החלטה שניתנה באפריל 2025 בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, והתפרסמה רק לאחרונה, חושפת ניסיון חריג: בעל שבמשך למעלה משנתיים וחצי לא ערער על חיוב המזונות שנפסק לו – לא על הסמכות ולא על גובה המזונות – ביקש לפתוח הכל מחדש בעקבות פסיקתו הדרמטית של בג"ץ בעניין סמכות בתי הדין הרבניים במזונות ילדים.
האב הסביר כי בזמנו לא היתה תוחלת בהגשת ערעור; פסיקת בית הדין הגדול היתה מבוססת על עמדה שהכירה בסמכות לדון במזונות, ולכן "זה היה ברור שערעור יידחה".
אלא שהדיין לא קיבל זאת. בהחלטה כתב הרב ציון לוז־אילוז במפורש: "בחירתו של אדם שלא לערער עקב הערכת סיכויי ערעורו כנמוכים – לגיטימית היא… אך אין בה כדי להעניק לו זכות ערעור במועד מאוחר יותר, עת השתפרו סיכוייו".
הדיין הדגיש כי זכות הערעור עמדה למבקש גם אז, והעובדה שלא עשה בה שימוש אינה מאפשרת לפתוח פסק דין חלוט בדיעבד.
עוד ציין הרב לוז־אילוז כי מי שסבר באמת שבית הדין פעל בחוסר סמכות היה יכול לנהוג כפי שנהגו אחרים: להגיש ערעור, למצות הליכים ואז לעתור לבג"ץ.
המבקש לא עשה זאת, ומשמעות הדבר ברורה: הוא קיבל את ההחלטה או ויתר על זכותו לתקוף אותה.
הבעל טען שמדובר במזונות זמניים בלבד, וכאן הפנה הדיין לאבחנה שבפסיקה: גם לפי בג"ץ עצמו, פסיקת מזונות זמניים או פסיקות שמכוחן מושבתים כספים שהאם הוציאה בפועל, עשויות להיכנס בגדר סמכות בית הדין גם בתקופה שלפני שינוי הפסיקה.
"ככל שהפסיקה עודנה זמנית… לא ברי כלל כי נעדר בית הדין סמכות ליתנה", נכתב. כלומר: אפילו אם נבחן את הדברים לפי הפרשנות העדכנית ביותר (בזמן ההחלטה), יתכן שפסק הדין היה תקף מלכתחילה.
לצד טענות הסמכות, האב ניסה לטעון לגופן של קביעות, בעיקר ביחס למדור, אלא שזה כבר היה בלתי סביר מבחינה משפטית.
הדיין כתב: "קשה לכלכל כיצד מבקש הוא עיכוב תשלומים… על יסוד טיעונים מהותיים, שעה שהערעור נסמך בעיקרו על טענת הסמכות".
ובמילים פשוטות: אי אפשר לבקש לבטל מזונות בטענה שבית הדין לא מוסמך, ואז באותה נשימה לטעון שהפסיקה גם לא צודקת. אילו היה רוצה לתקוף את המהות, יכול היה לעשות זאת בזמן אמת.
הדיין ציין כי האב מתעלם מהעוול כלפי ילדיו אם בקשתו תיעתר כבר עתה: "תהיה התוצאה כי עד להכרעה… לא יקבלו ילדיו את המענה לצורכיהם". כלומר, עיכוב תשלומים עלול להשאיר את הילדים ללא מזונות כלל. במצב כזה טענות פרוצדורליות של האב אינן יכולות להכריע.
עוד פרטים וסיפורים במדור המשפחה >>>
עורכי דין מומלצים לענייני משפחה >><
לסיכום, בית הדין ציין כי קיימים מספר כשלים:
– המבקש ויתר על ערעור בזמן אמת.
– גם לפי פסיקת בג"ץ לא בטוח שהייתה בעיה של סמכות.
– אין כל בסיס לבטל רטרואקטיבית מזונות שנפסקו לפני שנים.
– הפגיעה האפשרית בילדים אינה מאפשרת הקפאה של התשלומים.
ובכל זאת, לפנים משורת הדין, ולאור הקרבה לשינוי הפסיקה, נפתח "חלון צר": הדיין אפשר למבקש להגיש השלמות טיעון תוך 30 יום, בטרם הבקשה תידחה אוטומטית.
כאמור, ההחלטה ניתנה באפריל 2025, טרם התיקון החקיקתי המשמעותי. לאחרונה, כפי שפורסם באתר "פוסטה", אושר בכנסת (בקריאה שנייה ושלישית) תיקון מפורש המבהיר כי לבתי הדין הרבניים יש סמכות לדון במזונות ילדים.
התיקון אינו משנה את תוצאת פסק הדין, שכן הדיון עסק בערעור מאוחר על החלטה חלוטה, אך הוא מסיר את אי־הוודאות המשפטית שהובילה מלכתחילה להצפה של בקשות דומות.
החלטה זו מזכירה לנו עד כמה חשוב לעמוד על זכויות בזמן אמת, ולא להמתין לשינויי רוח במערכת המשפט. פסקי דין מזונות אינם "נפתחים מחדש" רק משום שהפסיקה התעדכנה, ובוודאי שלא כאשר טובת הילדים תלויה בהמשכיות התשלומים.
האב יוצג על ידי טוען רבני יצחק שרעבי ועו"ד עמנואל שרעבי.
האם יוצגה על ידי עו"ד מרדכי כהן.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
