בפסק הדין המזכה במשפט החוזר התייחסו השופטים פעם אחר פעם למחדלי החקירה, אבל גם ליחס המזלזל של הפרקליטות, בכל הערכאות, וגם בפניהם.
"אי אפשר לסיים פרק זה בלי התייחסות לטיעוני הפרקליטות", כתב השופט אשר קולה על היחס של הפרקליטות לממצאים בזירת הרצח, כפי שחשף עו"ד הלוי. "הפרקליטות הקדישה פרק שלם שכותרתו 'כאוס' המכיל 30 עמודים! שכל עניינו להראות שאין לסמוך על עדים, אין לסמוך על ממצאי הזירה, אין לסמוך על עבודת המז"פ ועוד ועוד. בכל הכבוד הראוי, דומני דווקא (וצר לי על כך), כי פרק זה בסיכומים הוא ה'כאוס' בהתגלמותו, הגדרה אותה טרחה המאשימה לצטט מתוך מילון אבן שושן".
על תיאוריית המחלץ האלמוני כתב השופט דני צרפתי: "מהו השכל הישר המצדיק תיאוריה שכזו? מה יש לראות מחלון קטן בקומה השנייה, לחפש רוצח שנמלט זה זמן רב? איזה מצב סביר והגיוני יכול להצדיק טיפוס סמוך לגופתה של המנוחה! אין לתיאוריות אלו סבירות כלשהי להסביר את העקבה שעל מכסה האסלה! בכל הכבוד הראוי, הסברה אותה העלתה המאשימה בסיכומיה הינה בלתי סבירה בעליל…".
העולם והמדינה הפכו לפח אשפה
לפי הספר, העיוורון למה שהתרחש בתא השירותים המדמם ניפק אצל עו"ד הלוי את התובנה לקבל על עצמו את הייצוג למרות שלמשפחת זדורוב לא היה הכסף לממן את שכר הטרחה, ואת ההוצאות הכרוכות בבקשה למשפט חוזר – איתור ראיות חדשות ואיסוף חוות דעת של מומחים מכל העולם, כדי לסתור את ממצאי מערכת אכיפת החוק, משטרה, פרקליטות, בתי משפט.
"ברגע שהתחלתי ללמוד את החומר, תוך שבועיים יצאתי מדעתי. הבנתי שהתיק הזה מפוברק לגמרי", אומר עו"ד הלוי ל"פוסטה" בריאיון שמתקיים במשרדו שברחוב הלסינקי בתל אביב. "לולא התיק של זדורוב הייתי עשיר יותר, אבל שלם הרבה פחות, כי לא הייתי מוציא ממאסר עולם בבית הסוהר אדם חף מפשע שפברקו לו תיק. אני הצלתי נפש, וכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו".
בימינו? ערכים כמו צדק, שוויון, אמת וחמלה הפכו לאנכרוניסטים.
"אלה הערכים שלי עד היום, יש לי המון חמלה לאנשים. אחרי עיון ראשוני בראיות ושיחה עם לקוח חדש, אם אני חושב שהבן אדם חף מפשע, אני 'מתאבד' בשבילו במטרה שייצא זכאי. אז כן, אכפת לי ואני עדיין רודף צדק, לכן אני די מדוכדך מהעובדה שהעולם והמדינה הפכו לפח אשפה. רוב האנושות הפכה צינית, הפייק ניוז שולט, אין יותר אמת".
למרות שאתה כותב בספרך, שעדיף להיות חכם מאשר צודק.
"נכון, אבל זה לא קשור לאמת. בפתיח לספר אני כותב, 'חייב כל אדם להילחם על עשיית הצדק, ולפחות פעם אחת את מלחמת חייו'".
בספר הוא גם כותב, שאם רצח תאיר היה נותר ללא חשוד זה היה אסון למשטרה. "הם היו חייבים למצוא שעיר לעזאזל, או את הרוצח האמיתי. רומן לא נעצר כשעיר לעזאזל, תפרו לו את התיק כשעיר לעזאזל, הרי הוא נעצר רק משום שנודע להם שהוא זרק את מכנסי העבודה שלו. חוץ מזה, הוא גם מסכן ותמים כזה, לא יודע עברית, לא משכיל, אחד שנוטה לרצות את הזולת. לוחצים עליו שתיים וחצי שניות והוא ישר מודה ברצח. זה אוסף התכונות האישיות שקברו אותו".
במשטרה לא נדלקה נורה אדומה?
"נדלקו למשטרה מיליון נורות, שהוא לא עשה את זה, אבל המשיכו לתפור בסיוע חוות דעת מוזמנות ומופרכות של מומחי זיהוי פלילי. הבן אדם לא ידע את פרטי הרצח, כלום.
"קחו דוגמה, הרוצח או הרוצחת של תאיר ראדה ז"ל נעל-ה מבפנים את תא השירותים השני (מתוך ארבעה) אחרי הרצח, עלה-תה על מכסה האסלה, משם טיפס-ה אל מיכל הדחת המים, עבר-ה אל הקיר המפריד של תא השירותים השלישי, ומשם החוצה.
"החשוד רומן זדורוב לא ידע אז את כל זה, שעתיים לפני שהוא עשה את השחזור שאלו אותו החוקרים, מה עשית בתוך התא אחרי שהיא מתה? והוא אמר: 'פתחתי את הדלת וברחתי'.
"סליחה? פתחת את הדלת? הפרט המוכמן הכי בסיסי שהוא היה צריך להגיד הוא: נעלתי את הדלת מבפנים ויצאתי לתא הסמוך… אבל את זה הוא לא ידע להגיד.
"כששאלו אותו, מה עשית עם הגופה אחרי שהיא מתה? במקום להגיד כמו שהרוצח-חת האמיתי-ת: הורדתי את מכסה האסלה והנחתי אותה עליו בתנוחה כמעט אופקית, כמו שתאיר נמצאה, מה החשוד רומן זדורוב אמר? הורדתי את המים. השוטרים אמרו לו: 'לא, לא. תחשוב על משהו אחר'. אז הוא אמר: 'פתחתי ת'דלת וברחתי', שזה מופרך, כן?".
בין רומן לאולה, רוצח-חת
הלוי מקפיד לנקוט בלשון זכר ונקבה בכל פעם שהוא מדבר על ביצוע הרצח, ולא לשווא, הסנגור הפלילי המקצועי שם במשפט את כל יהבו על כך שאת תאיר ראדה רצחה אולה קרבצ'נקו. אל התובנה הזו הוא הגיע תחילה בזכות הגילויים בחקירה שנפתחה נגד קרבצ'נקו ב-2012, על בסיס עדותו של אדיר חבני, בן הזוג לשעבר שסיפר כי אולה התוודתה בפניו בזמן אמת על הרצח של תאיר, ועל התשוקה שלה לדם. העדות שלו חשפה ראיות לכאורה כנגדה, אבל גם ראיות נוספות שהמשיכו להצטבר אחרי שהלוי הגיש את הבקשה למשפט חוזר.
ההופעה של חבני בסדרת המופת "צל של אמת" 10 שנים אחרי הרצח נערכה ארבע שנים אחרי התלונה שהוא הגיש למשטרה בקצרין (2012), מה שהוביל את אולה כבר אז למספר חקירות משטרה, עצלות ומתחמקות, מקוממות.
פעם אחת עקב התלונה של חבני, אז המשטרה סירבה להיכנס חזרה לתיק הרצח שמבחינתם כבר פוענח והסתיים בהרשעה חלוטה.
הפעם השנייה היתה כעבור שבוע, כאשר ניסתה לשסף את גרונו של ידיד שלה במכללת אוהלו, אז היא גם נעצרה ונשלחה להסתכלות ואשפוז במוסדות לבריאות הנפש. במחלקות הסגורות של מזרע עכו ובני ציון חיפה היא המשיכה לשתף במשיכה שלה לשיסוף גרונות ותשוקה לדם, וגם התוודתה לכאורה עוד פעמיים לפחות על כך שהיא רצחה את תאיר ראדה – בפני חברה למחלקה וחברה נוספת, ואפילו בפני גורמים מקצועיים, שלאחר שידור הסדרה פנו למשטרה.
לנוכח ההתחמקות של המשטרה החל להגיע מידע גולמי מגורמי טיפול ואחרים גם לעו"ד הלוי, זאת בזמן שהיה בשיאו של שלב איסוף הראיות להגשת הבקשה למשפט חוזר. הבקשה לוותה בפרסומים תקשורתיים ועוררה את קרבצ'נקו לתבוע כל מי שדיבר עליה – יוצרי "צל של אמת", אדיר חבני וירום הלוי.
אז מצד אחד קרבצ'נקו הגישה תביעת דיבה ענקית, מצד שני השופט קולה במשפט החוזר די הצטרף לדעתו של הלוי כאשר הורה לפרקליטות בפסק הדין לבחון חקירה חוזרת של אולה בחשד לרצח תאיר ראדה. זאת, חרף העובדה שביום בו הודיעה הפרקליטות על החלטתה לנהל את המשפט החוזר, ולא לבטל את כתב האישום נגד זדורוב, היא גם הודיעה על סגירת התיק נגד אולה.
בחלק השני של הספר הלוי מביא ציטוטים של כל קביעות דעת הרוב במשפט לגביה. כך למשל, השופט קולה כותב שמחויב לפתוח בחקירה חדשה נגדה, "עובדות מטרידות אשר מחייבות בדיקה נוספת", השופט גם מסביר, "המאשימה כמעט ולא התמודדה עם טיעוניו של הסנגור לעניין החיזוקים והסיועים לגרסת אדיר חבני, כשם שגם אינה מתמודדת עם שלל הסתירות והבעייתיות בעדות אולה… המאשימה מסתפקת באמירה כללית (ואולי גם סתמית) ולפיה עדותה של אולה הייתה 'לא מתחמקת, לא מתחכמת.. והותירה רושם אמין'. בכל הכבוד, דומני שלא כך היו הם פני הדברים'".
כדי להמחיש את האבסורד בהתעלמות התביעה מכל הסימנים נגד אולה, כמי שחובבת שיסוף גרונות, השופטים מצטטים מעדותה במשטרה כאשר נעצרה אחרי הניסיון שלה לשסף גרון של ידידה הסטודנט במכללת אוהלו. "אני קמתי הבוקר עם מחשבות טובות שאני נמצאת בתוך בריכת דם ומלא איברים סביבי והרגשתי שאני צריכה לעשות משהו, לקחתי סכין חיתוך שיש לי בבית אצל אימא שלי שמתי בכיס של הג'קט, והלכתי להסתובב קצת בטבע, רציתי למצוא מישהו, הגעתי למעונות, אני לא תכננתי למצוא את שמעון שוקרון (הסטודנט) אבל הוא בא מולי".
באשר להתוודויות לכאורה של אולה על רצח תאיר ראדה בפני אדיר חבני ובפני חברתה למחלקה ואנשי הטיפול, ועל טענת אדיר שהוא מנע ממנה לצאת ולרצוח אנשים נוספים עם סכין וכפפות, כתבו השופטים בהמלצה שלהם לחדש את החקירה נגדה: "כיצד ידע אדיר 'לנבא' ב-2012 את מה שתמסור אולה לגורמי הטיפול בשנת 2014? אין בפי המאשימה תשובה לזה".
קריסת המז"פ המשטרתי
הקריאה בספר מתחילה בנעימות עם מחוזות הילדות של הלוי על הכרמל בחיפה, ובהולנד שם הוא נולד במהלך שליחות של אביב כמהנדס אוניות במספנות רוטרדם. משם מתחיל הטיפוס במעלה ההר אט אט, תחילה ההנמקות המעניינות לכניסתו לתיק ואז הוא מתקדם עם הצגה בהירה של הראיות הבלתי אפשריות נגד זדורוב, המדובבים, השחזור, כתמי הדם, המשך ישיר לספק שעוררו יוצרי "צל של אמת".
כיבוש הפסגה הוא פסק הדין המזכה בבית משפט המחוזי בנצרת, משם מגיש הלוי לקוראיו סוג של כתב אישום נגד אולה קרבצ'נקו על רצח תאיר ראדה. אבל מה שלא פחות חמור, מדובר בכתב אישום גם נגד המשטרה והפרקליטות, על פיברוק ראיות – עדכון חוות דעת, התייעצות אסורה עם החוקרים ועוד – מה שמוביל לערעור אמינותם של מוסדות הזיהוי הפלילי של המשטרה, אלה שעד למשפט הזה נחשבו להיכל של צדק אקדמי.
הלוי מספר כי החל לכתוב את הספר ב-2017, "כתבתי ראשי פרקים, נקודות, תאריכים, כדי שלא אשכח. היו המון אנקדוטות עד לזיכוי במרס 2023, ואחריו כמובן.
"המטרה של הספר לא היתה להתעמת עם מערכת אכיפת החוק", מבקש הלוי להדגיש, "המניע לכתיבה הוא החפות של רומן זדורוב, מי שקורא את הספר בטוח שהוא חף מפשע במאה אחוז, בלי קשר לאולה. רק אחרי זה מגיע הסיפור שלי ומה עברתי כל הדרך".
בכל הקשור לטענות על טיוח החקירה של קרבצ'נקו, לכל אורך הספר נראה כי המעצר של זדורוב תפס למשטרה ולפרקליטות את המשבצת של הרוצח המורשע, ולכן כאשר חבני הגיע למשטרה לא היו מסוגלים שם לעשות את הסוויץ' האמיתי ולהגיד: יש חשודה אחרת.
עדויות מהתיק הפסיכיאטרי
בניגוד למשטרה ולפרקליטות, השופט חנן מלצר מבית משפט העליון מצא לנכון לתת סיכוי לאפשרות אחרת כאשר נתן לפרקליטות את הסמכות לקבל מבתי החולים את החומרים החסויים מהטיפול של אולה, ולמסור אותם להגנה. בסופו של דבר מסרו לסנגור חלקים נבחרים בלבד, אבל גם זה לעיונו בלבד במשרדי הפרקליטות, ללא אפשרות לצלם.
בספר מתאר עו"ד הלוי איך זמן מה לאחר כניסתו לתיק פנה אליו גורם מסוים והביא בפניו חומרים מתיקה הרפואי של אולה, שכולם רלוונטים להתוודויות שלה על הרצח. מדובר בנספחים פסיכיאטרים שרובם הותרו לפרסום.
מסמך אחד התגלה בחומר החקירה שהמשטרה פתחה כנגד קרבצ'נקו, כשרומן כבר היה סופית במאסר עולם. מתברר כי בפברואר 2017 עובדת של בית חולים בני ציון בחיפה באה למשטרה ואמרה להם, כי מאז שהם ראו את הסדרה 'צל של אמת' ב-2016, הריאיון עם אדיר חבני, הם מתקשים להתעלם ממידע רלוונטי שיש ברשותם.
בספר מתואר איך העובדת הזו סיפרה למשטרה כי ב-2014, מאושפזת שהיתה חברה של אולה (ע"ג) סיפרה למטפלות שאולה התוודתה בפניה על רצח תאיר ראדה, ובעקבות זאת הפסיכיאטרית של המחלקה הזמינה את אולה לשיחה בנושא.
"היום דיברתי עם אולה קרבצ'נקו והיא אישרה לי שהיא רעבה לרצוח מישהו ואף הכינה סכין וכפפות כדי לרצוח את השכן שלה בבית", כתבה הפסיכיאטרית בדו"חות העבודה שלה. מהתיאורים של הגורם המקצועי הזה כפי שהם מופיעים בספר עולה, כי אולה אוהבת לרצוח, רוצה לרצוח ורעבה לרצוח מישהו. היא רוצה דם. ןגם, בדיוק כמו שאדיר חבני אמר, שהיא רצחה את תאיר ראדה, עם סכין וכפפות.
לפי עדות הפסיכיאטרית במשטרה, אולה סיפרה לה גם את הדברים הבאים: "כאשר גרתי עם אדיר הייתי רוצה כל פעם לצאת מהבית עם תיק סכין וכפפות, והוא היה עוצר אותי". לקח למשטרה שנה עד שחקרו את הצוות מבני ציון, את ע"ג לא חקרו כבר כי היא התאבדה.
עו"ד הלוי מספר בריאיון איך בהקשרים האלה "השופט קולה קטל את הפרקליטות, את א"ק ואת דעת המיעוט של השופטת במשפט החוזר. וכך כתבו השופטים קולה וצרפתי שזיכו את זדורוב: 'לא קיבלנו מהפרקליטות והשופטת תשובה כיצד ידע אדיר להגיד ב-2012 את מה שא"ק תגיד לגורמי הטיפול ב-2014', וזה היה וואו".
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
תגובות ומסקנות
ממשרד המשפטים נמסר ל"פוסטה" בתגובה: "בפרקליטות המדינה נערך ביסודיות במשך חודשים ארוכים תהליך הפקת לקחים בכל הנוגע לפרקליטות, ובסיומו הוא הוצג למנכ"ל המשרד ולהנהלת הפרקליטות הפלילית".
באשר להמלצת השופטים לחדש את חקירת קרבצ'נקו על רצח תאיר ראדה נמסר בתגובה של הפרקליטות: "ערר על החלטת הפרקליטות לסגור את התיק נגד קרבצ'נקו נידון בימים אלה ויוכרע על ידי היועצת המשפטית לממשלה".
תגובת פרקליטה של קרבצ'נקו, עו"ד אמיר טיטנוביץ לספר של עו"ד הלוי: "קיבלתי את הספר, אך עדיין לא הספקתי לקרוא אותו, כולו. למקרא הפרק הראשון בלבד, הספר כתוב יפה מאוד. על הטיעונים שלו אשיב בבית המשפט, במסגרת התביעה המתנהלת נגדו (ונגד אחרים) בבית המשפט המחוזי בתל אביב".
את הלוי ומפיקי הסדרה מייצגים בתביעה עו"ד תמיר גליק ועו"ד שירה בריק ממשרד ליבליך מוזר גליק.
היחיד שאינו מיוצג בשלב זה הוא חושף הפרשה, אדיר חבני, אשר מתגורר בדרום ולפי אחת העדויות הוא במצב כלכלי קשה מאוד.
